לאחר נפילת ברקאי במבצע "צוק איתן" בחרנו, חבריו של ברקאי, להקים את בית המדרש החברתי. הפועל בסיוע של עמותת כל ישראל חברים (כי"ח).בית המדרש מגלם את הערכים בהם האמין ברקאי ואשר לאורם פעל בדבקות – חיבור בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, שיח מכבד במאור פנים ובאהבה, לימוד תורה ועשייה חברתית. ערכים אלו באו לידי ביטוי באופן משמעותי בכל בחירה ומעשה של ברקאי.
כל מפגש החל בלימוד משותף של דף מקורות ולאחריו שיעור. דף המקורות שלפניכם מוקדש ללימוד ושיח על צרכנות וסביבה
הצריכה מרוקנת את מאגר המשאבים של כדור הארץ בקצב מהיר, ובד בבד מייצרת פסולת בכמות גדולה מזו שיכולה להיקלט על ידי מערכת ההטמעה של כדור הארץ - שירותי המערכת האקולוגית. על פי אג'נדה 21, מסמך המסכם את מצב הסביבה מטעם ועידת האו"ם בריו 1992: "הסיבה העיקרית להתדרדרות המתמשכת של הסביבה העולמית היא הדפוסים שאינם ברי-קיימא של ייצור וצריכה, במיוחד במדינות העשירות". חלק ניכר מהאיומים הסביבתיים הענקיים - שינויי אקלים, דלדול שכבת האוזון, והכחדת מינים - הם בעיקר תוצאה של דפוסי הצריכה שהיו בעבר במדינות העשירות בלבד, וכיום בעקבות הגלובליזציה מתפשטות גם לשאר המדינות.
(מתוך הערך "השפעות סביבתיות של תרבות הצריכה", אקו ויקי)
שאלות הבנה
מה הקשר בין צריכה לבין נזקים לסביבה לפי "אג'נדה 21"? (לדוגמאות בנושא תעשיית הבגדים, עיינו במקורות 1-2 בדף ההרחבות)
שאלות לדיון
כיצד ניתן לצמצם את הנזק הסביבתי שנוצר מהצריכה? האם הפתרונות יעילים? (עיינו במקורות 2-4 בדף ההרחבות)
האם התמונה שמציגים הארגונים ה"ירוקים" פסימית מדי, או שזה אכן המצב?
עזריאל קרליבך, הודו – יומן דרכים, עמ' 45-46
"תושבי ישראל שייכים לדת היהודית, שהיא משונה ומפגרת ביותר. יש להם ספר, שלא הגיע אל חלק-העולם שלנו – התנ"ך; ספר זה מתחיל בסיפור על בריאת העולם. יודעים אתם, כיצד מתארים הם לעצמם, שהעולם נברא? שבעה ימים טרח האל, וברא תחילה שמים וארץ, וירח וכוכבים, ואחר כך יבשת וימים, ואחרי כן חיה ועוף, והכל למען גולת-הכותרת שלו, בחיר היצירה ומטרת כל היקום... ויודעים אתם, מי הוא אותו עליון מכל?"
איש מבין המסובים לא ידע. ניחשו, אך לא מצאו.
"האדם!..." אמר בעל-הבית בתרועה. כולם פרצו בצחוק אדיר.
(...) הם המציאו לעצמם את האגדה הזאת, כדי שיוכלו לעשות ככל העולם על שרירות לבם. כדי שיוכלו לרדוף אחרי תאוותיהם בלא כל רסן. הם אמרו שהאדם הוא תכלית הבריאה, כדי שיהא לו צידוק לדרוך על כל היצורים, להתאכזר לכל היקום, לשעבד לעצמו את כל אשר עיניו רואות, להשמיד להנאתו מכל הבא לידו, - שכן הכל נחות-דרגה לגביו, הכל נוצר רק למענו, עולם נבנה על מנת שהוא יהרוס אותו... הוא שאמרתי – פראים..."
