הדף מאת: תום ואיתיה, מכינת בינה / בינ"ה
דף לימוד זה עוסק בתשעה באב ובאופן שבו עיצבו הצום ומנהגי האבלות את הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי, ושמרו על הכמיהה המשותפת לחזור לארץ ולנחלה.
דיון
ט' באב הוא יום אבל לאומי, אחד מבין ארבעה ימי צום אשר מציינים שלבים שונים בחורבן בית שני. יום זה הוא הקשה ביותר מביניהם ומנקז אליו את חוויית הכאב והשבר שחווה עם ישראל באיבוד מקדשו וחורבנו.
בלימוד זה נתמקד בכאב שחווה עם ישראל לאחר המאורע, ובתחושותיו לנוכח המצב החדש אשר נכפה עליו. בהמשך נדון במשמעות המושג 'בית' ובהשתקעות במקום קבע, ובאופן שבו עיצבו מנהגי האבלות את הזיכרון ושימרו את הזיקה לארץ בשנות הגלות.
ט' באב הוא יום אבל לאומי, אחד מבין ארבעה ימי צום אשר מציינים שלבים שונים בחורבן בית שני. יום זה הוא הקשה ביותר מביניהם ומנקז אליו את חוויית הכאב והשבר שחווה עם ישראל באיבוד מקדשו וחורבנו.
בלימוד זה נתמקד בכאב שחווה עם ישראל לאחר המאורע, ובתחושותיו לנוכח המצב החדש אשר נכפה עליו. בהמשך נדון במשמעות המושג 'בית' ובהשתקעות במקום קבע, ובאופן שבו עיצבו מנהגי האבלות את הזיכרון ושימרו את הזיקה לארץ בשנות הגלות.
תוספתא בבלי, מסכת סוטה, פרק טו, סעיף ה
רבי יהושע והפרושים
משחרב בית [המקדש השני] רבו פרושין בישראל שלא [היו אוכלין בשר ולא שותין] יין.
נטפל להם ר' יהושע. אמר להם: מפני מה [אין] אתם אוכלים בשר?
אמרו לו: נאכל בשר? שבכל יום היה [קורבן תמיד] קרב [=מוקרב] לגבי מזבח ועכשיו בטל [=בעקבות החורבן בטל קורבן התמיד]
אמר להם [רבי יהושע לפרושים]: לא נאכל. ומפני מה אין אתם שותים יין?
אמרו לו: יין נשתה? שבכל יום היה מתנסך על-גבי המזבח ועכשיו בטל [=בעקבות החורבן בטל ניסוך היין במקדש]
אמר להם [רבי יהושע לפרושים]: לא נשתה. אמר להם אם כן לחם לא נאכל שממנו היו מביאין שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה שמהן היו מנסכין מים בחג, תאנים וענבים לא נאכל שמהן מביאין בכורים בעצרת [שבועות].
שתקו [הפרושים].
אמר להם [רבי יהושע לפרושים]: בני, להתאבל יותר מדאי אי אפשר [ושלא להתאבל כלל אי אפשר], אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט זכר לירושלים. עושה אדם [עסקי סעודה] ומשייר דבר מועט [זכר לירושלים]. עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירה דבר מועט זכר לירושלים שנאמר (תהילים קלז) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי.
רבי יהושע והפרושים
משחרב בית [המקדש השני] רבו פרושין בישראל שלא [היו אוכלין בשר ולא שותין] יין.
נטפל להם ר' יהושע. אמר להם: מפני מה [אין] אתם אוכלים בשר?
אמרו לו: נאכל בשר? שבכל יום היה [קורבן תמיד] קרב [=מוקרב] לגבי מזבח ועכשיו בטל [=בעקבות החורבן בטל קורבן התמיד]
אמר להם [רבי יהושע לפרושים]: לא נאכל. ומפני מה אין אתם שותים יין?
אמרו לו: יין נשתה? שבכל יום היה מתנסך על-גבי המזבח ועכשיו בטל [=בעקבות החורבן בטל ניסוך היין במקדש]
אמר להם [רבי יהושע לפרושים]: לא נשתה. אמר להם אם כן לחם לא נאכל שממנו היו מביאין שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה שמהן היו מנסכין מים בחג, תאנים וענבים לא נאכל שמהן מביאין בכורים בעצרת [שבועות].
שתקו [הפרושים].
אמר להם [רבי יהושע לפרושים]: בני, להתאבל יותר מדאי אי אפשר [ושלא להתאבל כלל אי אפשר], אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט זכר לירושלים. עושה אדם [עסקי סעודה] ומשייר דבר מועט [זכר לירושלים]. עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירה דבר מועט זכר לירושלים שנאמר (תהילים קלז) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי.
דיון
נסו להתחבר לכאב של הפרושים: הם חשים כי זהותם אבדה עם חורבן הבית וכי הם אינם יכולים להסתגל לשינויים שחלו בעקבות כך. מה הייתה משמעות בית המקדש עבורם? מדוע הם כל כך מצרים על אובדנו?
האם הדרך שמציע רבי יהושע להתמודד עם האובדן טובה בעיניכם? האם הצעתו מגבירה או מחלישה את היכולת לזכור? כיצד הייתם אתם מציעים להם להתמודד עם המצב החדש שנכפה עליהם?
נסו להתחבר לכאב של הפרושים: הם חשים כי זהותם אבדה עם חורבן הבית וכי הם אינם יכולים להסתגל לשינויים שחלו בעקבות כך. מה הייתה משמעות בית המקדש עבורם? מדוע הם כל כך מצרים על אובדנו?
האם הדרך שמציע רבי יהושע להתמודד עם האובדן טובה בעיניכם? האם הצעתו מגבירה או מחלישה את היכולת לזכור? כיצד הייתם אתם מציעים להם להתמודד עם המצב החדש שנכפה עליהם?
יוסף דב סולובייצ'יק, "קודש וחול", בתוך האדם ועולמו, 1945, עמ' 145
הנווד הוא מנצל, טפיל, נודד הוא ממקום למקום, ממקום מרעה אחד אל השני. כאשר מזג האויר או תנאים אחרים אינם נוחים לו, מיד הוא נוטה את אהלו במקום אחר. אין לו שום שאיפה או כוונה לעבד את האדמה, מפני שאין לו אדמה משלו... אין לנווד שום קשר נפשי עם האדמה; הוא לא נתן לאדמה מאומה ואין האדמה מעניקה לו מאומה. אין לנווד תודעת מקום כלשהי. החקלאי המתיישב הוא, לעומת זה, יוצר ומפיק. זוהי אדמתו והוא עמל וטורח בה, מתפלל לגשם שירד, ומוכן להיאבק עם כל מי שיתכוון לנשל אותו מאדמתו... לחקלאי-המתיישב יש קשר לאדמה, כי נחלתו היא חלק מאישיותו... יש לו תודעת מקום.
הנווד הוא מנצל, טפיל, נודד הוא ממקום למקום, ממקום מרעה אחד אל השני. כאשר מזג האויר או תנאים אחרים אינם נוחים לו, מיד הוא נוטה את אהלו במקום אחר. אין לו שום שאיפה או כוונה לעבד את האדמה, מפני שאין לו אדמה משלו... אין לנווד שום קשר נפשי עם האדמה; הוא לא נתן לאדמה מאומה ואין האדמה מעניקה לו מאומה. אין לנווד תודעת מקום כלשהי. החקלאי המתיישב הוא, לעומת זה, יוצר ומפיק. זוהי אדמתו והוא עמל וטורח בה, מתפלל לגשם שירד, ומוכן להיאבק עם כל מי שיתכוון לנשל אותו מאדמתו... לחקלאי-המתיישב יש קשר לאדמה, כי נחלתו היא חלק מאישיותו... יש לו תודעת מקום.
דיון
הרב סולובייצ'יק מדבר על ההבדל בין תודעת הנווד לתודעת מי שיושב בנחלתו ומעבד אותה. עיבוד האדמה יוצר קשר רגשי ומרחיב את הזהות של האדם.
מהי משמעות הבית בעבורכם? האם גם אתם פיתחתם רגש כלפיו? האם הבית שלכם משקף בדרך כלשהי את אישיותכם וזהותכם?
העם היהודי היה עם של נוודים עד שהגיע לארץ ישראל ובנה בה את בית המקדש. לאחר החורבן הוא הוגלה מארצו והופרד מנחלתו. בתקופת הגלות נדדו היהודים על פני הגלובוס והגיעו לארצות שונות אף שבכל אלפיים שנות הגלות הם ביטאו געגועים לארצם ורצון לשוב אליה.
מדוע לדעתכם נשארו היהודים ברובם במקומותיהם ולא מימשו את כמיהתם המשותפת לחזור לציון? האם דבריו של סולובייצ'יק יכולים להסביר זאת? ושמא סיבה אחרת הייתה לדבר?
הרב סולובייצ'יק מדבר על ההבדל בין תודעת הנווד לתודעת מי שיושב בנחלתו ומעבד אותה. עיבוד האדמה יוצר קשר רגשי ומרחיב את הזהות של האדם.
