דינא דבר מצרא - שיעור וחזרה - חלק א'

סוגיה זו מופיעה בחוברת בעמודים 42-34, אבל לפי המיקוד אנחנו לומדים אותה בדילוגים. בשיעור הזה נעבור על החלקים השונים, ויהיה סרטון נפרד לכל חלק.

דבר ראשון שאנחנו צריכים לזכור, הוא חוק המצרנות. מצר - פירושו גבול, והמצרן, או בן המצר, או הבר-מצרא, הוא מי שיש לו גבול עם שדה אחר. החוק מאפשר לו, במקרה שהשדה שלידו נמכר, להוציא את השדה מיד מי שקנה אותו (!), להחזיר לו את כספו ולקבל את השדה. זאת, משום שישר וטוב שדווקא המצרן יזכה בו, כדי שיוכל להגדיל את שדותיו בצורה נוחה, ולא יצטרך לרכוש שדה רחוק, ולהיטרטר לשם בכל פעם עם המחרשה, השור, וכל הציוד החקלאי.
הרמב"ם הסביר כלל זה בצורה בהירה:

משנה תורה, הלכות שכנים י״ב:ה׳

...הַמּוֹכֵר קַרְקַע שֶׁלּוֹ לְאַחֵר יֵשׁ לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּצַד הַמֵּצַר שֶׁלּוֹ [זכות] לִיתֵּן דָּמִים (= לשלם) לַלּוֹקֵחַ (לקונה) וּלְסַלֵּק אוֹתוֹ.

Mishneh Torah, Neighbors 12:5

(5) Furthermore, if a man sold his land to a stranger, his neighbor owning adjoining land has the right to pay the price back to the buyer and evict him; the distant buyer is treated as if he were an agent of the owner of the adjacent field. The law of pre-emption prevails regardless of whether the sale was made by the owner in person or through an agent or by the court. Even if the [new] buyer is a scholar, a neighbor, or a relative to the seller, and the owner of the adjacent field is ignorant and distant, the latter has nevertheless priority and may lawfully evict the buyer. This rule is derived from the biblical expression : "Do what is right and good in the sight of the Lord" (Deuteronomy 6:18). The sages have declared : Since the purchaser can as easily buy a similar field elsewhere, it is good and right that the owner of the adjacent land should buy this place rather than a distant person. (Bava Metzia 108a).

כעת, בואו נלמד את הגמרא. הסוגיה הראשונה, בעמ' 34 היא יוצאת דופן, זאת משום שהיא (ורק היא) עוסקת במצב שונה, שבו האדמות הן אדמות מדינה. המשמעות היא שניתן לרכוש אותן בכל זמן, הן פנויות למכירה.

בבא מציעא ק״ח א:ט׳-י׳

1. אמר רב יהודה אמר רב: האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי - חציפא הוי, סלוקי - לא מסלקינן ליה.

2. ורב נחמן אמר: נמי מסלקינן; ואי משום דינא דבר מצרא - לא מסלקינן ליה.

3. נהרדעי אמרי: אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה, משום שנאמר (דברים ו, יח) "ועשית הישר והטוב בעיני ה'"

Bava Metzia 108a:9-10

Rav Yehuda says that Rav says: One who takes possession of land that is located between the land of brothers or between the land of partners and causes them trouble is impudent. As for removing him, we do not remove him, as they have no real claim against him. And Rav Naḥman said: We even go as far as to remove him, as one should not do anything that harms another. And if the complaint against him is due to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor, as they owned fields bordering on this one, we do not remove him. The Sages of Neharde’a say: Even if his claim was due to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor, we still remove him, as it is stated: “And you shall do that which is right and good in the eyes of the Lord” (Deuteronomy 6:18). One should not perform an action that is not right and good, even if he is legally entitled to do so.

תמונה זו ממחישה את המצב שבו אדם נכנס בין אחים ובין שותפים:

בתמונה הזו, לעומת זאת, המצב שונה: כאן יש טענת מצרנות; המצרן רוצה את השדה שקרוב לשדה שלו. במקרה של אדמות מדינה, יכול הקונה לשאול את המצרן: אם רצית כל כך את השדה הזה, מדוע לא קנית אותו עד עכשיו?

מכאן ואילך אנחנו עוסקים אך ורק במקרים של אדמות פרטיות, כלומר באדמה שבדרך כלל איננה מוצעת למכירה, אבל לפתע בְּעָלֶיהָ מחליטים למכור אותה.
בקטע השני (עמ' 36 בחוברת), הקונה רוצה להיות בטוח שהמצרן לא יוציא ממנו את השדה אחרי שהוא קונה אותו (כי אם כך יהיה, בשביל מה לו לטרוח ולקנות?). לפי המקרה המתואר הוא ניגש למצרן, שואל אותו האם הוא, הקונה, יכול לקנות, והמצרן עונה שכן.
כעת נשאלת השאלה: האם הקונה צריך גם "לקנות" את השטח מהמצרן, כלומר לדרוש ממנו בכתב ויתור מלא שלו על כל הזכויות שיש לו בקרקע הסמוכה אליו (שהרי יש לו זכויות בה, הוא המצרן שלה!)?
כפי שאנו רואים בקטע, הדעות בקשר לכך חלוקות.

בבא מציעא ק״ח א:י״א

4. אתא אימליך ביה; אמר ליה: איזיל איזבון?

ואמר ליה: זיל זבון.

צריך למיקנא מיניה או לא?

5. רבינא אמר: לא צריך למיקנא מיניה.

6. נהרדעי אמרי: צריך למיקנא מיניה.

7. והלכתא: צריך למיקנא מיניה.

Bava Metzia 108a:11

With the above halakhot in mind, the Gemara asks: If the stranger came to consult with one of the owners of the fields, and said to him: Shall I go and acquire the field, and the latter said to him, go and acquire it, as I will raise no objection, is it necessary to perform an act of acquisition with him to solidify the agreement? Or perhaps his mere promise is sufficient and it is not necessary? Ravina said: It is not necessary to perform an act of acquisition with him, while the Sages of Neharde’a say: It is necessary to perform an act of acquisition with him. The Gemara concludes: And the halakha is that it is necessary to perform an act of acquisition with him.

בתמונה הזו אפשר לראות את בעלת השדה, מימין, שהחליטה למכור אותו, ואת הקונה שכבר הגיע עם הכסף, אבל קודם מברר אצל המצרן, האם הוא יכול לקנות את השדה, או שהמצרן מעוניין בו:

אבל רגע, למה שהמצרן ישקר למוכר? לחצו על הטקסט של הגמרא, כאן מעל, חפשו ב-"מפרשים" וקראו את דבריו מאירי-העיניים של רש"י. האם אנחנו מבינים כעת שלמצרן די אין ברירה, אלא לשקר?

הקטע הבא (עמ' 38 בחוברת), עוסק בניסיון משותף של המוכר ושל הקונה להערים על המצרן. המוכר כנראה רוצה להוציא מהקונה יותר כסף (והקונה מסכים, זה יותר טוב מלא לקבל את השדה הזה בכלל, נכון?). הוא יודע שמהמצרן הוא יקבל בדיוק את ערך השדה. אז מה עושים? מוכרים בשלב ראשון לקונה רק "גריוא דארעא", חלקה קטנה במרכז השדה. בכל השדה הסמוך השכן אינו מצרן לחלקה זו, שהרי היא מוקפת בשאר השדה של המוכר, אין לו מצר משותף איתה.
בשלב השני, המוכר ימכור לקונה את שאר השדה, שהרי עכשיו הקונה בעצמו הוא מצרן לשאר השדה.

בבא מציעא ק״ח א:ט״ו

12. זבין ליה גריוא דארעא במיצעא נכסיה. חזינן: אי עידית היא, אי זיבורית היא - זביניה זביני.

Bava Metzia 108a:15

The Gemara discusses a related case: If one sold to another a beit se’a of land in the middle of his property so that the buyer is surrounded on all sides by the seller’s fields, we see what type of land it is: Whether the land is superior-quality land or whether it is inferior-quality land, his sale is a valid sale, as it is a distinctive piece of land. In that case, the seller’s neighbors cannot object, as their fields do not actually border on this plot.

בבא מציעא ק״ח ב:א׳

ואי לא - איערומי קא מערים.

Bava Metzia 108b:1

But if this field is not of any distinct quality, he is certainly trying to employ an artifice. His plan is to then purchase another plot of land from this owner, one that does border on the field of a neighbor. By first buying the plot in the middle, he is trying to establish himself as a neighbor so that the other neighbors will not have the first right of purchase relative to him. Therefore, the neighbors may prevent him from buying the second plot of land.

הביטו בתמונה למטה וראו את הקונה עומד בתוך ה-"גריוא" שקנה, והמצרן מאדים מכעס... אין לו מה לעשות במצב כזה, לכן הוא פונה לבית הדין בטענה שמרמים אותו:

מה עושה בית הדין במקרה כזה? הוא מתבונן ("חזינן"): אם הגריוא היא עידית (כלומר השטח הטוב ביותר בשדה, שאולי הקונה היה מעוניין רק בו, נניח משום ששאר השדה לא טוב לו לעיבוד חקלאי) או שהיא זיבּוּרית (כלומר השטח הגרוע ביותר בשדה, מלא טרשים למשל, שאולי הקונה מעוניין רק בו, נניח משום שאין לו הרבה כסף) - קנייתו קניה. כלומר, הקניה כשרה. אולי מסריחה, אבל כשרה. המצרן אינו יכול לעשות כלום בענין זה.
לעומת זאת, אם מדובר בסתם חלקת שטח באמצע השדה, בית הדין רואה זאת כהערמה, ואינו מאשר את הקניה.

למעבר לחלק ב' של הסוגיה לחצו כאן