חסד וצדק לימוד לשבועות החלוץ ניצנים (גאולה לעולם חלק נלקח מדף שהכינה יעל ליפשיץ)

למרות שניתן לסדר את ארבע המידות ברצף שראשיתו ברשע וסופו הטוב בצדיק, מפנה המשנה את תשומת לבנו שהמידה הראשונה והממוצעת נבדלת משלוש אחיותיה בדבר מהותי, היורד לשורש עניינה: התייצבות האדם למול הזולת. מידה זו היא היחידה בה מוקם חיץ ברור בין האדם לזולתו ובה מבקש האדם – לטוב ולרע – לנתק עצמו מן הזולת. הגם שהיא קובעת כי זה הוא דרכו של העולם, מדגישה המשנה כי בהקמתה של גדר ההפרדה האנושית הזו טמון זרע של פורענות העלול להוביל למידותיה של העיר סדום. דווקא מתוך מודעות מלאה לאופן התנהלותם של החיים האנושיים, מבקשת המשנה להציב תמרור אזהרה על הדרך הראשית בה צועדים בני האדם, דרך ה"שלי שלי – שלך שלך" ולאותת כי גם דרך זו, עלולה להביא אותנו למחוזותיה של העיר סדום.

בהשאלה מעולם המשפט המודרני, מציגה המשנה את מציאות החיים החברתית ה"נורמאלית" כמדרון חלקלק. במדרון החברתי הזה, גם עצם העמידה במקום מחייבת השקעת מאמץ. חוסר תשומת לב, העדר זהירות, קריאה לא נכונה של המפה עלולים להפוך את המידה הבינונית, המתקבלת על הדעת, למלכודת אשר מביאה אותנו למקומות דומים ואולי אף גרועים מזה אשר מצוי בו הרשע.

הבחירה של חכמי המשנה בעיר סדום כסמל של "תחתית המדרון" לא היתה מקרית. סדום, העיר העשירה, הפורה והמשגשגת היתה לשיטת הנביאים וחז"ל, בירת ה"שלי שלי –שלך שלך". עיר בה גדר ההפרדה בין אדם לאדם הוקמה בכוח החוק; עיר שבה נאסרה הצדקה וכל מעשה של גמילות חסדים המיט על עושהו עונש מוות. הנביא יחזקאל בתארו את חטאה של סדום אומר: "הנה זה היה עוון סדם אחותך: גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה" (יחזקאל טז מט). המדרש מספר כי גזר דינה של העיר נחתם כאשר האל שמע את צעקתה של נערה תושבת העיר, אשר הוצאה לשרפה לאחר שנתפסה מעבירה מזון לחברתה האביונה והרעבה.

לשיטת המשנה, אנו נדרשים להכיר בעובדה כי מציאות החיים הנורמאלית, מכילה בקרבה את הוירוסים הרדומים של סדום. העדר טיפול מונע, הזנחה, חוסר תשומת לב עלולים להביא להתפרצות המחלה.
הרב גלעד קריב

המקור בתורה

ויקרא י״ט:ט׳

(ט) וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃

Leviticus 19:9

(9) When you reap the harvest of your land, you shall not reap all the way to the edges of your field, or gather the gleanings of your harvest.

ויקרא י״ט:י׳

(י) וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

Leviticus 19:10

(10) You shall not pick your vineyard bare, or gather the fallen fruit of your vineyard; you shall leave them for the poor and the stranger: I the LORD am your God.

דברים כ״ד:י״ט-כ״ב

(יט) כִּ֣י תִקְצֹר֩ קְצִֽירְךָ֨ בְשָׂדֶ֜ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֧ עֹ֣מֶר בַּשָּׂדֶ֗ה לֹ֤א תָשׁוּב֙ לְקַחְתּ֔וֹ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶ֑ה לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃ (כ) כִּ֤י תַחְבֹּט֙ זֵֽיתְךָ֔ לֹ֥א תְפָאֵ֖ר אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃ (ס) (כא) כִּ֤י תִבְצֹר֙ כַּרְמְךָ֔ לֹ֥א תְעוֹלֵ֖ל אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃ (כב) וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ (ס)

Deuteronomy 24:19-22

(19) When you reap the harvest in your field and overlook a sheaf in the field, do not turn back to get it; it shall go to the stranger, the fatherless, and the widow—in order that the LORD your God may bless you in all your undertakings. (20) When you beat down the fruit of your olive trees, do not go over them again; that shall go to the stranger, the fatherless, and the widow. (21) When you gather the grapes of your vineyard, do not pick it over again; that shall go to the stranger, the fatherless, and the widow. (22) Always remember that you were a slave in the land of Egypt; therefore do I enjoin you to observe this commandment.

