(א) כל הבשר אסור לבשל בחלב, חוץ מבשר דגים וחגבים. ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן, חוץ מבשר דגים וחגבים. הנודר מן הבשר, מתר בבשר דגים וחגבים. העוף עולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: לא עולה ולא נאכל. אמר רבי יוסי: זו מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל. באיזה שלחן אמרו, בשלחן שאוכל עליו. אבל בשלחן שסודר עליו את התבשיל, נותן זה בצד זה ואינו חושש.
(1) All meat is forbidden to cook with milk, except for the meat of fish and locusts. And it is forbidden to place it with cheese on the table, except for the meat of fish and locusts. One who vows [to abstain] from meat, is permitted to [eat] fish and locusts. "A bird may go on with cheese on the table, but is not eaten," in the words of Beit Shammai. And Beit Hillel says, "It does not go and it is not eaten." Said Rabbi Yose, "This is [one] of the lenient rulings of Beit Shammai and stringent rulings of Beit Hillel." About which table were they speaking? About a table on which one eats. But for a table where one sets dishes on it, one puts this next to this and does not worry.
אמר רב יוסף שמע מינה בשר עוף בחלב דאורייתא דאי סלקא דעתך דרבנן אכילה גופה גזירה ואנן נגזר העלאה אטו אכילה ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה דתנן חלת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן שירצהאמר ליה אבייבשלמא אי אשמועינן חלת חוצה לארץ בארץ דאיכא למיגזר משום חלת הארץ דאורייתא ולא גזרינן איכא למשמע מינהאלא חו"ל משום דליכא למיגזר הוא אבל הכא אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה אתי לאסוקי בשר וגבינה ומיכל בשר בחלב דאורייתא מתקיף לה רב ששתסוף סוף צונן בצונן הואאמר אבייגזירה שמא יעלה באילפס רותחסוף סוף כלי שני הוא וכלי שני אינו מבשלאלאגזירה שמא יעלה באילפס ראשון:
R. Joseph said: You can infer from this that the flesh of fowl [cooked] in milk is prohibited by the law of the Torah, for were it only [prohibited by the enactment] of the Rabbis, seeing that the actual eating thereof is [prohibited only as] a precautionary measure, would we forbid the placing [of them together upon the table] as a safeguard against the eating thereof?10 And whence do you derive the rule that we do not impose a precautionary measure upon a precautionary measure? — From the following [Mishnah] which we have learnt:11 The dough-offering12 [of produce grown] outside the Land [of Israel]
Chullin 104b
may be eaten [by a priest] in company with a non-priest at the table,1 and may be given to any priest one likes.2 Said Abaye to him, I grant you, if we were told that the dough-offering [of produce grown] outside the Land [may be eaten] in the Land3 [in company with a non-priest at the table], in which case there would be good cause to enact a precautionary measure on account of the dough-offering [of produce grown] in the Land which is ordained by the Torah, and yet we do not take this precaution, that the inference can be made. But outside the Land of Israel [it is allowed] surely because [p. 579] there is no reason to take any precautionary measure.4 In the case [of our Mishnah], however, if you permit one to place [upon the table] fowl and cheese, one might even place [upon the table] flesh and cheese, and so come to eat flesh with milk which is prohibited by the law of the Torah.5
R. Shesheth demurred saying: Yet after all6 it is but cold [food] with cold [food]! — Abaye answered: It is prohibited lest it be placed upon the table in a boiling pot. But even In that case it is only in a ‘second vessel’7 and a second vessel cannot bring anything to the boil! — It is only prohibited lest it be placed upon the table in the ‘first vessel’.8
(10) This would be imposing a precautionary measure (sc. restriction of placing them together on the table) upon a precautionary measure (sc. the restriction of eating fowls cooked in milk) which is not done.
(11) Hal. IV, 8.
(12) Cf. Num. XV, 20; Of the first of your dough you shall offer up a cake for a heave-offering. This law only applied to Palestine, i.e., to dough made from produce grown in the land of Israel (cf. ibid. 18), but the Rabbis ordained that it be observed outside Palestine, i.e., in respect of dough made from produce grown outside the Land of Israel, as a precautionary measure safeguarding the dough-offering of Palestinian produce. If, therefore, a non-priest ate the dough-offering offered from produce grown outside the Land of Israel he has transgressed a Rabbinic enactment
Chullin - Notes 104b
(1) And we do not apprehend lest the non-priest eat of it. To prohibit this would be to impose a precautionary measure upon a precautionary measure.
(2) Even to a priest an ‘am ha-arez (v. Glos.) i.e., one who does not observe the strict rules of levitical cleanness. With regard to the dough-offering taken from produce grown in the Land of Israel this was not allowed, for only those priests who upheld the laws of the Torah were entitled to receive the priestly dues (cf. II Chron. XXXI, 4).
(3) I.e., it was brought into the Land of Israel.
(4) For outside the Land of Israel there cannot possibly occur any infringement of the law of dough.offering.
