(נא) ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט.
(נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים.
(נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה.
(נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם.
(נה) ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות.
(נו) ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם.
(נז) ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.
(נח) ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה.
(נט) ויתן יהודה מצב בתוכם, לשמור את המקדש, ויבצר גם את בית צור למען היות להם למבצר מנגד לאדום.
(51) Now on the five and twentieth day of the ninth month, which is called the month Casleu, in the hundred forty and eighth year, they rose up betimes in the morning, And offered sacrifice according to the law upon the new altar of burnt offerings, which they had made.
(52) Look, at what time and what day the heathen had profaned it, even in that was it dedicated with songs, and citherns, and harps, and cymbals.
(53) Then all the people fell upon their faces, worshipping and praising the God of heaven, who had given them good success.
(54) And so they kept the dedication of the altar eight days and offered burnt offerings with gladness, and sacrificed the sacrifice of deliverance and praise. ...
(57) Moreover Judas and his brethren with the whole congregation of Israel ordained, that the days of the dedication of the altar should be kept in their season from year to year by the space of eight days, from the five and twentieth day of the month Kislev with mirth and gladness.
(ז) בחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְ֒דָה מַלְכוּת יָוָן הָרְ֒שָׁעָה עַל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַֽבְתָּ אֶת־רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָם מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְ֒קֵי תוֹרָתֶֽךָ וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ וּלְעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר־כֵּן בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ וְקָבְ֒עוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:
(7) On Chanukah: In the days of Matisyahu, son of Yochanan the High Priest, the Hasmonean and his sons, when the evil Greek kingdom rose up against Your people Israel to make them forget Your Torah52and to turn them away from the statutes of Your will— You, in Your abundant mercy, stood by them in their time of distress, You defended their cause, You judged their grievances, You avenged them. You delivered the mighty into the hands of the weak, many into the hands of the few, defiled people into the hands of the undefiled, the wicked into the hands of the righteous, and insolent [sinners] into the hands of diligent students of Your Torah. And You made Yourself a great and sanctified name in Your world. And for Your people, Israel, You performed a great deliverance and redemption unto this very day. Afterwards, Your children entered the Holy of Holies of Your Abode, cleaned Your Temple, purified Your Sanctuary, and kindled lights in the Courtyards of Your Sanctuary, and designated these eight days of Chanukah to thank and praise Your great Name.
נפש היא התעוררות תחתונה, וזו סמוכה בגוף וזנה אותו, והגוף אוחז בה והיא נאחזת בגוף. לאחר נתקנת ונעשית כסא שישרה עליה רוח בהתעוררות של נפש זו האחוזה בגוף, כמו שכתוב: )ישעיה לב טו( 'עד יערה עלינו רוח ממרום'. לאחר שנתקנים שניהם, מזומנים לקבל נשמה, שהרי הרוח נעשה כסא לנשמה שתשרה עליו. ונשמה זו היא סתומה, עליונה על הכל, טמירה מ כל טמירים. נמצא שיש כסא לכסא, וכסא לעליון עליהם. וכאשר תתבונן במדרגות ]ספירות[ תמצא סוד החכמה בדבר זה. והכל הוא חכמה להשיג באופן זה דברים סתומים. בוא וראה, נפש היא התעוררות תחתונה הדבֵ קה בו בגוף, כעין אור הנר, שהאורה התחתונה שהיא שחורה דבֵ קה בפתילה ולא פורשת ממנה, ולא נִׁ תקנת אלא בה. וכאשר נתקנת בפתילה, נעשית כסא לאור הלבן השורה על אותה אורה שחורה. לאחר, כאשר נתקנים שניהם, נעשית אותה אורה לבנה כסא לאור הסתום שאינו נראה, ולא נודע מה ששורה על אותו האור הלבן, ואז האור שלם.
Zohar 1: 83a-b
“Nefesh, ‘soul,’ is lower arousal, supporting the body, nourishing it.The body fastens on her; she is fastened to the body. Afterward she is arrayed, becoming a throne on which settles ruah, ‘spirit,’ through the arousal of nefesh fastened to the body, as is written: until spirit is poured upon us from on high (Isaiah 32:15). Once both have been arrayed, they are ready to receive 1 Nefesh, ‘soul,’ is lower arousal… She vitalizes and animates the body.
Afterward she is arrayed The nefesh is adorned and enhanced by virtuous conduct of the limbs of the body, a throne on which settles ruah, ‘spirit.’ Ruah constitutes a higher illumination through the arousal of nefesh fastened to the body. The holy actions of the body are inspired by the nefesh.
Neshamah, for ruah becomes a throne for neshamah. This neshamah is concealed, supreme above all, hidden of all hidden. Consequently, there is throne upon throne, and a throne for the highest above them. When you contemplate the rungs you discover the mystery of wisdom. All is wisdom, in this way grasping the concealed.
“Come and see: Nefesh, lower arousal, cleaving to the body like the light of a candle.The lower light, which is black, cleaves to the wick, never parting from it, arrayed by it alone. Once arrayed by the wick, it becomes a throne for the white light settling upon the black light.When both are arrayed, the white light becomes a throne for a concealed light—invisible, unknowable—settling upon the white light. Then the light is perfect.
צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.
Rabbi Abraham Isaac Kook
Every person must know and understand that deep within them a candle burns, and their candle is unlike the candle of any other. There is no person without a candle. Every person must know and understand that it is upon them to toil and reveal the light of their candle for others. They must kindle them into a great torch that will illuminate the entire world.