Pinchas - Action in the face of inaction
(ו) וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ז) וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קׇם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃ (ח) וַ֠יָּבֹ֠א אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ט) וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃ {פ}
(י) וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יא) פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ (יב) לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃
(6) Just then one of the Israelites came and brought a Midianite woman over to his companions, in the sight of Moses and of the whole Israelite community who were weeping at the entrance of the Tent of Meeting. (7) When Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, saw this, he left the assembly and, taking a spear in his hand, (8) he followed the Israelite into the chamber and stabbed both of them, the Israelite and the woman, through the belly. Then the plague against the Israelites was checked. (9) Those who died of the plague numbered twenty-four thousand. (10) The LORD spoke to Moses, saying, (11) “Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, has turned back My wrath from the Israelites by displaying among them his passion for Me, so that I did not wipe out the Israelite people in My passion. (12) Say, therefore, ‘I grant him My pact of friendship.
וירא פינחס. רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה — אָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה מְקֻבַּלְנִי מִמְּךָ הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אָמַר לוֹ "קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַנְקָא", מִיָּד ויקח רמח בידו וגו' (סנהדרין פ"ב):
וירא פנחס AND PHINEAS SAW — He saw what was being done and he was thereby reminded of the law on this subject (Sanhedrin 82a). He said to Moses, “I have received a tradition from you: he who has intercourse with an Aramean (heathen) woman, zealous people may attack him”. He replied to him: “Let him who reads the letter be the agent for executing it”; — straightway, ויקח רמח בידו HE TOOK A JAVELIN IN HIS HAND, etc. (Sanhedrin 82a).
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ — הַרְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲ"זָ וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל? לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן (סנהדרין פ"ב):
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן PHINEAS THE SON OF ELEAZAR THE SON OF AARON THE PRIEST — Because the tribes spoke disparagingly of him, saying, “Have you seen this grandson of Puti the father of whose mother used to fatten (פטם) calves for idolatrous sacrifices (see Exodus 6:25 that Eleazar his father had married a daughter of Putiel who is identified with Jethro; see Rashi on that verse and Exodus 18:1), and he has dared to slay a prince of one of Israel’s tribes!”, therefore Scripture comes and connects his genealogy with Aaron (Sanhedrin 82b).
את בריתי שלום ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסבת התנגדות ההפכים וזה אמנם נתקיים בפינחס שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פלגש בגבעה שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה כו' שלש מאות שנה וכבר ספרו ז''ל שפינחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פינחס והוא עדיין חי וקיים:
את בריתי שלום. Peace with the angel of death. We have a similar meaning of this word שלום in Job 25,20 עושה שלום במרומיו, “He makes peace in His lofty regions.” [I assume that the reference is to the fact that the angel of death has no authority in the celestial regions. Ed.] Losses occur only as a result of confrontations by opposites. We find that as a result of this שלום, “peace, or armistice” with the angel of death Pinchas enjoyed an exceedingly long life on earth, more so than any other member of his generation. In fact, he was still serving as priest in the Tabernacle at Shiloh during the civil war between Binyamin and the other tribes. This occurred many years after the death of Joshua and the elders who were Joshua’s assistants. (Judges 20,28) Joshua 24,26 reports these elders as surviving Joshua for many years. If, as is indicated by the Talmud, Pinchas was still alive in the days of Yiphtach (Judges 11,26) he must have been 300 years old by that time. (compare either Bereshit Rabbah 60,3 or Pirke de Rabbi Eliezer chapter 47 on the subject of Pinchas)
את בריתי שלום. בשכר שהניח כעסו וחמתו של הקב״ה ברכו במדת השלום. שלא יקפיד ולא ירגיז. ובשביל כי טבע המעשה שעשה פינחס להרוג נפש בידו. היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אח״כ אבל באשר היה לש״ש מש״ה באה הברכה שיהא תמיד בנחת ובמדת השלום. ולא יהא זה הענין לפוקת לב. וע׳ כיב״ז בס׳ דברים י״ג י״ח ברוצחי עיר הנדחת:
My covenant [of] peace. Pinchas was promised he would not become an agitated and angry person, for the nature of the act he did — killing a person with his hands — leaves a strong impression. However, since he did it for the sake of Heaven he received the blessing that he would always be in peace and serenity.
Channah - Self worth
(ב) וְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים׃ (ג) וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַה' צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י חׇפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַה'׃ (ד) וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכׇל־בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת׃ (ה) וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת־חַנָּה֙ אָהֵ֔ב וַה' סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ׃ (ו) וְכִעֲסַ֤תָּה צָרָתָהּ֙ גַּם־כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ כִּֽי־סָגַ֥ר ה' בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ׃ (ז) וְכֵ֨ן יַעֲשֶׂ֜ה שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה מִדֵּ֤י עֲלֹתָהּ֙ בְּבֵ֣ית ה' כֵּ֖ן תַּכְעִסֶ֑נָּה וַתִּבְכֶּ֖ה וְלֹ֥א תֹאכַֽל׃ (ח) וַיֹּ֨אמֶר לָ֜הּ אֶלְקָנָ֣ה אִישָׁ֗הּ חַנָּה֙ לָ֣מֶה תִבְכִּ֗י וְלָ֙מֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְלִ֔י וְלָ֖מֶה יֵרַ֣ע לְבָבֵ֑ךְ הֲל֤וֹא אָֽנֹכִי֙ ט֣וֹב לָ֔ךְ מֵעֲשָׂרָ֖ה בָּנִֽים׃ (ט) וַתָּ֣קׇם חַנָּ֔ה אַחֲרֵ֛י אׇכְלָ֥ה בְשִׁלֹ֖ה וְאַחֲרֵ֣י שָׁתֹ֑ה וְעֵלִ֣י הַכֹּהֵ֗ן יֹשֵׁב֙ עַל־הַכִּסֵּ֔א עַל־מְזוּזַ֖ת הֵיכַ֥ל ה'׃ (י) וְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל־ה' וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה׃ (יא) וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר ה' צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה ׀ בׇּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽה' כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃ (יב) וְהָיָה֙ כִּ֣י הִרְבְּתָ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל לִפְנֵ֣י ה' וְעֵלִ֖י שֹׁמֵ֥ר אֶת־פִּֽיהָ׃ (יג) וְחַנָּ֗ה הִ֚יא מְדַבֶּ֣רֶת עַל־לִבָּ֔הּ רַ֚ק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה׃ (יד) וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ עֵלִ֔י עַד־מָתַ֖י תִּשְׁתַּכָּרִ֑ין הָסִ֥ירִי אֶת־יֵינֵ֖ךְ מֵֽעָלָֽיִךְ׃ (טו) וַתַּ֨עַן חַנָּ֤ה וַתֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲדֹנִ֔י אִשָּׁ֤ה קְשַׁת־ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת־נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י ה'׃ (טז) אַל־תִּתֵּן֙ אֶת־אֲמָ֣תְךָ֔ לִפְנֵ֖י בַּת־בְּלִיָּ֑עַל כִּֽי־מֵרֹ֥ב שִׂיחִ֛י וְכַעְסִ֖י דִּבַּ֥רְתִּי עַד־הֵֽנָּה׃ (יז) וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת־שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ׃ (יח) וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָֽאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא־הָֽיוּ־לָ֖הּ עֽוֹד׃
(2) He had two wives, one named Hannah and the other Peninnah; Peninnah had children, but Hannah was childless. (3) This man used to go up from his town every year to worship and to offer sacrifice to the LORD of Hosts at Shiloh.—Hophni and Phinehas, the two sons of Eli, were priests of the LORD there. (4) One such day, Elkanah offered a sacrifice. He used to give portions to his wife Peninnah and to all her sons and daughters; (5) but to Hannah he would give one portion only—though Hannah was his favorite—for the LORD had closed her womb. (6) Moreover, her rival, to make her miserable, would taunt her that the LORD had closed her womb. (7) This happened year after year: Every time she went up to the House of the LORD, the other would taunt her, so that she wept and would not eat. (8) Her husband Elkanah said to her, “Hannah, why are you crying and why aren’t you eating? Why are you so sad? Am I not more devoted to you than ten sons?” (9) After they had eaten and drunk at Shiloh, Hannah rose.—The priest Eli was sitting on the seat near the doorpost of the temple of the LORD.— (10) In her wretchedness, she prayed to the LORD, weeping all the while. (11) And she made this vow: “O LORD of Hosts, if You will look upon the suffering of Your maidservant and will remember me and not forget Your maidservant, and if You will grant Your maidservant a male child, I will dedicate him to the LORD for all the days of his life; and no razor shall ever touch his head.” (12) As she kept on praying before the LORD, Eli watched her mouth. (13) Now Hannah was praying in her heart; only her lips moved, but her voice could not be heard. So Eli thought she was drunk. (14) Eli said to her, “How long will you make a drunken spectacle of yourself? Sober up!” (15) And Hannah replied, “Oh no, my lord! I am a very unhappy woman. I have drunk no wine or other strong drink, but I have been pouring out my heart to the LORD. (16) Do not take your maidservant for a worthless woman; I have only been speaking all this time out of my great anguish and distress.” (17) “Then go in peace,” said Eli, “and may the God of Israel grant you what you have asked of Him.” (18) She answered, “You are most kind to your handmaid.” So the woman left, and she ate, and was no longer downcast.
לא אדוני. לא אדון אתה בדבר הזה, גלית בעצמך שאין רוח הקודש שורה עליך שתדע שאיני שכורת יין:
No, my lord. You are not master in this matter. You have revealed that the Holy Spirit is not resting upon you, otherwise you would have known that I am not intoxicated from wine.
(ב) גם כעס. כעס אחר כעס, תמיד, לכך נאמר 'גם כעס', היתה אומרת לה: כלום קנית היום מעפורת לבנך גדול, או חלוק לבנך קטן: (ג) בעבור הרעימה. שתתאונן, ורבותינו אמרו (בבא בתרא טז א): בעבור הרעימה, שתתפלל, ולשם שמים נתכוונה:
(2) Frequently anger. Anger after anger, i.e., always.' Therefore it is written 'also [גֵם] anger.' She would say to her, "Did you buy your older son a cloak today, or your younger son, a shirt?" (3) In order that she should complain. In order to make her complain. Our Rabbis explain, 'in order to make her storm,' that she pray. Penina had good intentions.11 Maseches Bava Basra 16a.
(ב) ותקם הנה עד עתה סמכה את עצמה על תפלת בעלה שהיה צדיק, ועתה שראתה שהוא מתיאש מן הרחמים התעוררה להתפלל בעצמה, ותקם
Up until now, she had relied on the prayer of her husband, who was a tzaddik. But now that she saw that he gave up... she was moved to pray by herself, and she "rose."
Eli the high priest, who at first misinterpreted Hannah's long prayer, dismissed her with the blessing: "May the son to be born unto thee acquire great knowledge in the law." Hannah left the sanctuary, and at once her grief-furrowed countenance changes. She felt beyond a doubt that the blessing of Eli would be fulfilled.
Shimon ha Tzadik - Leadership
יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו בך כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי אמר להם למה באתם אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו אמר להם מי הללו אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך אמר להם הרי הם מסורין בידיכם מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גרזים כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו ואותו היום עשאוהו יו"ט
What occurred on that date? It was on that day that the Samaritans [kutim] requested the House of our Lord from Alexander the Macedonian in order to destroy it, and he gave it to them, i.e., he gave them permission to destroy it. People came and informed the High Priest, Shimon HaTzaddik, of what had transpired. What did he do? He donned the priestly vestments and wrapped himself in the priestly vestments. And the nobles of the Jewish People were with him, with torches of fire in their hands. And all that night, these, the representatives of the Jewish people, approached from this side, and those, the armies of Alexander and the Samaritans, approached from that side, until dawn, when they finally saw one another. When dawn arrived, Alexander said to the Samaritans: Who are these people coming to meet us? They said to him: These are the Jews who rebelled against you. When he reached Antipatris, the sun shone and the two camps met each other. When Alexander saw Shimon HaTzaddik, he descended from his chariot and bowed before him. His escorts said to him: Should an important king such as you bow to this Jew? He said to them: I do so because the image of this man’s face is victorious before me on my battlefields, i.e., when I fight I see his image going before me as a sign of victory, and therefore I know that he has supreme sanctity. He said to the representatives of the Jewish people: Why have you come? They said to him: Is it possible that the Temple, the house in which we pray for you and for your kingdom not to be destroyed, gentiles will try to mislead you into destroying it, and we would remain silent and not tell you? He said to them: Who are these people who want to destroy it? The Jews said to him: They are these Samaritans who stand before you. He said to them: If so, they are delivered into your hands to deal with them as you please. Immediately, they stabbed the Samaritans in their heels and hung them from their horses’ tails and continued to drag them over the thorns and thistles until they reached Mount Gerizim. When they arrived at Mount Gerizim, where the Samaritans had their temple, they plowed it over and seeded the area with leeks, a symbol of total destruction. This was just as they had sought to do to the House of our Lord. And they made that day a festival to celebrate the salvation of the Temple and the defeat of the Samaritans.
Rabbi Yochanan ben Zakai - Foresight
אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא בצינעא לגבאי אתא א"ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א"ל מאי איעביד דאי אמינא להו מידי קטלו לי א"ל חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוי הצלה פורתא
Abba Sikra, the head of the thugs of Jerusalem, was the son of Rabban Yochanan Ben Zakai's sister. [Rabban Yochanan] sent him [a message], "Come privately to me." He came. [Rabban Yochanan] said to him, "Until when will you do this and kill the world with famine." He said to him, "What should I do? Since, if I say anything to them, they will kill me." He said to him,"Show me a solution for me, that I should get out; maybe there will be a small salvation [from it]."
א"ל נקוט נפשך בקצירי וליתי כולי עלמא ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשך וליעיילו בך תלמידך ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא
He said to him, "Act as if you are sick, and have everyone come and ask about you; and [then] bring something putrid and have it lay with you and they will say that you have died. And have your students bring you out and no other men should bring you out, so that we don't become aware that you are light, since they know that a living person is lighter than a dead one."
עביד הכי נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד אחר כי מטו לפיתחא בעו למדקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה בבא נפק
He did this. Rabbi Eliezer went in on one side and Rabbi Yehoshua went in on the other side. When they came to the opening, [the thug gate keepers] wanted to stab him. They said to them, "[The Romans] will say, 'they stabbed their rabbi.'" And [then] they wanted to jostle him. They said to them, "They will say, 'they jostled their rabbi.'" They opened the gate. He went out.
כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא א"ל מיחייבת תרי קטלא חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא
He got there [and] said, "Peace to you, O king, peace to you, O king." [Vespasian] said to him, "You have made yourself guilty of two death penalties: first, since I am not a king and you have called me, 'king;' and also, if I am a king, why did you not come to me until now?" He said to him, "That which you said, 'I am not a king,'
איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך דכתיב (ישעיהו י, לד) והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתיב (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו וגו' ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן
you will be a king; since were you not a king, Jerusalem would not be delivered into your hand, as it is written (Isaiah 10:34), 'and the Levanon will fall by a mighty one.' And 'mighty' can only be a king, as it is written (Jeremiah 30:21), 'And his mighty one shall be from him.' And Levanon can only be the Temple, as it is stated (Deuteronomy 3:25), 'this goodly mountain and the Levanon.' And that which you said, 'If I am a king, why did you not come to me until now;' the thugs that we have with us did not allow us."
אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי ליה למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה
He said to him, "If there was a barrel of honey with a serpent wrapped over it, would one not break the barrel for the sake of [getting rid] of the serpent?" He was silent. Rav Yosef - and some say, Rabbi Akiva - would read [this verse to be] about this (Isaiah 44:25), "He turns back the wise and renders their knowledge foolish." He should have said to him, "We take tongs and we take the serpent and kill him and leave the barrel."
אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה סיים חד מסאני בעא למסיימא לאחרינא לא עייל בעא למשלפא לאידך לא נפק אמר מאי האי
Bye and bye, a messenger came to him from Rome. He said to him, "Get up, the [reigning] Caesar has died, and those dignitaries of Rome have placed you at the helm." He had put on one of his shoes, [and] wanted to put the other one on. It would not go on. He tried to remove the [first one and] it would not come off. He said, "What is this?"
אמר ליה לא תצטער שמועה טובה אתיא לך דכתיב (משלי טו, ל) שמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב (משלי יז, כב) ורוח נכאה תיבש גרם עבד הכי עייל אמר ליה ומאחר דחכמיתו כולי האי עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי אמר ליה ולא אמרי לך אמר ליה אנא נמי אמרי לך
He said to him, "Do not be troubled; it is a good tiding that has come to you, as it is written (Proverbs 15:30), 'a good tiding fattens the bone.'" [Vespasian said to him,] "But what is its remedy?" [Rabbi Yochanan responded,] "Bring someone who is hard for you to take and have him pass in front of you, as it is written (Proverbs 17:22), 'And a lowly spirit dries the bone.'" He did this [and the other shoe] went on. He said to him, "And since you are so wise, until now why did you not come to me? He said to him, "Didn't I [already] tell you?" He said to him, "I also [already] told you."
אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי מידי דאתן לך אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא
He said to him, "I am leaving and I will send someone else, but ask something that I can give you." He said to him, "Give me Yavneh and her Sages and the line of Rabban Gamliel and a cure to heal Rabbi Tsadok" Rav Yosef - and some say, Rabbi Akiva - would read [this verse to be] about this (Isaiah 44:25), "He turns back the wise and renders their knowledge foolish." He should have said to him, "Leave us this time."
העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד שנאמר (תהלים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם. פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב [אר״י אוי לנו על זה שהוא חרב] מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. א״ל בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמ״ח שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח
The world began with chesed, as we see in Psalms, "the world was build with chesed, and the heavens were laid out with your faith." Rabbi Yochanan Ben Zakkai was once going out from Jerusalem with Rabbi Yehoshua after him. They looked out and saw the destroyed Temple. Rabbi Yehoshua cried out "oy! Our Temple is destroyed, how are we going to make atonement now that the place of atonement is destroyed." Rabbi Yochanan answered him and said, relax, we have an even better way to make atonment. Acts of loving kindness, as it is stated in scripture: "I desire chesed, not sacrifice."