Save "Ruth # 5
"
Ruth # 5

(ח) וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַעֲרֹתָֽי׃ (ט) עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתִּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נָגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים׃ (י) וַתִּפֹּל֙ עַל־פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָּנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה׃ (יא) וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ אֶת־חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָּבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל־עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ (יב) יְשַׁלֵּ֥ם יְהוָ֖ה פָּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־בָּ֖את לַחֲס֥וֹת תַּֽחַת־כְּנָפָֽיו׃ (יג) וַ֠תֹּאמֶר אֶמְצָא־חֵ֨ן בְּעֵינֶ֤יךָ אֲדֹנִי֙ כִּ֣י נִֽחַמְתָּ֔נִי וְכִ֥י דִבַּ֖רְתָּ עַל־לֵ֣ב שִׁפְחָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִי֙ לֹ֣א אֶֽהְיֶ֔ה כְּאַחַ֖ת שִׁפְחֹתֶֽיךָ׃ (יד) וַיֹּאמֶר֩ לָ֨ה בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקּֽוֹצְרִ֔ים וַיִּצְבָּט־לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר׃ (טו) וַתָּ֖קָם לְלַקֵּ֑ט וַיְצַו֩ בֹּ֨עַז אֶת־נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר גַּ֣ם בֵּ֧ין הָֽעֳמָרִ֛ים תְּלַקֵּ֖ט וְלֹ֥א תַכְלִימֽוּהָ׃ (טז) וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים וַעֲזַבְתֶּ֥ם וְלִקְּטָ֖ה וְלֹ֥א תִגְעֲרוּ־בָֽהּ׃ (יז) וַתְּלַקֵּ֥ט בַּשָּׂדֶ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וַתַּחְבֹּט֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֔טָה וַיְהִ֖י כְּאֵיפָ֥ה שְׂעֹרִֽים׃ (יח) וַתִּשָּׂא֙ וַתָּב֣וֹא הָעִ֔יר וַתֵּ֥רֶא חֲמוֹתָ֖הּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֑טָה וַתּוֹצֵא֙ וַתִּתֶּן־לָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הוֹתִ֖רָה מִשָּׂבְעָֽהּ׃

(8) Boaz said to Ruth, “Listen to me, daughter. Don’t go to glean in another field. Don’t go elsewhere, but stay here close to my girls. (9) Keep your eyes on the field they are reaping, and follow them. I have ordered the men not to molest you. And when you are thirsty, go to the jars and drink some of [the water] that the men have drawn.” (10) She prostrated herself with her face to the ground, and said to him, “Why are you so kind as to single me out, when I am a foreigner?” (11) Boaz said in reply, “I have been told of all that you did for your mother-in-law after the death of your husband, how you left your father and mother and the land of your birth and came to a people you had not known before. (12) May the LORD reward your deeds. May you have a full recompense from the LORD, the God of Israel, under whose wings you have sought refuge!” (13) She answered, “You are most kind, my lord, to comfort me and to speak gently to your maidservant—though I am not so much as one of your maidservants.” (14) At mealtime, Boaz said to her, “Come over here and partake of the meal, and dip your morsel in the vinegar.” So she sat down beside the reapers. He handed her roasted grain, and she ate her fill and had some left over. (15) When she got up again to glean, Boaz gave orders to his workers, “You are not only to let her glean among the sheaves, without interference, (16) but you must also pull some [stalks] out of the heaps and leave them for her to glean, and not scold her.” (17) She gleaned in the field until evening. Then she beat out what she had gleaned—it was about an ’ephah of barley— (18) and carried it back with her to the town. When her mother-in-law saw what she had gleaned, and when she also took out and gave her what she had left over after eating her fill,

(כא) וְעַתָּה֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אָנֹכִ֛י אֲכַלְכֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם וַיְנַחֵ֣ם אוֹתָ֔ם וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לִבָּֽם׃

(21) And so, fear not. I will sustain you and your children.” Thus he reassured them, speaking kindly to them.
(א) נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (ב) דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֺנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְהוָ֔ה כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ׃ (ס)
(1) Comfort, oh comfort My people, Says your God. (2) Speak tenderly to Jerusalem, And declare to her That her term of service is over, That her iniquity is expiated; For she has received at the hand of the LORD Double for all her sins.

