Buying Alcohol After Pesach

מתני׳ חמץ של גוי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר לא יראה לך שאור:

MISHNA: It is permitted for a Jew to derive benefit from leavened bread of a gentile over which Passover has elapsed, i.e., leavened bread that remains after the conclusion of Passover. However, it is prohibited to derive benefit from leaven of a Jew over which Passover has elapsed, as it is stated: “And no leavened bread shall be seen with you, neither shall there be leaven seen with you, in all your borders” (Exodus 13:7).

בבא קמא צ״ו ב:י״ב

מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונתעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהיתה יוצאה ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך:

Bava Kamma 96b:12

If he robbed another of a coin and it was invalidated by the government; or if he robbed another of teruma and it became ritually impure; or if he robbed another of leavened bread and Passover elapsed over it, and therefore it is prohibited to derive benefit from it; or if he robbed another of an animal and a sin was performed with it, thereby disqualifying it for use as an offering; or if the animal was disqualified from being sacrificed upon the altar for some other reason; or if the animal was going out to be stoned because it gored and killed a person at some point after the robbery, the robber says to the robbery victim: That which is yours is before you. In all of these cases, although the value of the stolen item has been diminished or altogether lost, since the change is not externally discernible, the robber returns the item in its current state.

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תמ״ח:ד׳

ודבר פשוט הוא שאין למכור החמץ למומר דאע"פ שחטא ישראל הוא:

Turei Zahav on Shulchan Arukh, Orach Chayim 448:4

...

שו"ת שאילת דוד חלק אורח חיים סימן ה

שאלה אשר שאלני כבוד תורתו אם יש למצוא היתר במדינה שהישראלים נתפקרו ומשהים חמץ שלהם בפסח עוברים על בל יראה ובל ימצא וישראלים הדרים שם אם מותרים בהחמץ הזה של ישראל שעבר עליו הפסח שאף שחטא ישראל הוא ואי אפשר ליזהר בזה שכמעט כל הפאבריקען משכר ויי"ש וראם הם של ישראלים כאלו:

תשובה אף שהדבר קשה מאוד להתיר דהא קיי"ל דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור לכל העולם דהקנס הזה שקנסו אותו לאוסרו בהנאה משום דקעבר על בל יראה קנסו אף לאחרים והראיה לזה נראה מדין הפקיר חמצו בי"ג שאסור לאחר הפסח אף בזכה בו אחר כמבואר בירושלמי בפ"ב דפסחים ה"ב שרק דוקא בגר שמת בי"ג ובזבזו ישראל חמצו לאחר הפסח מותר מוכרח דבאופן זה בהפקר פשוט שהפקיר אדם חמצו בי"ג לדידן דקיי"ל כר"י דירושלמי הנ"ל נאסר החמץ אף שזכו בו אחרים שאין זה שום קנס להבעלים וכן אף בגר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ג"כ לא התירו אלא במת קודם הפסח דומיא שנחלקו בישראל בהפקיר חמצו בי"ג אבל במת הגר בפסח נאסר החמץ אף לאחרים אך מפני שהוא דבר שאי אפשר כמעט במדינתו אמרתי אחזיר אחרי איזה צדדי היתר בזה והי"ת יחינני /יחונני/ דעת בזה. וזה החלי בעזהשי"ת החונן לאדם דעת:

הנה האיסור שהחמירו חז"ל אף על אחרים לדעתי הוא מטעם שלא יבוא שום סיוע לעוברי עבירה החשודים לעבור על איזה איסורים ובאיסור דלשהות החמץ ראו שהיו חשודים ביותר לכן החמירו ואסרו שגם אחרים לא יהנו מזה אף שבשאר איסורים יש מהם שלא קנסו אף בנו אחריו ובפרט לאחרים וכן יש שלא קנסו רק במזיד ולא בשוגג וכאן קנסו ואסרו אף לאחרים ואף בשהה בשוגג או באונס כמו שהביא הרמב"ן בחידושיו לפסחים ראיה מדין גזל חמץ ועבר עליו הפסח שאומר הגזלן להנגזל הרי שלך לפניך אף שהנגזל לא שהה ברצונו ולא עבר כלל על בל יראה והגזלן שעבר על בל יראה [שאף שאינו שלו כמו שיבוא לפנינו מהמכילתא עכ"ז על חמץ של ישראל עובר כל מי שיש בידו לבערו כמו שביארתי זה בפ"ה שלי בפ"ה דאישות מהא דקאמר בב"ק צ"ח ב' ובא אחר ושרפו במועד פטור שהכל מצווין עליו לבערו וכן הגר"א באו"ח סי' תמ"ג ס"ק י"א הביא הרבה ראיות ע"ז עיין שם] ולהגזלן אין שום קנס בזה שהרי הוא מחזירו להנגזל ועכ"ז אסור בהנאה וטעם הדבר משום שהיו חשודים הרבה בזה שהי' הדבר קל בעיניהם ולכן החמירו חז"ל בזה וכיון שכן יש לנו לומר שחז"ל לא קנסו בזה אלא בישראל אף שהוא חשוד בכך אבל בשארי ענינים מתנהג הנהו כישראל אבל בישראל המחלל שבת בפרהסיא שדינו כגוי לענין שחיטה ששחיטתו אסורה ודינו כעובד ע"ז שאינו מבטל רשותו ואינו יכול לערב עם שכניו י"ל שלענין קנס זה דינו כגוי אף לקולא דלא שייך לקונסו כיון שכבר נפרד מעדת ישראל...

אף אנו נימא דהקנס בישראל שחמצו שעבר עליו הפסח קנסו לאוסרו אף לאחרים לא קנסו אלא בישראל חשוד כדי שלא לסייע בזה אבל בישראל מומר שנתפקר טפי ואינו עומד לשוב בתשובה דינו כעכו"ם בזה אף לקולא ר"ל שחמצו שעבר עליו הפסח שמכרו לגוי לאחר הפסח לא יאסר לנו לקנותו ואין קונסים אותו בזה כנ"ל. ובאם קשה ואי אפשר להשיג מעכו"ם שקנה מהחשודים האלו אזי אם יסכימו עמי גדולי ישראל אטול שיבא מכשורי גם בהיתר זה לקנות ממנו בעצמו ע"י אמצעות גוי ואם לא יסכימו עמי להלכה ולמעשה אזי לא אורה היתר לע"ע:

English

פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תמח ס"ק ד
הוי יודע מומר שנשא עכו"ם הוולד עכו"ם, ולהיפך הוולד ישראל, עיין אה"ע [סימן ד סעיף יט; סימן ח סעיף ה] מזה. ומכל מקום דיעבד צריך עיון, די"ל דעדיף מתינוק שנשבה לבין עכו"ם, ואין לך אונס גדול מזה, ואף בישראל אנוס אסור זה עדיף טפי, ודיעבד אם קנה ממנו בהפסד מרובה יש לצדד.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן צד
הנוסע מא"י לאמעריקא /לאמריקה/ קודם הפסח וחמצו בא"י ניסן תשל"א מע"כ ידידי הנכבד מוהר"ר יצחק הכהן רון שליט"א.
הנה שני הספרים חסד לאברהם והעונג יום טוב לא ראיתי אבל כבר הודפס מה שנראה הנכון לע"ד בהקונטרס שיוצא לפעמים מהישיבה בשם תורה והוראה (ונעתק בסימן הבא), שהעיקר לדינא לענין האיסור בל יראה ועשה דתשביתו שהוא רק על הגברא דאם הוא במדינה שעדיין לא הגיע זמן האיסור לא שייך עליו שום איסורים וחיובים אבל לענין איסור הנאה יש להחמיר גם על מקום החמץ, והטעם הוא דכמו דמשמע דגם חמץ של קטן ואף של חרש ושוטה נאסרו בהנאה אף שהם לא עברו על איסורין אף אחר הפסח שהאיסור הוא משום קנס דלא שייך לקנוס להם דבהכרח הוא משום לא פלוג שא"כ גם בהגברא שלא חל עליו עדיין חיוב משום שהיה במדינה שזמן הפסח מתחיל באיחור איזה שעות נמי הוא בכלל זה ובשעת הבעור ובימי הפסח שאמר רבה בב"ק דף צ"ח ע"ב שהכל מצווים עליו לבערו משמע דגם מדאורייתא איכא חיוב שלא יניחו חמץ לא רק בשביל שלא יעבור עליו בעל החמץ על האיסור דלא מצינו זה בשאר איסורים וגם לא משמע שיהיה בזה חלוק בין בני חיובא לחש"ו =לחרש שוטה וקטן= שלאו בני חיובא נינהו, שא"כ גם חמץ דגברא זה כיון שנמצא במקום שכבר הגיע זמן האיסור נאסר.

בבא קמא צ״ח ב:ג׳

מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע אימר דשמעת ליה לרבי שמעון דבר הגורם לממון כממון דמי בדבר שעיקרו ממון כדרבה דאמר רבה גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו במועד פטור שהכל מצווים עליו לבערו לאחר הפסח מחלוקת ר' שמעון ורבנן

Bava Kamma 98b:3

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, objects to this: Say that you heard the opinion of Rabbi Shimon, that an item that causes financial loss is considered to have monetary value, with regard to a case where he damaged an item that has intrinsic monetary value, in accordance with the statement of Rabba. As Rabba says: If one robbed another of leavened bread before Passover, and another came and burned it during the festival of Passover, when the leavened bread had already become forbidden, the one who burned it is exempt from paying the robber, as all are commanded to destroy the leavened bread, and he therefore performed a mitzva. If he burned it after Passover, that is the matter of dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis.

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סד עמוד ב
מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור, והיה מהלך מעכו לכזיב, והיה רבי אילעאי מהלך אחריו. מצא גלוסקין בדרך, אמר לו: אילעאי, טול גלוסקין מן הדרך. מצא נכרי אחד, אמר לו: מבגאי, טול גלוסקין הללו מאילעאי! ניטפל לו רבי אילעאי, אמר לו: מהיכן אתה? אמר לו: מעיירות של בורגנין, ומה שמך? - מבגאי שמני. - כלום היכירך רבן גמליאל מעולם? - אמר לו: לאו. באותה שעה למדנו שכוון רבן גמליאל ברוח הקודש. ושלשה דברים למדנו באותה שעה: למדנו שאין מעבירין על האוכלין, ולמדנו שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים, ולמדנו שחמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה.

שו"ת חיים שאל חלק ב סימן לח
בדין חמץ שעבר עליו הפסח דאסור לכל בהנאה נסתפק רב חביב"א בס' דרך המלך דף ו' אי אתו אחריני למיכל אחר הפסח כי לא ידעו דהוא חמץ שעבר עליו הפסח אי חייב בעל החמץ להגיד להם שלא יאכלו או"ד כיון דלא אסור אלא מטעם קנס והני דבעו למיכליה לא ידעו שריותא היא גביהו ואין שייך כאן קנס ואינו מחויב להודיע'. ופשיט לה מסוגית עירובין דף ס"ד להקל דאינו צריך לומר להם לאלו שלא ידעו. ואני בעניי דחיתי ראיתו בס' הקטן פתח עינים שם בעירובין ע"ש. ויש להעיר איך הרב נר"ו לא בא בפיו תשובת הרב תרומת הדשן סימן מ"ג דתלמיד לרבו חייב למחות בידו אפילו באסורין דרבנן ופסקו מור"ם בהגהה סימן רמ"ב ובתשובת התה"ד מצדד דאפילו בספק מחויב למחות וכתב הרב ש"ך דכן היה נראה עיקר אלא דמסיק הרב תה"ד דאין לדקדק כולי האי ע"ש. ואם כך אמרו בתלמיד לרב כ"ש בין איש לרעהו. אלא דהרב נר"ו מחלק בין שאר איסורין לנ"ד דהוא משום קנס ע"ש באורך. אמנם לדעתי הקצרה מסתברא כדעת הרב מהר"י פורמיגיני זלה"ה דמייתי התם שחייב להודיעו ואין לחלק בין זו לשאר איסורין דראינו דהיתה גזרה כוללת ואסרוהו בהנאה בין לו בין לאחרים אפילו שנשאר החמץ באונס או בשוגג וקנסו בנו אחריו וחזינן דהחמירו טובא ולא פלוג רבנן.