| א. שאלה בהתנהגותו של יוסף |
ר' יצחק מוינא, בעל אור זרוע (1200-1270) שואל:
תימה, צדיק גדול כיוסף ציער את אביו ולא הודיעו מיד כי הוא חי ושליט בכל הארץ?
תימה, צדיק גדול כיוסף ציער את אביו ולא הודיעו מיד כי הוא חי ושליט בכל הארץ?
ותמהו בשאלה זו כל המפרשים.
ועיין לשאלה זו:
ד"ה ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם: עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י. ולפי דעתי שהדבר בהפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי 'אנחנו' ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימין עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה. ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם, ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת. גם הענין השני שעשה להם בגביע לא שתהיה כוונתו לצערם, אבל חשד אולי יש להם שנאה בבנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו, או שמא הרגיש בנימין שהיה ידם ביוסף ונולדה ביניהם קטטה ושנאה, ועל כן לא רצה שילך עמהם בנימין אולי ישלחו בו ידם עד בדקו אותם באהבתו. ולזה נתכוונו בו רבותינו בבראשית רבה (צ"ג ט'): "אמר רבי חייא בר' אבא כל הדברים שאתה קורא שדיבר יהודה בפני אחיו עד שאתה מגיע ולא יכול יוסף להתאפק היה בו פיוס ליוסף פיוס לאחיו, פיוס לבנימין. פיוס ליוסף, ראה היאך נותן נפשו על בניה של רחל וכו'".
וכן אני אומר שכל העניינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון. אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקווה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו.
ד"ה וידברו אליו את כל דברי יוסף: יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי (בראשית מ"ט ג'-ז'). ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, ולכך נאמר: "ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר" וגו', ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים.
And they told him all the words of Joseph: It appears to me according to the simple meaning that throughout all the days of his life, Jacob was never told that the brothers sold Joseph. Rather he thought that he got lost in the field and that the ones that found him took him and sold him to Egypt. For the brothers did not want to tell him their sin, especially since they feared for their lives, lest he get enraged and curse them.... And Joseph did not want to tell him because of his good ethics. And it therefore states (Genesis 50:16-17), "Your father commanded before his death, saying... 'Please now forego the sin of your brothers.'" And if Jacob had known about this matter, it would have been fitting for them to beseech the face of their father at his death to command Joseph from his [own] mouth - as he would not raise [himself against his father] and violate his words. And [then] they would not have been in danger, and they would not have needed to make up words from their hearts (that he had not said).
ועיין גיליון ויחי תשי"א שאלה ה'.
מהן התשובות הניתנות בזה לשאלה הנ"ל?
| ב. שאלה בהתנהגותו של יהודה |
נשאל בספר שמן המור לר' אברהם פלאהם (במאה ה-19):
העירני על כך אבי מורי – יפלא על יהודה, אם היה לו טענות נגד יוסף על דבר בנימין, מדוע שתק תחילה והודה ואמר (מ"ד ט"ז – סוף פרשת מקץ) "הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו", והנה הסכים על המשפט. ואחר אשר שמע מפי יוסף, כי הוא רוצה להתחסד עמהם ולהקל הדין (מ"ד י"ז) "אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם" – אז יצא עליו בטענות "ויגש אליו יהודה..."
העירני על כך אבי מורי – יפלא על יהודה, אם היה לו טענות נגד יוסף על דבר בנימין, מדוע שתק תחילה והודה ואמר (מ"ד ט"ז – סוף פרשת מקץ) "הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו", והנה הסכים על המשפט. ואחר אשר שמע מפי יוסף, כי הוא רוצה להתחסד עמהם ולהקל הדין (מ"ד י"ז) "אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם" – אז יצא עליו בטענות "ויגש אליו יהודה..."
מדוע הודה תחילה והסכים? תשובות ניתנו על ידי המפרשים לשאלה זו. נסה לענות עליה.
| ג. בין "קרב" ובין "נגש" |
"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"
Then Judah came near unto him, and said: ‘Oh my lord, let thy servant, I pray thee, speak a word in my lord’s ears, and let not thine anger burn against thy servant; for thou art even as Pharaoh.
אברבנאל מקשה:
מה עניין זאת ההגשה, והלא יהודה היה מדבר עמו קודם זה ולפניו היה עומד, ומאין ניגש ואנה ניגש?
מה עניין זאת ההגשה, והלא יהודה היה מדבר עמו קודם זה ולפניו היה עומד, ומאין ניגש ואנה ניגש?
1. ענה לשאלתו. ועיין במדבר ל"ב ט"ז!
מלבי"ם, באילת השחר (הקדמתו לפירושו לויקרא) כלל תל"ד:
יש ההבדל בין 'קרב' ובין 'נגש', שהקריבה היא בשניים שווים, וההגשה היא בקטן לפני גדול, ובכל מקום שיש בו טורח או מורא. (ו"מקריב" "מגיש" לגבי קרבן, מובדלים במה ש"מקריב" מורה על קרבן קבוע ו"מגיש" מורה על קרבן בלתי קבוע).
יש ההבדל בין 'קרב' ובין 'נגש', שהקריבה היא בשניים שווים, וההגשה היא בקטן לפני גדול, ובכל מקום שיש בו טורח או מורא. (ו"מקריב" "מגיש" לגבי קרבן, מובדלים במה ש"מקריב" מורה על קרבן קבוע ו"מגיש" מורה על קרבן בלתי קבוע).
השווה:
" וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ"
And they saw him afar off, and before he came near unto them, they conspired against him to slay him.
"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"
"גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ"
And Joseph said unto his brethren: ‘Come near to me, I pray you.’ And they came near. And he said: ‘I am Joseph your brother, whom ye sold into Egypt.
הסבר את שינויי הלשון על פי הכלל הניתן במלבי"ם!
| ד. יוסף לא רצה לבייש אחיו |
"וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו
וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי
וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו"
Then Joseph could not refrain himself before all them that stood by him; and he cried: ‘Cause every man to go out from me.’ And there stood no man with him, while Joseph made himself known unto his brethren.
תנחומא ויגש ה':
אמר ר' שמואל בר נחמן: לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו, (=ירצו אחיו להרגו), אין כל בריה בעולם יכולה להצילו ואין כל בריה תובעו. אלא כך אמר יוסף בלבו: מוטב שאהרג ולא אבייש אחיי בפני המצרים.
אמר ר' שמואל בר נחמן: לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו, (=ירצו אחיו להרגו), אין כל בריה בעולם יכולה להצילו ואין כל בריה תובעו. אלא כך אמר יוסף בלבו: מוטב שאהרג ולא אבייש אחיי בפני המצרים.
**
1. היכן מצינו בפרשת וישב מעשה של הקרבה עצמית מתוך רצון שלא לבייש?
2. הסבר, מהם האמצעים השונים שנקט בהם יוסף בדבריו (מ"ה א'-י"ג), כדי שלא לבייש את אחיו?