על הניסים הוא קטע תפילה שנוסף לתפילת עמידה ולברכת המזון בפורים ובחנוכה. בקטע מתוארת הסכנה הגדולה שניצבה בפני היהודים בימי גזרות המן ואנטיוכוס, ונאמרת הודיה לקב"ה על הגאולה הניסית.
עלינו לשבח הוא החלק האחרון בתפילה ותזכורת לשליחות ההיסטורית והאוניברסלית של עם ישראל. חלק זה של התפילה מאפשר מעבר מן המציאות הגבוהה של התפילה למציאות של פעילות אנושית. תפילת "עלינו" כוללת שתי פסקאות, ולפי המסורת היא חוברה על ידי יהושע.
ערבית היא תפילת הערב. המרכיבים העיקריים בתפילה זו הם קריאת שמע, הברכות שלפניה ואחריה ותפילת שמונה־עשרה (עמידה). אף שעל פי המקורות המסורתיים התפילה נחשבת לתפילת רשות, בחלוף הזמן התקבל המנהג כחובה הלכתית לגברים.
מטרתן של ברכות השחר (ברכות השכמת הבוקר) היא הודיה לקב"ה בכל בוקר על כל הברכות שהרעיף על האדם בכלל ועל עם ישראל בפרט. עם הברכות הכלליות נמנות למשל הודיה על הראייה, על הכוח ועל הלבוש, ועם הברכות המיוחדות לעם ישראל נמנית למשל ברכת "עוטר ישראל בתפארה" על חבישת הכיפה או כיסוי הראש שהם הכתר (העטרה) של עם ישראל.
ברכה היא קריאה להשראת החסד האלוקי על אדם או על דבר מסוים. המברך יכול להיות אדם, מלאך או הקב"ה עצמו. ברכות נועדו להיטיב עם המתברך, כדוגמת ברכה לשפע חומרי או לצאצאים רבים.
הברכות הן הצהרות של הכרה בגדולת האל על מתנותיו ועל הקשר המיוחד שלו עם העם היהודי דרך המצוות. לברכות נוסחים רבים ושונים, אך משותפת להם הפתיחה "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם".
ההגדה היא טקסט יהודי קלאסי המהווה את הבסיס לליל הסדר. רובה של ההגדה נכתבה במהלך תקופת המשנה והתלמוד. כיום, ההגדה קיימת בנוסחים רבים בקהילות שונות אשר הוסיפו להגדה פיוטים ותפילות שונות במרוצת הדורות. ההגדה מחולקת ל-14 חלקים אשר המרכזים בהם הינם: קדש - קידוש היום, מגיד - רוב המלל שבהגדה המתאר את סיפור יציאת מצרים, מוציא מצה והלל.
קריאת ההַלֵּל מורכבת מפרקים קיג-קיח בספר תהילים ונאמרת ברוב המועדים. עם זאת, ישנם מועדים שבהם נאמרים רק חלק מפרקי ההלל, ואחרים שבהם אין אומרים הלל בכלל. פרקי התהילים הכלולים בהלל הם פרקי הודיה העוסקים בגאולה ציבורית ואישית של הבוטחים בה'.
הבדלה היא טקס המציין את צאת השבת. ההבדלה כוללת אמירת ברכה על יין, נר ובשמים ועוסקת במושג ההבחנה, או ההבדלה, על ידי השוואת ההבדלה בין השבת וימות השבוע להבדלה בין אור וחושך.
קבלת שבת היא תפילה שפותחה על ידי מקובלי צפת במאה השש־עשרה. התפילה מורכבת בעיקר מפרקי תהילים, אך היא כוללת גם מרכיבים נוספים, בהם הפיוט הנודע "לכה דודי" שנכתב בתקופה זו.
הקדיש היא תפילה הכתובה בארמית ונאמרת בסיום התפילה או במהלכה. בזמן חיבור התפילה הייתה הארמית שפה מדוברת ומובנת יותר מהעברית. התפילה מתארת את קדושת האל וגדולתו וקוראת להכרה של כלל האנושות במלכות האל.
המושג כוונה מתאר את ההתמקדות המחשבתית המומלצת בשעת התפילה, והיא העמידה לפני ה' ומשמעות המילים הנאמרות. אף שההלכה מכירה בלגיטימיות של תפילה עם כוונה מינימלית בלבד, היא כן דורשת מודעות למשמעות של הברכה הראשונה של תפילת עמידה.
קידוש הוא ברכה טקסית הנאמרת לפני סעודות שבת וחג. הברכה נאמרת בדרך כלל על היין וכוללת לפחות פסקה אחת הקשורה לקדושת היום. הקידוש העיקרי נאמר בלילה כדי לקדש את השבת או המועד הנכנסים.
לכה דודי הוא פיוט ליטורגי שנכתב על ידי שלמה אלקבץ, מקובל מן המאה השש־עשרה בצפת. פיוט זה הוא קטע התפילה העיקרי בתפילת קבלת השבת. יש לו גוון מיסטי עמוק, והוא פונה אל הקב"ה כבן זוג של עם ישראל ומזמין אותו לקבל את פני השבת יחד.
כלול בתפילות בעדות וקהילות שונות נאמרת ברכת מה טובו בתפילת הבוקר, והיא פותחת את השבח של בלעם לעם ישראל (במדבר כד, ה): "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". בלעם היה נביא נוכרי שנשכר לקלל את עם ישראל, אך אחרי ככלות הכול דווקא בירך אותם.
קדיש יתום הוא קדיש הנאמר על ידי אבלים בתחילת התפילה ובסופה וכן בזמנים אחרים. הקדיש הוא הצהרת אמונה בקב"ה, שעל פי המסורת עוזרת לנשמות הנפטרים שעליהם נאמר הקדיש.
ניגון הוא מלודיה שבדרך כלל איננה מלווה במילים. על פי רוב בתנ"ך לניגון תכונות מרוממות או משרות רוגע. החסידות הדגישה את הפוטנציאל הרוחני של הניגון: אחד התפקידים של האדמו"ר החסידי הוא שירה, ולפעמים גם חיבור ניגונים.
תפילות ראש השנה ויום הכיפורים מבוססות על מבנה התפילות היומיות. כמו בימים מיוחדים אחרים, אחרי תפילת שחרית נוספת תפילת מוסף, וביום הכיפורים נוספת גם תפילה חמישית בסוף היום. לתפילה בימים אלה נוספים תפילות, מזמורים ופיוטים מיוחדים.
הסליחות הן תפילות ומזמורי תשובה הנאמרים לקראת עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ובמהלכם. המרכיבים העיקריים של תפילות אלה הם הווידוי וחזרה על י"ג מידות של רחמים (שמות לד, ו-ז).
בתפילות שבת מוסיפים לתפילות הנאמרות בכל יום פרקי תהילים, מזמורים וקטעי תפילה מיוחדים. התורה נקראת בבוקר ובצוהריים, ופרק מספר נביאים נקרא בבוקר בלבד. בערב נאמרת תפילה מיוחדת לקבלת השבת.
שחרית היא תפילת הבוקר. בתפילה זו כלולים ארבעה חלקים עיקריים: קטעי הכנה וקריאה מקדימים, קריאת שמע וברכותיה, תפילת עמידה (שמונה־עשרה) וקטעי סיום. התורה נקראת בימים שני וחמישי, בשבת ובמועדים.
קריאת שמע היא תפילה ידועה השגורה בפי עם ישראל והיא כוללת שלושה קטעים מפסוקי התורה ומשפט אחד שאינו מן התנ"ך. המילים של קריאת שמע הן הצהרה על ייחוד האל, אהבתו וקבלת עול מצוות. קריאת שמע היא מצווה מהתורה הנאמרת פעמיים ביום, בתפילת שחרית ובתפילת ערבית. רבים שמתו על קידוש השם קראו את קריאת שמע לפני מותם כהצהרה על אמונתם.
שמונה־עשרה הוא מספר הברכות שסודרו באופן מקורי בתפילת עמידה. לתפילת עמידה שלושה חלקים: שבח, בקשה בפן הלאומי והאישי והודיה. החלק הראשון והאחרון בדרך כלל נאמרים ללא שינוי, אך החלק האמצעי יכול להשתנות לפי המועד.
שבע ברכות הן ברכות הנאמרות בטקס הנישואין עצמו ובסעודות החגיגיות הנערכות לכבוד החתן והכלה בשבוע שלאחר החתונה. תוכן הברכות משלב בין בקשה עבור הזוג הטרי ששמחה ואהבה שתשרה בביתם, הודיה לה' על בריאת האדם ותפילה על גאולה ובניין ירושלים.
תשליך הוא מנהג של אמירת תפילות ליד מקור מים בצוהרי ראש השנה. בתפילה נאמרת בקשה מהקב"ה שישליך את חטאי עם ישראל, כפי שבאופן סמלי היהודים מנערים את בגדיהם ומשליכים את חטאיהם למצולות.
ואהבת היא פתיחה לפסוקי התורה הבאים אחרי קריאת שמע (דברים ו, ה-ט) ועל כן נחשבים חלק מהותי מקריאת שמע. הקטע עוסק באהבה המוחלטת כלפי האל ובאופן שיש לשמר אהבה זו ולהעבירה לדורות הבאים.
הווידוי הוא התוודות על עוונות. הווידוי נאמר בזמנים מיוחדים, כדוגמת יום הכיפורים וסמוך למיתתו של אדם. יש שלל רשימות המפרטות את העוונות שהווידוי נאמר עליהם, אך יש בהן גמישות. הרשימה הארוכה ביותר נכתבה על ידי רבנו ניסים הבבלי, והיא כוללת מאות חטאים.
ברכת כהנים היא ברכה הנאמרת על ידי הכהנים אל בני ישראל. הציווי על הברכה כתוב בספר במדבר והיא כוללת שלושה פסוקים ומכאן הכינוי הנוסף לברכה: 'ברכה משולשת'. כיום, הכהנים מברכים את הברכה בכל יום בתפילת שחרית ובתפילת מוסף במהלך חזרת הש"ץ. בקהילות רבות בחוץ לארץ ברכת כהנים נאמרת רק בתפילות החגים.
A haftarah is a section from the Prophets section of the Bible, commonly read aloud in synagogues following the Torah reading on Shabbat and holidays. Each Torah portion has a corresponding and generally thematically connected haftarah portion, though the exact section of Prophets can vary by communal custom.
בית הכנסת (מלשון "כינוס") הוא המרכז הרוחני של הקהילה היהודית בכל מקום בעולם. היות שבתי הכנסת משמשים לתפילה, יש הלכות רבות בנוגע לאופן בנייתם ולְמה שמותר לעשות בתוכם וסביבם".
"The four parshiot" refers to four unique Torah selections that are read in synagogues, after the regular weekly Torah portion, before and throughout the Hebrew month of Adar. The four parshiot are: shekalim, read on the Shabbat before the month of Adar, zakhor, read on the Shabbat before the holiday of Purim, parah, generally read on the Shabbat after Purim, and hachodesh, read on the Shabbat before the Hebrew month of Nisan.
על פי המסורת, תפילה היא חלק מרכזי בעבודת ה' ומלווה את היהודי באופן יומיומי, בתפילות ציבור ובתפילות יחיד, בשבת ומועד וגם בימי חול. אנשי כנסת הגדולה קבעו את החובה להתפלל שלוש פעמים ביום. תפילות קבועות אלה הפכו להיות בין השאר, תחליף לקורבנות המקדש. נוסחי התפילות המרכזיות נקבעו על ידי חכמי המשנה ובכל דור נוספו עוד תפילות לסדר התפילה הקבוע.
דפי הנושא מציגים מקורות נבחרים מארון הספרים היהודי עבור אלפי נושאים. ניתן לדפדף לפי קטגוריה או לחפש לפי נושא ספציפי, ובסרגל הצד מוצגים הנושאים הפופולריים ביותר ואלה הקשורים אליהם. הקליקו ושוטטו בין הנושאים השונים כדי ללמוד עוד.
בעזרת התרומה שלכם נוכל להוסיף מקורות, תרגומים, לפתח כלים חדשים ללימוד ולשמור על גישה חופשית ללימוד תורה, בכל מקום ובכל זמן. הקדישו יום לימוד
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור