ב ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא
[אני ראיתי צפרדע אחת שהיתה גדולה כמו מבצר] הגרוניא,
ואקרא [המבצר] של הגרוניא כמה הויא [הוא]? שתין בתי [כשישים בתים].
אתא תנינא [בא תנין] בלעה את הצפרדע,
אתא פושקנצא ובלעה לתנינא [בא עורב ובלע את התנין]
וסליק יתיב באילנא [ועלה וישב באילן].
תא חזי [בוא וראה] כמה נפיש חיליה דאילנא [גדול כוחו של האילן] שיכול לשאת אותו. אמר רב פפא בר שמואל: אי [אם] לא הואי התם [הייתי שם] ורואה זאת, לא הימני [הייתי מאמין].
ד ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה],
וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה [וראינו דג אחד שישב לו חול על גבו וצמח עשב עליו],
סברינן יבשתא [חשבנו שיבשה] היא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה [ועלינו ואפינו ובישלנו על גבו],
וכד חם גביה אתהפיך [וכאשר התחמם גבו התהפך],
ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן [ואם לא שהיתה קרובה הספינה אלינו, היינו טובעים].
ג ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה [וראינו דג אחד שישבה לו אוכלת טיט, מין שרץ בנחיריו והרגתו],
ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא [ודחו אותו המים את הדג, וזרקוהו לחוף].
וחרוב מיניה שתין מחוזי [ונחרבו ממנו, מאותו דג שהושלך, ששים מחוזות],
ואכול מיניה שתין מחוזי [ואכלו ממנו, מבשרו, ששים מחוזות],
ומלחו מיניה [ממנו] כדי לשמר את בשרו עוד שתין מחוזי [ששים מחוזות],
ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא [ומילאו מגלגל אחד של עינו שלוש מאות נאדות שמן].
וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא [וכאשר חזרנו לשם לאחר שנים עשר חודשי שנה],
חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא [ראינו שהיו מנסרים מעצמותיו קורות],
ויתבי למבנינהו הנך מחוזי [ויושבים לבנות אותם המחוזות שנחרבו].
ה ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה],
וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא [והלכה הספינה בין סנפיר לסנפיר, כלומר, לאורכו של דג אחד בין ראשו לזנבו שלושה ימים ושלושה לילות], והוא היה שט בכיוון הנגדי לספינה, כאשר איהו בזקיפא ואנן בשיפולא [הוא במעלה הים, כלומר, כנגד כיוון הרוח והגלים ואנו בירידה].
וכי תימא [ואם תאמר]: לא מסגיא ספינתא טובא [הלכה הספינה הרבה, מהר], ולכן הלכה הספינה שלושה ימים עד שחלפה על פני הדג, הרי כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר: ספינה זו, כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי [כזמן הנדרש לחימום קומקום של מים, שהוא זמן קצר ביותר, הולכת הספינה ששים פרסות], ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה [ויורה פרש חץ והיא קודמת לו לחץ] מרוב מהירותה. ואמר רב אשי: ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שייצי [אותו דג גילדן הים היה, שיש לו שני סנפירים].
ז ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא [פעם אחת היינו הולכים במדבר], וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו [וראינו אווזים ששמוטות כנפיהם מרוב שומנם] וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו [ויורדים נחלי שמן מתחתם].
אמינא להו [אמרתי להם]: אית לן בגוייכו חלקא לעלמא דאתי [יש לנו בכם חלק לעולם הבא]? חדא דלי גדפא, וחדא דלי אטמא [אחד הרים לי כנף, ואחד הרים לי רגל] כאומרים "כן".
כי אתאי לקמיה [כאשר באתי לפני] ר' אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין שאינם עושים תשובה, ואווזים אלה, העומדים וממתינים לינתן להם בשכרם, סובלים, משום שהם משמינים והולכים.
"בקורס הסיירים הראשון במשמר-העמק, ישבו ערב אחד כל האריות סביב המדורה. שתו קפה וסיפרו כזבים, בין האריות ישב גדי צעיר בשם ג'ורי ותלה עיניים חולמות באש. כשהשתרר לרגע שקט, נשא ג'ורי את עיניו לשמיים ואמר: "אה, שמי קיץ זרועי כוכבים" החברה העמידו את ספלי הקפה והסתכלו בו בתמהון.
"שמע ג'ורי" אמר גיורא זייד, מה אתה מדבר כל כך הרבה, תכתוב שירים"
ג'ורי קיבל את דבריו ברצינות.
מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 12.
אחר כך אנחנו מעלים את הירח ומחזיקים אותו
כל הלילה עד שהזרוע מתקשה.
יואל הופמן Corriculum Vitae 51
אני יכול עכשו לגלות סוד. לבית הספר העממי
שברחוב הרצל פנת הרב קוק (שהיה שיך לציונים הכלליים) היו כנפים
נכון. בדרך כלל הכנפים היו מקפלות, אבל
בבקר, כששרנו 'אדון עולם' (אשר מלך וכו')
הוא (כלומר בית הספר) פרש את הכנפים ויכלת
לראות אותן מן החלון
שם, 55