(5) There is virtually but one precautionary measure here, namely, the placing of fowl and cheese on the table is declared forbidden as a safeguard against the placing of flesh and cheese on the table, for the placing of the two together on the table will almost certainly lead to the eating thereof, thus involving the transgression of a Biblical prohibition. Cf. Torath Hayyim, a.l.
(6) Even if it is held that fowl with milk is prohibited by the law of the Torah there can still be shown two precautionary measures before one approaches the actual prohibition of the Torah. For it must be remembered that the Torah forbade flesh and milk that had been cooked together in the one pot; but if the flesh and the milk were in the same pot, not cooked together, they would be permitted by the law of the Torah but forbidden by the Rabbis only as a precautionary measure. Now to prohibit the placing together upon the table of these two cold foods as a safeguard against the eating thereof is again superimposing precautionary measures one upon the other.
(7) I.e., a vessel into which boiling food or liquid has been poured, in contradistinction from ‘a first vessel’, i.e., a vessel taken direct from the fire where it has been at the boil. A ‘first vessel’ can bring other foodstuffs to the boil even when removed from the fire, and in the case of ‘flesh and milk’ would involve a transgression of the law of the Torah.
(8) Lit., ‘stew pot’.
(9) In the majority of cases the position is the reverse, i.e., Beth Hillel adopt the lenient ruling and Beth Shammai the strict ruling.
(10) Beth Shammai and Beth Hillel.
(11) For in this case all agree that it is forbidden to eat the two (sc. fowl and cheese) together.
תנא אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הוא תני לה והוא אמר לה בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתו ליה גבינה אכל אייתו ליה בשרא אכל ולא משא ידיה אמרי ליה והא תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא אמר להו הני מילי בליליא אבל ביממא הא חזינא תניא בית שמאי אומרים מקנח ובית הלל אומרים מדיח מאי מקנח ומאי מדיח אילימא בית שמאי אומרים מקנח ולא בעי מדיח ובית הלל אומרים מדיח ולא בעי מקנח אלא הא דאמר רבי זירא אין קינוח פה אלא בפת כמאן כב"ש אלא בית שמאי אומרים מקנח ולא בעי מדיח ובית הלל אומרים אף מדיח הוי ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ולתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל אלא בית שמאי אומרים מקנח והוא הדין למדיח וב"ה אומרים מדיח והוא הדין למקנח מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי גופא אמר רבי זירא אין קינוח הפה אלא בפת והני מילי בדחיטי אבל בדשערי לא ודחיטי נמי לא אמרן אלא בקרירא אבל בחמימא משטר שטרי והני מילי ברכיכא אבל באקושא לא והלכתא בכל מילי הוי קינוח לבר מקמחא תמרי וירקא בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה (במדבר יא, לג) הבשר עודנו בין שיניהם אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא
Agra, the father-in-law of R. Abba, recited: A fowl and cheese may be eaten without restriction.14 He recited it15 and he himself explained it thus: it means without washing the hands or cleaning the mouth [between the eating of the one and the other].
R. Isaac the son of R. Mesharsheya once visited the house of [p. 581] R. Ashi. He was served with cheese which he ate and then was served with meat which he also ate without washing his hands [between the courses]. They said to him: Has not Agra the father-in-law of R. Abba recited that a fowl and cheese may be eaten without restriction? A fowl and cheese, yes; but meat and cheese, no! — He replied: That is the rule only at night, but by day I can see [that my hands are clean].16
It was taught: Beth Shammai say. One must17 clean [the mouth];18 Beth Hillel say. One must rinse it.19 Now what is meant by ‘one must clean’ and ‘one must rinse’?
Chullin 105a
Should you say it means this: Beth Shammai say: One must clean [the mouth] and not rinse it,1 and Beth Hillel Say. One must rinse [the mouth] and not clean it, then the statement of R. Zera viz., Cleaning the mouth must be done with bread only, would agree with the view of Beth Shammai, would it not?2 And if you say it means this: Beth Shammai say: One must clean [the mouth] and not rinse it, and Beth Hillel Say. One must also rinse it, then it is a case in which Beth Shammai adopt the lenient ruling and Beth Hillel the strict ruling; why then is this not taught among the cases3 in which Beth Shammai adopt the lenient ruling and Beth Hillel the strict ruling? — Rather this must be the interpretation: Beth Shammai say: One must clean [the mouth], and also rinse it; Beth Hillel say. One must rinse [the mouth], and also clean it. But one [school] mentions one [requirement], the other [school] another, and they do not really differ.4 [p. 582] The [above] text [stated]: ‘R. Zera said: Cleaning the mouth must be done with bread only’. This means only with wheaten bread but not with barley bread.5 And even with wheaten bread it is allowed only if it is cold, but not if it is still warm, for it cleaves [to the palate]. And it must be soft and not hard.5 The law is: Cleaning [the mouth] may be done with everything except flour, dates and vegetables.