(יז) וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת־שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ׃ (יח) וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא־הָיוּ־לָ֖הּ עֽוֹד׃ (יט) וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֗קֶר וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיָּשֻׁ֛בוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־בֵּיתָ֖ם הָרָמָ֑תָה וַיֵּ֤דַע אֶלְקָנָה֙ אֶת־חַנָּ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וַיִּֽזְכְּרֶ֖הָ יְהוָֽה׃

(17) “Then go in peace,” said Eli, “and may the God of Israel grant you what you have asked of Him.” (18) She answered, “You are most kind to your handmaid.” So the woman left, and she ate, and was no longer downcast. (19) Early next morning they bowed low before the LORD, and they went back home to Ramah. Elkanah knew his wife Hannah and the LORD remembered her.

(ו) וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גּשִׁי הֲלֹם (רות ב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן [נ"א רבי יונתן] פָּתַר בָּהּ שִׁית שִׁטִּין מְדַבֵּר בְּדָוִד, גּשִׁי הֲלֹם, קְרוֹבִי לַמַּלְכוּת, וְאֵין הֲלֹם אֶלָּא מַלְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ז, יח): כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם. וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זוֹ לַחְמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ו, ב): ה' אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, שֶׁנּוֹצְדָה מִמֶּנּוּ הַמַּלְכוּת לְשָׁעָה, דְּאָמַר רַב הוּנָא כָּל אוֹתָן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁהָיָה דָּוִד בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא עָלוּ מִן הַמִּנְיָן, שֶׁהָיָה מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּשְׂעִירָה כְּהֶדְיוֹט. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, שֶׁחָזְרָה לוֹ מַלְכוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ, ז): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ ה' מְשִׁיחוֹ. וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹכֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאוֹכֵל לֶעָתִיד לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, גּשִׁי הֲלֹם, מְדַבֵּר בִּשְׁלֹמֹה, גּשִׁי הֲלֹם, קְרוֹבִי לַמַּלְכוּת. וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זוֹ לַחְמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה, ב): וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד. שְׁלשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, זֶה לִכְלוּךְ מַעֲשִׂים. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, שֶׁנּוֹצְדָה לוֹ מַלְכוּתוֹ לְשָׁעָה, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָאי בַּר חֲנִינָא מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת שְׁלֹמֹה וְיָשַׁב לוֹ עַל כִּסְאוֹ. וְהָיָה מְחַזֵּר שְׁלֹמֹה עַל פִּתְחֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר (קהלת א, יב): אֲנִי קֹהֶלֶת [בן דוד] הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם, מֶה הָיְתָה אַחַת מֵהֶן עוֹשָׂה, הָיְתָה נוֹתֶנֶת לְפָנָיו קְעָרָה שֶׁל גְּרִישִׂין וּמַכָּה אוֹתוֹ בְּקָנֶה עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ וְלֹא שְׁלֹמֹה יוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ וְאַתָּה אוֹמֵר אֲנִי שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, שֶׁחָזְרָה לוֹ מַלְכוּתוֹ. וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹכֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, גּשִׁי הֲלֹם, מְדַבֵּר בְּחִזְקִיָּהוּ, גּשִׁי הֲלֹם, קְרוֹבִי לַמַּלְכוּת. וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זוֹ לַחְמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח, כא): וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, שֶׁנּוֹצְדָה לוֹ מַלְכוּתוֹ לְשָׁעָה, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה לז, ג): וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, שֶׁחָזְרָה לוֹ מַלְכוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לב, כג): וַיִּנַּשֵֹּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן. וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹכֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אוֹכֵל לָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, גּשִׁי הֲלֹם, מְדַבֵּר בִּמְנַשֶּׁה, גּשִׁי הֲלֹם, קְרוֹבִי לַמַּלְכוּת. וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זוֹ לַחְמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, שֶׁלִּכְלֵךְ מַעֲשָׂיו כַּחֹמֶץ מִמַּעֲשִׂים רָעִים. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, שֶׁנּוֹצְדָה לוֹ מַלְכוּתוֹ לְשָׁעָה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב לג, י): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ, וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כִירוֹמָנִיקָאָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא עָשׂוּ לוֹ מוּלָה שֶׁל נְחשֶׁת, וְהָיוּ מַסִּיקִין הָאוּר מִתַּחְתָּיו, וְהָיָה צוֹוֵחַ צֶלֶם פְּלָן צֶלֶם פְּלָן שֵׁזֵבְנִי, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹא הוֹעִילוּהוּ כְּלוּם, אָמַר זָכוּר הָיִיתִי שֶׁהָיָה אַבָּא מַקְרֵא אוֹתִי (דברים ד, ל): בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ וגו' כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲנָא צָוַוח לֵיהּ, אִין עָנֵי הָא טָב, וְאִין לָא עָנֵי הָא כֹּלָה חָדָא הִיא כָּל אַפַּיָא שָׁוִין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְסָתְמוּ כָּל הַחֲלוֹנוֹת שֶׁל מַעְלָה, וְאָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָם, אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל אַתָּה מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה. אָמַר לָהֶם אִם אֵינִי מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה הֲרֵינִי נוֹעֵל פֶּתַח בִּפְנֵי כָּל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָתַר לוֹ חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין מַלְאָךְ יָכוֹל לִשְׁלֹט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב לג, יג): וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרַבְיָא צָוְחִין לַחֲתִירָה עֲתִירָה. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, שֶׁחָזְרָה לוֹ מַלְכוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג, יג): וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלָיִם לְמַלְכוּתוֹ, וּבַמֶּה הֵשִׁיבוֹ, רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא בָּרוּחַ הֱשִׁיבוֹ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ. וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, אוֹכֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹכֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אוֹכֵל לָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, מְדַבֵּר בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, גּשִׁי הֲלֹם, קְרוֹבִי לַמַּלְכוּת. וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זֶה לַחְמָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נג, ה): וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, שֶׁעֲתִידָה מַלְכוּתוֹ לִצּוֹד מִמֶּנּוּ לְשָׁעָה. שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ב): וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלָיִם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, שֶׁהִיא עֲתִידָה לַחֲזֹר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ד): וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כַּגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן כָּךְ גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, מַה גּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן נִגְלָה וְחָזַר וְנִכְסָה מֵהֶן, וְכַמָּה נִכְסָה מֵהֶן, שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה, כ): וַיִּפְגְּעוּ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, אַף גּוֹאֵל אַחֲרוֹן נִגְלֶה לָהֶם וְחוֹזֵר וְנִכְסֶה מֵהֶם, וְכַמָּה נִכְסֶה מֵהֶם, רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבָּנָן אַרְבָּעִין וַחֲמִשָּׁה יוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל יב, יא): וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וגו', וּכְתִיב (דניאל יב, יא): אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וגו', אִילֵין יְתֵירַיָא מָה אִינּוּן, רַבִּי יִצְחָק בֶּן קְצַרְתָּה מִשּׁוּם רַבִּי יוֹנָה אֵלּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹטְפִים מַלּוּחַ וְאוֹכְלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ל, ד): הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ. לְאֵיכָן הוּא מוֹלִיכָן מִן הָאָרֶץ לְמִדְבַּר יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, טז): הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר, מַאן דְּאָמַר לְמִדְבַּר סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יב, י): עוֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד, וְכָל שֶׁהוּא מַאֲמִין לוֹ, וְחָיָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לוֹ הוֹלֵךְ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְהֵן מְמִיתִין אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן בַּסּוֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עֲלֵיהֶם וּמוֹרִיד לָהֶן מָן, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, גּשִׁי הֲלֹם, מְדַבֵּר בְּבֹעַז, קְרוֹבִי לְהָכָא, וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, זֶה לַחְמָן שֶׁל קוֹצְרִים. וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, דֶּרֶךְ הַקּוֹצְרִים לִהְיוֹתָן טוֹבְלִין בַּחֹמֶץ פִּתָּן, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִכָּאן שֶׁמּוֹצִיאִין מִינֵי חֻמְצָנִין לַגְּרָנוֹת. וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, בְּצַד הַקּוֹצְרִים וַדַּאי. וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, קַלִּיל זְעֵיר בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַתְּ שָׁמַע מִינָהּ תַּרְתֵּי, אוֹ בְּרָכָה שָׁרְתָה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, אוֹ בְּרָכָה שָׁרְתָה בְּמֵעֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת, מִמַּה דִּכְתִיב: וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁהַבְּרָכָה שָׁרְתָה בְּמֵעֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ צַדֶּקֶת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה יַעֲשֶׂנָּה בְּלֵבָב שָׁלֵם, שֶׁאִלּוּ הָיָה רְאוּבֵן יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו (בראשית לז, כא): וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם, בִּכְתֵפוֹ הָיָה מוֹלִיכוֹ אֵצֶל אָבִיו. וְאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ אַהֲרֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו (שמות ד, יד): הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת הָיָה יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ. וְאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ בֹּעַז שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְתִּיב עָלָיו: וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, עֲגָלוֹת מְפֻטָּמוֹת הָיָה מַאֲכִילָהּ. רַבִּי כֹּהֵן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְשֶׁעָבַר הָיָה אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה וְהַנָּבִיא כּוֹתְבָהּ, וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה מִי כּוֹתְבָהּ, אֵלִיָּהוּ כּוֹתְבָהּ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹתֵם עַל יְדֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי ג, טז): אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וגו'.

. Rabbi Yitzchak the son of Maryon said: "the scripture came to teach us that if a man is going to do a mitzvah, let it be done with his whole heart.

Now if Reuben had known that the Holy One, blessed be He would write about him "And Reuben heard it, and delivered him out of their hand (Genesis 37:21)" on his shoulder he would have brought him to his father.

And if Aaron had known that the Holy One, blessed be He would write about him "And also, behold, he comes forth to meet you (Exodus 4:14)" with tambourines and dances he would have met him.

And if Boaz had known that the Holy One, blessed be He would write about him "And they reached her parched corn, and she did eat and was satisfied, and left thereof" he would have fed her with fattened calves". Rabbi Kohen and Rabbi Joshua of Sikhnin in the name of Rabbi Levi: "Previously when a man performed a mitzvah, a prophets wrote about it. But now, when a man performs a mitzvah who writes about it? Elijah writes it and the Messiah and the Holy One, blessed be He, seal it with their hands. See! It is written: "Then they that feared Hashem spoke one with another; and Hashem hearkened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared Hashem, and that thought upon His name (Malachi 3:16)"".

(א) וּֽלְנָעֳמִ֞י מידע [מוֹדַ֣ע] לְאִישָׁ֗הּ אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל מִמִּשְׁפַּ֖חַת אֱלִימֶ֑לֶךְ וּשְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃ (ב) וַתֹּאמֶר֩ ר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֜ה אֶֽל־נָעֳמִ֗י אֵֽלְכָה־נָּ֤א הַשָּׂדֶה֙ וַאֲלַקֳטָּ֣ה בַשִׁבֳּלִ֔ים אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ לְכִ֥י בִתִּֽי׃ (ג) וַתֵּ֤לֶךְ וַתָּבוֹא֙ וַתְּלַקֵּ֣ט בַּשָּׂדֶ֔ה אַחֲרֵ֖י הַקֹּצְרִ֑ים וַיִּ֣קֶר מִקְרֶ֔הָ חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ לְבֹ֔עַז אֲשֶׁ֖ר מִמִּשְׁפַּ֥חַת אֱלִימֶֽלֶךְ׃ (ד) וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָֽה׃ (ה) וַיֹּ֤אמֶר בֹּ֙עַז֙ לְנַעֲר֔וֹ הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקּֽוֹצְרִ֑ים לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (ו) וַיַּ֗עַן הַנַּ֛עַר הַנִּצָּ֥ב עַל־הַקּוֹצְרִ֖ים וַיֹּאמַ֑ר נַעֲרָ֤ה מֽוֹאֲבִיָּה֙ הִ֔יא הַשָּׁ֥בָה עִֽם־נָעֳמִ֖י מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃ (ז) וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָֽעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃ (ח) וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַעֲרֹתָֽי׃ (ט) עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתִּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נָגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים׃ (י) וַתִּפֹּל֙ עַל־פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָּנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה׃ (יא) וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ אֶת־חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָּבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל־עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ (יב) יְשַׁלֵּ֥ם יְהוָ֖ה פָּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־בָּ֖את לַחֲס֥וֹת תַּֽחַת־כְּנָפָֽיו׃ (יג) וַ֠תֹּאמֶר אֶמְצָא־חֵ֨ן בְּעֵינֶ֤יךָ אֲדֹנִי֙ כִּ֣י נִֽחַמְתָּ֔נִי וְכִ֥י דִבַּ֖רְתָּ עַל־לֵ֣ב שִׁפְחָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִי֙ לֹ֣א אֶֽהְיֶ֔ה כְּאַחַ֖ת שִׁפְחֹתֶֽיךָ׃ (יד) וַיֹּאמֶר֩ לָ֨ה בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקּֽוֹצְרִ֔ים וַיִּצְבָּט־לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר׃ (טו) וַתָּ֖קָם לְלַקֵּ֑ט וַיְצַו֩ בֹּ֨עַז אֶת־נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר גַּ֣ם בֵּ֧ין הָֽעֳמָרִ֛ים תְּלַקֵּ֖ט וְלֹ֥א תַכְלִימֽוּהָ׃ (טז) וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים וַעֲזַבְתֶּ֥ם וְלִקְּטָ֖ה וְלֹ֥א תִגְעֲרוּ־בָֽהּ׃ (יז) וַתְּלַקֵּ֥ט בַּשָּׂדֶ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וַתַּחְבֹּט֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֔טָה וַיְהִ֖י כְּאֵיפָ֥ה שְׂעֹרִֽים׃ (יח) וַתִּשָּׂא֙ וַתָּב֣וֹא הָעִ֔יר וַתֵּ֥רֶא חֲמוֹתָ֖הּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֑טָה וַתּוֹצֵא֙ וַתִּתֶּן־לָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הוֹתִ֖רָה מִשָּׂבְעָֽהּ׃ (יט) וַתֹּאמֶר֩ לָ֨הּ חֲמוֹתָ֜הּ אֵיפֹ֨ה לִקַּ֤טְתְּ הַיּוֹם֙ וְאָ֣נָה עָשִׂ֔ית יְהִ֥י מַכִּירֵ֖ךְ בָּר֑וּךְ וַתַּגֵּ֣ד לַחֲמוֹתָ֗הּ אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשְׂתָה֙ עִמּ֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר שֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז׃ (כ) וַתֹּ֨אמֶר נָעֳמִ֜י לְכַלָּתָ֗הּ בָּר֥וּךְ הוּא֙ לַיהוָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹא־עָזַ֣ב חַסְדּ֔וֹ אֶת־הַחַיִּ֖ים וְאֶת־הַמֵּתִ֑ים וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ נָעֳמִ֗י קָר֥וֹב לָ֙נוּ֙ הָאִ֔ישׁ מִֽגֹּאֲלֵ֖נוּ הֽוּא׃ (כא) וַתֹּ֖אמֶר ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֑ה גַּ֣ם ׀ כִּי־אָמַ֣ר אֵלַ֗י עִם־הַנְּעָרִ֤ים אֲשֶׁר־לִי֙ תִּדְבָּקִ֔ין עַ֣ד אִם־כִּלּ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַקָּצִ֖יר אֲשֶׁר־לִֽי׃ (כב) וַתֹּ֥אמֶר נָעֳמִ֖י אֶל־ר֣וּת כַּלָּתָ֑הּ ט֣וֹב בִּתִּ֗י כִּ֤י תֵֽצְאִי֙ עִם־נַ֣עֲרוֹתָ֔יו וְלֹ֥א יִפְגְּעוּ־בָ֖ךְ בְּשָׂדֶ֥ה אַחֵֽר׃ (כג) וַתִּדְבַּ֞ק בְּנַעֲר֥וֹת בֹּ֙עַז֙ לְלַקֵּ֔ט עַד־כְּל֥וֹת קְצִֽיר־הַשְּׂעֹרִ֖ים וּקְצִ֣יר הַֽחִטִּ֑ים וַתֵּ֖שֶׁב אֶת־חֲמוֹתָֽהּ׃
(1) Now Naomi had a kinsman on her husband’s side, a man of substance, of the family of Elimelech, whose name was Boaz. (2) Ruth the Moabite said to Naomi, “I would like to go to the fields and glean among the ears of grain, behind someone who may show me kindness.” “Yes, daughter, go,” she replied; (3) and off she went. She came and gleaned in a field, behind the reapers; and, as luck would have it, it was the piece of land belonging to Boaz, who was of Elimelech’s family. (4) Presently Boaz arrived from Bethlehem. He greeted the reapers, “The LORD be with you!” And they responded, “The LORD bless you!” (5) Boaz said to the servant who was in charge of the reapers, “Whose girl is that?” (6) The servant in charge of the reapers replied, “She is a Moabite girl who came back with Naomi from the country of Moab. (7) She said, ‘Please let me glean and gather among the sheaves behind the reapers.’ She has been on her feet ever since she came this morning. She has rested but little in the hut.” (8) Boaz said to Ruth, “Listen to me, daughter. Don’t go to glean in another field. Don’t go elsewhere, but stay here close to my girls. (9) Keep your eyes on the field they are reaping, and follow them. I have ordered the men not to molest you. And when you are thirsty, go to the jars and drink some of [the water] that the men have drawn.” (10) She prostrated herself with her face to the ground, and said to him, “Why are you so kind as to single me out, when I am a foreigner?” (11) Boaz said in reply, “I have been told of all that you did for your mother-in-law after the death of your husband, how you left your father and mother and the land of your birth and came to a people you had not known before. (12) May the LORD reward your deeds. May you have a full recompense from the LORD, the God of Israel, under whose wings you have sought refuge!” (13) She answered, “You are most kind, my lord, to comfort me and to speak gently to your maidservant—though I am not so much as one of your maidservants.” (14) At mealtime, Boaz said to her, “Come over here and partake of the meal, and dip your morsel in the vinegar.” So she sat down beside the reapers. He handed her roasted grain, and she ate her fill and had some left over. (15) When she got up again to glean, Boaz gave orders to his workers, “You are not only to let her glean among the sheaves, without interference, (16) but you must also pull some [stalks] out of the heaps and leave them for her to glean, and not scold her.” (17) She gleaned in the field until evening. Then she beat out what she had gleaned—it was about an ’ephah of barley— (18) and carried it back with her to the town. When her mother-in-law saw what she had gleaned, and when she also took out and gave her what she had left over after eating her fill, (19) her mother-in-law asked her, “Where did you glean today? Where did you work? Blessed be he who took such generous notice of you!” So she told her mother-in-law whom she had worked with, saying, “The name of the man with whom I worked today is Boaz.” (20) Naomi said to her daughter-in-law, “Blessed be he of the LORD, who has not failed in His kindness to the living or to the dead! For,” Naomi explained to her daughter-in-law, “the man is related to us; he is one of our redeeming kinsmen.” (21) Ruth the Moabite said, “He even told me, ‘Stay close by my workers until all my harvest is finished.’” (22) And Naomi answered her daughter-in-law Ruth, “It is best, daughter, that you go out with his girls, and not be annoyed in some other field.” (23) So she stayed close to the maidservants of Boaz, and gleaned until the barley harvest and the wheat harvest were finished. Then she stayed at home with her mother-in-law.
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור