(יד) כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃ (טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃ (טז) רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃
(14) If, after you have entered the land that the LORD your God has assigned to you, and taken possession of it and settled in it, you decide, “I will set a king over me, as do all the nations about me,” (15) you shall be free to set a king over yourself, one chosen by the LORD your God. Be sure to set as king over yourself one of your own people; you must not set a foreigner over you, one who is not your kinsman. (16) Moreover, he shall not keep many horses or send people back to Egypt to add to his horses, since the LORD has warned you, “You must not go back that way again.”
שלא לשכן בארץ מצרים לעולם - שלא נוסיף לשוב בדרך מצרים לעולם. כלומר, שלא נלך לקבע דירתנו במצרים, ועל זה נאמר (דברים יז טז) ויי אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ונכפלה המניעה בזה שלש פעמים. אמרו זכרונם לברכה (מכילתא בשלח יד יג) בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב בארץ מצרים, בשלשה חזרו, ובשלשתן נענשו, ושלשה מקומות אלו אחד מהם הוא שזכרנו, והשני הוא (דברים כח סח) בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד וגו'. והשלישי (שמות יד יג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וגו'. ואף על פי שמן הנגלה שבו נראה שיהיה ספור באה הקבלה עליו, שהוא מניעה.
משרשי המצוה. לפי שאנשי מצרים רעים וחטאים, והאל ברוך הוא הוציאנו משם וגאלנו בחסדיו מידם, לזכותנו ללכת בדרכי האמת, ורצה בטובו הגדול עלינו, לבלתי נשוב עוד להטמא בתוכם, כדי שלא נלמד סעיפותיהם, ולא נלך בדרכיהם המגנים אצל תורתנו השלמה.
It is from the roots of the commandment that [it is] because the people of Egypt are bad and sinners. And God, blessed be He, took us out from there and redeemed us, in His kindnesses, from their hand to give us merit, to walk in the ways of truth. And in His great goodness upon us, He wanted that we not return again to become defiled among them, so that we not learn from their agendum and that we not walk in their disgusting ways, in view of our perfect Torah.
From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Sukkah 51b), that it is not just the city of Egypt which is included in the prohibition, but rather it is forbidden to dwell in all of Alexendria. And from the Sea of Alexendria for the length of four hundred parasangs and for the width of four hundred parasangs is [all included] in this prohibition. And the rest of its details are clear.
ונוהג אסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה וקבע דירתו שם עבר על לאו זה, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שאין בו מעשה, לפי שבשעת הכניסה מתר הוא, ובהשתקעו שם אין בו מעשה. וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (מלכים ה, ח) שיראה לו, שאם כבש מלך ישראל על פי בית דין ארץ מצרים שמתר יהיה לנו לשכן בה, ודברי פי חכם חן.
And this prohibition is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and establishes his residence there violates this negative commandment. But we do not administer lashes for this negative commandment, since no act is [involved] with it. As at the time of the entry, it is permitted, and there is no act in his lingering there. And Rambam, may his memory be blessed, said (Mishneh Torah, Laws of Kings and Wars 5:8) that if a king of Israel conquers the Land of Egypt according to the word of the court, it would be permissible for us to dwell in it. And 'the words of the wise are grace.'
(א) שהזהירנו משכון בארץ מצרים לעולם כדי שלא נלמוד ממעשיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים והוא אמרו לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. וכבר נכפל אזהרה בזה שלש פעמים, אמרו בגמרא (*הוא במכילתא בשלח:) בשלשה מקומות הזהיר הקב"ה את ישראל שלא לשוב למצרים ובשלשה פעמים חזרו ובהם נענשו. אמנם השלשה מקומות אחד מהן אשר זכרנוהו, והשני בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותם, והשלישי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד, אע"פ שהנראה מהדברים שהוא ספור באה הקבלה שהוא אזהרה. וכבר התבאר בגמרא סוכה (דף נ"א:) כי אלכסנדריא היא מן העיירות האסורות לשכון, ותחום אלכסנדריא מדתה אורך ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, והיא מכלל ארץ מצרים האסורה לשבת בה אבל מותר ללכת בה בסחורה או לעבור לארץ אחרת. ובבאור אמרו בירושלמי (סנהדרין סוף פרק חלק) לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לפרקמטיא ולכבוש הארץ. (שופטים ושוטרים, מלכים פ"ה):
The 46th prohibition is that we are forever forbidden from living in the land of Egypt. [The purpose of this prohibition is] so that we should not learn from their heresy and not come to imitate their behavior, which the Torah considers wicked.
