לאחר נפילת ברקאי במבצע "צוק איתן" בחרנו, חבריו של ברקאי, להקים את בית המדרש החברתי. הפועל בסיוע של עמותת כל ישראל חברים (כי"ח).
בית המדרש מגלם את הערכים בהם האמין ברקאי ואשר לאורם פעל בדבקות – חיבור בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, שיח מכבד במאור פנים ובאהבה, לימוד תורה ועשייה חברתית. ערכים אלו באו לידי ביטוי באופן משמעותי בכל בחירה ומעשה של ברקאי.
כל מפגש החל בלימוד משותף של דף מקורות ולאחריו שיעור. דף המקורות שלפניכם מוקדש לדיון בתפיסות שונות לגבי מטרת החינוך.

גלוי וידוע לכל כי האינטגרציה נכשלה. היא נוסתה בישראל במשך יותר מ-25 שנה ולא הגשימה את הציפיות שתלו בה. בנוסף, החברה הישראלית וכמה מערכי היסוד שהניעו אותה השתנו. בית הספר צריך להיות קשוב למציאות אם ברצונו להיות רלוונטי. כיום מאמינים באינטגרציה רק פוליטיקאים פופוליסטיים ואי אלו פרופסורים לחינוך, שנוח להם לדבוק במה שנחשב מהפכני בצעירותם וכיום הם מסרבים לטרוח ולהשקיע בחשיבה מחדש (...) השארת תלמידים מסוימים מאוכלוסיות חלשות תחת ה"שמרטפות" הממוסדת של התיכונים החזקים לא תורמת להם דבר. היא מעמיקה את תסכולם, מבליטה את ניכורם ומועילה רק לטבלאות הנתונים של פוליטיקאים שעושים הון פוליטי על גבם.
(רן רזניק, עיתון "העיר", 19.5.1995)
שאלות העמקה
מה מעיד על כשלון האינטגרציה לפי רן רזניק?
איזה שינוי בחברה הישראלית הפך את האינטגרציה ללא רלוונטית?
שאלות לדיון
מהן מטרותיה של האינטגרציה? אילו בעיות היא באה לפתור? (עיינו במקור 1 בדף ההרחבות)
על פי דעתכם ונסיונכם האישי, האם האינטגרציה אכן נכשלה? (עיינו גם בממצאי המחקר בנושא, במקור 2 בדף ההרחבות)
תָּנָא אוֹתוֹ הַיּוֹם, סִלְּקוּהוּ לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח וְנִתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת לַתַּלְמִידִים לִיכָּנֵס. שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכְרִיז וְאוֹמֵר: כׇּל תַּלְמִיד שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, לֹא יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הַהוּא יוֹמָא אִתּוֹסְפוּ כַּמָּה סַפְסַלֵּי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פְּלִיגִי בַּהּ אַבָּא יוֹסֵף בֶּן דּוֹסְתַּאי וְרַבָּנַן. חַד אָמַר: אִתּוֹסְפוּ אַרְבַּע מְאָה סַפְסַלֵּי. וְחַד אָמַר: שְׁבַע מְאָה סַפְסַלֵּי. הֲוָה קָא חָלְשָׁה דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֲמַר: דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם מָנַעְתִּי תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. אַחְזוֹ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ חַצְבֵי חִיוָּרֵי דְּמַלְיִין קִטְמָא. וְלָא הִיא, הַהִיא לְיַתּוֹבֵי דַּעְתֵּיהּ, הוּא דְּאַחְזוֹ לֵיהּ. תָּנָא: עֵדֻיוֹת בּוֹ בַּיּוֹם נִשְׁנֵית. וְכׇל הֵיכָא דְּאָמְרִינַן ״בּוֹ בַּיּוֹם״, הַהוּא יוֹמָא הֲוָה. וְלֹא הָיְתָה הֲלָכָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא פֵּירְשׁוּהָ.
ב תנא [שנינו]: קבלה היא במסורת שמסכת עדיות בו ביום נשנית. וכל היכא דאמרינן [מקום במשנה או בברייתא שאנו אומרים] לשון "בו ביום", ההוא יומא הוה [אותו היום היה]. ובגלל התרבות תלמידי החכמים, והגישה החדשה בבית המדרש לא היתה הלכה שהיתה תלויה (מסופקת) בבית המדרש שלא פירשוה, והגיעו בה לכלל מסקנה הלכה למעשה.
שאלות הבנה:
מה היה הרכב התלמידים בבית המדרש בעת כהונתו של רבן גמליאל? מה השתנה עם הדחתו?
מה היה מבחן הכניסה לבית המדרש בתקופת רבן גמליאל? את מי מבחן זה השאיר בחוץ?
מה היתה דעתו של רבן גמליאל על המהפכה שקרתה בבית המדרש?
כיצד החלום שהראו לו אמור היה לנחם אותו על מעשיו? מה מסמלים הכדים מלאי האפר?
שאלות העמקה:
מדוע רבן גמליאל לא נתן למי ש"אין תוכו כברו" להיכנס? מה חשבו על כך מתנגדי הגישה הזאת?
מה החליש את דעתו של רבן גמליאל? מה הוא ציפה שיקרה בבית המדרש עם "פתיחת השערים"? מה קרה בפועל?
"ולא היתה הלכה... שלא פירשוה" – כיצד פתיחת שערי בית המדרש גרמה לכך שההלכות יתבררו? האם לא היינו מצפים לתוצאה הפוכה?
שאלות לדיון:
מי לדעתכם מרוויח במצב בו לומדים רק בחברת "מי שתוכו כברו"? מי מרוויח מהלימוד הפתוח לכל?
האם "פתיחת השערים", ההטרוגניות, מסייעת לחלשים, או שמא היא מנציחה את חולשתם? (עיינו במקור בו פתחנו)
האם שיפור מצבם של החלשים מהווה סיבה מוצדקת בעיניכם לפגיעה בהתפתחות החזקים?
האם לדעתכם האינטגרציה אכן פוגעת בחזקים ומונעת מהם להתפתח? מה תשובת המדרש לשאלה זו? (עיינו גם במקורות 3-4 בדף ההרחבות)
בסופו של דבר, האם האינטגרציה לא יוצרת בינוניות? (עיינו גם במקור 4 בדף ההרחבות)
אין זה יוצא דופן, אם הממשלה מטעמי מדיניות חינוכית או סוציאלית באה להגביל את זכות האזרח לבחור לילדיו מוסד חינוכי כעולה על רוחו, ולצמצם את זכות העברת תלמיד ממוסד חינוכי אחד למוסד חינוכי אחר (...) ומהי המדיניות שבגללה הוגבלה זכותם של העותרים להעביר את ילדיהם לבית-הספר שבו הם בחרו? זוהי מדיניות שכל כולה וכל מטרותיה הן: להעלות את הרמה הלימודית והחינוכית ולהעמיקה ולזרז את הליכי האינטגרציה החברתית של בני עדות ושכבות שונות (...) אל לנו לשכוח, שבסופו של דבר, הצלחת הרפורמה החינוכית יכולה להיות גורם חשוב למניעת אותם מאורעות מעציבים שאנו עדים להם בזמן האחרון על רקע הטענה של אי-שוויון חברתי וסוציאלי.
דעתי היא לכן, כי אין זה מן הראוי שבית-משפט זה, בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק, יתעלם מהמדיניות של הממשלה וייעתר לבקשת העותרים ועל-ידי כך יבקיע בקע בחומת הרפורמה החינוכית שבהצלחתה, נראה לי, ענינו של כל אזרח ואזרח.
(השופט משה עציוני, בג"צ 152/71 מרדכי קרמר ואח' נ' עירית ירושלים פ"ד כה, עמ' 782-784)
שאלות הבנה:
מהי בקשת העותרים לבג"צ? (עיינו גם במידע על המקרה בתחתית הדף)
מדוע דוחה בג"צ את טענותיהם? מה יקרה לרפורמה לו בקשתם תיענה בחיוב?
מדוע הרפורמה כה חשובה לדברי השופט עציוני?
שאלות לדיון:
האם אתם מזדהים עם עתירתם של ההורים לבג"צ? האם אתם הייתם מוכנים "לסכן" את חינוך ילדיכם למען האינטגרציה?
האם פסיקתו של בג"צ נכונה בעיניכם, או שלהורים צריכה להיות שליטה גדולה יותר על חינוך ילדיהם?
ערכים במבחן הכיתה
זו לא חכמה לחנך את המחונכים (...). זו לא חכמה להפריד את החזקים מהחלשים ולהתהדר בציונים ובהישגים או בחידונים תורניים, ועל ידי כך למנוע טוב דומה מילדים שלא זכו לכך! זו לא חכמה, זוהי בריחה מאחריות, בריחה מעם ישראל, ובעיקר – בריחה מתורת ישראל! מצוינות בתורה אינה נמדדת רק במספר דפי הגמרא שנלמדו, אלא גם בהקשבה לקול המוסרי הבוקע מתוכם, מרוח מנהיגי ישראל לאורך הדורות, מבשורת אחוות ישראל של רועינו הרוחניים! מצוינות תורנית אינה להזניח את ילדי ישראל היקרים לנפשם וללא מענה תורני ראוי, על רקע עדתי, על רקע של גרוּת, או על רקע של הפרשי מעמד.