R. Assi enquired of R. Johanan: How long must one wait between flesh and cheese?6 — He replied. Nothing at all. But this cannot be, for R. Hisda said: If a person ate flesh he is forbidden to eat [after it] cheese, if he ate cheese he is permitted to eat [after it] flesh! — This indeed was the question. How long must one wait between cheese and flesh? And he replied. Nothing at all.
The [above] text [stated]: ‘R. Hisda said: If a person ate flesh he is forbidden to eat [after it] cheese, if he ate cheese he is permitted to eat [after it] flesh’. R. Aha b. Joseph asked R. Hisda: What about the flesh that is between the teeth?7 — He quoted [in reply] the verse: While the flesh was yet between their teeth.8
Mar ‘Ukba said: In this matter I am as vinegar is to wine9 compared with my father. For if my father were to eat flesh now he would not eat cheese until this very hour to-morrow, whereas I do not eat [cheese] in the same meal but I do eat it in my next meal.
(14) באפיקורן ‘freely’, from root פקר. V. Alfasi a.l. for the variant באפיקוליס, explained as referring to the opinion of אפיקוליס or אבקולס mentioned in Tosef. Hul. VIII, 3.
(15) Having received it on tradition from his teacher (Rashi).
(16) There is therefore no need to wash the hands between the courses at all.
(17) After eating cheese and before eating meat.
(18) By eating some dry bread, v. infra.
(19) Sc. the mouth; so apparently according to Rashi. R. Nissim, Torath Hayyim, and others, however, refer the rinsing to the hands.
Chullin - Notes 105a
(1) I.e., rinsing the mouth with water would not be sufficient and so would not serve the purpose; so Rashi adopting the reading which omits the words ‘need not’ before ‘rinse it’ in cur. edd. V. MS.M. v. also Tosaf. s.v. אילימא
(2) For Beth Hillel do not mention ‘cleaning the mouth’, accordingly R. Zera's statement is based upon Beth Shammai's view.
(3) ‘Ed. IV, V.
(4) For they are agreed that both requirements are essential, namely, and cleaning and rinsing the mouth. As for washing the hands v. Asheri a.l. and Tur, Yoreh Deah, LXXXIX.
(5) Because it crumbles in the mouth and does not clean the mouth well.
(6) I.e, after eating flesh how long must one wait before being allowed to eat cheese?
(7) Must it be removed before one is about to eat cheese?
(8) Num. XI. 33. The suggestion is that the particles of flesh between the teeth are still termed ‘flesh’, and therefore must be removed before one may eat cheese.
עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא - תימה דהיכי פריך מגבינה אחר בשר אבשר אחר גבינה דרב יצחק גבינה ואח"כ בשר אכיל ולא דמי כדאמר בסמוך ויש לומר דהכי פריך דברייתא דאגרא משמע עוף וגבינה נאכלין באפיקורן בלי נטילת ידים ובלא קינוח הפה אבל שאר בשר בעי נטילה וקינוח הפה והיכי דמי אי בשר תחלה אפילו בנטילה וקינוח לא סגי עד סעודה אחריתי כדאמר בסמוך אלא לאו אגבינה תחלה והא דנקט הכא בשר וגבינה לא דק אלא. גבינה ובשר לא ואגב דמזכיר בברייתא עוף תחלה נקט נמי הכא בשר תחלה וברייתא נקט עוף תחלה דאפילו עוף תחלה נאכל באפיקורן ור"ת מפרש וכן הלכות גדולות דאכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא נטילה וקינוח ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודה אחריתי היינו בלא נטילה וקינוח אי נמי מחמיר על עצמו היה ולפירושו קשה מאי פריך הכא ארב יצחק וצ"ל לפירושו דלענין נטילת ידים אין חילוק בין בשר תחלה לגבינה תחלה ולגבי קינוח דווקא יש חילוק והעולם נהגו שלא לאכול גבינה אחר בשר כלל ואפילו אחר עוף ואע"ג דתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן דמשמע עוף תחלה דילמא משום דסבר בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ולא קיימא לן הכי ומיהו קשה ברייתא דאגרא כמאן אי כרבי יוסי הגלילי הא אף לכתחלה שרי לבשל ולאכול זה עם זה כדאמר לקמן (דף קטז.) דבמקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב ואי כר"ע הוה ליה למיתני חיה בהדי עוף ודוחק להעמידה כב"ש דאמרי העוף עולה ואינו נאכל ומיהו אשכחן נמי לרבי אלעזר בר' צדוק דתניא בתוספתא כב"ש אי נמי כר"ע ונקט עוף משום דשכיח והוא הדין חיה דהכי נמי קאמר לעיל הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר"ע והוה ליה למינקט נמי חיה ור"ת מפרש טעמא דאגרא משום דעוף אינו נדבק בידים ובשינים וחניכים:
לסעודתא אחריתא אכילנא - לאו בסעודתא שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא פלוג רבנן:
"At the next meal I'll eat": Not just at the meal that is customary - one in the morning and one in the evening - rather even immediately, if you clear the table and make the concluding blessing, it's permissible, since the Rabbi's didn't differentiate.