שאלות העמקה
מדוע סיפור הבריאה היהודי "מוביל להרס העולם", על פי ההודים? מהי האלטרנטיבה שהם מציבים? (עיינו במקור 5 בדף ההרחבות)
כיצד משפיעה הבנת מקומו של האדם בעולם על יחסו לטבע, ועל השימוש בו? (נסו להביא לכך דוגמאות ממאבקים סביבתיים)
שאלות לדיון
האם התיאור של העמדה היהודית (והמערבית) מדויק בעיניכם? אם לא, מדוע? (עיינו במקור 6 בדף ההרחבות)
האם מתוך העמדה ההודית ניתן בכלל לחיות? להתקדם? האם השימוש בטבע הוא לא הכרחי?
ועוד אמר רב חסדא: האי מאן [מי] שאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי [לו לאכול לחם שעורים ואוכל לחם של חיטים] — קעבר [הריהו עובר] משום "בל תשחית", שהוא כמבזבז ללא צורך. ואמר רב פפא: האי מאן [מי] שאפשר לו למישתי שיכרא ושתי חמרא [לשתות שכר ושותה יין] — עובר משום "בל תשחית". ואולם מעירים על דברים אלה: לאו מילתא היא [אין זה דבר נכון] כי "בל תשחית" דגופא [של הגוף] עדיף, וטוב לאדם שישמור על גופו במזון טוב מאשר ישמור על ממונו.
חיתולים רב־פעמיים לא בהכרח מועילים לסביבה. ויתור על ילד נוסף — כן
גם חוקרת הקיימות פרופ' אופירה אילון (...) סבורה שלא צריך להתאבד על חיתולי הבד (...) בעיני אילון, את עיקר המאמצים כדאי להשקיע בתחומים אחרים — לנסוע פחות באוטו, לקנות פחות ולעשות פחות ילדים. "עשו שני ילדים", היא אומרת, "לט גו מהסיפור הזה של החיתולים". וזה לא מופרך: לפי מחקר שפורסם בשנה שעברה, ויתור על ילד חוסך פליטה של 59 טון CO2 בשנה לכל הורה, והוא המעשה הסביבתי ביותר — פי כמה וכמה ממכירת המכונית (2.4), צמחונות (0.82) או מיחזור (0.21 טון בשנה).
שאלות הבנה
מדוע מי שאוכל אוכל יקר יותר נחשב "משחית", לפי רב חסדא ורב פפא?
כיצד מגיבה הגמרא לדעתם? מה הכוונה ש"השחתת הגוף" חשובה יותר?
מה הדרך הלא יעילה לשמור על הסביבה לפי פרופ' איילון? מה כן יעיל?
שאלות העמקה
את מה משחיתה צריכת המותרות לפי רב חסדא ורב פפא? את מה משחיתה ההסתפקות במועט על פי הגמרא?
איזה מקום בסדר העדיפויות של פרופ' אילון תופס השיקול הסביבתי? מדוע?
מה היחס בין רווחת האדם לבין השמירה על המשאבים לפי כל אחת מהדעות? כיצד זה משפיע על אופן הצריכה?
מותר למי שיש בגד משומש להחליט שאינו רוצה ללובשו עוד ולקנות במקומו בגד חדש. ואף שהבגד המשומש עדיין ראוי לשימוש, אין בכך איסור 'בל תשחית', שאין אדם משועבד לבגדיו ללובשם עד שיתבלו, וכאשר הם אינם מהנים אותו, מותר לו להפסיק ללובשם ולקנות אחרים במקומם. אלא שאם הבגדים המשומשים שלו עוד טובים, מצווה להשתדל למצוא אנשים שיוכלו ליהנות מהם. ואם הוא נותנם לעניים יש בידו גם מצוות צדקה. וכן הדין לגבי כלים ורהיטים משומשים, שאין מוטלת על האדם חובה להשתמש בהם עד שיתבלו, אלא בעת שהם מפסיקים לשמח אותו מותר לו לקנות במקומם חדשים. ואם ישנם אנשים שעוד יוכלו ליהנות מהם, מצווה ליתנם להם. וגם אם אינו מכיר אנשים נזקקים, כדי להימנע מהשחתתם בחינם מצווה שייתן אותם לחנויות יד שנייה או מרכזי חלוקה לנזקקים, ואם הם רהיטים וחפצים, ניתן לפרסמם באתרי אינטרנט שנועדו למכירת דברים משומשים או מסירתם.