מהי משמעות הבית בעבורכם? האם גם אתם פיתחתם רגש כלפיו? האם הבית שלכם משקף בדרך כלשהי את אישיותכם וזהותכם?
העם היהודי היה עם של נוודים עד שהגיע לארץ ישראל ובנה בה את בית המקדש. לאחר החורבן הוא הוגלה מארצו והופרד מנחלתו. בתקופת הגלות נדדו היהודים על פני הגלובוס והגיעו לארצות שונות אף שבכל אלפיים שנות הגלות הם ביטאו געגועים לארצם ורצון לשוב אליה.
מדוע לדעתכם נשארו היהודים ברובם במקומותיהם ולא מימשו את כמיהתם המשותפת לחזור לציון? האם דבריו של סולובייצ'יק יכולים להסביר זאת? ושמא סיבה אחרת הייתה לדבר?
ברל כצלנסון, "חורבן ותלישות", שנות המחנות העולים א', הוצ' הקיבוץ המאוחד, 1975, עמ' 425
מתוך חורבן ותלישות
מה ערכה ומה פריה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עמה שכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זיכרון נקודת המוצא ומקצצת בנימין אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה.
כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת תקומה לולא היה עם ישראל שומר בלבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? ולא היה מיחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות העם.
אלמלא ידע עם ישראל להתאבל במשך דורות רבים על חורבנו ביום הזיכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה עתה אבדו לו חירותו ומולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי, לא סירקין ולא בורכוב, לא א.ד. גורדון ולא י.ח. ברנר. ויהודה הלוי לא יכול היה ליצור "את ציון הלא תשאלי" וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש".
- - - -
האמנם תש כוחנו לחיות ולהחיות את סמלינו, להעמיק בתכנם, למלא אותם רוח הדור וצרכי הדור?...האמנם אין אנו עוד מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים?
מתוך חורבן ותלישות
מה ערכה ומה פריה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עמה שכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זיכרון נקודת המוצא ומקצצת בנימין אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה.
כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת תקומה לולא היה עם ישראל שומר בלבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? ולא היה מיחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות העם.
אלמלא ידע עם ישראל להתאבל במשך דורות רבים על חורבנו ביום הזיכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה עתה אבדו לו חירותו ומולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי, לא סירקין ולא בורכוב, לא א.ד. גורדון ולא י.ח. ברנר. ויהודה הלוי לא יכול היה ליצור "את ציון הלא תשאלי" וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש".
- - - -
האמנם תש כוחנו לחיות ולהחיות את סמלינו, להעמיק בתכנם, למלא אותם רוח הדור וצרכי הדור?...האמנם אין אנו עוד מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים?
דיון
לכל אדם יש שורשים שהם חלק מהותי מזהותו. על פי כצנלסון, ללא שורשים תרבותיים אלה, האדם תלוש וחסר תשתית שתפרה אותו ותכוון אותו למקומות חדשים. לפיכך זקוק העם היהודי לזיכרון הקוקטיבי של ט' באב, יום האבל על חורבן המקדש, כי רק דרך זיכרון זה הוא יוכל לקום ולפרוח ולשאוף לחזרה לארץ.
דרכי הזיכרון של חורבן הבית מכוונות את כלל העם היהודי להתחבר לאותן תחושות של אבל ואיבוד הזהות שחשו הפרושים במקור לעיל, גם אלפי שנים מאוחר יותר.
האם גם אתם רואים ערך בזיכרון הקולקטיבי? במה שונה הוא ובמה דומה לזיכרון הפרטי של כל אדם בחייו האישיים? מה עוזר לכם להתחבר ליום זה בצורה הכנה ביותר?
לכל אדם יש שורשים שהם חלק מהותי מזהותו. על פי כצנלסון, ללא שורשים תרבותיים אלה, האדם תלוש וחסר תשתית שתפרה אותו ותכוון אותו למקומות חדשים. לפיכך זקוק העם היהודי לזיכרון הקוקטיבי של ט' באב, יום האבל על חורבן המקדש, כי רק דרך זיכרון זה הוא יוכל לקום ולפרוח ולשאוף לחזרה לארץ.
דרכי הזיכרון של חורבן הבית מכוונות את כלל העם היהודי להתחבר לאותן תחושות של אבל ואיבוד הזהות שחשו הפרושים במקור לעיל, גם אלפי שנים מאוחר יותר.
האם גם אתם רואים ערך בזיכרון הקולקטיבי? במה שונה הוא ובמה דומה לזיכרון הפרטי של כל אדם בחייו האישיים? מה עוזר לכם להתחבר ליום זה בצורה הכנה ביותר?
