כְּזָבִים

ב ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא

[אני ראיתי צפרדע אחת שהיתה גדולה כמו מבצר] הגרוניא,

ואקרא [המבצר] של הגרוניא כמה הויא [הוא]? שתין בתי [כשישים בתים].

אתא תנינא [בא תנין] בלעה את הצפרדע,

אתא פושקנצא ובלעה לתנינא [בא עורב ובלע את התנין]

וסליק יתיב באילנא [ועלה וישב באילן].

תא חזי [בוא וראה] כמה נפיש חיליה דאילנא [גדול כוחו של האילן] שיכול לשאת אותו. אמר רב פפא בר שמואל: אי [אם] לא הואי התם [הייתי שם] ורואה זאת, לא הימני [הייתי מאמין].

ד ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה],

וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה [וראינו דג אחד שישב לו חול על גבו וצמח עשב עליו],

סברינן יבשתא [חשבנו שיבשה] היא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה [ועלינו ואפינו ובישלנו על גבו],

וכד חם גביה אתהפיך [וכאשר התחמם גבו התהפך],

ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן [ואם לא שהיתה קרובה הספינה אלינו, היינו טובעים].

ג ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה [וראינו דג אחד שישבה לו אוכלת טיט, מין שרץ בנחיריו והרגתו],

ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא [ודחו אותו המים את הדג, וזרקוהו לחוף].

וחרוב מיניה שתין מחוזי [ונחרבו ממנו, מאותו דג שהושלך, ששים מחוזות],

ואכול מיניה שתין מחוזי [ואכלו ממנו, מבשרו, ששים מחוזות],

ומלחו מיניה [ממנו] כדי לשמר את בשרו עוד שתין מחוזי [ששים מחוזות],

ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא [ומילאו מגלגל אחד של עינו שלוש מאות נאדות שמן].

וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא [וכאשר חזרנו לשם לאחר שנים עשר חודשי שנה],

חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא [ראינו שהיו מנסרים מעצמותיו קורות],

ויתבי למבנינהו הנך מחוזי [ויושבים לבנות אותם המחוזות שנחרבו].

ה ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה],

וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא [והלכה הספינה בין סנפיר לסנפיר, כלומר, לאורכו של דג אחד בין ראשו לזנבו שלושה ימים ושלושה לילות], והוא היה שט בכיוון הנגדי לספינה, כאשר איהו בזקיפא ואנן בשיפולא [הוא במעלה הים, כלומר, כנגד כיוון הרוח והגלים ואנו בירידה].

וכי תימא [ואם תאמר]: לא מסגיא ספינתא טובא [הלכה הספינה הרבה, מהר], ולכן הלכה הספינה שלושה ימים עד שחלפה על פני הדג, הרי כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר: ספינה זו, כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי [כזמן הנדרש לחימום קומקום של מים, שהוא זמן קצר ביותר, הולכת הספינה ששים פרסות], ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה [ויורה פרש חץ והיא קודמת לו לחץ] מרוב מהירותה. ואמר רב אשי: ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שייצי [אותו דג גילדן הים היה, שיש לו שני סנפירים].

ז ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא [פעם אחת היינו הולכים במדבר], וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו [וראינו אווזים ששמוטות כנפיהם מרוב שומנם] וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו [ויורדים נחלי שמן מתחתם].

אמינא להו [אמרתי להם]: אית לן בגוייכו חלקא לעלמא דאתי [יש לנו בכם חלק לעולם הבא]? חדא דלי גדפא, וחדא דלי אטמא [אחד הרים לי כנף, ואחד הרים לי רגל] כאומרים "כן".

כי אתאי לקמיה [כאשר באתי לפני] ר' אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין שאינם עושים תשובה, ואווזים אלה, העומדים וממתינים לינתן להם בשכרם, סובלים, משום שהם משמינים והולכים.