שאלות העמקה
עד כמה צריך לנסות לחסוך בבגדים לפי הרב מלמד? כיצד הוא מכריע בדילמה בין רווחת האדם לבין הפגיעה האפשרית בסביבה?
שאלות לדיון
איזה שימוש במשאבי הטבע לגיטימי לדעתכם, ואיזה לא? מהם הצרכים הבסיסיים, שעליהם לא ניתן לוותר, ומה בגדר מותרות?
איזה מאמץ יש לעשות על מנת לצמצם את הפגיעה בטבע? איזה מחיר לא תהיו מוכנים לשלם?
הרב יעקב אריאל, יהדות ואקולוגיה, צהר לב תשסח
אין אפשרות לנתק בין זוהמת הרוח לזיהום האוויר, בין אוויר לאווירה, בין מוסר לאקולוגיה, בין השחתת הנפש להשחתת המשאבים; הא בהא תליא. חוקים, צווים ותקנות יועילו רק כאשר בני האדם וממשלותיהם יהיו חדורים הכרה מוסרית שעליהם להיות אחראים לנזק שהם גורמים למרות פיתויי היצר לדאוג רק לרווחתם, להתעשרותם ולסיפוקם העצמי. כאשר המניע העיקרי של מעשי האדם יהיה מוסרי, יבוא גם פתרון אמיתי לבעיית האקולוגיה על פני כדור הארץ. האדם והאדמה שניהם יצירי כפיו של ה' ונועדו להביא תיקון לעולם ולהחזירו אל גן העדן האבוד, בתנאי שהאדם יזכור את ייעודו: ויקח ה' א-להים את האדם, ויניחהו בגן עדן, לעבדה ולשמרה.
גאס ספת', מתוך המצגת "כולנו צריכים דברים שאיננו צריכים" - תרבות הצריכה בראי המקורות", ד"ר ג'רמי בנשטיין
פעם חשבתי שהבעיות הגדולות ביותר שפוקדות את הפלנטה שלנו הן הכחדת מינים, זיהום ומשבר האקלים. טעיתי. כעת אני משוכנע שהבעיות החמורות ביותר שעלינו להתמודד איתן הן גאווה, חוסר אכפתיות ותאוות בצע.
הצהרת עקרונות הסובלנות של האומות המאוחדות, סעיף 1.1
סובלנות הינה כבוד, קבלה והערכה לשונות העשירה של התרבויות בעולמנו, צורות הביטוי שלנו והדרכים להיות אדם. הסובלנות מטופחת ומפותחת באמצעות ידע, פתיחות, תקשורת וחופש מחשבה, מודעות ואמונה. סובלנות הינה הרמוניה בין שונויות. היא אינה רק חובה מוסרית, אלא גם דרישה פוליטית וחוקית. סובלנות, הערך שעושה את השלום אפשרי, תורם להחלפת תרבות המלחמה בתרבות של שלום.
שאלות הבנה
מדוע הפתרון של המשבר האקולוגי תלוי רק בהכרעות מוסריות, לפי הרב אריאל? מה היחס הנכון בין האדם לעולם לדעתו?
מהי הדרך להתמודד עם הסכנות הסביבתיות לפי גאס ספת'? מה אינה הדרך? מדוע?
שאלות העמקה
מה המכנה המשותף בין שתי הדעות? במה הן שונות מפתרונות אחרים שקיימים? היכן נמצא מוקד השינוי? (עיינו גם במקור 8 בדף ההרחבות)