פירוש פשט הכתוב בתורה. (רש"י 1040-1105 צרפת וגרמניה של ימינו. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך נחשב למפרש פשט הכתוב)

רש"י על ויקרא י״ט:ט׳

(א) לא תכלה פאת שדך. שֶׁיַּנִּיחַ פֵּאָה* בְסוֹף שָׂדֵהוּ: (ב) ולקט קצירך. שִׁבֳּלִים הַנּוֹשְׁרִים בִּשְׁעַת קְצִירָה, אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, אֲבָל שָׁלוֹשׁ אֵינָן לֶקֶט (פאה פ"ו):

Rashi on Leviticus 19:9

(1) לא תכלה פאת שדך THOU SHALT NOT WHOLLY REAP THE CORNER OF THY FIELD — This means that one must leave פאה (an uncut portion) at the extremity of one's field (cf. Sifra, Kedoshim, Chapter 1 9; Mishna Peah 1:2; Shabbat 23a). (2) ולקט קצירך [NEITHER SHALT THOU COLLECT] THE GLEANINGS OF THY HARVEST — Gleanings are ears that drop from the hand of the harvester during the reaping — one or two at a time, but three do not come under the category of לקט (Mishna Peah 6:5; Sanhedrin 99a).

רש"י על ויקרא י״ט:י׳

(א) לא תעולל. לֹא תִטֹּל עוֹלֵלוֹת** שֶׁבָּהּ, וְהֵן נִכָּרוֹת; אֵיזֶהוּ עוֹלֵלוֹת? כֹּל שֶׁאֵין לוֹ לֹא כָתֵף וְלֹא נָטֵף (ספרא): (ב) ופרט כרמך. גַּרְגְּרֵי עֲנָבִים הַנּוֹשְׁרִים בִּשְׁעַת בְּצִירָה: (ג)

Rashi on Leviticus 19:10

(1) לא תעולל AND THOU SHALT NOT GLEAN [THY VINE YARD] — (עלל is a verb connected with the noun עולל "young, tender, not developed"; cf. Samuel 15:3: עולל ויונק) thus לא תעולל means, thou shalt not take the tender grapes of it. They can be recognized as such from the description given in Mishna Peah 7:4 (cf. also Sifra, Kedoshim, Chapter 3 3) where it is stated: What are עוללות? Clusters which have neither כתף, “arms" nor נטף, "drippings". (2) ופרט כרמך [NEITHER SHALT THOU COLLECT] THE FALLEN GRAPES OF THY VINE YARD — i. e. the single berries of the grapes which fall to the ground during the grape gathering. (3) אני ה'‏‎‎‎‎‎ אלהיכם I AM THE LORD YOUR GOD — the Judge Who am certain to punish if necessary and Who for the neglect of these duties will exact from you nothing less than your souls, as it is said (Proverbs 22:22, 23) "Rob not the poor… for the Lord will plead their cause, [and spoil the soul of those that spoiled them]" (Sifra, Kedoshim, Chapter 3 7).

רש"י על דברים כ״ד:י״ט-כ״ב

(א) ושכחת עמר*** בשדה. לְרַבּוֹת שִׁכְחַת קָמָה**** שֶׁשָּׁכַח מִקְצָתָהּ מִלִּקְצֹר: (ג) לא תפאר. לֹא תִטֹּל תִּפְאַרְתּוֹ מִמֶּנּוּ (חולין קל"א), מִכָּאן שֶׁמַּנִּיחִין פֵּאָה לָאִילָן: (ב) אחריך. זוֹ שִׁכְחָה: (א) לא תעולל. אִם מָצָאתָ בוֹ עוֹלֵלוֹת, לֹא תִקָּחֶנָּה. וְאֵי זוֹ הִיא עוֹלֵלוֹת? כָּל שֶׁאֵין לָהּ לֹא כָּתֵף וְלֹא נָטֵף*****. יֵשׁ לָהּ אֶחָד מֵהֶם — הֲרֵי הִיא לְבַעַל הַבַּיִת