The source of this prohibition is G‑d's statement (exalted be He), "[The king must not accumulate many horses, so as not to bring the people back to Egypt to get more horses, and G‑d told you] you must never again return on that path."
This prohibition is repeated three times in the Torah, as our Sages said, "The Torah repeats the prohibition against returning to Egypt three times; on three occasions they returned; and three times they were punished." Of the three times mentioned in the Torah, the first is the verse mentioned above. The second is G‑d's statement,"[G‑d will bring you back to Egypt in ships,] along the way that I told you not to ever see again." And the third is G‑d's statement, "You are seeing the Egyptians today, but you shall not see them again." Although the plain meaning of Scripture is that it is notification, the Oral Tradition tells us that it is actually a prohibition.
It is explained in the end of tractate Sukkah that Alexandria is included in the area in which it is forbidden to settle. From the Sea of Alexandria one measures 400 parsah in length and 400 parsah in width, and that area constitutes the "land of Egypt" in which it is forbidden to settle.
However, one may go there in order to do business or to pass through to another land. The Jerusalem Talmud says clearly, "You may not return there to live, but may return there to do business and trade or to conquer [another] land."
בשלשה מקומות הזהיר המקו' את יש' שלא לחזור למצ' כי כאשר ראיתם את מצ' היום וגו' ואומ' וייי אמר לכם לא תוסיפון וגומ' (דב' יז טז). ואומ' בדרך אשר אמרתי <לך> לא תוס' עוד לראותה (שם כח סח). בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו. ראשונה בימי סנחריב הוי היורדים מצרים לעזרה וגו' (ישע' לא א) מה נאמ' בהן ומצרים אדם ולא אל וגומ' (שם ג) שנייה בימי יוחנן בן קרח לא כי ארץ נלך וגו' והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה (ירמ' מב יד, טז). שלישית בימי טרוגינוס בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו.
וה׳ אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד – זו מצוה לשעה כדי שלא ילמדו ישראל מעשיהם, ולפי שהיו המצריים נודעים ומפורסמים בכל תועבה כענין שכתוב (ויקרא י״ח) כמעשה ארץ מצרים וגו׳, לכך צוה להם כן, ואינה מצוה לדורות שיאסור הכתוב הדירה במצרים לעולם, והרי אנו רואין כמה קהלות דרות שם מאז ועד היום, ואילו היתה מצוה לדורות לא היו ישראל קדושים מקילין בזה לדור שם, ואילו עשו כן היו החכמים שבכל דור ודור מוחים בידם.
ר' בחיי באנגלית דברים י"ז:ט"ז
וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, "and the Lord has said to you: "you shall not return again on this way." This commandment was valid only during the period when it was promulgated. It was intended to ensure that Israelites traveling to Egypt would not learn to copy the abominations practiced in that country as the Torah spells out in detail in Leviticus 18,3. This does not mean that there is a permanent prohibition for Jews to reside in Egypt. Had the Torah intended these words as a permanent prohibition it would be inconceivable that so many Torah scholars, pious individuals, made their home in Egypt after the destruction of the Temple. Even if individual Jews had ignored this prohibition and settled in Egypt, the sages would have spoken out against this and we would have records of their protest. The only people who were forbidden to dwell in Egypt were Jews who left the land of Israel to do so.
אלכסנדריא של מצרים. פי' דאע"ג דכתיב לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד כבר פירשו בסיפרי לגור שם אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולכבוש את הארץ, ומיהו תמיהא מילתא על מה סמכו העולם לגור בזמן הזה במצרים כגון הרמב"ם ז"ל וכמה גדולים אחרים,
1. ויש אומרים שאותן עיירות כבר נתבלבלו ונחרבו ואלו עיירות אחרות הן שנתיישבו אחרי כן,
2. וה"ר אליעזר ממיץ תירץ שלא אסר הכתוב אלא להולך בדרך ההוא שמארץ ישראל והמדבר למצרים דהכי כתיב קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד,
3. והנכון יותר שאין האיסור ההוא אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם אבל בזמן הזה שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי הארץ כל חוצה לארץ אחד הוא ואין איסור אלא שלא לצאת מדעת מן הארץ לחוצה לארץ.עברית
צוה הקב"ה שלא ישובו ישראל למצרים שנאמר (דברים יז, טז) לא תוסיפו[ן] לשוב בדרך הזה עוד, וגרסינן בירושלמי (סנהדרין סוף פ"י) לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולפרגמטיא ולכ[י]בוש הארץ. ויש תימה על כמה קהילות השוכנים שם וגם רבינו משה בר' מיימון הלך לשם לגור, ושמא טעמו משום שעלה סנחריב ובילבל כל העולם כולו וגם מצרים נתבלבלו ...בסוכה פרק החליל (נא, ב) אומר ואלכסנדריא מאי טעמא דאיענוש משום דעברו אהאי קרא דלא תוסיפו[ן] לשוב וגו' ואותו מעשה היה אחר בלבול של סנחריב (ע"פ יראים סי' שט ע"ש), ואין לנו טעם להתיר אם לא נפרש כפירוש הרב רבי אליעזר ממיץ (שם) לא תוסיפו[ן] וגומר לא אסרה תורה אלא בדרך הזה כלומר מארץ ישראל למצרים אבל משאר ארצות מותר:
וא"ת על מה סמכו לשכון במצרים. ויש מי שכתב שלא אסרה תורה אלא בדרך הזה כלומר מא"י למצרים אבל משאר ארצות מותר ע"כ. ואין זה טעם מספיק דהא קרא דלא תשוב בדרך הזה עוד ניחא אבל הנך קראי דכתיב לא תוסיפו לראותם עוד מאי איכא למימר. ויש ליתן טעם שלא אסרה תורה אלא לירד לגור שם ולהשתקע כדאיתא בירושלמי לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולפרקמטיא ולכיבוש הארץ וכל היורדים תחלה לא ירדו להשתקע אלא לסחורה ואע"ג דאח"כ נשתקעו אין כאן לאו אלא איסורא בעלמא ומפני טורח הטלטול ומיעוט ריוח המזונות בשאר המקומות לא חששו לאיסור זה וכן משמע מתחלת לשון רבינו שכתב אסור להתישב בה אלא שמסוף הלשון משמע דאיכא איסור לאו שכתב ואין לוקין על לאו זה וכו' משום שאין בו מעשה ואפשר שהראשונים היו מפרשים כאשר כתבתי. וא"ת תיקשי לרבינו שהרי נשתקע במצרים. וי"ל דאנוס היה על פי המלכות שהיה רופא למלך ולשרים, וגם אני נתישבתי שם זמן מרובה ללמוד תורה וללמדה וקבעתי שם ישיבה וכי האי גוונא מותר ושוב באתי לירושלים:
Sefer Kaftor VaFarech - Ishtori Haparchi - France (1280-1355)


ח) עכ"פ נראה דאם ביד היורד מצרימה (מאיזה סיבה שהיא) או השוכן בה, לבחור לגור בקהיר, מן הדין שיעדיף לגור בקהיר על יתר הערים, דיעוין בספר ערך לחם למהריק"ש ז"ל באה"ע סי' קכ"ח דס"ל בפשיטות שעיר אלקהירא איננה בשטח האיסור, וכי היא מלכות אחרת כמו קפוטקיא, ומעיד ובא, כי וגם ראינו גדולי עולם שדרו ושכנו בעיר אל קהרא ולא חששו לג' לאוין האמורים באיסור החזרה למצרים ע"ש, ורצונו בעדותו זאת לומר שעל כן בחרו גדולי העולם לשכון בעיר של קאהרא כדי שלא יעברו על הג' לאוין מפני שעל שטח קהיר לא חל כבר האיסור, וכ"כ גם בשו"ת רדב"ז ח"א סי' רנ"ב בתשובתו שם לענין זמן קריאת המגילה, דעיר חדשה היא שאין זו מצרים שיצאו ישראל ממנה ולזו קורין הישמעאלים אלקהרה עיי"ש, ויתכן שזוהי הסיבה שהרמב"ם ז"ל אחרי ישבו שנים מספר באלכסנדריה עקר דירתו משם ועבר לגור בקהיר (אשר החוקרים כותבים שלא ידעו סיבתה לשינוי מקום זה), והיינו שחיכה לזאת ההזדמנות שיוכל לעבור לקהיר בגלל זה שעל שם לא חל בכלל האיסור, וברגע שמצא השעת הכושר לכך הוציא את הדבר לפועל.
