ת"ר בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר (משלי י, ח) חכם לב יקח מצות וגו' ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך מיד צף ארונו של יוסף ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב (מלכים ב ו, ה) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה
The Sages taught in the Tosefta (4:6–7): Come and see how beloved mitzvot are to Moses our teacher. As, at the time of the Exodus, all the Jewish people were involved in taking the plunder from Egypt, and he was involved in the performance of mitzvot, as it is stated: “The wise in heart will take mitzvot” (Proverbs 10:8). The Gemara asks: And from where did Moses our teacher know where Joseph was buried? The Sages said: Serah, the daughter of Asher, remained from that generation that initially descended to Egypt with Jacob. Moses went to her and said to her: Do you know anything about where Joseph is buried? She said to him: The Egyptians fashioned a metal casket for him and set it in the Nile [Nilus] River as an augury so that its water would be blessed. Moses went and stood on the bank of the Nile. He said to Joseph: Joseph, Joseph, the time has arrived about which the Holy One, Blessed be He, took an oath saying that I, i.e., God, will redeem you. And the time for fulfillment of the oath that you administered to the Jewish people that they will bury you in Eretz Yisrael has arrived. If you show yourself, it is good, but if not, we are clear from your oath. Immediately, the casket of Joseph floated to the top of the water. And do not wonder how iron can float, as it is written in the verses describing how Elisha was able to cause iron to float: “But as one was felling a beam, the ax head fell into the water; and he cried, and said: Alas, my master! For it was borrowed. And the man of God said: Where did it fall? And he showed him the place. And he cut down a stick, and cast it in there, and the iron floated up” (II Kings 6:5–6). And are these matters not inferred a fortiori: And just as Elisha, who was a mere student of Elijah, and Elijah was a mere student of Moses, as Elijah studied the Torah of Moses, was able to cause the iron to float before him, all the more so would it float before Moses our teacher himself. The Gemara now presents a different version of where Joseph was buried. Rabbi Natan says: Joseph was buried in the crypt [kabbarnit] of kings. Moses went and stood by the crypt of kings and said: Joseph, the time has arrived about which the Holy One, Blessed be He, took an oath saying that: I will redeem you. And the time for fulfillment of the oath that you administered to the Jewish people that they will bury you in Eretz Yisrael has arrived. If you show yourself, it is good, but if not, we are clear from your oath. At that moment, the casket of Joseph shook among the caskets. Moses took it and brought it over to himself. And all those years that the Jewish people were in the wilderness, these two arks, one a casket of a dead man, Joseph, and one the Ark of the Divine Presence, i.e., the Ark of the Covenant, were traveling together, and passersby would say: What is the nature of these two arks? They said to them: One is of a dead person and one is of the Divine Presence.