(א) שִׁ֣ירוּ לַ֭יקוק שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ שִׁ֥ירוּ לַ֝יקוק כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (ב) שִׁ֣ירוּ לַ֭יקוק בָּרֲכ֣וּ שְׁמ֑וֹ בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם־לְ֝י֗וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ׃ ... (יא) יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם וְתָגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ׃ (יב) יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ אָ֥ז יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל־עֲצֵי־יָֽעַר׃ (יג) לִפְנֵ֤י יקוק ׀ כִּ֬י בָ֗א כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ׃
(1) Sing to the LORD a new song, sing to the LORD, all the earth. (2) Sing to the LORD, bless His name, proclaim His victory day after day. ... (11) Let the heavens rejoice and the earth exult; let the sea and all within it thunder, (12) the fields and everything in them exult; then shall all the trees of the forest shout for joy (13) at the presence of the LORD, for He is coming, for He is coming to rule the earth; He will rule the world justly, and its peoples in faithfulness.
(א) מִזְמ֡וֹר שִׁ֤ירוּ לַֽיקוק ׀ שִׁ֣יר חָ֭דָשׁ כִּֽי־נִפְלָא֣וֹת עָשָׂ֑ה הוֹשִֽׁיעָה־לּ֥וֹ יְ֝מִינ֗וֹ וּזְר֥וֹעַ קָדְשֽׁוֹ׃ ... (ז) יִרְעַ֣ם הַ֭יָּם וּמְלֹא֑וֹ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃ (ח) נְהָר֥וֹת יִמְחֲאוּ־כָ֑ף יַ֝֗חַד הָרִ֥ים יְרַנֵּֽנוּ׃ (ט) לִֽפְֽנֵי־יקוק כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃
(1) A psalm. Sing to the LORD a new song, for He has worked wonders; His right hand, His holy arm, has won Him victory....(7) Let the sea and all within it thunder, the world and its inhabitants; (8) let the rivers clap their hands, the mountains sing joyously together (9) at the presence of the LORD, for He is coming to rule the earth; He will rule the world justly, and its peoples with equity.
(ז) הָב֣וּ לַ֭יקוק מִשְׁפְּח֣וֹת עַמִּ֑ים הָב֥וּ לַ֝יקוק כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ (ח) הָב֣וּ לַ֭יקוק כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ שְׂאֽוּ־מִ֝נְחָ֗ה וּבֹ֥אוּ לְחַצְרוֹתָֽיו׃
(א) מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַֽ֭יקוק בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יקוק כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ (ב) הָב֣וּ לַֽ֭יקוק כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יקוק בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃
(א) שִׁ֣ירוּ לַ֭יקוק שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ שִׁ֥ירוּ לַ֝יקוק כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (ב) שִׁ֣ירוּ לַ֭יקוק בָּרֲכ֣וּ שְׁמ֑וֹ בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם־לְ֝י֗וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ׃ (ג) סַפְּר֣וּ בַגּוֹיִ֣ם כְּבוֹד֑וֹ בְּכָל־הָֽ֝עַמִּ֗ים נִפְלְאוֹתָֽיו׃ (ד) כִּ֥י גָ֘ד֤וֹל יקוק וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹקִֽים׃ (ה) כִּ֤י ׀ כָּל־אֱלֹקֵ֣י הָעַמִּ֣ים אֱלִילִ֑ים וַֽ֝יקוק שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה׃ (ו) הוֹד־וְהָדָ֥ר לְפָנָ֑יו עֹ֥ז וְ֝תִפְאֶ֗רֶת בְּמִקְדָּשֽׁוֹ׃ (ז) הָב֣וּ לַ֭יקוק מִשְׁפְּח֣וֹת עַמִּ֑ים הָב֥וּ לַ֝יקוק כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ (ח) הָב֣וּ לַ֭יקוק כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ שְׂאֽוּ־מִ֝נְחָ֗ה וּבֹ֥אוּ לְחַצְרוֹתָֽיו׃ (ט) הִשְׁתַּחֲו֣וּ לַ֭יקוק בְּהַדְרַת־קֹ֑דֶשׁ חִ֥ילוּ מִ֝פָּנָ֗יו כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (י) אִמְר֤וּ בַגּוֹיִ֨ם ׀ יקוק מָלָ֗ךְ אַף־תִּכּ֣וֹן תֵּ֭בֵל בַּל־תִּמּ֑וֹט יָדִ֥ין עַ֝מִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃ (יא) יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם וְתָגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ׃ (יב) יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ אָ֥ז יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל־עֲצֵי־יָֽעַר׃ (יג) לִפְנֵ֤י יקוק ׀ כִּ֬י בָ֗א כִּ֥י בָא֮ לִשְׁפֹּ֪ט הָ֫אָ֥רֶץ יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ׃
(כג) שִׁ֤ירוּ לַֽיקוק כָּל־הָאָ֔רֶץ בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם־אֶל־י֖וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ׃ (כד) סַפְּר֤וּ בַגּוֹיִם֙ אֶת־כְּבוֹד֔וֹ בְּכָל־הָעַמִּ֖ים נִפְלְאֹתָֽיו׃ (כה) כִּי֩ גָד֨וֹל יקוק וּמְהֻלָּל֙ מְאֹ֔ד וְנוֹרָ֥א ה֖וּא עַל־כָּל־אֱלֹקִֽים׃ (כו) כִּ֠י כָּל־אֱלֹקֵ֤י הָעַמִּים֙ אֱלִילִ֔ים וַיקוק שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה׃ (כז) ה֤וֹד וְהָדָר֙ לְפָנָ֔יו עֹ֥ז וְחֶדְוָ֖ה בִּמְקֹמֽוֹ׃ (כח) הָב֤וּ לַֽיקוק מִשְׁפְּח֣וֹת עַמִּ֔ים הָב֥וּ לַיקוק כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃ (כט) הָב֥וּ לַיקוק כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ שְׂא֤וּ מִנְחָה֙ וּבֹ֣אוּ לְפָנָ֔יו הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַיקוק בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃ (ל) חִ֤ילוּ מִלְּפָנָיו֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּבֵ֖ל בַּל־תִּמּֽוֹט׃ (לא) יִשְׂמְח֤וּ הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְתָגֵ֣ל הָאָ֔רֶץ וְיֹאמְר֥וּ בַגּוֹיִ֖ם יקוק מָלָֽךְ׃ (לב) יִרְעַ֤ם הַיָּם֙ וּמְלוֹא֔וֹ יַעֲלֹ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־בּֽוֹ׃ (לג) אָ֥ז יְרַנְּנ֖וּ עֲצֵ֣י הַיָּ֑עַר מִלִּפְנֵ֣י יקוק כִּי־בָ֖א לִשְׁפּ֥וֹט אֶת־הָאָֽרֶץ׃
(י) שִׁ֤ירוּ לַֽיקוק שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יוֹרְדֵ֤י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹשְׁבֵיהֶֽם׃
(א) היום הזה יקוק אלקיך מצוך. בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ חֲדָשִׁים כְּאִלּוּ בוֹ בַיּוֹם נִצְטַוֵּיתָ עֲלֵיהֶם (תנחומא):
(1) היום הזה ה׳ אלהיך מצוך THIS DAY THE LORD THY GOD COMMANDETH THEE — This suggests: each day they (God’s commandments) should be to you as something new (not antiquated and something of which you have become tired), as though you had received the commands that very day for the first time (Midrash Tanchuma, Ki Tavo 1; cf. Rashi on Deuteronomy 11:13).
שירו ליקוק שיר חדש. לחזק, וזה המזמור חברו כשהעלה הארון מבית עובד אדום עם מזמור הודו ליקוק קראו בשמו אלא שיש ביניהם שינוי מעט וחדש בזה שיר חדש לפי ששנה אותו בזה הספר על קיבוץ גליות:
(כז) לָ֤מָּה נַחְבֵּ֙אתָ֙ לִבְרֹ֔חַ וַתִּגְנֹ֖ב אֹתִ֑י וְלֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י וָֽאֲשַׁלֵּחֲךָ֛ בְּשִׂמְחָ֥ה וּבְשִׁרִ֖ים בְּתֹ֥ף וּבְכִנּֽוֹר׃
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כִּנְקֵבָה, מַה נְּקֵבָה זוֹ נוֹטֶלֶת עִשֹּׂוּר נְכָסִים מֵאָבִיהָ וְיוֹצְאָה, כָּךְ יָרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ שִׁבְעָה עַמָּמִים, שֶׁהוּא עִשֹּׂוּר שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְעַל יְדֵי שֶׁיָּרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל כִּנְקֵבָה, אָמְרוּ שִׁירָה בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיקוק. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הֵן עֲתִידִין לִירַשׁ כְּזָכָר הַיּוֹרֵשׁ לְכָל נִכְסֵי אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מח, ז): מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה יְהוּדָה אֶחָד, (יחזקאל מח, א ב): דָּן אֶחָד, אָשֵׁר אֶחָד, וְכֻלְּהוֹן כָּךְ, וְהֵן אוֹמְרִין בִּלְשׁוֹן זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צו, א): שִׁירוּ לַיקוק שִׁיר חָדָשׁ, שִׁירָה חֲדָשָׁה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא שִׁיר חָדָשׁ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לָמָה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כִּנְקֵבָה, מַה נְּקֵבָה זוֹ טוֹעֶנֶת וּפוֹרֶקֶת, טוֹעֶנֶת וּפוֹרֶקֶת, וְחוֹזֶרֶת וּפוֹרֶקֶת, וְשׁוּב אֵינָהּ טוֹעֶנֶת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּעְבְּדִין וְנִגְאָלִין, מִשְׁתַּעְבְּדִין וְנִגְאָלִין, וְחוֹזְרִין וְנִגְאָלִין וְשׁוּב אֵין מִשְׁתַּעְבְּדִין לְעוֹלָם. בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי שֶׁצָּרָתָן צָרַת נְקֵבָה יוֹלֶדֶת, הֵן אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא עַל יְדֵי שֶׁצָּרָתָן אֵין צָרַת יוֹלֶדֶת, הֵן אוֹמְרִים שִׁירָה בִּלְשׁוֹן זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כו, א): בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה.
R’ Berachia said in the name of R’ Shmuel bar Nachman: Israel is compared to a woman. Just as a woman takes a tenth of her father’s possessions and leaves, so Israel inherited the lands of the seven peoples who are one-tenth of the seventy nations. And since Israel inherited like a woman, they sang a song in the feminine, as it says “Then Moses and the children of Israel sang this song (shirah) to the Lord…” (Exodus 15:1) But in the time to come they will inherit all the possessions of their father like a man, this is what is written “…from the eastern side to the western side, for Judah; one portion,” (Ezekiel 48:7) Dan has one portion, Asher has one portion. All of them are so, and they are all written in the masculine, as it says “Sing to the Lord a new song (shir chadash)…” (Psalms 96:1) It doesn’t say a new song in the feminine (shirah chadashah) but rather in the masculine (shir chadash). R’ Berachia and R’ Yehoshua ben Levi: why is Israel compared to a woman? Just as a woman loads and unloads, loads and unloads, and then unloads but does not load again, so to Israel is enslaved and redeemed, enslaved and redeemed but then they are redeemed and never enslaved again. In this world, because their pain is like that of a woman in labor, they sing a song before Him in the feminine form. In the world to come their pain will not be like that of a woman in labor and they will sing their song in the masculine, as it is written “On that day, this song (hashir) shall be sung…” (Isaiah 26:1)
(א) צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ, בָּרְכוּ אֱמוּנַי. שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ כִּדְבַר יקוק.
..
(כד) יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ, עִיר צִיּוֹן תְּמַלֵּא, וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ, וּבִרְנָנָה נַעֲלֶה, הָרַחֲמָן הַנִּקְדָּשׁ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה, עַל כּוֹס יַיִן מָלֵא, כְּבִרְכַּת יקוק.
בָּרוּךְ אַתָּה יקוק אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת־אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ הַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל־בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן יקוק אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךְ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצון, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יקוק, גָּאַל יִשְׂרָאֵל.