(4) My rules (mishpatai) alone shall you observe, and faithfully follow My laws (hukotai): I the Eternal am your God.
(1) את משפטי תעשו My rules along shall you observe — These are matters mentioned in the Torah with regard to justice; were they not mentioned, it would have been worthwhile to mention them.
(2) ואת חקתי תשמרו and faithfully follow my laws — matters which are a Sovereign's decree. The evil inclination objects to them [saying], “Why should we observe them?” Also, the nations of the world object to them. For example, eating pork, wearing forbidden mixtures (shatnez), and the purification waters [of the red heifer]. Therefore, “I am the Eternal” is said, [as if to say,] I have decreed [them] upon you; you may not be exempted.
- Why keep kosher?
- What are reasons that one should observe the Jewish dietary laws?
- What are some of the reasons that you are familiar with about Kashrut?
(קמד) למשל אבאר לך ברמז חוק אחד או שניים לבלתי בואך לידי סברה מופרכה שכאילו לטובת העכברים והחולדות וכיוצא בהם ציווה משה לקיים את המצוות ההן: אבל הוא קבען בצדק לשם התעוררות מחשבות טובות והתהוות מידות טובות:
(144) For the sake of illustration I will run over one or two points and explain them to you. For you must not fall into the degrading idea that it was out of regard to mice and weasels and other such things that Moses drew up his laws with such exceeding care. All these ordinances were made for the sake of righteousness to aid the quest for virtue and the perfecting of character.
(קמה) כי העופות שאנו משתמשים בהם כולם ביתיים הם ומצוינים בטהרתם והם משתמשים למאכלם בירקות וחיטים כמו היונים וה[תרנגולים] והקוראים והאווזים ואחרים כאלה:
(קמו) ובין העופות האסורים תמצא עופות בר ואוכלי בשר ומדכאים בכוחם לנשארים ואוכלים ברשעם את הביתיים האמורים למעלה: ולא זה בלבד כי אם גוזלים הם אף את הטלאים וגדיי העיזים ועושים עוול לבני אדם אם למתים ואם לחיים:
(קמז) ובקראו להם טמאים נתן בזה רמז כי אשר נתנה להם התורה עליהם להיות ישרים בנפשם להתנהג במידת הצדק ולבלתי דכא כל יצור בסמכם על כוח עצמם ולבלתי גזול דבר כי אם לנהג בחייהם בצדק כמו שהעופות הביתיים הנזכרים למעלה מתכלכלים בירקות הגדלים על פני האדמה ואינם מדכאים את החלשים מבני מינם:
(קמח) ובכן על ידי הדינים האלה מסר המחוקק רמזים לנבונים כי יהיו צדיקים שלא יעשו כל דבר אלמות ולא ידכאו לאחרים בהיותם סומכים על כוח עצמם:
(145) For all the birds that we use are tame and distinguished by their cleanliness, feeding on various kinds of grain and pulse, such as for instance pigeons, turtle-doves, locusts, partridges, geese also, and all other birds of this class.
(146) But the birds which are forbidden you will find to be wild and carnivorous, tyrannizing over the others by the strength which they possess, and cruelly obtaining food by preying on the tame birds enumerated above and not only so, but they seize lambs and kids, and injure human beings too, whether dead or alive,
(147) and so by naming them unclean, he gave a sign by means of them that those, for whom the legislation was ordained, must practice righteousness in their hearts and not tyrannize over any one in reliance upon their own strength nor rob them of anything, but steer their course of life in accordance with justice, just as the tame birds, already mentioned, consume the different kinds of pulse that grow upon the earth and do not tyrannize to the destruction of their own kindred.
(148) Our legislator taught us therefore that it is by such methods as these that indications are given to the wise, that they must be just and effect nothing by violence, and refrain from tyrannizing over others in reliance upon their own strength.
