לאחר נפילת ברקאי במבצע "צוק איתן" בחרנו, חבריו של ברקאי, להקים את בית המדרש החברתי. הפועל בסיוע של עמותת כל ישראל חברים (כי"ח).
בית המדרש מגלם את הערכים בהם האמין ברקאי ואשר לאורם פעל בדבקות – חיבור בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, שיח מכבד במאור פנים ובאהבה, לימוד תורה ועשייה חברתית. ערכים אלו באו לידי ביטוי באופן משמעותי בכל בחירה ומעשה של ברקאי.
כל מפגש החל בלימוד משותף של דף מקורות ולאחריו שיעור. דף המקורות שלפניכם מוקדש לדיון בתפיסות שונות לגבי מטרת החינוך.
המורה הראשון
שאלות העמקה:
למה מחנך אברהם את בניו ואת אנשי ביתו? מדוע דווקא עובדה זאת גורמת לקב"ה לבחור באברהם להיות "גוי גדול ועצום" שיתברך בו כל העולם?
שאלות לדיון:
מדוע החינוך כה חשוב, עד שהוא יהיה הסיבה לבחירה באברהם?
האם אתם מזדהים עם מטרות החינוך של אברהם? מה צריכות להיות מטרות החינוך לפי דעתכם?
עול או עוול
מה למדת בגן היום ילד מתוק שלי....?
שטרומפלדור גבור יקר
שטוב למות על המשמר
שעוד תהיה לי הזדמנות
וגם אני אוכל למות
את זה למדו אותי בגן
את זה למדו בגן
(מתוך "מה למדת בגן היום", מילים ולחן: תום פקסטון. תרגום: חיים חפר)
שאלות העמקה
איזה מסר הגננת ניסתה ללמד את הילדים בגן? איזה מסר הילד קלט? מה גרם לו להבין את זה?
למי דואג המסר של הגננת, למדינה או ליחיד? מה הבין מכך הילד?
מהות הפעולה החינוכית לעולם אינה אלא זו: הנחלת ערכי דור הולך לדור בא; עיצוב נפש דור בא בדרך דור הולך... פעולת החינוך היא מפני זה, לפי עצם מהותה, אוטוריטאטיבית (סמכותית). מטרתה היא לעולם כיבוש נפש החניך ע"י הרוח שהמחנך הוא נושאה, ובאין כיבוש זה אין פעולה חינוכית כלל. הכיבוש יכול להיות כיבוש מתוך אהבה ורצון, או מתוך מתח של מלחמה, אבל לעולם הוא כיבוש...
ומפני שהחינוך כולל בהכרח הקניית ערכים בלתי תלויים ב"הסכמת" החניך ונעלים על כוח-קיבולה של החוויה המשעשעת, יש בו לעולם יסוד של חובה ו"כפיה". זוהי הכפיה שישנה בכל הטבעת מטבע תרבותי, או זו הקיימת בסדרי החברה או בסדרי הטבע. כפיה שבכוחה אנו קיימים. ודאי יש לשים לב לכשרון החניך ולאופיו. ודאי אין להפוך את הלימוד לעינוי. ולא עוד אלא שהמטרה היא בלא ספק קבלת עול תרבות מאהבה ומרצות. אלא שזהו רק אידיאל, שאיפת גבול. אין החינוך המעשי יכול לוותר על מה שאינו מעניין ומשעשע בו ברגע...
(יחזקאל קויפמן, מתוך: "תורת החינוך", עורכים: משה כספי וצבי לם. עמ' 29-31)
שאלות הבנה
מה מטרתה של פעולת החינוך לפי קויפמן?
מהי הדרך לעשות זאת?
שאלות העמקה
למי החינוך דואג לפי קויפמן, ליחיד או לחברה אליה הוא שייך?
האם החינוך בא לפתח את מה שקיים בילד, או להנחיל לו ערכים חיצוניים?
מדוע דרושה כפיה בתהליך החינוכי לפי קויפמן? מדוע אין הדבר יכול להיעשות מרצון?
כל חינוך על פי הגדרתו, שואף להתערב ולעצב את טבע האדם ולקבוע לו מה טוב בשבילו, וכל חינוך מקבל כמובן מאליו שיש אידאות שהן קודמות לאדם, בין אם מקורן באלוהי השמים ובין אם סמכותן מידי מוסדות הארץ. וכל חינוך נשבע בראשית מעשיו בשם איזה "מטרות החינוך", יודע מראש מה היא "תעודת האדם", ותמיד מחליט בשביל אחרים כאילו הם החליטו, ובהתעלם מאזהרת הוראציוס שאמר כי "מי שמציל אדם כנגד רצונו – נוהג ממש כמי שהרגו"...
האם לא הגיעה השעה לראות שמכל עסקי החינוך רק הלימוד הוא אמת? ונותן לאדם מכשיר שימושי עם הוראות תפעול, ואם ישתמש בו או לא, זו חירותו של המשתמש. לימוד שנותן כלי בידי האדם ולא נדחק לנשמתו, שמציע לאדם יכולת ומסייע לו – רק כשמתבקש...