Rashi on Deuteronomy 24:19-22

(1) ושכחת עמר [WHEN THOU REAPEST THY HARVEST IN THY FIELD] AND HAST FORGOT A SHEAF … [THOU SHALT NOT RETURN TO TAKE IT] — a sheaf, but not a stack of corn (Sifrei Devarim 283:1). Hence they (the Rabbis) said, “A sheaf that contains two Seahs of grain which one has forgotten in the field, does not come under the term of שכחה (a forgotten sheaf)” (Mishnah Peah 6:6). (2) בשדה [AND HAST FORGOT …] IN THE FIELD — This apparently redundant word (it has just stated בשדך) is intended to include under this law forgotten “standing corn” (קמה) — that one has forgotten to cut down part of it (Sifrei Devarim 283:2). (3) לא תשוב לקחתו THOU SHALT NOT GO BACK TO TAKE IT — Hence they (the Rabbis) said: A sheaf that is behind him is considered as שכחה, that which is in front of him is not considered שכחה, for the expression “thou shalt not go back [to take it]” is not applicable to it (Mishnah Peah 6:4; Bava Metzia 11a). (4) למען יברכך THAT [THE LORD THY GOD] BLESS THEE — although it came into his (the stranger’s or the orphan’s) hand without him (the owner) intending this; it follows logically that he will certainly receive a blessing if he does this intentionally! — You must therefore admit that if a Sela fell out of one’s hand and a poor man found it and supports himself by it, then he will surely be blessed on that account (Sifrei Devarim 283:6; cf. Rashi on Leviticus 5:17 end). (1) לא תפאר — This means: thou shalt not entirely remove its (the olive tree’s) glory (תפארת) from it, i.e., its fruit (Chullin 131b). Hence they (the Rabbis) derived the law that one must leave פאה (some quantity of fruit) also on fruit-trees for the poor (cf. Mishnah Peah 4:1). (2) אחריך BEHIND THEE — This implies שכחה (forgotten fruit; that if he forgets to remove some fruit from the orchard, he must leave it for the poor). (1) לא תעולל [WHEN THOU GATHEREST THE GRAPES OF THY VINEYARD] THOU SHALT NOT GLEAN IT — i.e., if you find tender grapes in it, thou shalt not take them away. And what are עוללות? Clusters which have neither כתף, “arms” nor נטף “drippings” If, however, they have one of these, then it belongs to the owner of the vineyard (not to the poor) (Mishnah Peah 7:4). (Cf. Rashi on Leviticus 19:10 and our translation and Note thereon). — I have seen the following in the Talmud Yerushalmi Peah 7:4: What is כתף? Where the branches lie one upon the other: whilst נטף are those which hang down directly from the central stem.

פירוש מילים קשות
*פאה- צד קצה (קצה השדה)
**עוללות מלשון עולל - תינוק (כלומר אשכול ענבים שהוא עדיין תינוק)
***עומר -אגודה של שיבולים לאחר שקוצרים אותן קושרים אותם לחבילה קשורה.
**** קמה- שיבולים בשלות לפני הקציר
*****נטף מלשון מטפטף משהו שנוטף (ענבים שגדלים באשכול בטור מטפטף)
לפי רש"י מה הם
לקט (בשדה)_______
שכחה (בשדה ובכרם) _______
פיאה (בשדה ובכרם) _____
פרט (בכרם)_______
עוללות (בכרם) ______
לפי המשנה במסכת אבות איזו מידה יש למי שמקיים את מצוות הלקט השכחה והפיאה?

הלכה. (מהכתוב בתורה יש דיונים במשנה ובתלמוד מהתלמוד נגזרת ההלכה שנכתבת בספרים רבים. ונותנת את הפרקטיקה והדרך שצריך לקיים את המצווה) ספר החינוך
אחד הספרים שסופרים את תרי"ג מצוות. ואפילו נותן את הסיבה לכל מצווה לדעתו. נקרא ספר החינוך כי לדעתו המצוות באו לחנך את האדם. נכתב ככל הנראה בספרד בסביבות 1300. המחבר לא מזהה את עצמו ויש מספר דעות לגבי מי כתב את הספר.