(קסה) והחולדות מיוחדות הם למינן יען כי מלבד הנאמר למעלה יש להן עוד תכונה בזויה:
(קסו) הן מתעברות דרך האוזניים ויולדות דרך הפה: לכן מידה זו טמאה היא אצל בני האדם המגשימים בדיבור את אשר יקבלו בדרך השמיעה ומכניסים אחרים ברעה והם מולידים לא טומאה עראית כי אם יזהמו את עצמם בכל מקום ברשעת טומאה:
(165) The weasel class, too, is peculiar: for besides what has been said, it has a characteristic which is defiling: (166) It conceives through the ears and brings forth through the mouth. And it is for this reason that a like practice is declared unclean in men. For by embodying in speech all that they receive through the ears, they involve others in evils and work no ordinary impurity, being themselves altogether defiled by the pollution of impiety.
(26) You shall be holy to Me, for I the Eternal am holy, and I have set you apart from other peoples to be Mine.
(א) ואבדל אתכם מן העמים להיות לי. אִם אַתֶּם מֻבְדָּלִים מֵהֶם הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי, וְאִם לָאו הֲרֵי אַתֶּם שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר וַחֲבֵרָיו;
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם נַפְשִׁי קָצָה בִּבְשַׂר חֲזִיר, אִי אֶפְשִׁי לִלְבֹּשׁ כִּלְאַיִם, אֲבָל יֹאמַר אֶפְשִׁי וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי? תַּ"ל וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי, שֶׁתְּהֵא הַבְדָּלַתְכֶם מֵהֶם לִשְׁמִי — פּוֹרֵשׁ מִן הָעֲבֵרָה וּמְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמָיִם (ספרא):
(1) ואבדל אתכם מן העמים להיות לי I have separated you from the nations to be Mine — If you hold yourselves apart from them, then you will be Mine, but if not, you belong to Nebuchadnezzar and others like him.
Rabbi Eleazer ben Azariah said, “Whence do we know that one should not say, "My soul loathes swine’s flesh”, or, “I have no desire to wear clothes which are a mixture of wool and linen”, but one should say, "I would, indeed, like them, but what can I do since my Creator in heaven has imposed these decrees upon me”? Because Scripture states: “I have separated you from the peoples to be for Me", which your separation from them (from their doings) should be for My sake — that one should keep aloof from sin and take upon himself the yoke of the kingdom of Heaven (Sifra, Kedoshim, Chapter 12 23).
that negatively impacts their health."
ושסעת שסע, the hoof being completely split into two parts, unlike the hoof of a horse or donkey which is all in one piece.
According to the plain meaning of the text and the opinion of the heretics: all the domesticated beasts, free roaming beasts, birds and fish and certain types of locusts and other creeping creatures that God has outlawed for consumption by Jews is due to the fact that they cause excessive heat in our bodies when eaten, affecting our health detrimentally, and therefore they are called טמאים, impure. Even excellent physicians say so. Even in the Talmud (Shabbat 86) the opinion is offered that gentiles who do consume these creeping creatures damage their bodies thereby.
והסימן הגדול בעופות היא הדריסה שכל עוף הדורס לעולם טמא כי התורה הרחיקתהו מפני שדמו מחומם לאכזריותו ושחור וגס ומוליד המרירה השרופה השחרחורת ונותן אכזריות בלב ואין בכל העולם עוף שידרוס מלבד הנזכרים בפרשה והנה כל עוף שידרוס נדע שהוא מאלו הנזכרים ואם בידוע שאינו דורס ודאי מותר שאין בכל האסורים עוף שאינו דורס זולתי אחד והוא פרס או עזניה ולא חשו לו חכמים מפני שאינו מצוי בישוב (חולין סב) אלא במדברות הוא שוכן תמיד ואולי מפני שהוא שוכן בחרבות דמו נשרף ורע כדורסין ואסרתו תורה עמהם ועוד מנו חכמים בסימנין שאם נמצא עוף שיש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שטהור הוא כי ידוע להם שאינו דורס אבל כשיש בו שני סימנין מן השלשה הנזכרים נאסור אותו כי העורב יש בו אצבע יתרה וקורקבן נקלף ואנו חוששין לו ולמיניו שהם כולם בעלי שני סימנין ואין צריך לומר שאם לא היה לו אלא סימן אחד מן השלשה האלו הנזכרים שנאסור אותו כי שאר העופות האסורין כולן כך הם בסימן אחד בלתי הנשר שאין בו אחד מכל אלו השלשה וענין הדריסה הוא הצד ציד שירדוף העופות ויתפשם חיים וידרסם בידיו ויאכל אותם כאשר יעשה הנץ הגס הנקרא אסטו"ר והנץ הדק הנקרא אשפרוי"ר בלע"ז ובערבי בוץ וזה משפט העופות באסורם והתירם על הדרך הנכון והמתחוור בגמרא ואשר חקרנוהו ומצאנוהו כן בבדיקת העופות והנה טעם האיסור בעופות מפני אכזריות תולדותם והבהמות יתכן שיהיו כן מפני שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס והשאר כולם יטרופו והנה נמצא בתולדתם שנוי מה שהזכירו חכמים (ע"ז לה) שכל חלב הטהורים עומד וחלב הטמאים כולם איננו נקפא ולא יתגבן לעולם והנה הם משונים ויתכן מזה שיזיקו באיברי הזרע ויהיה הזרע המתאסף מן הלחה שבהם קרה ולחה ולא תוליד כלל או לא תוליד בטוב ונכון מלבד שיש במותרים טובה ידועה בדרך הרפואות וראיתי בקצת ספרי הנסיונות שחלב החזיר אם ינק היונק ממנו יהיה אותו הנער מצורע וזה לאות שיש בכולם סגולות רעות מאד:
