שומא הדר לעולם - שיעור וחזרה

שלום ללומדות החרוצות. ראשית, עוד לפני שנתחיל, אנחנו יודעים שמדובר כאן בעניני שמירה. נעיין בחוקי שומרים שבתורה:

שומר חינם

(ו) כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ כֶּ֤סֶף אֽוֹ־כֵלִים֙ לִשְׁמֹ֔ר וְגֻנַּ֖ב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ אִם־יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנָֽיִם׃ (ז) אִם־לֹ֤א יִמָּצֵא֙ הַגַּנָּ֔ב וְנִקְרַ֥ב בַּֽעַל־הַבַּ֖יִת אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֥אכֶת רֵעֵֽהוּ׃ (ח) עַֽל־כָּל־דְּבַר־פֶּ֡שַׁע עַל־שׁ֡וֹר עַל־חֲ֠מוֹר עַל־שֶׂ֨ה עַל־שַׂלְמָ֜ה עַל־כָּל־אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר־שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ׃

שומר שכר

(ס) (ט) כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ חֲמ֨וֹר אוֹ־שׁ֥וֹר אוֹ־שֶׂ֛ה וְכָל־בְּהֵמָ֖ה לִשְׁמֹ֑ר וּמֵ֛ת אוֹ־נִשְׁבַּ֥ר אוֹ־נִשְׁבָּ֖ה אֵ֥ין רֹאֶֽה׃ (י) שְׁבֻעַ֣ת יְהוָ֗ה תִּהְיֶה֙ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֣אכֶת רֵעֵ֑הוּ וְלָקַ֥ח בְּעָלָ֖יו וְלֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃ (יא) וְאִם־גָּנֹ֥ב יִגָּנֵ֖ב מֵעִמּ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם לִבְעָלָֽיו׃ (יב) אִם־טָרֹ֥ף יִטָּרֵ֖ף יְבִאֵ֣הוּ עֵ֑ד הַטְּרֵפָ֖ה לֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃ (פ)

שואל

(יג) וְכִֽי־יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ־מֵ֑ת בְּעָלָ֥יו אֵין־עִמּ֖וֹ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃ (יד) אִם־בְּעָלָ֥יו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם

שוכר

אִם־שָׂכִ֣יר ה֔וּא בָּ֖א בִּשְׂכָרֽוֹ׃ (ס)

Exodus 22:6-14

(6) When a man gives money or goods to another for safekeeping, and they are stolen from the man’s house—if the thief is caught, he shall pay double; (7) if the thief is not caught, the owner of the house shall depose before God that he has not laid hands on the other’s property. (8) In all charges of misappropriation—pertaining to an ox, an ass, a sheep, a garment, or any other loss, whereof one party alleges, “This is it”—the case of both parties shall come before God: he whom God declares guilty shall pay double to the other. (9) When a man gives to another an ass, an ox, a sheep or any other animal to guard, and it dies or is injured or is carried off, with no witness about, (10) an oath before the LORD shall decide between the two of them that the one has not laid hands on the property of the other; the owner must acquiesce, and no restitution shall be made. (11) But if [the animal] was stolen from him, he shall make restitution to its owner. (12) If it was torn by beasts, he shall bring it as evidence; he need not replace what has been torn by beasts. (13) When a man borrows [an animal] from another and it dies or is injured, its owner not being with it, he must make restitution. (14) If its owner was with it, no restitution need be made; but if it was hired, he is entitled to the hire.

כעת, נעיין בסוגיה שלנו, "שומא הדר לעולם", הלקוחה ממסכת בבא מציעא, דף ל"ה, עמוד א'. (האם אתן זוכרות לאיזה סדר שייכת מסכת זו?)

בבא מציעא ל״ה א:ח׳-י״ב

1. ההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה.
2. אמר ליה: הב לי כיפי.
3. אמר ליה: לא ידענא היכא אותבינהו.
4. אתא לקמיה דרב נחמן.
5. אמר ליה: כל 'לא ידענא' - פשיעותא היא; זיל שלים!
6. לא שילם.
7. אזל רב נחמן, אגביה לאפדניה מיניה.
8. לסוף אישתכח כיפי - ואיקור.
9. אמר רב נחמן: הדרי כיפי למרייהו, והדרא אפדנא למרה.

[...]

10. למימרא, דסבר רב נחמן דשומא הדר?

11. שאני התם, דשומא - בטעות הוה; דקא הוו כיפי מעיקרא.
12. אמרי נהרדעי: שומא הדר עד תריסר ירחי שתא.
13. ואמר אמימר: אנא מנהרדעא אנא, וסבירא לי: שומא הדר לעולם.
14. והלכתא: שומא הדר לעולם, משום שנאמר: "ועשית הישר והטוב" (דברים ו', 18)

