Ner Adonai neshmat adam . . . so begins the verse from Proverbs 20:27. The "lifebreath of man" is the soul - which God breathed into each of us. The "lamp of the Lord" is sometimes rendered as "the candle of God" - the soul is considered a person's light. My Hebrew name, Shevach (praise) Uri (my light) means that we praise God for giving us our soul, our light - and, as I was once told, our purpose in shedding God's light on the world.
This verse is discussed in Chassidic thought, including in several works by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz - for example, the book titled, The Candle of God: Discourses on Hasidic Thought. Below is a photo of some of my Steinsaltz books, with the Candle of God in the foreground.

I also encountered this verse in studying the Tanya, and below is the section from the Sefaria library, which is not translated into English. The blue text is the verse "ner Hashem neshmat adam" and the red text begins to explain that the souls of the Jewish people are like the candle's flame, "whose nature it is always to flicker upward" - as the flame seeks to part from the wick and unite with its source above . . . . for more discussion, I recommend Lessons in Tanya (Kehot Publication Society), which is my source for the translation excerpt (see volume 1, chapter 19, pp. 265-266).
ולתוספת ביאור, צריך לבאר היטב מה שכתוב: (משלי כ כז): "נר ה' נשמת אדם". פירוש, שישראל הקרויים אדם, נשמתם היא למשל כאור הנר, שמתנענע תמיד למעלה בטבעו: מפני שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה, ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח, כמו שכתוב בעץ חיים. ואף שעל ידי זה יכבה ולא יאיר כלום למטה, וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו, אף על פי כן בכך הוא חפץ בטבעו. כך נשמת האדם, וכן בחינות רוח ונפש, חפצה וחשקה בטבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה ומקורה, בה' חי החיים ברוך הוא. הגם שתהיה אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי, ולא יישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון, אף על פי כן זה רצונה וחפצה בטבעה. וטבע זה הוא שם המושאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת, וגם כאן, הכוונה שרצון וחפץ זה בנפש אינו בבחינת טעם ודעת ושכל מושג ומובן, אלא למעלה מהדעת ושכל המושג והמובן. והיא בחינת חכמה שבנפש, שבה אור אין סוף ברוך הוא. וזהו כלל בכל סטרא דקדושה, שאינו אלא מה שנמשך מחכמה שנקראת קודש העליון, הבטל במציאות באור אין סוף ברוך הוא המלובש בו ואינו דבר בפני עצמו כנזכר לעיל, ולכן נקרא כ"ח מ"ה. והוא היפך ממש מבחינת הקליפה וסטרא אחרא שממנה נפשות אומות העולם, דעבדין לגרמייהו ואמרין "הב! הב!" ו"הלעיטני!", להיות יש ודבר בפני עצמו כנזכר לעיל, הפך בחינת החכמה. ולכן נקראים מתים, כי (קהלת ז יב): "החכמה תחיה", וכתיב: (איוב ד כא): "ימותו ולא בחכמה". וכן הרשעים ופושעי ישראל קודם שבאו לידי נסיון לקדש השם, כי בחינת החכמה שבנפש האלהית עם ניצוץ אלהות מאור אין סוף ברוך הוא המלובש בה הם בבחינת גלות בגופם, בנפש הבהמית מצד הקליפה שבחלל השמאלי שבלב המולכת ומושלת בגופם, בסוד גלות השכינה, כנזכר לעיל. ולכן נקראת אהבה זו בנפש האלהית, שרצונה וחפצה לידבק בה' חיי החיים ברוך הוא, בשם "אהבה מסותרת", כי היא מסותרת ומכוסה בלבוש שק דקליפה בפושעי ישראל, וממנה נכנס בהם רוח שטות לחטוא, כמאמר רז"ל: (סוטה ג, א): "אין אדם חוטא וכו'". אלא שגלות הזה לבחינת חכמה אינו אלא לבחינה המתפשטת ממנה בנפש כולה להחיותה. אבל שורש ועיקר של בחינת חכמה שבנפש האלהית הוא במוחין, ואינה מתלבשת בלבוש שק דקליפה שבלב בחלל השמאלי בבחינת גלות ממש. רק שהיא בבחינת שינה ברשעים, ואינה פועלת פועלתה בהם כל זמן שעסוקים בדעתם ובינתם בתאוות העולם. אך כשבאים לידי נסיון בדבר אמונה, שהיא למעלה מהדעת, ונגעה עד הנפש לבחינת חכמה שבה, אזי היא ניעורה משנתה ופועלת פעולתה בכח ה' הלמובש בה. וכמו שכתוב: (תהלים עח סה): "ויקץ כישן ה'", לעמוד בנסיון באמונת ה' בלי שום טעם ודעת ושכל מושג לו, להתגבר על הקליפות ותאוות עולם הזה בהיתר ובאיסור שהורגל בהם, ולמאוס בהם, ולבחור לו ה' לחלקו ולגורלו, למסור לו נפשו על קדושת שמו. ואף כי הקליפות גברו עליו כל ימיו ולא יכול להם, כמאמר רז"ל שהרשעים הם ברשות לבם, מכל מקום כשבא לידי נסיון בדבר אמונה בה' אחד, שיסודתה בהררי קודש, היא בחינת חכמה שבנפש האלהית, שבה מלובש אור אין סוף ברוך הוא, הרי כל הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו ממש לפני ה', כדכתיב: (ישעיהו מ יז): "כל הגוים כאין נגדו וגו'"; וכתיב: (תהלים צב י): "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו וגו'"; וכתיב: (תהלים סח ג): "כהמס דונג מפני אש יאבדו וגו'"; וכתיב: (תהלים צז ה): "הרים כדונג נמסו". והנה, אור ה' אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמה שבנפש, גדול ועצום כוחו כל כך לגרש ולדחות הסטרא אחרא והקליפות, שלא יוכלו יגעו אפילו בלבושיו, שהם מחשבה דיבור ומעשה של אמונת ה' אחד, דהיינו לעמוד בנסיון למסור נפשו: אפילו שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונת ה' אחד, כגון להשתחוות לעבודה זרה אף שאינו מאמין בה כלל בליבו, וכן שלא לדבר תועה חס ושלום על אחדות ה' אף שאין פיו וליבו שווין, רק ליבו שלם באמונת ה'. וזה נקרא דחילו הנכלל ברחימו, שהיא אהבה הטבעית שבנפש האלהית שבכללות ישראל, שחפצה ורצונה בטבעה לידבק בשורשה ומקורה אור אין סוף ברוך הוא, שמפני אהבה זו ורצון זה היא ירֵאה ומפחדת בטבעה מנגוע בקצה טומאת עבודה זרה חס ושלום, שהיא נגד אמונת ה' אחד, אפילו בלבושיה החיצונים, שהם דיבור או מעשה בלי אמונה בלב כלל.
Chapter 19 (above) from Tanya is also explained on Chabad.org here:
https://www.chabad.org/library/tanya/tanya_cdo/aid/460103/jewish/Chapter-19.htm
and there is another article that references the verse on Chabad.org's Kabbalah Online site here:
https://www.chabad.org/kabbalah/article_cdo/aid/2212224/jewish/The-Soul-of-Man-is-the-Candle-of-Gd.htm
Below are some selections from the Sefaria library as I continue to explore this verse and what others have said about it over the ages. This sheet will likely continue to evolve.
(צה) צה) נר ה׳ נשמת אדם (משלי כ׳) – נר אלקים הכולל את שלשת היחודים הוי׳ה אהי׳ה, הויה אלקים, הו׳יה אד׳ני, כלם בחושבנא ״נר״ ויחודם בא בסוד יסוד.
(95) “A man’s soul is the lamp of the Lord” (Prov. 20:27) -- The words “lamp of the Lord” include the union of the three names of God: ' '. Altogether, in gematria, they equal [250]. Their uniqueness comes from the mystery of the sefira Yesod.
(א) כְּתִיב כְּתִיב: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. פֵּרֵשׁ בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: נֵר הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת נְשָׁמָה, רוּחַ, דְּאִנּוּן מְאִירִין כַּחֲדָא. וּנְשָׁמָה אִיהִי קַדִּישָׁא מְאֹד, עַל כֵּן הִיא מִתְעַטֶּפֶת בְּרוּחַ דֻּגְמַת מַלְבּוּשׁ. וְיֵשׁ עוֹד בָּאָדָם וְהוּא בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ, וְהוּא לְמַטָּה מֵהָרוּחַ, כִּי הַנְּשָׁמָה שָׁרוּי בַּמֹּחַ, בִּמְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְהָרוּחַ בַּלֵּב, נֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל יַד הַשְּׂמָאלִית. וְנֶפֶשׁ הוּא בַּכָּבֵד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבּוּי דָּם. וּכְנֶגֶד הַנֶּפֶשׁ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַשְּׁלשָׁה מִצְווֹת הַנִּזְכָּרִים מְאִירִים לְכָל חֵלֶק: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה. וְיָדוּעַ מַאַמְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי בְּמִצְוַת צִיצִית יֵשׁ חוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת, מִשּׁוּם דִּתְכֵלֶת דּוֹמֶה לְרָקִיעַ וְכוּ' וּלְכִסֵּא הַכָּבוֹד. וְעַל כֵּן מִצְוַת צִיצִית הוּא חוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת לְקַדֵּשׁ הַנֶּפֶשׁ בַּכָּבֵד, וְלָכֵן 'כָּבֵד' הוּא חָסֵר וָא"ו מִ'כְּבוֹד' הַשָּׁמַיִם, וּכְשֶׁהָאָדָם נִזְהָר בְּנַפְשׁוֹ לְבִלְתִּי לַחֲטֹא בָּהּ, הֲרֵי הוּא מְשַׁעְבֵּד גַּם הַנֶּפֶשׁ תַּחַת הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת.
(1) It is stated, “A lamp of Hashem is the soul of a man” (Mishlei 20:27). The Zohar (Parashas Mishpatim 99b) explains that ner, “lamp,” is an acronym for neshamah, ruach, the two aspects of the soul that shed light together. The neshamah is extremely holy, therefore it enwraps itself in the ruach like a garment. There is also a third aspect of the soul called the nefesh, which is a lower level than the ruach. The seat of the neshamah is in the brain, near where the head tefillin are placed. The seat of the ruach is in the heart, across from the tefillin that are worn on the left arm. The seat of the nefesh is in the liver, which is filled with an abundance of blood. Corresponding to the nefesh the Holy One Blessed is He commanded us in the wearing of tzitzis. Thus the three commandments mentioned above illuminate all three aspects of the soul: the nefesh, the ruach and the neshamah. According to the well known teaching of the Sages, the tzitzis contains one techeles-colored thread because this shade of blue resembles the firmament and reminds us of the Throne of Glory. The purpose of this thread is to sanctify the nefesh, located in the liver, the main site of both the body’s blood and the trait of anger. The word kaved — “liver” — consists of the same letters as the word kavod — “honor” or “glory,” except that it is missing the letter vav. This deficiency is what separates it from the “glory” of Heaven. If a person is protective of his nefesh and does not sin with it, he thereby brings it, too, under the domain of holiness in a complete manner.
Among them, that our minds not muse on [doing] transgressions, nor desire them, nor resolve to do them and other similar things which are hidden in a man and observed by none but the Creator, as written "I the L-ord search the heart, I test the mind" (Jer. 17:10) and "the candle of G-d is the spirit of man, searching all the inner depths of the heart" (Prov. 20:27).
