Encyclopaedia Judaica (2007): SHULḤAN ARUKH (Heb. שֻלְחָן עָרוּךְ ;ׁ “the prepared table”), name of a code written by Joseph *Caro, similar in form to the Arba’ah Turim of *Jacob b. Asher, but more concise and without stating any sources. The book is in fact a halakhic synopsis of Caro’s previous commentary on the Turim, the Beit Yosef.
It is divided into the same four major sections as the former: Oraḥ Ḥayyim, concerning the daily commandments, Sabbaths, and the festivals; Yoreh De’ah, dealing with various subjects, such as dietary laws, interest, purity, and mourning; Even ha-Ezer, on marriage, divorce, and related topics; and Ḥoshen Mishpat, dealing with civil and criminal law. In his decisions Caro relied on Isaac *Alfasi, *Maimonides, and *Asher b. Jehiel, generally following any two in cases of disagreement. The book was first printed in Venice in 1565 and notwithstanding serious objections to the work, ultimately became accepted as the code of Jewish law par excellence after amendments had been added by Moses *Isserles and other commentaries of later halakhic authorities had been written on it.
ט' ציבורין של מצה וא' של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם נטל חמץ או אם נטל מצה ונכנס לבית בדוק צריך לחזור ולבדקו (מיהו אם הככר קטן שיכול העכבר לאכול תלינן להקל שאכלו וא"צ לבדוק (טור) שכל הקבוע כמחצה על מחצה ואם פירש הככר ממקום קביעתו ונטלו העכבר משם א"צ לחזור ולבדוק דכל דפריש מרובא פריש:
תערובת חמץ עוברים עליו משום בל יראה ובל ימצא כגון המורייס וכותח הבבלי ושכר המדי וכל כיוצא באלו מדברים הנאכלים אבל דבר שיש בו תערובות חמץ ואינו ראוי לאכילה מותר לקיימו בפסח כגון עריבת העבדנין שנתן לתוכו קמח ועורות אפי' נתנן שעה אחת קודם הביעור ה"ז מותר לקיימו ואם לא נתן העורות ונתן הקמח קודם ג' ימים לשעת הביעור מותר לקיימו שהרי נפסד והבאיש תוך ג' ימים חייב לבער וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריאק"ה שנתן לתוכן חמץ מותר לקיימן בפסח שהרי נפסד צורת החמץ:
קדרות של חרס שנשתמש בהם חמץ כל השנה אפילו אותם שעושים בהם דייס' ומיני קמחים משפשפן היטב בענין שלא יהא חמץ ניכר בהם ומותר לשהותן לאחר הפסח להשתמש בהם בין במינו בין שלא במינו ומצניען בפסח במקום צנוע שאינו רגיל לילך שם כדי שלא יבא להשתמש בהם בפסח וטוב לסוגר' בחדר ולהצניע המפתח אבל היסק שיסיקם באש אינו מועיל להם ולא לשום כלי חרס שנשתמש בהם חמין אפילו שלא ע"י האור אלא שעירה לתוכו רותחין: הגה ויש אוסרים אפילו בכלי שני (המגיד פ"ה) ואפילו אם ימלאום גחלים דחיישי' דלמא חייס עלייהו שמא פקעו (פי' שמא יתבקעו) ולא עביד להו הסקה מעליא ומיהו אם החזירן לכבשן שמצרפן בו כלי חרש חדשים מותר דכיון שמכניסן להיסק גדול כזה ודאי לא חייס עלייהו דילמא פקעי אבל לתנורים שלנו לא: הגה כל כלי הצריך ליבון או הגעלה אסור להשתמש בו אפי' צונן בלא הכשר (מרדכי ר"פ כל שעה) וע' בי"ד סי' קכ"א:
אלו דברים שיוצאים בהם ידי חובת מצה בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשבולת שועל ובשיפון (והמנהג ליקח לכתחלה חטים) (מהרי"ל) אבל לא באורז ושאר מיני קטנית וגם אינם באים לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל: הגה ויש אוסרים (טור והגהות מיימוני פ"ה ומרדכי פ' כל שעה) והמנהג באשכנז להחמיר ואין לשנות מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם ואינן אוסרין אם נפלו לתוך התבשיל וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית (ת"ה סי' קי"ג) וזרע אקליז"א (מהרי"ל) ועני"ס אליינד"ר אינן מיני קטניות ומותר לאכלן בפסח כן נראה לי:
יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום כדי לאכול מיד כשתחשך ואף אם הוא בבית המדרש יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקו' שלא ישנו אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך:
מוזגין לו כוס ראשון ומקדש עליו ומברך שהחיינו ואם חל בשבת אומר ויכולו ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה"ז ואם שכח להבדיל ולא נזכר עד שהתחיל ההגדה ישלים ההגדה עד גאל ישראל ואחר כך יבדיל: הגה ואין ליטול ידיו כלל קודם קידוש (רבי' ירוחם והרא"ש בתשובה ומרדכי פרק ע"פ) ואם אין ידיו נקיות יטול מעט אבל אין לברך על הנטילה ובעל הבית לא ימזוג בעצמו רק אחר ימזוג לו דרך חירות (מהרי"ב):
שותה כוס שני ואין מברך עליו לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה שאין מברכין בורא פרי הגפן כי אם על כוס של קידוש ועל כוס של ברכת המזון ואין מברכין על הגפן כי אם אחר כוס רביעי: הגה והמנהג בין האשכנזים לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס אבל ברכה אחרונה אין מברכין רק אחר האחרון לבד וכן דעת רוב הגאונים:
אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר: הגה ולא יאכלנו בשני מקומות דלא עדיף מאלו הפסיק בשינה דאסור משום דהוי כשני מקומות (טור):
אחר ארבע כוסו' אינו רשאי לשתות יין אלא מים: הגה וכל המשקים דינן כיין (בית יוסף) ומי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול (מרדכי):
נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים):
Women have the custom not to do work from Pesach until Shavu'ot, from sunset onwards.