מקומות ואתרים

אֱדום, שמשמעותו הצבע האָדום, הוא שמה של הממלכה שהקים אחיו של יעקב, עֵשָׂו, שהתורה מתארת כמי שנולד "אדמוני כולו". ממלכת אדום הייתה אחת מאויביו של עם ישראל ומאוחר יותר זוהתה עם הרומאים ועם המערב בכלל. ממלכת אדום שכנה בירדן של ימינו.

אוהל מועד היה המבנה הארעי שבו השתמש משה כדי לתקשר עם אלוהים מחוץ למחנה ישראל לאחר חטא עגל הזהב. על פי רוב המסורות, אוהל מועד יצא מכלל שימוש לאחר הקמת המשכן (שמות מ, יז).

אלכסנדרייה נוסדה על ידי אלכסנדר הגדול במאה הרביעית לפנה"ס והייתה בירת מצרים עד לכיבוש המוסלמי במאה השביעית לספירה. העיר הייתה מרכז תרבות והשכלה במזרח התיכון הקדום ולכן נעשתה גם למרכז גדול של חיים יהודיים ולימוד תורה.

ארבע מלכויות הוא שם כולל לארבע אימפריות ששלטו בארץ ישראל והביאו לידי גלות עם ישראל – בבל, פרס, יוון ורומא. בחזון נבואי בספר דניאל ארבע האימפריות וארבע הגלויות הללו מיוצגות על ידי חיות.

ארבעת הנהרות הם נהרות שיצאו מגן עדן (בראשית ב, י–יד). הפרשנות המקובלת מזהה אותם עם החידקל, הפרת, הנילוס (או הגנגס) והנילוס הכחול.

לשמה של העיר המקראית באר שבע שתי משמעויות – "הבאר של השבועה" על שם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך מלך פלישתים במקום זה, ועל שם שבעת הבארות שחפר יצחק באזור.

בבל, השוכנת במסופוטמיה העתיקה, הייתה עיר הבירה של האימפריה הבבלית ונודעת בזכות מגדל בבל שנבנה בה. אף שהאימפריה הבבלית החריבה את בית המקדש בירושלים והגלתה את היושבים בארץ, אחת מהשלכותיה של גלות בבל היא יצירת התלמוד הבבלי.

בית אל הייתה עיר מקראית בהרי בנימין, קרובה לבית אל של ימינו. במקום זה חלם יעקב על מלאכים שעולים ויורדים בסולם ובנה מזבח לאלוהים, אך מאוחר יותר הפך המקום למוקד של עבודת אלילים.

בית המקדש נבנה בירושלים בידי שלמה המלך כדי להחליף את המשכן ואת המזבחות האחרים בארץ וכדי לשמש מרכז לחיים היהודיים ולעבודת הפולחן היהודית. החורבן הסופי של המקדש מתואר באריכות במקורות חז"ל.

לאחר חורבן בית המקדש הראשון בידי הבבלים ושליחת היהודים לגלות, בנו החוזרים מהגולה את בית המקדש השני באישורם של מלכי פרס החדשים. בית המקדש השני היה רחוק מאוד מתפארתו של בית המקדש הראשון.

ביתר היא עיר עתיקה הידועה בהיותה המעוז האחרון של היהודים במרד בר כוכבא במאה השנייה לספירה. במרד ניסו היהודים לשים קץ לכיבוש הרומי אך כשלו. הרומאים השתלטו על המבצר ועל העיר, החריבו אותם וטבחו בכל התושבים.

לאחר חורבן בית המקדש השני שימש אזור הגליל מוקד החיים היהודיים ומקום מושבה של הסנהדרין. בימי הביניים שוב נעשה הגליל מרכז של חיים יהודיים, תרבות ומיסטיקה.

יהודים הגיעו לראשונה לגרמניה כשנמלטו מרדיפות הרומאים. לאורך השנים ידעה יהדות גרמניה עליות ומורדות, ולפני מלחמת העולם השנייה הייתה זו הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה. בית הכנסת הרפורמי הראשון נחנך בגרמניה בשנת 1810.

דמשק היא אחת מן הערים העתיקות ביותר בעולם שהייתה בה התיישבות רציפה לאורך כל שנותיה, והיא מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך ובמקורות יהודיים אחרים. במקורות דמשק היא שם נרדף לארם, מדינת העם הארמי. כיום דמשק היא בירת סוריה.

הר גריזים והר עיבל הם שני הרים בשומרון הסמוכים לנהר הירדן. הר גריזים היה פורה ואילו הר עיבל צחיח, וכך הם היו מרחב מושלם לצורך מעמד הברכות והקללות המתואר בתנ"ך.

הר הבית הוא הגבעה בירושלים שעליה עמד בית המקדש. עקב קדושתו גם בהיעדרו של המקדש יש במקורות ההלכה דיונים אם בכלל מותר ליהודים לעלות אליו.

הר המוריה הוא כינוי תנ"כי להר הבית, ובו בוצעה עקדת יצחק. "מוריה" הוא אחד משמותיה של ירושלים.

הר סיני הוא המקום הידוע שבו משה ובני ישראל שמעו את עשרת הדיברות וקיבלו את התורה. אף שהמקום שימש את בני ישראל בשעתם הגדולה, ההר השוכן בלב מדבר סיני זכה לקדושה רק כאשר אלוהים התגלה מעליו.

משמעות המילה "שרון" היא מישור, וזה השם שניתן לחבל הארץ המשתרע בין הרי שומרון לחוף הים התיכון. האזכור המוכר ביותר של השרון בתנ"ך הוא במגילת שיר השירים.

ביהדות השהייה בחוץ לארץ היא יותר מהבדל גאוגרפי בלבד, אלא יש לה השלכות הלכתיות ותאולוגיות. ליהודים הגרים בחוץ לארץ יש הלכות שונות מאלה של החיים בארץ ישראל.

חצר המשכן הוא האזור שהקיף את האוהל המקודש של המשכן, והוא נתחם מבחוץ בווילונות. מזבח הקורבנות שעמד מחוץ לאוהל שכן בחצר המשכן.

במשך שנים רבות הייתה העיר טבריה שלחופי הכנרת אחת מן הערים החשובות ביותר בצפונה של ארץ ישראל. העיר נוסדה על ידי הרומאים ובחלוף השנים נעשתה מרכז יהודי גדול עם תעשיית דיג משגשגת.

לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש השני בשנת 70 לספירה העביר רבן יוחנן בן זכאי את הסנהדרין ליבנה. עם השנים הייתה יבנה למרכז חשוב של לימוד תורה והלכה וכן של פיתוח היהדות המוכרת לנו היום.

ים סוף שוכן לאורך מזרחהּ של מצרים. בתנ"ך מתוארת הימלטותם של בני ישראל ממצרים דרך ים סוף לאחר שבאורח נס חצה אותו אלוהים לשניים.

ירושלים הייתה עיר יבוסית שכבש דוד המלך והפך לעיר הבירה של ממלכת ישראל המאוחדת. כאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש בירושלים, הייתה העיר לסמל בלתי מעורער של העם היהודי ושל הקשר שלו לאלוהיו.

יריחו הייתה עיר מבוצרת ששכנה בגדה המערבית של הירדן והייתה היישוב הראשון שיהושע ובני ישראל פגשו עם כניסתם לארץ. יריחו מוזכרת גם לאחר מכן בתיאור ניסיונות בנייתה מחדש על אף קללה שהוטלה עליה.

השם ישראל הוא שמו השני של יעקב אבינו, שם שניתן לו מפי מלאך, ועל שמו נקראו בני ישראל שכוללים את שבטי ישראל, צאצאיו של יעקב. על פי התנ"ך ארץ ישראל הובטחה לאבות ולבני ישראל לאחר יציאת מצרים ובה שכנו ממלכות ישראל ויהודה. מקורות חז"ליים והלכתיים שונים מבטאים את קשר הדוק בין הקיום היהודי וארץ ישראל על ידי הלכות ייחודיות לארץ ישראל ודרשות בחשיבותה הערכית ובשבחה של אדמת ארץ ישראל. מדינת ישראל, בה יושבים יהודים בארץ ישראל במדינתם לאחר אלפיים שנות גלות מבטאת עבור רבים התגשמות של חזון הנביאים. חשיבות הקמתה והשמירה עליה מופיעים במקורות יהדות החל מראשית הציונות במאה ה-19 ועד ימינו.

