(ז) כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃ (ח) אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃ ...(י) וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ (יא) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ (יב) פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טוֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ׃ (יג) וּבְקָֽרְךָ֤ וְצֹֽאנְךָ֙ יִרְבְּיֻ֔ן וְכֶ֥סֶף וְזָהָ֖ב יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ יִרְבֶּֽה׃ (יד) וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃... וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃
מפני מה הוא מזהיר?
(יב) וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (פ) (יג) חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃ (יד) וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃ (טו) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃
וכמו כן מצות הלולב עם שלשת מיניו מזה השורש היא, לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל, כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף, וצוה האל לעמו לעשות לפניו חג באותו העת, לזכותם להיות עיקר השמחה לשמו. ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלהים בעת ההיא, ציונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו. והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח, כמו שהעת עת שמחה, כי צדק כל אמרי פיו, וידוע מצד הטבע כי ארבעה המינין כולם משמחי לב רואיהם.
ספר החינוך הוא ספר המתאר את כל תרי"ג (613) המצוות שמופיעות בתורה על פי מניינו של המחבר.
מהי סיבת המצווה?
מה הוא הציווי בחג הסוכות?
זלמן נשכב על הכורסא בסלון
הביט על הקירות והציץ מהחלון
ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!"
ושוב יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה!
סוכות עכשיו צא אל הסוכה
נובו ריש אל תהיה לי מצוברח
הבט לכוכבים הקורצים מהסכך
ביתך לא אתה
אשתך לא אתה
מעמדך לא אתה
גם אדמתך לא אתה
אתה פשוט
זלמן.
למה הסוכה פטורה ממצוות מזוזה? (חייבים לשים מזוזה בפתח של בית וחדר שגרים בו)
- הרבנית מדברת על סתירה שמתקיימת בחג, בין מה למה הסתירה?
- נסו לדמיין את עצמכם בסוכת ארעי, ונסו לדמיין את עצמכם מסדרים בה את הכלים הכי יפים שלכם, מסדרים שם מזרון עם המצעים הכי שווים שלכם, מתלבשים בבגדים חגיגיים ויושבים לארוחה מפוארת בתוכה. איזו תחושה עולה בכם?
- האם ארעיות וזמניות היא משהו לשמוח בו לדעתכם?
(קבע וארעי / הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי (נולדה בט' באדר תשכ"ט, 26 בפברואר 1969) היא דיקנית הסטודנטים במכללה האקדמית הרצוג, עוסקת בהוראת תלמוד והלכה. )
- מה מאבדים כשיוצאים ממקום בטוח ויציב אל דרך חדשה שיש בה חוסר וודאות וערעור.? מה מקבלים/מרוויחים כשיוצאים מהמקום הבטוח אל החוסר וודאות המעורערת?
- נסו לחשוב על רגע בחיים שלכם שיצאתם ממקום בטוח אל תוך מצב קצת תלוש ומעורער, מתוך תקווה למשהו טוב. מה קרה שם? איך התמודדתם עם ההתחלה (התחלה הפחות בטוחה ופחות ברורה)?
נהוג לקרוא בתפילה בסוכות את מגילת קוהלת. כתיבת קוהלת מיוחסת על פי המסורת לשלמה המלך.
דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃ (ה) וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃ (ו) הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃ (ז) כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃ (ח) כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃ (ט) מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (י) יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃
- האם יש לפסוקים האלו נימה ברורה? האם הם נאמרים בעצב? בשמחה? בניטרליות? (הביאו ראיות מהטקסט, ונסו לשכנע אחד את השני בדעה ההפוכה..!)
- איזו תחושה עולה בכם אל מול התיאור הזה של כוחות החיים הפועלים בהתמדה, בעוצמה, ללא חידוש?
- למה לדעתכם נבחר ספר קהלת להיות הספר שקוראים בחג הסוכות?
- האם יש בעניכם קשר בין המצווה לעבור לגור בסוכה לבין המצווה לקרוא את ספר קוהלת?
- כשמחברים את המצווה על הקריאה של ספר קהלת למצווה של לשמוח בחג - איזו שמחה עולה מתוך ספר קהלת?
אם תספיקו, קראו את המשל הבודהיסטי הבא:
בסוטרא אחת המשיל בודהא משל:
איש מהלך בשדה פגש נמר.
ברח האיש, והנמר בעקבותיו.
משהגיע למדרון תלול, נתפס בשורש של גפן בר והטיל עצמו על פי תהום.
הנמר ריחרח בו מלמעלה.
בחיל ורעדה הציץ האיש מטה, למקום בו הרחק מתחתיו, היה נמר אחר מחכה לו לטרפו.
הגפן בלבד סמכתהו.
שני עכברים, האחד לבן והשני שחור, החלו מכרסמים אט אט את הגפן.
הבחינה עין האיש בתות-שדה נחמד למראה בקרבת מקום.
לפת האיש את הגפן בידו האחת, ובשניה קטף את תות-השדה.
מה מתוק היה לחיך!
מתוך הספר: "חכמת זן", תרגום: דוד שחר, הוצאת הדר, 1989
- מה הנמשל של המשל הזה?
- האם גם אתם הייתם קוטפים את התות? האם המעשה הזה הוא מעשה של הכחשה, או דווקא של הכרה עמוקה במציאות?
וחכמים אומרים אע"פ שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב (ויקרא כג, מב) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת
הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת
וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק
אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ
הֵשַׁבְתִּי לוֹ
אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי
בָּרוּךְ הַבָּא
אווה קילפי. פינלנד. מאה 20 תרגום: רמי סער
אווה קרין קילפי (Eeva Karin Kilpi) (נולדה בהיטולה ב-18 בפברואר 1928) היא משוררת וסופרת פינית.
בחר/י לך מקום שקט ונעים.
שב/י על כסא או כרית על הרצפה.
גב ישר , בית חזה פתוח.
עיניים פקוחות בזוית של 45 מעלות נחות על נקודה על הרצפה. סנטר אנכי לרצפה.
הנח/י את הרגליים על הרצפה ,יציבות – כמו שורשים של עץ.
הנח/י את הידיים על אזור הבטן התחתונה ( 2-3 ס"מ מהטבור ומטה) .
הבא/י את תשומת הלב רק לנשימה – שאיפה דרך האף , נשיפה ארוכה דרך הפה.
בכל פעם שתבחין/י במחשבה ,הנח/י לה בצד וחזור/י להביא את תשומת הלב רק לנשימה.
הנשימה היא העוגן שלנו לפיתוח יכולת השהייה שלנו בתוך מצבים של אי נעימות מבלי ליצור באופן אוטומטי ומידי תגובה שיש לה אופי ידוע ומוכר.
תתיישבו בנוחות בכסא תניחו את כפות רגליכם בצורה מוצקה באדמה תרגישו חיבור לאדמה תעצמו עיניים או פשוט להוריד את מבטכם אם זה נוח לכם. וברגע זה פשוט מרגישים את נקודת החיבור לרצפה ואיפה אתם נמצאים וכאילו הייתם עץ מגדלים שורשים במקום שאתם מרגישים מחוברים לאדמה וכאילו הייתם עץ מגדלים שורשים אל האדמה. תשאפו ותנשפו כשאתם מרגישים איך הרגליים שלכם מתחברות לרצפה ולאדמה כשאתם ממשיכים לשאוף ולנשוף זמן מה, ואני אדריך אותנו דרך כמה נקודות נוספות. כל מחשבה שנכנסת לכם לראש פשוט תזיזו אותה בעדינות הצידה תמשיכו לשאוף דרך האף ולנשוף דרך הפה שכשאתם מוצאים את החיבור ותנו לו אנרגיה כשאתם נושפים ונושפים רק נושמים לשורשים האלה ואז נושפים את הגוף. פשוט הרגישו את נשימתכם נכנסת לכפות הרגליים בשאיפה הבאה העבירו את האנרגיה והתשומת לב לשורשים שלכם ומשם העבירו אותה לתחתית כפות הרגליים ואז אל הלב. כשאתה מרגיש את פעימות הלב המתחבר גם לקצב הלב של האנשים בחדר. ומעבר לחדר מחברים את שאר חלקי הלב של אנשים אחרים בחלוץ ובקומונות ושינשינים אחרים ומצטרפים לקצת הלב שלהם ושם הכוונה. הרגישו את האנרגיה ואת הכוונה שניתן למצוא במרחב המשותף של פעולת לב זו. משם העבירו את האנרגיה לעמוד השדרה ומשם לצוואר ולכתר הראש. הרגישו את החיבור לשמיים ובו זמנית מחוברים לאדמה מכפות הרגליים והשורשים לכדור הארץ. תנשמו ותשאפו ותחזרו ללב ותפקחו עיניים