ספר החינוך רי״ז:א׳

(א) שֶׁלֹּא לְכַלּוֹת הַפֵּאָה בַּשָּׂדֶה - שֶׁלֹּא לְקְצֹּר כָּל הַזְּרוֹעַ, אָבֵל יַעֲזֹב מִמֶּנּוּ שְׁאֵרִית לָעֲנִיִּים בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (וְיִקְרָא יט ט) לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ. וְזֶה *הֲלַאו נִתַּק לְעָשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׂם י) לֶעָנִי וְלֵגָר *תַּעֲזֹב אַתֶּם וְגוֹ' כְּלוֹמַר, שֶׁאִם עָבַר וְקָצָר כָּל הַשָּׂדֶה, שֶׁיִּתֵּן לָעֲנִיִּים מִן הַקָּצוּר *שִׁעוּר פֵּאָה, וְהוּא חֵלֶק אֶחָד מִשִּׁשִּׁים *מִדְּרַבָּנָן שֶׁחִיְּבוּנוּ כֵּן, אֲבָל מִן הַתּוֹרָה, אֵין לָהּ שִׁעוּר, *כְּדִתְנַן (פֵּאָה א א): אֵלוֹ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר הַפֵּאָה וְכוּ'.

ביאור מילים

לאו הניתק לעשה - מצוות לא תעשה. שניתן לתקן עבירה עליה על ידי מצוות עשה. (למשל לא תגנוב אפשר לתקן על ידי מצוות עשה של השבת הגניבה)

תעזוב - תשאיר

שיעור - מידה כמות. (מה השיעור? = מה השער? כמו שער הדולר.)

מדרבנן - מחכמים. בניגוד למדאוריתא מהתורה. כלומר זה חוק שקבעו חכמים ולא נכתב בתורה.

כדתנן - כפי שדנו כפי שנאמר.

Sefer HaChinukh 217:1

(1) To not finish the corner in the field: Not to harvest all of what is planted, but rather to leave a remnant from it to the poor in the edge of the field, as it is stated (Leviticus 19:9), "you shall not finish the corner of your field in your harvesting." And this negative commandment is rectified by a positive commandment, as it is stated (Leviticus 19:10), "to the poor and to the stranger shall you leave them, etc." - meaning to say, that if he transgressed and harvested all of the field, that he give the measure of the corner to the poor from that which is harvested. And that is rabbinically one in sixty parts, as they obligated us so; but from the Torah, it has no measure, as we learned in Mishnah Peah 1:1, "These are the things that do not have a measure: the corner, etc."

פילוסופיה. מורה נבוכים נכתב על ידי הרמב"ם בשנת 1190 הספר נכתב בערבית באותיות עבריות. השפעה חזקה של אריסטו ושל מפרשיו המוסלמים של אריסטו.

הפרק כולל פרוש עניני שלשה שמות שהוצרכנו לפרשם והם - 'חסד ומשפט וצדקה':
וכבר בארנו ש'חסד' ענינו - הפלגה* באי זה דבר שמפליגים בו. ושמשו בו בהפלגת גמילות הטוב יותר. וידוע שגמילות הטוב כולל שני ענינים האחד מהם - לגמול טוב מי שאין חוק עליך כלל והשני - להיטיב למי שראוי לטובה יותר ממה שהוא ראוי. ורוב שימוש ספרי הנבואה במלת 'חסד' הוא בהטבה למי שאין לו חוק עליך כלל. ומלת 'צדקה' היא נגזרת מ'צדק' והוא היושר** והיושר הוא - להגיע כל בעל חוק לחוקו ולתת לכל נמצא לכל נמצא מן הנמצאות כפי הראוי לו. (מתוך הרמב"ם מורה נבוכים חלק ג סעיף נ"ג)

פירוש מילים קשות
*הפלגה - הגזמה. דבר מה לפנים משורת הדין. מעבר למה שמתבקש.
** - היושר - הדבר המתבקש לעשות. לפי החוק.
לפי הרמב"ם מהי צדקה?
מהו חסד?
האם מתנות עניים (לקט שכחה פאה פרט ועוללות) הן חסד או צדק?

