עצה טובה: קרא מדרש תנחומא ויצא פרשה ב.
א. "וישם מראשותיו" - שאלות ברש"י |
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא"
And he lighted upon the place, and tarried there all night, because the sun was set; and he took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep.
ד"ה וישם מראשותיו: עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו - זאת אומרת: עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת: עלי יניח. מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת, וזהו שנאמר "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו".
וישם מראשתיו AND PUT THEM FOR A RESTING PLACE FOR HIS HEAD — He arranged them in the form of a drain-pipe around his head for he was afraid of wild beasts (Genesis Rabbah 68:11). They (the stones) began quarrelling with one another. One said, “Upon me let this righteous man rest his head”, and another said “Upon me let him rest it”. Whereupon the Holy One, blessed be He, straightway made them into one stone! This explains what is written (Genesis 28:18), “And he took the stone that he had put under his head” (Chullin 91b).
1. מה הדיוק הלשוני שעליו בנוי הדרש המובא ברש"י?
2. מה הרעיון המסומל בדרש זה?
ב. שאלה כללית |
במקומות אחדים בפרק זה דוחה הרשב"ם את דברי רש"י, בלי להזכיר את שמו או את דבריו – מתוך שאיפה לפשט והתנגדות לדרש. ציין את המקומות האלה!
ג. החלום |
בפתיחה למורה נבוכים אומר הרמב"ם:
ודע, כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים: מהם משלים שכל מילה שבמשל יש בה עניין; ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל העניין ההוא בנמשל, ויבואו במשל דברים רבים מאוד, אין כל מלה מוספת עניין בנמשל, אבל הם לייפות המשל... או להפליג בהסתיר העניין הנמשל... אמנם דמיון המין הראשון מן משלי הנבואה אמרו "והנה סולם מוצב ארצה"... כי אומרו "סולם" יורה על עניין אחד, ואומרו "מוצב ארצה" יורה על עניין שני, ואומרו "וראשו מגיע השמימה" יורה על עניין שלישי, ואומרו "והנה מלאכי" יורה על עניין רביעי, ואומרו "עולים" יורה על עניין חמישי, ואומרו "יורדים" יורה על עניין ששי, ואומרו "והנה ה' ניצב עליו" יורה על עניין שביעי. הנה כל מילה שבאה בזה המשל היא לעניין מוסיף בכלל הנמשל. ואמנם דמיון המין השני ממשלי הנבואה אומרו: "כי בחלון ביתי בעד אשנבי..." (משלי כל פרק ז) היא ההזהרה מהימשך אחרי התאוות הגופניות והנאותיהן... לא תקוה למצוא כל עניני המשל בנמשל כשתאמר: מה תחת "זבחי שלמים עלי"? או מה יורה "מרבדים רבדתי ערשי"? כי זה כולו המשך הדברים כפי פשוטו משל...
ודע, כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים: מהם משלים שכל מילה שבמשל יש בה עניין; ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל העניין ההוא בנמשל, ויבואו במשל דברים רבים מאוד, אין כל מלה מוספת עניין בנמשל, אבל הם לייפות המשל... או להפליג בהסתיר העניין הנמשל... אמנם דמיון המין הראשון מן משלי הנבואה אמרו "והנה סולם מוצב ארצה"... כי אומרו "סולם" יורה על עניין אחד, ואומרו "מוצב ארצה" יורה על עניין שני, ואומרו "וראשו מגיע השמימה" יורה על עניין שלישי, ואומרו "והנה מלאכי" יורה על עניין רביעי, ואומרו "עולים" יורה על עניין חמישי, ואומרו "יורדים" יורה על עניין ששי, ואומרו "והנה ה' ניצב עליו" יורה על עניין שביעי. הנה כל מילה שבאה בזה המשל היא לעניין מוסיף בכלל הנמשל. ואמנם דמיון המין השני ממשלי הנבואה אומרו: "כי בחלון ביתי בעד אשנבי..." (משלי כל פרק ז) היא ההזהרה מהימשך אחרי התאוות הגופניות והנאותיהן... לא תקוה למצוא כל עניני המשל בנמשל כשתאמר: מה תחת "זבחי שלמים עלי"? או מה יורה "מרבדים רבדתי ערשי"? כי זה כולו המשך הדברים כפי פשוטו משל...
על פי איזו משתי הדרכים הנ"ל מפרשים מפרשינו את חלום יעקב?
עולים תחילה ואחר כך יורדים - מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו.
עלים וירדים ASCENDING AND DESCENDING — It states first ascending and afterwards descending! Those angels who accompanied him in the land of Israel were not permitted to leave the Land: they ascended to Heaven and angels which were to minister outside the Land descended to accompany him (Genesis Rabbah 68:12).
...ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א לה), היתה זאת המראה כעניין בין הבתרים לאברם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם, וזה טעם "מלאכי אלהים" כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג) שר מלכות יון, ושר מלכות פרס, והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם, וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (שם בפדר"א): הראה לו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכיות, מושלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד, אמר לו יעקב: "אך אל שאול תורד" (ישעיה יד טו), אמר לו הקדוש ברוך הוא "אם תגביה כנשר" וגו' (עובדיה א ד).
And behold Hashem stood. Hashem showed him that while everything else was in the hands of angels, he was in the hands of Hashem alone.
ספורנו,
פסוק י"ב-י"ג:
ד"ה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים - והנה ה' ניצב עליו: כי אמנם כן יהיה לבסוף ששרי האומות אחר עלייתם ירדו, והאל יתברך הניצב לעד לא יטוש את עמו כאומרו "כי אעשה כלה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כלה" (ירמיהו מו, כח).
ד"ה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים - והנה ה' ניצב עליו: כי אמנם כן יהיה לבסוף ששרי האומות אחר עלייתם ירדו, והאל יתברך הניצב לעד לא יטוש את עמו כאומרו "כי אעשה כלה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כלה" (ירמיהו מו, כח).
ד"ה הארץ אשר אתה שוכב עליה: שהיא מחוז ארץ כנען.
And, behold, the LORD stood beside him, and said: ‘I am the LORD, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed.
ד"ה לך אתננה: שתהיה אתה "נשיא אלהים" בקרב יושביה, כמו שהיו אברהם ויצחק.
לך אתננה, so that you will be considered as a “prince of G’d,” as was your grandfather (23,6) as well as your father (26,28)
ד"ה והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת: אחר שיהיה זרעך כעפר הארץ, כעניין "ותשימי כארץ גויך וכחוץ לעוברים" (ישעיהו נא, כג), וזה שיהיו בתכלית השפלות, אז תפרוץ את כל גבולות הארץ אשר אתה שוכב עליה מכל צד - "ימה וקדמה וצפונה ונגבה" כו שהעיד באמרו "וקרקר כל בני שת" (במדבר כד יז), כי אמנם תשועת האל העתידה תהיה אחר רוב שפלות ישראל ההוה היום בגלותם, אשר כמוהו לא נהיה. כמו שאמרו ז"ל "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו, שנאמר 'כי יבוא כנהר צר', וסמיך ליה 'ובא לציון גואל' (ישעיהו נט, יט-כ)".
והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת, after your descendants will have multiplied so that they are as the dust of the earth, numerically speaking, you will spread out. The expression is to be understood as similar to Isaiah 51,23: ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעוברים, “so that you made your back like the ground, like a street for passers by.” Precisely when the Jewish people will have reached a seeming low point in their collective experience (downtrodden by the Egyptian taskmasters, or in later exiles) they will expand and become powerful in a measure never before seen on earth. ימה וקדמה צפונה ונגבה, when that time arrives Bileam’s prophecy in Numbers 24,17 וקרקר כל בני שת, “it will smash the foundation of all mankind.” The final redemption of the Jewish people will come after they have suffered the low point in their history. (Compare Sanhedrin 95: “if you see a generation experiencing so many persecutions and setbacks that it appears a raging river is inundating them, wait for the ending for the prophet Isaiah in his description of the redemption writes of it immediately after having described the very opposite in chapter 59, 19-20”)
ד"ה "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך": כעניין "ואתם כהני ה' תיקראו, משרתי אלהינו ייאמר לכם" (שם סא ו).
ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, the same type of blessing mentioned in Isaiah 61,6 i.e. because you will then be known and revered as the priests of the Lord, they will receive their Divine blessing through you.
פסוק ט"ו:
ד"ה כי לא אעזבך: וזה שאמרתי שאחר רוב הגלות תפרוץ כל גבול ולא תאבד בצרות הגלות, יהיה מפני שבימי הגלות לא אעזבך, כאמרו "לא מאסתים ולא געלתים" (ויקרא כו, מד).
ד"ה כי לא אעזבך: וזה שאמרתי שאחר רוב הגלות תפרוץ כל גבול ולא תאבד בצרות הגלות, יהיה מפני שבימי הגלות לא אעזבך, כאמרו "לא מאסתים ולא געלתים" (ויקרא כו, מד).
ד"ה עד אשר עם עשיתי: בעוד שלא עשיתי זה שאמרתי לך עתה. "ופרצת" כי מלת "עד" תורה לפעמים כמו "בעוד", כמו "עד שהמלך במסבו" (שה"ש א יב) "עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח כו). אמנם אחר שתעשה זאת התשועה הגדולה לא בלבד יגמול חסד לעמו שלא לעזבם, אבל יגביר עליו חסדו להתהלך בתוכנו, כאומרו "והתהלכתי בתוככם" (ויקרא כו, יב).
עד אשר אם עשיתי, as long as I have not carried out what I have said to you now. (i.e. the part commencing with ופרצת). There are occasions when the word עד is used in the sense of בעוד, such as Song of Songs 1,12 עד שהמלך במסבו, ”while the king was on his couch.” Or, Proverbs 8,26 עד לא עשה ארץ וחוצות, “while G’d had not yet made earth or even clumps of dust.” However, once G’d would have performed this great salvation, not only would He continue to treat His people with loving kindness by not abandoning them, but He would add a new dimension to it by walking among them, as promised in Leviticus 26,12 והתהלכתי בתוככם, “I will be walking amongst you (constantly).”
תאר את החלום לפרטיו על פי כל אחד מן המפרשים האלה.
ד. השוואת מפרשים |
ד"ה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו: הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים, והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ, לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו: התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם, והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו. והראהו כי הוא יתברך ניצב על הסולם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים, אבל יהיה חלק ה', ויהיה עמו תמיד, כמו שאמר: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים, שנאמר בהם (תהלים צא יא) "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך". ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א לה), היתה זאת המראה כעניין בין הבתרים לאברם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם, וזה טעם "מלאכי אלהים", כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג) שר מלכות יון, ושר מלכות פרס, והבטיחוֹ כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (שם בפדר"א): הראה לו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכיות, מושלן ואבדן: הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד, אמר לו יעקב: "אך אל שאול תורד" (ישעיה יד טו), אמר לו הקדוש ברוך הוא "אם תגביה כנשר" וגו' (עובדיה א ד).
And behold Hashem stood. Hashem showed him that while everything else was in the hands of angels, he was in the hands of Hashem alone.
1. מה קשה בפסוק י"ג?
2. איך פותר רש"י שאלה זו, ואיך פותרה הרמב"ן?
3. מה מניע את כל אחד מהם לפרש לפי פירושו הוא את השאלה הזו, בהתאם לפירוש שהוא מפרש את כל החלום?
4. אם נמצא פירושו של רש"ר הירש בספרייתך – כתוב איך פותר הוא שאלה זו.
ה. "מה נורא" - שאלות ברש"י |
"וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"
And he was afraid, and said: ‘How full of awe is this place! this is none other than the house of God, and this is the gate of heaven.’
ד"ה מה נורא: תרגום מה דחילו אתרא הדין, דחילו שם דבר הוא כמו סוכלתנו וכסו למלבש.
מה נורא HOW FEARFUL — In the Targum it is translated by “How דחילו is this place!” דחילו is a noun, like סוכלתנו which is the Targum of תבונה “understanding” (Deuteronomy 32:28), and [וכסו [למלבש which is the Targum of ובגד ללבש “and raiment to put on”) (Genesis 28:20)
לשם מה מביא רש"י דברי תרגום אונקלוס?
ו. הנדר |
שתי קושיות מקשה האברבנאל על הנדר:
א) איך היה מסתפק יעקב במה שנאמר לו בנבואתו: הרי נאמר לו "והנה אנכי עמך..." והוא אומר כמסתפק: "אם יהיה"? ב) איך נעשה יעקב עובד על מנת לקבל פרס באומרו: "אם יהיה... ונתן לי" כך וכך, אז יהיה לו לאלוקים, מכלל שאם לא יעשה לו כל זה, לא יהיה לו לאלוקים, ולא יעבדו?
א) איך היה מסתפק יעקב במה שנאמר לו בנבואתו: הרי נאמר לו "והנה אנכי עמך..." והוא אומר כמסתפק: "אם יהיה"? ב) איך נעשה יעקב עובד על מנת לקבל פרס באומרו: "אם יהיה... ונתן לי" כך וכך, אז יהיה לו לאלוקים, מכלל שאם לא יעשה לו כל זה, לא יהיה לו לאלוקים, ולא יעבדו?
מה עונים רמב"ן וספורנו לשאלה ראשונה?
ד"ה אם יהיה: לשון רש"י, אם ישמור לי הבטחות הללו שהבטיחני. וטעם התנאי, שלא יגרום החטא. וכך אמרו בבראשית רבה (עו ב) רב הונא בשם ר' אחא: "הנה אנכי עמך", וכתיב "אם יהיה אלהים עמדי", אלא מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. וייתכן עוד על דרך הפשט, שאין הספק בדבר, אבל בכל העתיד יאמר הכתוב כן, כמו "עד אשר אם עשיתי", וכן "ואם יהיה היובל לבני ישראל" (במדבר לו ד) - אם יבוא העת שיהיה התנאי, אז יתקיים המעשה, כלומר בבואו.
If God will be with me:
ד"ה אם יהיה: להסיר מעלי כל מעיק ומונע המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו כמו אומרם ז"ל: ג' מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו.
אם יהיה אלוקים עמדי, to remove from me all the pressures which I am under, pressures which prevent man from giving his attention to matters which should receive his attention, i.e. to G’d and what He expects from man. What troubled Yaakov was what our sages in Eyruvin 41 described as the three problems which are liable to unbalance someone’s mind as well as his relationship to his Creator. They are: gentiles, being involved personally in natural disasters, and excessive poverty.
ד"ה ושמרני: מן אנשים רעים המתקוממים ומכריחים.
ושמרני, from wicked gentiles who would force him to change his lifestyle;
ד"ה ונתן לי: שלא יכריחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני.
אם יהיה אלוקים עמדי, to remove from me all the pressures which I am under, pressures which prevent man from giving his attention to matters which should receive his attention, i.e. to G’d and what He expects from man. What troubled Yaakov was what our sages in Eyruvin 41 described as the three problems which are liable to unbalance someone’s mind as well as his relationship to his Creator. They are: gentiles, being involved personally in natural disasters, and excessive poverty.
ד"ה ושבתי: מן החלאים המעבירים גם כן את האדם, והוא רוח רעה שהזכירו ז"ל.
ושבתי בשלום, from all the problems besetting man, i.e. a reference to what the Talmud had called רוח רעה.
מה עונה רש"י לשאלה השנייה?
ד"ה והיה ה' לי לאלוקים: שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף, שלא יימצא פסול בזרעי, כמו שכתוב "אשר דיברתי לך". והבטחה זו הבטיח לאברהם שנאמר "להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך" (לעיל יז) (זרעך מיוחס שלא יימצא בו שום פסול)).
והיה ה' לי לאלהים AND IF THE LORD WILL BE MY GOOD, in that His Name shall rest upon me from the beginning to the end: that no unworthy person shall be found in my descendants (Sifré, ואתחנן 31) — just as it is said (v. 15), “I will do that which I spake concerning thee”; and this promise He made to Abraham, as it is said (17:7) “To be a God unto thee and unto thy seed after thee”,
ז. שאלות ודיוקים ברש"י |
מה קשה לרש"י:
ד"ה ונתן לי לחם לאכול: כמו שאמר "כי לא אעזבך", והמבקש לחם הוא קרוי נעזב, שנאמר "ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהילים לז).
ונתן לי לחם לאכול AND IF HE WILL GIVE ME BREAD TO EAT — even as He said (v. 15) “For I will not forsake thee” (Genesis Rabbah 70:4), — for one who has to beg his bread is called “forsaken”, as it is said (Psalms 37:25) “I have not seen the righteous forsaken and his seed begging bread”.
בשלום: שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן.
בשלום IN PEACE, perfectly free (שלם) from sin, not having learnt evil from Laban’s ways,
הערה: ביאורו של שפתי חכמים כאן אינו מספיק.
והאבן הזאת: כך מפורש וי"ו זו של והאבן - אם תעשה לי את אלה, ואף אני אעשה זאת "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה" וגו', כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה'. וכן עשה בשובו מפדן ארם, כשאמר לו: "קום עלה בית אל" (לקמן לה), מה נאמר שם? "ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך".
והאבן הזאת THEN THIS STONE — This is how you should explain the ו of והאבן: if He will do these things mentioned in Genesis 28:15 as He promised, then I, also, will do this: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה THEN THIS STONE WHICH I HAVE SET UP FOR A PILLAR etc. — Explain it as the Targum translates it: “I shall serve the Lord upon it” This, indeed, he did on his return from Padan-aram, when God said to him, (Genesis 35:1) “Arise, go up to Bethel”. What is stated there? “And Jacob set up a pillar … and he poured out a drink-offering thereon” (Genesis 35:14).
ח. שאלות רשות |
שאלות רשות לפרק ל"א – לא בשביל מתחילים:
*
"הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ"
*
Are we not accounted by him strangers? for he hath sold us, and hath also quite devoured our price.
מה מוסיפות המילים "ויאכל גם אכול את כספנו" על תוכן המילים "כי מכרנו"?
*
2. פסוק ט"ז
"כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱ-לֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱ-לֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה"
"כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱ-לֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱ-לֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה"
מה כאן פירוש המילה "ועתה"?
*
"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה"
*
And Jacob loved Rachel; and he said: ‘I will serve thee seven years for Rachel thy younger daughter.’
ולקמן פרק ל"ד פסוקים י"א-י"ב:
"וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה"
"וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה"
And Shechem said unto her father and unto her brethren: ‘Let me find favour in your eyes, and what ye shall say unto me I will give.
להגדיר במידת-מה את דינו של המוהר ושל זכות הבנות לנדוניה מאת אביהן או לחלק מהונו, לפי מנהג בני עבר בתקופה שאנו עומדים בה?