ומנהג של ישראל תורה הוא, במה שהולכים על מים ואמרים תשליך במצולת ים הוא התהום, והיא המקום היותר עמוק בים. והנה לפי הטבע של היסודות שהמים יכסו הארץ, והארץ הוא המרכז, והוא מקום הנמוך בכל העולם, והנה התגלות הארץ לצורך בני אדם ולדרים עליה אינו בלא כוונת מכוון והוא אשר חדש העולם כרצונו לתכלית ישוב הארץ, ולכן אנו הולכים על המים לראות אשר שם חול גבול לים, ואמר עד פה תבא ולא תוסף, וכשאנו הולכים שם אנו רואים גבורתו של יוצר בראשית, ולכן אנו הולכים על המים בראש השנה, שהוא יום הדין, לשום כל אחד על נפשו ענין בריאת העולם, ושהשם יתעלה מלך הארץ ועל זה נאמר תשליך במצולת ים חטאינו, כי באמת המתבונן בענין מצולת ים ומכיר שהעולם מחודש על ידי זה עומד על מציאות השם יתעלה, ומתחרט על ידי זה על כל עונותיו, וחטאיו נמחלים ועל דרך זה נשלכים החטאים במצולת הים, והוא מבואר למשכיל.
“;׳׳עַד־פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף (וּפֹא־יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ)“Stop here – no further! [Here your surging waves will halt]” (Job 38:11).
Sea level rise offers a unique opportunity to confront the consequences of our behavior. Rarely do our moral shortcomings cause such visible, physical consequences; most sins cannot be recorded by satellites and ice core data. This one can be.
Yet if we act speedily, moving from wonder and gratitude to teshuva, we can slow and ultimately halt sea level rise. The One Who Brought the World into Being has bequeathed to us the power to say to the sea, “Stop here – no further!”