Bava Metzia 35a:8-12

§ The Gemara relates: A certain man deposited jewels [keifei] with another. When the period of the deposit was complete, the owner of the jewels said to the bailee: Give me the jewels. The bailee said to him in response: I do not know where I placed them. The matter came before Rav Naḥman, who said to the bailee: Every circumstance where a bailee claims: I do not know where I placed them, is in and of itself negligence. Go pay him for the jewels. The bailee did not pay. Rav Naḥman went and gave instructions to repossess his palace and sell it to pay for the jewels. Ultimately, not only were the jewels found, but they had also increased in value. Rav Naḥman said: The jewels return to their initial owner, and the palace returns to its owner, and the bailee does not profit from the increase in the value of the jewels. Rava said: I was sitting at that time studying before Rav Naḥman, and our chapter of study was this chapter: One who deposits, which is relevant to this case. And I said to Rav Naḥman: Isn’t this the case of a bailee who paid the owner and did not wish to take an oath? And it is the bailee who receives the double payment, ostensibly because once he paid, the owner transfers ownership of the item to him. And Rav Naḥman did not answer me, and he did well that he did not answer me, as the question was not worthy of an answer. Rava continues: What is the reason he did not answer me? The reason is that the cases cannot be compared. There, in the case of the mishna, the bailee paid at his own initiative. He did not inconvenience the owner by compelling him to go to court. Therefore, the owner transfers ownership of the deposit to the bailee. Here, in the case involving the jewels, the bailee inconvenienced the owner and compelled him to go to court. Consequently, the owner does not transfer ownership of the deposit to the bailee. The Gemara asks: Is this to say that Rav Naḥman holds that after property is repossessed in order to pay an unpaid debt based on the court’s appraisal of the article’s value, it is returned if the debtor pays the debt? The Gemara rejects that conclusion: In general, the item is not returned. But it is different there, in the case of the jewels, as it was an erroneous appraisal, in that the jewels were in the possession of the bailee from the outset and he was merely unable to locate them. With regard to the reversal of an appraisal, the Sages of Neharde’a say: After property is repossessed in order to pay an unpaid debt based on the court’s appraisal of the article’s value, it is returned to the debtor, provided he repays the debt from the time of the appraisal until the twelve months of the year have passed. And Ameimar said: I am from Neharde’a, and nevertheless, I hold that repossession based on an appraisal of an article’s value can always be returned. If the debtor pays his debt, he can reclaim his property at any point. The Gemara rules: And the halakha is that repossession based on an appraisal can always be returned, due to the fact that it is stated: “And you shall do that which is right and good” (Deuteronomy 6:18). The owner of property appreciates his property more than another person would. Therefore, once the debtor repays his debt to the creditor, legal formalism should not prevent return of the debtor’s property.

תוכלו להיעזר בפירוש שטיינזלץ לסוגיה (אגב, שימו לב שאם תלחצו פשוט על המקור עצמו, מהתלמוד, ייפתחו לכן משמאל אפשרויות שונות לקישורים, ובהן גם פירוש שטיינזלץ):

מסופר: ההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה [אדם אחד הפקיד תכשיטים אצל חבירו] ולאחר זמן אמר ליה [לו] המפקיד: הב [תן] לי כיפי[את התכשיטים]! אמר ליה [לו]: לא ידענא היכא אותבינהו [איני יודע,שכחתי, היכן שמתי אותם]. אתא לקמיה [בא הדבר לפני] רב נחמן, אמר ליה [לו] רב נחמן לשומר: כל "לא ידענא [אינני יודע] " פשיעותא[רשלנות] היא, זיל שלים [לך שלם]. לא שילם. אזל [הלך] רב נחמן אגביה לאפדניה מיניה [והגבה הורה לקחת ממנו את ארמונו] ולמכרו, ולשלם במחירו עבור התכשיטים. לסוף אישתכח כיפי ואיקור [לבסוף נמצאו באמת התכשיטים ולא עוד אלא שהתייקרו]. אמר רב נחמן: הדרי כיפי למרייהו והדרא אפדנא למרה [חוזרים התכשיטים לבעליהם הראשוןוחוזר הבית לבעליו] ומחזיק הפקדון איננו מרויח מהתייקרות התכשיטים.
[...]
ושואלים: למימרא [האם לומר] שסבר רב נחמן בכלל ששומא[הערכה] ששמים חפץ מסויים עבור תשלום חוב הדר [חוזר], שמבטלים את המכירה הפומבית כאשר החייב מוכן לשלם את החוב? ודוחים: אין מזה כל ראיה, שכן שאני התם [שונה שם] דשומא [שההערכה]והמכירה בטעות הוה [היתה], דקא הוה כיפי מעיקרא [שהרי היו התכשיטים מתחילה] בידי שומר הפקדון, ורק נשכח ממנו מקומם.

לגופה של הבעיה בענין חזרה בשומה אמרי נהרדעי [אמרו חכמינהרדעא]: שומא [הערכה] הדר [חוזרת ומתבטלת עד תריסר ירחי שתא[שנים עשר ירחי שנה], שאם החייב משלם את החוב, מחזירים לו את רכושו שנמכר. ואמר אמימר: אנא [אני, עצמי] מנהרדעא אנא [אני]ובכל זאת סבירא לי [סבור אני] כי שומא הדר [הערכה חוזרת] לעולם,שכל זמן שמחזיר את החוב יכול לקבל את רכושו בחזרה. ומסכמים,והלכתא [ופסק הלכה הוא]: שומא הדר [הערכה חוזרת] ומתבטלתלעולם, משום שנאמר "ועשית הישר והטוב" (דברים ו, יח), שוודאי רוצה בעל החפץ בחפץ שלו יותר מאדם אחר, וראוי לדאוג להחזירו לו, ואין לגרום לו צער על ידי עמידה על דקדוקי מקח וממכר.

והנה גם פירוש רש"י, שאנחנו צריכים להכיר:

דהא הוו כיפי מעיקרא - שהרי בתחילת השומא היו הנזמים בידו ולא היה יודע, דאילו היה יודע שכן - לא שָׁמוּ לו הטרקלין, אבל שומא שבית-דין שָׁמִין על שאין לו מעות והוא חייב לו, הרי הוא כמֶכֶר גמור ואינה חוזרת: