לאחר נפילת ברקאי במבצע "צוק איתן" בחרנו, חבריו של ברקאי, להקים את בית המדרש החברתי. הפועל בסיוע של עמותת כל ישראל חברים (כי"ח).בית המדרש מגלם את הערכים בהם האמין ברקאי ואשר לאורם פעל בדבקות – חיבור בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, שיח מכבד במאור פנים ובאהבה, לימוד תורה ועשייה חברתית. ערכים אלו באו לידי ביטוי באופן משמעותי בכל בחירה ומעשה של ברקאי.
כל מפגש החל בלימוד משותף של דף מקורות ולאחריו שיעור. דף המקורות שלפניכם מוקדש לדיון באספקטים שונים של חסד.

מתוך "העץ הנדיב", של סילברסטיין
אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן...
והעץ היה עצוב,
ואז יום אחד הילד חזר והעץ רעד מרוב שמחה ואמר: "בוא, ילד, תטפס על הגזע שלי ותתנדנד על הענפים שלי ותהיה מאושר".
"אני יותר מידי עסוק בשביל לטפס על העצים", אמר הילד. "אני רוצה בית שיהיה לי חם", הוא אמר. "אתה יכול לתת לי בית?"
"אין לי בית", אמר העץ, "היער הוא ביתי. אבל אתה יכול לקצץ את הענפים שלי ולבנות בית, ואז תהיה מאושר".
הילד קיצץ לעץ את ענפיו ולקח אותם איתו לבנות את ביתו.
והעץ היה מאושר.
שאלות הבנה
על מה מוותר "העץ הנדיב" כדי להעניק לילד את מבוקשו (בפסקה זו, ובסיפור כולו, ע"פ זכרונכם)? איזו תחושה גורמים לו ויתורים אלו?
אלו דברים שאין להם שיעור הפאה. והבכורים. והראיון. וגמילות חסדים ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם:
These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.
א ועוד בענין ניסים שאירעו לצדיקים: אלעזר איש הכפר בירתא כד הוו חזו ליה [כאשר היו רואים אותו] גבאי הצדקה הוו טשו מיניה [היו מתחבאים ממנו] שכל מאי דהוה גביה [מה שהיה איתו] יהיב להו [היה נותן להם], ולא רצו שיתן כל רכושו. יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה [יום אחד הלך לשוק לקנות נדוניה, צרכי חתונה, לבתו] חזיוהו [ראוהו] גבאי הצדקה, טשו מיניה [ברחו ממנו].
אזל ורהט בתרייהו [הלך ורץ אחריהם] אמר להו [להם]: אשבעתיכו במאי עסקיתו [השבעתי אתכם, שתאמרו לי במה, באיזו מצוה אתם עוסקים]? אמרו ליה [לו]: ביתום ויתומה שאנו אוספים כסף לצורך נשואיהם. אמר להן: העבודה (לשון שבועה בעבודת המקדש) שהן קודמין לבתי, שקל [לקח] את כל מה דהוה בהדיה [שהיה איתו] ויהב להו [ונתן להם]. פש ליה חד זוזא [נשאר לו זוז אחד] זבן ליה חיטי, ואסיק, שדייה באכלבא [קנה לעצמו חיטים ועלה והשליכם באסם].
אתאי דביתהו [באה אשתו] אמרה לה לברתיה [לבתו]: מאי אייתי אבוך [מה הביא אביך]? אמרה לה: כל מה דאייתי, באכלבא שדיתיה [כל מה שהיה לו, באסם זרק אותו]. אתיא למיפתח בבא דאכלבא, חזת אכלבא דמליא חיטי וקא נפקא בצינורא דדשא, ולא מיפתח בבא מחיטי [באה לפתוח את דלת האסם, ראתה את האסם שהוא מלא חיטים והן יוצאות בסדק הדלת ואין הדלת נפתחת מרוב החיטים], שאירע לו נס והתמלא האסם כולו בחיטים. אזלא ברתיה לבי מדרשא [הלכה בתו לבית המדרש], אמרה ליה [לו]: בא וראה מה עשה לך אוהבך הקדוש ברוך הוא! אמר לה: העבודה (לשון שבועה), הרי החיטים הללו הן הקדש עליך (לגביך) ואין לך בהן חלק אלא כאחד מעניי ישראל, שלא רצה ליהנות מן הנס.
שאלות הבנה
מה כוונת המשנה בכך שגמילות חסדים היא דבר שאין לו שיעור? האם הכוונה שמספיק לעשות מעשה קטן ביותר, או להיפך, שגמילות חסדים היא דבר ללא גבול?
למי אלעזר איש בירתא מעניק יותר, לחתונת היתומים או לחתונת בתו?
מה בוחר אלעזר לעשות עם התבואה הרבה שהגיעה לו שלא כצפוי?
שאלות העמקה
איזו הדרכה מעשית יוצאת מהמשנה, לפי ההבנה שגמילות חסדים צריכה להיות ללא גבול?
האם אלעזר חושב שמגיע לו להשתמש בממונו יותר מלעניים? איך זה מתבטא במעשיו? (להרחבה עיינו בדברי ר' אלעזר בן ברתותא [שיש המזהים אותו עם אלעזר איש בירתא], דף ההרחבות, מקור 1)
שאלות לדיון
כמה לדעתכם צריך להשקיע בעשיית חסד, כאשר זה בא על חשבון הנאות או מותרות שלכם? וכאשר זה על חשבון חלומות שלכם? או על חשבון צרכים בסיסיים? (מומלץ לעיין בדברי פיטר סינגר, דף ההרחבות, מקור 2)
האם צריך לתת לאחר דווקא כדי לאפשר לו צרכים בסיסיים, או שצריך לעזור לו להגיע לרמת חיים שהוא היה רגיל אליה (עיינו מקור 3 בדף ההרחבות)?
מוזמנים לצפות בסיכום המפגש ובהרצאה של יהודה משי זהב