מגילת רות אחת מחמש מגילות הנמצאות בחלק הכתובים של התנ"ך. נקראת בשבועות. (שיר השירים בפסח איכה בתשעה באב קהלת בסוכות אסתר בפורים)

רות ב׳

מספר וּֽלְנָעֳמִ֞י מידע [*מוֹדַ֣ע] לְ*אִישָׁ֗הּ אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל מִמִּשְׁפַּ֖חַת אֱלִימֶ֑לֶךְ וּשְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃ (ב) וַתֹּאמֶר֩ ר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֜ה אֶֽל־נָעֳמִ֗י אֵֽלְכָה־נָּ֤א הַשָּׂדֶה֙ וַ*אֲלַקֳטָּ֣ה בַשִׁבֳּלִ֔ים...׃ (ג) וַתֵּ֤לֶךְ וַתָּבוֹא֙ וַתְּלַקֵּ֣ט בַּשָּׂדֶ֔ה אַחֲרֵ֖י הַקֹּצְרִ֑ים וַיִּ֣קֶר מִקְרֶ֔הָ חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ לְבֹ֔עַז אֲשֶׁ֖ר מִמִּשְׁפַּ֥חַת אֱלִימֶֽלֶךְ׃ (ד) וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָֽה׃ (ה) וַיֹּ֤אמֶר בֹּ֙עַז֙ לְנַעֲר֔וֹ *הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקּֽוֹצְרִ֑ים לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (ו) וַיַּ֗עַן הַנַּ֛עַר הַנִּצָּ֥ב עַל־הַקּוֹצְרִ֖ים וַיֹּאמַ֑ר נַעֲרָ֤ה מֽוֹאֲבִיָּה֙ הִ֔יא הַשָּׁ֥בָה עִֽם־נָעֳמִ֖י מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃ (ז) וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָֽעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃ (ח) וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה *תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַעֲרֹתָֽי׃ (ט) עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתִּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נָגְעֵ֑ךְ *וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים׃ (י) וַתִּפֹּל֙ עַל־פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָּנֹכִ֖י *נָכְרִיָּֽה׃ (יא) וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ אֶת־*חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָּבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל־עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ (יב) יְשַׁלֵּ֥ם יְהוָ֖ה פָּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־בָּ֖את לַחֲס֥וֹת תַּֽחַת־כְּנָפָֽיו׃ (יג) וַ֠תֹּאמֶר אֶמְצָא־חֵ֨ן בְּעֵינֶ֤יךָ אֲדֹנִי֙ כִּ֣י נִֽחַמְתָּ֔נִי וְכִ֥י דִבַּ֖רְתָּ עַל־לֵ֣ב שִׁפְחָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִי֙ לֹ֣א אֶֽהְיֶ֔ה כְּאַחַ֖ת שִׁפְחֹתֶֽיךָ׃ (יד) וַיֹּאמֶר֩ לָ֨ה בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקּֽוֹצְרִ֔ים *וַיִּצְבָּט־לָ֣הּ *קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר׃ (טו) וַתָּ֖קָם לְלַקֵּ֑ט וַיְצַו֩ בֹּ֨עַז אֶת־נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר גַּ֣ם בֵּ֧ין הָֽעֳמָרִ֛ים תְּלַקֵּ֖ט *וְלֹ֥א תַכְלִימֽוּהָ׃ (כג) וַתִּדְבַּ֞ק בְּנַעֲר֥וֹת בֹּ֙עַז֙ לְלַקֵּ֔ט עַד־כְּל֥וֹת קְצִֽיר־הַשְּׂעֹרִ֖ים וּקְצִ֣יר הַֽחִטִּ֑ים וַתֵּ֖שֶׁב אֶת־חֲמוֹתָֽהּ׃

Ruth 2

(1) Now Naomi had a kinsman on her husband’s side, a man of substance, of the family of Elimelech, whose name was Boaz. (2) Ruth the Moabite said to Naomi, “I would like to go to the fields and glean among the ears of grain, behind someone who may show me kindness.” “Yes, daughter, go,” she replied; (3) and off she went. She came and gleaned in a field, behind the reapers; and, as luck would have it, it was the piece of land belonging to Boaz, who was of Elimelech’s family. (4) Presently Boaz arrived from Bethlehem. He greeted the reapers, “The LORD be with you!” And they responded, “The LORD bless you!” (5) Boaz said to the servant who was in charge of the reapers, “Whose girl is that?” (6) The servant in charge of the reapers replied, “She is a Moabite girl who came back with Naomi from the country of Moab. (7) She said, ‘Please let me glean and gather among the sheaves behind the reapers.’ She has been on her feet ever since she came this morning. She has rested but little in the hut.” (8) Boaz said to Ruth, “Listen to me, daughter. Don’t go to glean in another field. Don’t go elsewhere, but stay here close to my girls. (9) Keep your eyes on the field they are reaping, and follow them. I have ordered the men not to molest you. And when you are thirsty, go to the jars and drink some of [the water] that the men have drawn.” (10) She prostrated herself with her face to the ground, and said to him, “Why are you so kind as to single me out, when I am a foreigner?” (11) Boaz said in reply, “I have been told of all that you did for your mother-in-law after the death of your husband, how you left your father and mother and the land of your birth and came to a people you had not known before. (12) May the LORD reward your deeds. May you have a full recompense from the LORD, the God of Israel, under whose wings you have sought refuge!” (13) She answered, “You are most kind, my lord, to comfort me and to speak gently to your maidservant—though I am not so much as one of your maidservants.” (14) At mealtime, Boaz said to her, “Come over here and partake of the meal, and dip your morsel in the vinegar.” So she sat down beside the reapers. He handed her roasted grain, and she ate her fill and had some left over. (15) When she got up again to glean, Boaz gave orders to his workers, “You are not only to let her glean among the sheaves, without interference, (16) but you must also pull some [stalks] out of the heaps and leave them for her to glean, and not scold her.” (17) She gleaned in the field until evening. Then she beat out what she had gleaned—it was about an ’ephah of barley— (18) and carried it back with her to the town. When her mother-in-law saw what she had gleaned, and when she also took out and gave her what she had left over after eating her fill, (19) her mother-in-law asked her, “Where did you glean today? Where did you work? Blessed be he who took such generous notice of you!” So she told her mother-in-law whom she had worked with, saying, “The name of the man with whom I worked today is Boaz.” (20) Naomi said to her daughter-in-law, “Blessed be he of the LORD, who has not failed in His kindness to the living or to the dead! For,” Naomi explained to her daughter-in-law, “the man is related to us; he is one of our redeeming kinsmen.” (21) Ruth the Moabite said, “He even told me, ‘Stay close by my workers until all my harvest is finished.’” (22) And Naomi answered her daughter-in-law Ruth, “It is best, daughter, that you go out with his girls, and not be annoyed in some other field.” (23) So she stayed close to the maidservants of Boaz, and gleaned until the barley harvest and the wheat harvest were finished. Then she stayed at home with her mother-in-law.

ביאור מילים
מוֹדַ֣ע- מכר
אִישָׁ֗הּ - לאיש שלה (בעלה)
ללקט- לאסוף מהקרקע
הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקּֽוֹצְרִ֑ים - המשגיח על הקוצרים
תִדְבָּקִ֖ין - תדבקי איתן תהיי איתן תחברי אליהן.
וְצָמִ֗ת - תהיי צמאה
נָכְרִיָּֽה - זרה לא מכאן.
חֲמוֹתֵ֔ךְ - אם בעלך.
וַיִּצְבָּט־לָ֣הּ - ויגש לה
קָלִ֔י- חיטה קלויה או אולי סוג של לחם.
וְלֹ֥א תַכְלִימֽוּהָ- אל תעליבו אותה אל תביישו אותה
איזה מעשי חסד מתוארים בקטע על פי המשנה?
איזה מעשי חסד מתוארים בקטע על פי הרמב"ם?
בהתאם למה שלמדנו במפגש עד עתה?

בקריאה בת ימינו באיזה מעשי חסד על פי המשנה אתם נתקלים ובאיזה על פי הרמב"ם?

שעת החסד / יהודה עמיחי
פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לִפְתֹּר כָּךְ:
כְּמוֹ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְאַסְּפִים בַּחֲצוֹת בַּתַּחֲנָה
לָאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹן שֶׁלֹּא יָבוֹא,
בַּתְּחִלָּה מְעַטִּים, אַחַר כָּךְ עוֹד וָעוֹד.
זוֹ הָיְתָה הִזְדַּמְּנוּת לִהְיוֹת קְרוֹבִים זֶה לָזֶה
וּלְשַׁנּוֹת הַכֹּל וּלְהַתְחִיל יַחְדָּו עוֹלָם חָדָשׁ.

אַךְ הֵם מִתְפַּזְּרִים.
(שְׁעַת הַחֶסֶד עָבְרָה וְלֹא תָּשׁוּב.)
כָּל אֶחָד יֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ
כָּל אֶחָד יִהְיֶה שׁוּב אֶבֶן דּוֹמִינוֹ
עִם צַד אֶחָד פָּתוּחַ
לִמְצֹא לוֹ תּוֹאֵם חָדָשׁ
בַּמִּשְׂחָקִים שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף.