כשרות של גבינות לפי הרב יצחק קליין

חכמת אדם מ:ט

עור הקבה או שאר בני מעיים שמייבשין אחר שנמלחו עד שנעשין כעץ וממלאין אותן חלב מותר דמאחר שנתייבש כ״כ הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר כלל ומ״מ לכתחלה לא יעשה כן, ונ״ל דה״ה להעמיד בו גבינות דלכתחילה אסור ובדיעבד מותר.

ש״ך על יורה דעה קיד

ֿבהג"ה גבי עור הקיבהשנתייבש כעץ בענין דלית בה לחלוחית שרי ואף דיש ג"כ לפעמים כרכום רטוב ולח זהו מחמת שהיה מונח במקומות הקרים ורטובים ואפשרמתחלה

ערוך השולחן יו״ד פ״ז: מג
ואצלנו עושים הגבינות ע"י עורהקיבה שנתייבש עד אשר דק לעפר עם עוד דברים כידוע:

שו״ת אחיעזר (הרב חיים עוזר גרודזנסקי) ח״ב סי׳ יא

וכן נראה לדון בפעולות הכימיים המבדילים כל מורכב ומוצאים כח אחד כמו מיץ הקיבה הנקרא פעפסין ואף דבודאי נראה דבכלאיסור תורה כל כח איסור שבו אסור כמו חלק מן האיסור מ"מ כיון דאי אפשר להוציא את הכח רק ע"י שנתיבש ויופגם האיסור דינו כפגוםואעפ"י שע"י תחבולות כימיות ותערובות דברים אחרים יהי' הטעם שבו משובח מ"מ זהו כפנים חדשות באו לכאן ודמי למוסק לפי טעם הר"ןמשום דנפגם מתחלה.

שו״ת הר צבי (הרב צבי פסח פרנק) יו״ד פב

אולם בנידון שלפנינו שהאבקה היא מורכבת גם מחומר של צמחים אחרים המעמידים, יש להתיר, משום דהוי זה וזה גורם דקיי"ל דמותר, ואימשום דזה וזה גורם לכתחלה אסור, יש לצרף כאן הנך פוסקים החולקים על הנודע ביהודה דס"ל דעור עצמו מכיון שנתייבש כעץ אף כשהואמעור קיבת נבילה, מ"מ כיון שנפסל מאכילת כלב פקע איסורו

קליין- מסקנה (מתורגם ומקוצר)

אנחנו סוברים כי כל גבינה מסחרית--כולל אלו שמשתמשים באנזימים מכל בהמה וחיה שהיא, כשרה או טמאה--מותרת.

למי שמחמיר, או משום חלב נכרי או משום דבר חדש- על אלו נאמר ״כל המחמחיר תבוא עליו ברכה.״ יחד עם זאת, אין אנו יכולים לרצות כל דעה, כי יש לנו על מה לבסס את הדעה.
סיכום:
א) האנזימים בשימוש היום אינם אסורים כי הם מיוצרים מעור מיובש כך שהוא ״עץ בעלמא״.

ב) השימוש בכימים חזקים מוריד את הסטטוס של האנזימים כאוכל, כך שהוא ״נפסל מאכילת כלב״.

ג) האנזימים משתנים כל כך שהם הופכים להיות ״דבר חדש״.

ד) האנזימים נכנסים לחלב בכמות בטלה (בטל בשישים).