ברכת האילנות היא ברכה הנאמרת החל מראש חודש ניסן, עם בוא האביב, בעת ראיית אילנות פורחים. דף לימוד זה מתאים ללמידה תחת אילן פורח, אבל גם בזמנים בהם עלינו להישאר בבית ובכל זאת אנחנו רוצים לפגוש בפריחה מרחוק.
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח,
אומר: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום
וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם;
ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה,
ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד.
למה לדעתכם הברכה היא על הפריחה ולא על הפירות?
מה הקשר בין פריחת האילנות לבין התחושה שלא חסר בעולם דבר?
לאיזו תודעה נפשית מכוונת אותנו הברכה - איך היא מציעה לנו "להסתובב בעולם"?
נסו להיזכר ברגעים בהם הרגשתם שאתם עומדים אל מול יופי ש"לא צריך בעולם עוד כלום…".
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
למה לדעתכם ההלל חשוב למשוררת? מדוע היא לא מסתפקת בהנאה מהיופי?
איך לדעתכם ניתן לשמר את תחושת הפליאה אל מול הבריאה בחיי היום יום, גם כשאנחנו, למשל, סגורים בבית?
התרופה הטובה ביותר לאלו שפוחדים, בודדים או אומללים, היא לצאת החוצה, למקום שבו יהיו רק הם בשקט עם השמים, הטבע ואלוהים. כי רק אז חש האדם שהכול הוא כפי שצריך להיות ושאלוהים רוצה לראות את בני האדם מאושרים ביופי הפשוט של הטבע. כל עוד זה קיים, ויש להניח שזה יהיה קיים לעולמים, אני יודעת שיש נחמה לכול צער, יהיו אשר יהיו הנסיבות. ואני בטוחה שגם אם המצוקה קשה, יש בכוחו של הטבע להפחיתה בהרבה.
כיצד תרופה זו יכולה להטיב עם בני דורנו?
נסו לחשוב באיזה אופן ניתן לייצר מפגש מרפא כזה עם הטבע במצב בו אנו סגורים בביתנו? איפה הטבע נפגש בנו בכל זאת?
- נקרא את המקור הראשון שיעניק לנו רקע על הברכה ומשמעותה:
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח,
אומר: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום
וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם;
ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה,
ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד.
- נחשוב על משמעותה של ברכה זו:
למה לדעתכם הברכה היא על הפריחה ולא על הפירות?
מה הקשר בין פריחת האילנות לבין התחושה שלא חסר בעולם דבר?
לאיזו תודעה נפשית מכוונת אותנו הברכה - איך היא מציעה לנו "להסתובב בעולם"?
נסו להיזכר ברגעים בהם הרגשתם שאתם עומדים אל מול יופי ש"לא צריך בעולם עוד כלום…".
- לצד ברכת האילנות אנחנו מכירים גם תפילות בנות זמננו, על יופיו של העולם. אחת מהן הוא שירה המרגש של לאה גולדברג. נקרא את השיר:
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
- נתבונן בשיר:
למה לדעתכם ההלל חשוב למשוררת? מדוע היא לא מסתפקת בהנאה מהיופי?
איך לדעתכם ניתן לשמר את תחושת הפליאה אל מול הבריאה בחיי היום יום, גם כשאנחנו, למשל, סגורים בבית?
- חוויית הסגר בבית לא חייבת לנתק אותנו מהטבע. קטע מיומנה של אנה פרנק יכול ללמד אותנו נקודת מבט חדשה על המפגש עם הטבע:
התרופה הטובה ביותר לאלו שפוחדים, בודדים או אומללים, היא לצאת החוצה, למקום שבו יהיו רק הם בשקט עם השמים, הטבע ואלוהים. כי רק אז חש האדם שהכול הוא כפי שצריך להיות ושאלוהים רוצה לראות את בני האדם מאושרים ביופי הפשוט של הטבע. כל עוד זה קיים, ויש להניח שזה יהיה קיים לעולמים, אני יודעת שיש נחמה לכול צער, יהיו אשר יהיו הנסיבות. ואני בטוחה שגם אם המצוקה קשה, יש בכוחו של הטבע להפחיתה בהרבה.
- נעמיק בטקסט:
כיצד תרופה זו יכולה להטיב עם בני דורנו?
נסו לחשוב באיזה אופן ניתן לייצר מפגש מרפא כזה עם הטבע במצב בו אנו סגורים בביתנו? איפה הטבע נפגש בנו בכל זאת?
- צרו בביתכם מרחב שמוקדש ליופי הטבע ושהו בו למשך 10 דקות. נסו לעשות זאת בכל פעם שלבכם זקוק לתרופת הטבע.