להכנות בלעם לפני נשאו משלו, עיין גיליון בלק תש"ד וכן גיליון בלק תשי"ב שאלה א'.
| א. שני המשלים הראשונים |
השווה את שני משליו הראשונים: פסוקים ז'-י'; פסוקים י"ח-כ"ד.
מהו הרעיון העיקרי של כל אחד מן המשלים, ומה מוסיף השני על הראשון?
העזר בדברי הרמב"ן, פסוק י':
ד"ה מי מנה עפר: ...והנה כלל נבואתו בזה הפעם, שאין ה' חפץ בקללתנו, וכי אנחנו עם לבדד חלקו ועמו לא נתערב בגוים ולא נחשב עמהם, ואחריתנו טובה בדרך ישר.
ד"ה מי מנה עפר: ...והנה כלל נבואתו בזה הפעם, שאין ה' חפץ בקללתנו, וכי אנחנו עם לבדד חלקו ועמו לא נתערב בגוים ולא נחשב עמהם, ואחריתנו טובה בדרך ישר.
ד"ה כי לא נחש ביעקב: ...והנה הוסיף עתה בנבואה הזאת השנית, להגיד לבלק כבשם הארץ והרגם מלכים אדירים. והנה בלק יודע כי ישראל לא ינחלו את ארצו, ולפיכך אף על פי שהגיד להם עתה שסופם לנצח מלכי כנען ירצה עוד שיקללם בניצוחו עד שיוכל הוא להתגבר עליהם אולי יוכל להלחם בו ולהכות מהם, על כן אמר עוד (פסוק כ"ז) ואקחך אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים וקבותו לי משם. לא שיחזיר אחור ברכתו, שכבר הודיעו (פסוק י"ט) לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, אבל חשב הנה הם עתידים לכבוש ארץ כנען שהיא נחלתם ולהרוג מלכיהם, אבל אפשר שאתגבר אני עליהם ואכה בו כאשר עשו העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא שהכום עד החרמה (לעיל י"ד מ"ה), וזאת כוונתו מפחדו מהם כאשר הזכיר לזקני מדין (לעיל כ"ב ד'). או היה עניינו, שיוכל להשיב אליו כל מה שתפסו מיד סיחון מאשר למואב, כמו שמפורש בדברי יפתח, וכבר הזכרתיו.
*
2. מהי השאלה הכללית בהתנהגות בלק, שאותה מתרץ הרמב"ן בדבריו הנ"ל, החל מן "והנה בלק יודע כי ישראל לא ינחלו..."?
השווה דברי בלק בפי שלוחיו לדברי בלעם בחזרו על דבריו:
| בלעם | בלק | ||
| כ"ב ה': | "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ" | כ"ג ז': | "לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל" |
| ו': | "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם" | י': | "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" |
| י"ז: | "וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה" |
מהי סיבת השינוי הזה?
| ב. שאלות סגנון |
1. במדבר כ״ג:ז׳
"מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי..."
And he took up his parable, and said: From Aram Balak bringeth me, The king of Moab from the mountains of the East: ‘Come, curse me Jacob, And come, execrate Israel.’
מה המיוחד במבנה פסוק זה? העתיקו בסימני פיסוק!
השווה לפסוק זה ישעיה ג' י"ד
"ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם"
"ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם"
The LORD will enter into judgment With the elders of His people, and the princes thereof: ‘It is ye that have eaten up the vineyard; The spoil of the poor is in your houses;
2. במדבר כ״ג:ז׳
"לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב
וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל"
And he took up his parable, and said: From Aram Balak bringeth me, The king of Moab from the mountains of the East: ‘Come, curse me Jacob, And come, execrate Israel.’
ד"ה ארה לי יעקב: בשני שמותיהם אמר לו לקללם, שמא אחד מהם אינו מובהק.
ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל CURSE JACOB FOR ME AND COME EXECRATE ISRAEL — by their two names did he bid him curse them, for perhaps one of them was not distinctive enough to point them out beyond all doubt as being the people against whom the curse was directed.
ד"ה ארה לי יעקב: תחסר מילת "ואמר", ובשיר השירים כמוהו רבים, והיא דרך קצרה.
ד"ה זעמה ישראל: הטעם כפול כמשפט שהוא דרך לדבר טעם אחד במילות משונות, ושנוהו לחיזוק, והיתה ראויה מילת זועמה להיותה על משקל "זכרה לי אלהי" (נחמיה ה' י"ט) רק באשר נפתח העי"ן בעבור היותו מן הגרון היה בינו ובין הזי"ן חולם תחת קמץ חטף.
א. מהי התופעה הסגנונית שעליה מדברים שניהם?
| ג. "עם לבדד" - שבחם של ישראל |
"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב"
For from the top of the rocks I see him, And from the hills I behold him: Lo, it is a people that shall dwell alone, And shall not be reckoned among the nations.
העמק דבר (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין, נפטר תרנ"ג):
לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם, אבל לא כן ישראל, כשהוא לבדד ואינו מתערב עמהם, ישכון במנוחה וכבוד "וראו כל עם הארץ כי שם ה' נקרא עליו..." אבל כאשר הוא רוצה להיות מעורב בגויים "לא יתחשב" – אינו נחשב בעיניהם כלל... וכדאיתא בפסחים קי"ח ע"ב על הפסוק (תהלים ס"ח): "בזר עמים קרבות יחפצו" – מי גרם להם לישראל שיתפזרו בעין אומות העולם? קריבות שהיו חפצים בה (התקרבותם אל הגויים).
לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם, אבל לא כן ישראל, כשהוא לבדד ואינו מתערב עמהם, ישכון במנוחה וכבוד "וראו כל עם הארץ כי שם ה' נקרא עליו..." אבל כאשר הוא רוצה להיות מעורב בגויים "לא יתחשב" – אינו נחשב בעיניהם כלל... וכדאיתא בפסחים קי"ח ע"ב על הפסוק (תהלים ס"ח): "בזר עמים קרבות יחפצו" – מי גרם להם לישראל שיתפזרו בעין אומות העולם? קריבות שהיו חפצים בה (התקרבותם אל הגויים).
ועיין גיליון וזאת הברכה תשי"א שאלה ב'.
ועיין גיליון שמות תש"ו שאלה ב'.
1. הסבר מהו - לפי דבריו - שבחם הגדול של ישראל.
2. במה נוטה בעל העמק דבר בפירושו מפשט הפסוק?
3. במה יש להכיר בדבריו את השפעת זמנו? נגד איזה זרם מכוונים דבריו?