(ב) ראיתי מי שכתב דלעניין גבייה לבניין בית הכנסת – גובין לפי ממון ולא לפי נפשות. וכששוכרין מקום לתפילה – גובין לפי נפשות (כנסת הגדולה וע"ת). ויש מי שאומר דחציו לפי ממון וחציו לפי נפשות (אליה רבה סעיף קטן א'). ולפי מנהג מדינתינו שמוכרין מקומות – לא שייך זה כלל. דעושים קצבה לכל המקומות, ומי שרוצה במקום זה ישלם כך, ומקום זה ישלם כך. וקצבת המקומות יעשו על פי בית דין אם לא יוכלו להשתוות ביניהם. וכן על תיקון בית הכנסת ישלמו לפי המקומות. וכן הוא המנהג הפשוט אצלינו, דמקומות המזרחיים משלמין יותר, וכל אחד משלם לפי ערך מקומו. ובכל דבר חילוקי דעות בבית הכנסת, כגון אם למכור העליות אם לאו, או בשכירות שליח ציבור, או בשארי הנהגות והוצאות בית הכנסת, ואין יכולין להשתוות בדעות – יסמוכו על בית הדין, והם יפסוקו כפי הדין. ובחושן משפט סימן קס"ג בארנו עוד בעניינים אלו, עיין שם. ולעיל סימן נ"ה נתבאר כשאין מניין תמיד בבית הכנסת – כופין זה את זה בקנסות שיהיו תמיד עשרה. ובמקום שיש מעט מישראל – אין כופין לשכור להשלים מניין רק בימים נוראים, עיין שם.
I saw someone who wrote that collecting funds for building synagogue should be based on the wealth of the household rather than the size of the household and that collecting funds for renting a space for prayer should be based on the number of individuals in a household. And there are those who say it should be half based on the wealth of the household and half based on the size of the household. And none of this is relevant whatsoever where the custom is as it is here in our lands where seats in the synagogue are rented and someone who wants a certain seat pays whatever that seat costs and another seat costs a different sum.
And allocated prices for the seats is done by the court if it cannot be agreed to otherwise.
And so too for raising money for synagogue repairs, fees are levied according to how many seats a household will take. And this is the simple practice in our lands that people pay more for seats on the eastern wall and each person pays according to the value of his seat. And any matter of dispute within a synagogue sucha as whether or not to auction aliyot or hiring a prayer-leader or any other synagogue practice or expense if they cannot convince one another, the matter should be handed over to the court and they shall adjudicate based on what is right...
...and earlier in Orach Chaim 54 we explain that where there is not a perpetual minyan in the synagogue, the community can force one another through fines to ensure that there will always be a minyan. And in a place with a very small Jewish community there is no need to coerce people to part with their money to afford a good prayer leader - except for on Rosh Hashanah and Yom Kippur.