Now the most important sign [of unfitness as food] in fowls is preying, for every bird of prey is invariably unfit [as food]. The Torah removed it [from us] as food, because its blood becomes heated up due to its cruelty, and is dark and thick, which gives rise to that bitter [fluid in the body] which is mostly black and tends to make the heart cruel. There is not another fowl in the whole world that is a bird of prey apart from those mentioned in this section, and therefore one may know that any fowl which is a bird of prey, is one of those mentioned here.
Thus the reason for certain birds being forbidden as food is on account of their cruel nature. It is also possible that the reason for certain animals [being forbidden] is similar, since no animal that chews the cud and has a parted hoof is a beast of prey, while the rest all devour others. There has also been found a difference in nature [between animals fit for food and those which are unfit], as the Sages have mentioned, namely that all milks of animals fit for food, curdle, whereas all milks of those unfit for food, do not coagulate and cannot ever be made into cheese. Thus they are [physically] different. It is possible to say on the basis of this [difference in their natures, that those animals unfit for food] harm the procreative organs, so that the seed which gathers from their moisture is cold and extra-moist and will not beget at all, or not in the best and proper way, apart from the fact that there is a certain known benefit according to medical sciences [in eating those] animals that are permitted [by the Torah] as food. Now I have seen in some books of experiments that if an infant drinks of the milk of a swine, that child will become a leper. This is a sign that there are very bad features to all unclean animals.
The important thing is that the fact that we do not find the species mentioned in the Torah in our parts of the globe is no proof that they do not exist and that our sages have misinterpreted the Torah. Any God-fearing Jew will abstain therefore from eating any of these things and will protest when he sees other Jews eating them. For the last 12 years after I have published these words and people stopped eating these kinds of "grasshoppers," our land has not been afflicted by the plague of locusts. This is proof that observance of Torah and the commission of good deeds protects us against natural disasters.
make distinctions and draw boundaries."
(44) For I the Eternal am your God: you shall sanctify yourselves and be holy, for I am holy. You shall not make yourselves unclean through any swarming thing that moves upon the earth. (45) For I the Eternal am the One who brought you up from the land of Egypt to be your God: you shall be holy, for I am holy. (46) These are the instructions concerning animals, birds, all living creatures that move in water, and all creatures that swarm on earth, (47) for distinguishing between the unclean and the clean, between the living things that may be eaten and the living things that may not be eaten.
(30) You shall be holy people to Me: you must not eat flesh torn by beasts in the field; you shall cast it to the dogs.
(1) ואנשי קדש תהיון לי You shall be holy people to Me — If you will be holy and keep yourselves separate from the loathsomeness of carrion and diseased animals you are Mine, if not you are not Mine (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:30:1).
ואנחנו עם בני ישראל צריכים להיות מובדלים מדברים כאלו, כדכתיב "קדושים תהיו."
We, the people of B'nai Yisrael, need to be separate from matters like these, as it is written, "Be holy..."
Maimonides includes such reasons as: healthy, public hygiene, cultivation of virtues, and avoiding idolatrous practices, all of which God commands for good reason.
(א) ה'מצוות' אשר כלל אותם הכלל השלושה עשר הם אשר ספרנום ב"הלכות מאכלות אסורות" וב"הלכות שחיטה" וב"הלכות נדרים ונזירות". וכבר בארנו בזה המאמר ובפרוש "אבות" תועלת זה הכלל באור גמור בדברים רחכבים מאד. ועוד נוסיף עליו באור בזכרון פרטי ה'מצוות' המנויות שם:
(ב) ואומר כי כל מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים - מזונם מגונה. ואין בכל מה שנאסר עלינו מה שיסופק שאין הזק בו רק החזיר והחלב; ואין הענין כן כי החזיר יותר לח ממה שצריך ורב הפסולת והמותרות ורוב מה שמאסתו התורה לרוב לכלוכו ומזונו בדברים הנמאסים. וכבר ידעת הקפדת התורה על ראית הלכלוכים ואפילו בשדות במחנה - כל שכן בתוך המדינה. ואילו היתה מותרת אכילת החזיר היו השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים מ'בית הכסא' - כמו שתראה ארצות הצרפתים היום. כבר ידעת אמרם "פי חזיר כצואה עוברת דמי":
(ג) וכן חלב הקרב משביע ומפסיד העיכול ומוליך דם קר מדובק - ושריפתו היתה יותר ראויה מאכילתו.
(ד) וכן הדם והנבלה קשים להתעכל ומזונם רע וידוע שה'טרפה' "תחילת נבלה היא":
(ה) ודע שאילו הסימנים - רצוני לומר העלאת גרה ושסיעת פרסה בבהמות וסנפיר וקשקשת בדגים - אין מציאותם סיבת ההתר ולא העדרם סיבת האיסור ואמנם הם סימן יודע בו המין המשובח מן המין המגונה:
(ו) וטעם 'גיד הנשה' כתוב:
(ז) ואמנם טעם 'אבר מן החי' הוא היותו מקנה ומלמד אכזריות. ועוד שכן היו עושים אז מלכי ה'גוים'; וגם ל'עבודה זרה' היו עושים כן - רצוני לומר שהיו חותכים מן הבהמה אבר ידוע ואוכלים אותו:
(ח) ואמנם איסור 'בשר בחלב' עם היותו מזון עב מאד בלא ספק ומוליד מלוי רב אין רחוק אצלי שיש בו ריח 'עבודה זרה' אולי כך היו אוכלים בעבודה מעבודותיה או בחג מחגיהם. וממה שמחזק זה אצלי - זכור התורה אותו שני פעמים תחילת מה שציותה עליו עם מצות החג "שלש פעמים בשנה וגו'" כאילו אמר בעת חגכם ובואכם לבית 'ה' אלוקיך' לא תבשל מה שתבשל שם על דרך פלוני כמו שהיו הם עושים. זהו הטעם החזק אצלי בענין איסורו - ואמנם לא ראיתי זה כתוב במה שראיתי מספרי הצאבה:
(ט) ואמנם מצות שחיטת בהמה היא הכרחית מפני שהמזון הטבעי לבני אדם הוא מן הזרעים הצומחים בארץ ומבשר בעלי חיים והטוב שבבשר הוא מה שהותר לנו לאכלו - וזה מה שלא יסופק בו רופא. וכאשר הביא הכרח טוב המזון להריגת בעלי חיים כונה התורה לקלה שבמיתות ואסרה שיענה אותם בשחיטה רעה ולא יחתוך מהם אבר - כמו שבארנו:
(י) וכן אסר לשחוט 'אותו ואת בנו' 'ביום אחד' - להשמר ולהרחיק לשחוט משניהם הבן לעיני האם כי צער בעלי חיים בזה גדול מאד אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר בעלי חיים כי אהבת האם ורחמיה על הולד אינו נמשך אחר השכל רק אחר פועל הכח המדמה הנמצא ברוב בעלי חיים כמו שנמצא באדם. והיה זה הדין מיוחד ב'שור ושה' מפני שהם - מותר לנו אכילתם מן הביתיות הנהוג לאכלם והם אשר תכיר מהם האם מן הולד:
(יא) וזה הטעם גם כן ב'שילוח הקן' כי הביצים אשר שכבה האם עליהם והאפרוחים הצריכים לאמם על הרוב אינם ראויים לאכילה וכשישלח האם ותלך לה לא תצטער בראות לקיחת הבנים. ועל הרוב יהיה סיבה להניח הכל כי מה שהיה לוקח ברוב הפעמים אינו ראוי לאכילה: ואם אלו הצערים הנפשיים חסר התורה עליהם בבהמות ובעופות כל שכן בבני האדם כולם. ולא תקשה עלי באמרם 'ז"ל' "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וגו'" - כי הוא לפי אחת משני הדעות אשר זכרנום - רצוני לומר דעת מי שחושב שאין טעם לתורה אלא הרצון לבד ואנחנו נמשכנו אחר הדעת השני:
(יב) וכבר זכרנו באור התורה לטעם 'כיסוי הדם' והיותו מיוחד ב'חיה טהורה' ו'עוף טהור':
(יג) ועם מה שצותהו התורה מאיסור המאכלים האסורים צותהו גם כן ב'נדרי איסר'. והוא - כי כשיאמר אדם "זה הלחם אסור עלי או זה הבשר אסור עלי" נאסר עליו לאכלו. כל זה - להרגיל לקנות מדת ההסתפקות ולחסום תאות המאכל והמשתה - אמרו "נדרים סיג לפרישות". ומפני שהנשים ממהרות לכעוס לקלות הפעלותם וחולשת נפשם - אילו היה ענין שבועותיהם ברשותם היה בזה צער גדול בבית ומחלוקת והפסד סדר בהיות זה המין מן המזון מותר לאיש ואסור לאשה וזה אסור על הבת ומותר לאם; ומפני זה סמך הענין לבעל הבית בכל מה שנתלה בו. הלא תראה שמי שהיא ברשות עצמה ואינה נמשכת אחר בעל הבית להנהיגה - דינה כדין האנשים 'בנדרים' - רצוני לומר מי שאין לה בעל ומי שאין לה אב או מי ש'בגרה':
(יד) וטעם ה'נזירות' מבואר מאד והוא הפרישות מן היין אשר הפסיד הראשונים והאחרונים 'רבים ועצומים כל הרוגיו' "וגם אלה ביין שגו וגו'. ובא מדין ה'נזירות' מה שתראה מאיסור "כל אשר יצא מגפן היין" - להרחקה יתרה עד שיספיק לאדם ממנו הדבר הצריך כי הנשמר ממנו נקרא 'קדוש' והושם במדרגת 'כהן גדול' ב'קדושה' - עד ש'לא יטמא' אפילו 'לאביו ולאימו' כמוהו זאת הגדולה - מפני שפרש מן היין:
(2) I maintain that the food which is forbidden by the Law is unwholesome. There is nothing among the forbidden kinds of food whose injurious character is doubted, except pork (Lev. 11:7), and fat (ibid. 7:23). But also in these cases the doubt is not justified. For pork contains more moisture than necessary [for human food], and too much of superfluous matter. The principal reason why the Law forbids swine's flesh is to be found in the circumstance that its habits and its food are very dirty and loathsome. It has already been pointed out how emphatically the Law enjoins the removal of the sight of loathsome objects, even in the field and in the camp; how much more objectionable is such a sight in towns. But if it were allowed to eat swine's flesh, the streets and houses would be more dirty than any cesspool, as may be seen at present in the country of the Franks. A saying of our Sages declares: "The mouth of a swine is as dirty as dung itself" (B. T. Ber. 25a).
(3) The fat of the intestines makes us full, interrupts our digestion, and produces cold and thick blood; it is more fit for fuel [than for human food].
(4) Blood (Lev. 17:12), and neveilah, i.e., the flesh of an animal that died of itself (Deut. 14:21), are indigestible, and injurious as food; Trefah, an animal in a diseased state (Exod. 22:30), is on the way of becoming a neveilah.
(5) The characteristics given in the Law (Lev. xi., and Deut. xiv.) of the permitted animals, viz., chewing the cud and divided hoofs for cattle, and fins and scales for fish, are in themselves neither the cause of the permission when they are present, nor of the prohibition when they are absent; but merely signs by which the recommended species of animals can be discerned from those that are forbidden.
(7) It is prohibited to cut off a limb of a living animal and eat it, because such an act would produce cruelty, and develop it: besides, the heathen kings used to do it: it was also a kind of idolatrous worship to cut off a certain limb of a living animal and to eat it.
(8) Meat boiled in milk is undoubtedly gross food, and makes overfull; but I think that most probably it is also prohibited because it is somehow connected with idolatry, forming perhaps part of the service, or being used on some festival of the heathen. I find a support for this view in the circumstance that the Law mentions the prohibition twice after the commandment given concerning the festivals "Three times in the year all thy males shall appear before the Lord God" (Exod. 23:17, and 34:73), as if to say, "When you come before me on your festivals, do not seethe your food in the manner as the heathen used to do." This I consider as the best reason for the prohibition: but as far as I have seen the books on Sabean rites, nothing is mentioned of this custom.
(9) The commandment concerning the killing of animals is necessary, because the natural food of man consists of vegetables and of the flesh of animals: the best meat is that of animals permitted to be used as food. No doctor has any doubts about this. Since, therefore, the desire of procuring good food necessitates the slaying of animals, the Law enjoins that the death of the animal should be the easiest. It is not allowed to torment the animal by cutting the throat in a clumsy manner, by poleaxing, or by cutting off a limb whilst the animal is alive.
(נד) ופרטיהם רבים ככל דיניהם הידועים והמבוארים בספרי הפוסקים. והמקיל בהם במקום שאמרו להחמיר, אינו אלא משחית לנפשו. וכך אמרו (בספרא שמיני): לא תטמאו בהם ונטמאתם בם (ויקרא יא), אם מטמאים אתם בם, סופכם לטמא בם.
(נה) והיינו, כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו. והוא מה שאמרו בש"ס גם כן (יומא לט): ונטמאתם בם, אל תיקרי ונטמאתם, אלא ונטמתם.
(נו) שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדיעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב (משלי ב): כי ה' יתן חכמה, והנה הוא נשאר בהמיי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה.
(נז) והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו. וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצים בלבד הם הטמאים אלא גם הטריפות שבמין הכשר עצמו הם בכלל טומאה, אמר הכתוב (ויקרא יא): להבדיל בין הטמא ובין הטהור.
(נח) ובא הפירוש לרבותינו ז"ל (תורת כהנים): אין צריך לומר בין חמור לפרה, למה נאמר בין הטמא ובין הטהור? בין טמאה לך ובין טהורה לך, בין נשחט רובו של קנה, לנשחט חציו. וכמה בין רובו לחציו? מלא השערה, עד כאן לשונם.
(נט) ואמרו לשון זה בסיום מאמרם: וכמה בין רובו וכו', להראות כמה נפלא כח המצוה, שחוט השערה מבדיל בין טומאה לטהרה ממש.
(ס) והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו?
(סא) אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור.
(סב) אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי איפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא. ועל דבר זה נאמר (משלי כג): ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה.
(55) This is because the forbidden foods bring in Tum'ah (spiritual contamination) in a person's heart and soul so that the holiness of God, blessed be God, departs and withdraws from him. This is also what they stated (Yoma 39a): "'becoming defiled with them' (Vayikra 11:43) - read not ve-nitmeitem [that you will be defiled], but ve-nitamtem [that you will become dull-hearted]".
(56) For sin dulls a person's heart, causing to depart from them true knowledge and the spirit of wisdom which the Holy Bountiful One bestows to the pious, as written "for God grants wisdom" (Mishlei 2:6). Thus he is left animal-like and material, sunk in the coarseness of this world.
(57) The forbidden foods are worse in this regard than all other sins since they literally enter a person's body and become flesh of his flesh. And in order to teach us that it is not only the unkosher animals and creatures that contain this Tuma (spiritual contamination) but rather even the disqualified Kosher animals themselves (Treifot) also. Scripture says: "to distinguish between the impure (Tamei) and the pure (Tahor)" (Vayikra 11:47), and the explanation received by our Rabbis of blessed memory:
(60) Behold, any person with a brain in his head will consider forbidden food as poison or like food which has been mixed with poison. For behold if such a case would present itself would he be lenient on himself and eat from such food?