(ה) וידקדקו לחזור אחר שליח ציבור היותר גדול, והיותר הגון בתורה ובמעשים – שיתפלל בימי הסליחות, וראש השנה, ויום הכיפורים. ושיהא בן שלשים שנה, ושיהיה נשוי, דוגמת הכהן הגדול, שהיה אסור לו לעבוד עבודת היום הכיפורים כשאינו נשוי, דכתיב (ויקרא טז ו): "וכפר בעדו ובעד ביתו". מיהו כל זה אינו לעיכובא, וכל ישראל כשירים הם, אך בתנאי שיהא מרוצה להציבור. אבל אם מתפלל באלמות – אין עונין אחריו "אמן". וכתב רבינו הרמ"א, וזה לשונו: וכן צריך להוציא את כל אדם בתפלתו. ואם יהיה לו שונא, ומכוין שלא להוציאו – גם אוהביו אינם יוצאים בתפילתו; עד כאן לשונו. ונראה לי דזה אינו אלא כשיש הרבה עמי הארצים, שאין יכולים להתפלל בעצמם, ויוצאין בתפלת השליח ציבור. אבל אצלינו, שכל אחד מתפלל לעצמו – לא שייך כלל דין זה. ואי משום "קדיש" ו"קדושה" ו"ברכו" – אין זה יציאת חובה, דכל עשרה מישראל עונין דבר שבקדושה. ומי שיש בשעת מעשה – עונה עמהם. וכן בעניית "אמן", לבד במוספי ראש השנה, אפשר לומר, כיון דעיקר התקיעות הם על סדר הברכות. ואצלינו, שאין תוקעין בלחש – אם כן עיקר התפלה היא של השליח ציבור. וכן במוסף יום הכיפורים, מפני העבודה. ואולי זה נראה כמוציא את הציבור, וצריך עיון. (מיהו זהו וודאי מה שרגילין ההמון לומר דגם אחד יכול לעכב מלהיות פלוני שליח ציבור – דבר זה מביא לידי מחלוקת. ואינו כן, אלא הולכין אחר דעת רוב ציבור. וכבר כתב כן הלבוש לעיל סימן נג, ועיין מה שכתבתי שם.)
And we are careful to seek out a prayer leader who is the most mature, who is the most appropriate in his Torah scholarship and good deeds who can lead prayers during Selichot, Rosh Hashanah, and Yom Kippur. And he should be thirty years old and he should be married - based on the requirements of the Kohen Gadol who was forbidden to perform the service on Yom Kippur if he was not married as it says in Leviticus 16:6: "And he attains atonement for himself and for his household."
However, none of these requirements are insurmountable and any Israelite is valid to lead these prayers provided that he is satisfactory to the congregation.
But if one seizes the bimah and leads the prayers through violence - one does not respond "amen" to him.
And our teacher the Rema wrote, and these are his words: "The prayer leader must fulfill the obligation of each individual as he prays. And if he has an enemy in the congregation and intends not to pray on that person's behalf, he has also not fulfilled the obligation on behalf of those whom he loves."
And it seems to be that none of this is true unless there are many ignorant people present who are not able to pray for themselves and they fulfill their prayer obligations by listening to the prayer leader. But by us, where each individual prays on his own, this rule is just not relevant.
The prayers exclusively said by the prayer leader "Kaddish, Kedushah, Barchu" are not prayers about which it is relevant to speak of fulfilling a personal obligation since any ten Jewish men can say these "words of holiness"and anyone present cna respond with them also by saying "amen."
However, when it comes to Mussaf on Rosh Hashanah one can say that since the essential mitzvah of shofar blowing is to accompany Mussaf, and since we don't blow shofar during the silent amidah, therefore the main prayer is the prayer-leader's repetition. And so too for Mussaf of Yom Kippur which contains the Avodah.
And so perhaps these examples are instances where even today the prayer leader fulfills an obligation on behalf of individual worshippers who are present. This requires further analysis.
However, this is what leads people to say that an individual can raise an objection to someone else serving as prayer leader. And this leads to dispute and argument. But this is false. Rather we follow the majority of the congregation. And this is what the Levush wrote above in Siman 33 and see what I wrote there too.