(ס' יזהר, מתוך: להיפרד מהחינוך: החינוך כיומרה ריקה וכפייה לא אנושית)
מפני שחינוך, אם הוא חינוך, אינו יוצא מן התוצאה המוזמנת (ע"י החברה) וחוזר אל האדם המתחנך ותובע ממנו להתיישר לפי כיוון התוצאה ההיא, אלא הוא פונה אליו כדי לתת הזדמנות הגונה לאנושיותו לגדול במאוזן ככל האפשר — ולבחור לעצמו, ואם יבחר לו בבגרותו, בערכים אלה או באחרים, חירותו היא. ממש חירותו היא. ובלבד שלא מעל באנושיותו בשעת בחירתו.
(ס' יזהר, קריאה לחינוך, עמ' 35)
שאלות הבנה
מהי מטרת החינוך לפי ס' יזהר בקטע הראשון? מה דעתו על מטרה זו? מה ניתן ללמוד על דעתו משם המאמר?
מדוע סובר יזהר שרק הלימוד הוא אמיתי? איזה מקום נותר לערכים בחינוך לפי ס' יזהר?
שאלות העמקה
איזו בעייתיות יש בחינוך לערכים לפי יזהר? מדוע בעייתיות כזו לא קיימת ב"לימוד"? (עיינו גם בדבריו במקור 1 בדף ההרחבות)
למי דואג החינוך בפועל לפי יזהר, לחברה או לאדם? מה ראוי להיות לפי דעתו?
האם החינוך אמור לפתח את הילד, או להנחיל לו ערכים חיצוניים לפי יזהר?
אילו השלכות יהיו למטרות החינוך השונות של קויפמן ויזהר על תכני החינוך ועל דרכי החינוך? אילו ערכים יודגשו לפי הגישה ששמה את החברה במרכז? מה יודגש לפי הגישה ששמה את האדם במרכז? (להרחבה על שתי הגישות, ולגישה נוספת עיינו במקור מס' 2 בדף ההרחבות)
מה מקומן של הכפייה והענישה בחינוך על פי כל גישה?
שאלות לדיון
האם ראוי לחנך לערכים לדעתכם? האם אין זה "אילוף" של המתחנך?
האם חינוך יכול להיות נייטרלי, לא ערכי? (עיינו במקור 3 בדף ההרחבות)
האם המחנך צריך להתייחס לטבע הילד כ"טוב מנעוריו" או כ"רע מנעוריו"? האם החינוך בא לשנות את טבע האדם, או לאפשר לו לצמוח? (עיינו במקורות 4-5 בדף ההרחבות)
ישר למטרה
מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר. מאז אשר החל אברהם אבינו לקרא בשם ה', היתה לנו לנחלה (ההבנה) כי כל מה שתהיה מושרשת בלבו של אדם יותר הקריאה בשם ה', כן יגדל טובו וישרו, ויהיה יותר מאושר לעצמו ולחברה כולה.
כנסת ישראל נתיחדה מכל האומות להרים ברמה את הדגל של החלטה זאת בעולם, שהטוב והיושר של האדם היא התכלית היותר נשגבה שלו, ושהקריאה בשם ה' והשרשת ידיעה זו היא ההכשרה היותר בטוחה למגמה זו, עד שהמגמה (המטרה) וההכשר (האמצעי) הנם דבר אחד ולא יתפרדו. וכאשר לתכלית השרשת הקריאה בשם ה' בלב ונפש, ביחיד ובאומה בכללה, דרוש תלמוד קבוע, משחר טל הילדות של האדם, על כן לקח מקום בראש החינוך הישראלי תלמוד תורה, - ודוקא תלמוד תורה ולא ידיעות אחרות, שאין מטרתן כ"א להכשיר את האדם למלחמת החיים, ולא לעשותו טוב וישר לפני ד' ואדם.
(הראי"ה קוק, איגרות הראי"ה א, עמ' ריח-ריט)
שאלות הבנה:
מהי מטרת החינוך לפי הרב קוק? כיצד הקריאה בשם ה' ולימוד התורה מסייעים למטרה זו?
אילו שני סוגי מטרות חינוכיות מתאר הרב קוק? איזה לימוד מוביל לכל אחת מהן?
שאלות העמקה:
האם הרב קוק רואה את מטרת החינוך בחברה או באדם? האם שתי האפשרויות עומדות בסתירה לפי דעתו? מדוע? (לגישה משלבת נוספת עיינו במקור 5 בדף ההרחבות)
שאלות לדיון:
למה אנחנו מתחנכים רוב הזמן, ל"טוב ויושר" או ל"מלחמת החיים"?
איזו מטרה מבין השתיים חשובה יותר בעיניכם? במה צריך להשקיע יותר זמן? במה משקיעים יותר זמן בפועל?
מה מקומו של הלימוד בכלל, ושל לימוד התורה בפרט, בדרך להיהפך ל"טוב וישר" לדעתכם?
מוזמנים לצפות בסיכום המפגש ובהרצאה מאת ענבר גלילי שכטר