(הרב צחי הרשקוביץ, הרהורים נוגים על אהבת ישראל, ynet, 26.2.07)
אתה שואל איפה האחריות שלכם? איפה אהבת ישראל שלכם - האם כבודו קובע מהי אהבת ישראל? (...) מי שמך לקבוע מהי האחריות המוטלת על כל אחד? מי אמר שדווקא בעירוב של תלמידים שכל כך לא מתאימים לכיתה אחת? האם אתה יודע מהי רמת ההתנדבות של בנות בביה"ס "למרחב" עם אוכלוסייה חלשה בפ"ת, על חשבון שעות הלימודים? האם אתה יודע על השותפות של ביה"ס עם עמותת הצדקה "טל חיים"? כדאי שתבדוק. האם אתה יודע שרוב התלמידים בביה"ס שייכים לתנועות נוער ומבלים את רוב זמנם הפנוי בפעילות למעם כלל עם ישראל? כמורה כבר מס' שנים אני יכול לומר שבהחלט לא ברור שעירוב תלמידים לא מתאימים בכיתה, ואני מדגיש בכיתה - הוא טוב כל כך, לשני הצדדים. לעיתים הנזק רב הרבה יותר! יש דרכים רבות נוספות ליצור אחדות ולאו דווקא בכיתה.
(אלישיב סגל, תגובה 88)
הנזק המרכזי מתופעת הבדלנות הממאירה איננו לאלה שלא התקבלו (...) הנזק האמיתי הוא כלפי התלמידים הלומדים במוסדות אליטיסטיים אלה. שכן, הם לומדים שמפגש עם כלל ישראל הוא "התנדבות". מבחינתם, חובותיהם ואחריותם על האתיופים היא לקפוץ פעם בשנה עם חתיכת סופגניה לממ"ד נר עציון, או להתנדב במסגרת מחויבות אישית במרכז קליטה/בית אבות/ בית חולים או מה שלא תבחר. כלומר, נוצר אצלם קיבעון בתודעה שכלל ישראל זה מקרה סוציאלי.
אתה מבין מה אמרת בדבריך?! לפגוש את הילדים יוצאי אתיופיה בהתנדבות (...) זה ליצור אצל התלמידים שלך ריקנות בסיסית בכל המושג של אהבת ישראל. אהבת ישראל היא "ואהבת לרעך כמוך". כמוך ממש. כלומר, איתך, לא בהתנדבות (...) שלושים ושש פעמים ציוותה תורה על אהבת הגר! שלושים ושש! לא בשביל שתשבץ בשעה בשבוע במערכת התנדבות אצל ילדים מפגרים, זו לא אהבה. אהבה זה לקלוט אותם, לחבק אותם, לאהוב אותם כמו שהם, ולהבין שאתה לא שווה יותר מהם (...) היסוד המרכזי בקבלת התורה הוא לא שאני מוכן להתנדב אצל הזולת, וע"י כך אני חשוב ממנו. אלא הוא תלוי בכך שכל אחד יבין שללא הזולת מישראל שעומד לצידו - אין לו תורה.
(הרב צחי הרשקוביץ, תגובות 94-95)
שאלות הבנה:
מדוע מתנגד הרב הרשקוביץ לדרכם של בתי הספר ה"תורניים" בפתח תקווה?
אילו ערכים נתונים במרכז הויכוח בין הרב הרשקוביץ לבין המגיב אלישיב סגל?
מה הדרך הנכונה ליישם את אותם ערכים על פי כל אחד? מה מקומה של האינטגרציה לפי כל אחד מהם?
שאלות העמקה:
אילו ערכים ממשת האינטגרציה לפי הרב הרשקוביץ? האם מימוש זה תלוי באיכות ההישגים הלימודיים בכיתה? (עיינו גם במקור 5 בדף ההרחבות)
מדוע מתנגד הרב הרשקוביץ ל"תורתם" של אותם בתי ספר? מהי דרך התורה לפי דעתו? (עיינו גם במקור 6 בדף ההרחבות)
במה שונה תפיסתם של הרב הרשקוביץ ואלישיב סגל את המושגים "אחדות ישראל" ו"אהבת ישראל"? כיצד זה משפיע על יחסם לאינטגרציה?
שאלות לדיון
עם איזו הגדרה ל"אחדות" ו"אהבת ישראל" אתם מסכימים? האם זה משפיע על יחסכם לאינטגרציה?
האם מודל אינטגרטיבי – הטרוגני הוא אכן יותר מוסרי בעיניכם? האם רווח מוסרי זה שווה את המחיר החינוכי והלימודי שהתלמידים עלולים לשלם?
אתם מוזמנים לצפות בסיכום הלימוד ובהרצאה מאת צבי צמרת