כוש הייתה ממלכה אפריקאית קדומה בדרומו של עמק הנילוס, ובמקורות היהודיים היא מזוהה לרוב עם אתיופיה. בחלק מן המקורות המושג מיוחס לכל אפריקה שמדרום לסהרה או לאנשים כהי עור באופן כללי.

ארץ מִדְיָן שכנה בין ארץ ישראל למצרים. היא יושבה לראשונה בידי צאצאי מדיין, אחד מבני אברהם, ומכאן שמה. את מרבית זמן גלותו ממצרים עשה משה במדיין, וכן הוא נישא לאישה מדיינית. מאוחר יותר, בשלבים האחרונים של המסע לארץ ישראל, התנכלו המדיינים לעם ישראל.

המואבים הם צאצאי לוט, והתורה מצווה על בני ישראל לא לתקוף אותם אך גם לא להטמיע אותם בהם. דוד המלך הוא צאצא של מואבייה שהתגיירה – רות. ממלכת מואב שכנה בירדן של ימינו.

המחיצה מוזכרת בהלכה היהודית בתור כלי שמטרתו ליצור הפרדה בין שני מרחבים. המחיצה נדונה בתלמוד בנוגע להפרדה בין גברים ונשים בחגיגות חג הסוכות בבית המקדש.

מחנה ישראל הוא כינוי למערך הפיזי של בני ישראל במסעם ממצרים לארץ ישראל. על פי רוב מחנה ישראל מוזכר בניגוד למגורי הלוויים שהוא הקיף ובניגוד לשטח שמחוצה לו, שאליו נשלחו האנשים הטמאים.

מערת המכפלה היא שטח בחברון שקנה אברהם כדי לקבור בו את שרה אשתו. מערת המכפלה היא מקום קבורתם של כל האבות והאימהות מלבד רחל, והיא נחשבת מקום מקודש.

למצרים תפקיד חשוב בתנ"ך, והיא מוזכרת בו גם כמקום מפלט וגם כארץ של סכנה ושעבוד, בייחוד בסיפור יציאת מצרים. עבור היהודים מצרים היא תסביך – מצד אחד זהו מקום לידתו של העם היהודי, ומצד שני זהו המקום היחיד שנאסר עליו לגור בו.

משכן שילה היה המרכז הרוחני של בני ישראל בארץ לפני בניית בית המקדש בירושלים. המשכן נקבע בשילה אחרי כיבוש כנען ונשאר בה עד חורבן העיר בידי הפלישתים.

נהר הנילוס היה מקור המים העיקרי של מצרים ואחד מיסודות הקיום שלה, ולפיכך המצרים סגדו לו. לנהר זה השליכו המצרים את תינוקות בני ישראל, ובסיפור יציאת מצרים מתואר כיצד הפך לדם.

נינווה, עיר תנ"כית מרובת אוכלוסין בצפון עיראק של ימינו, הייתה בירת אשור. הסיפור התנ"כי הנודע ביותר על נינווה הוא החזרה בתשובה של תושביה, אחרי שיונה הנביא נאלץ להוכיח אותם.

העיר סדום בתנ"ך היא סמל מובהק לרוע בעקבות הסיפור על אחיינו של אברהם, לוט, שאירח בביתו אורחים ובמעשה זה קומם עליו את המון אנשי סדום. במקורות חז"ל מפורטים הרבה מחטאי סדום, בהם עונש מוות למי שמארח בביתו אנשים מחוץ לעיר.

מאחר שסוריה נכבשה בידי דוד המלך ולזמן קצר השתייכה לממלכת ישראל המאוחדת, היא זכתה למעמד ביניים מיוחד במקורות – היא אינה קדושה כמו ארץ ישראל אך גם אינה נחשבת לגמרי מחוצה לה.

עבר הירדן היה אזור ממזרח לירדן שבו בחרו שבטי גד וראובן להתיישב. מכיוון שעבר הירדן לא היה חלק מהארץ שבני ישראל היו אמורים להתיישב בו, חלו במחוז זה מנהגים וחוקים מיוחדים.

עין דור הייתה עיירה שככל הנראה ישבה בצפון ארץ ישראל. היא ידועה בעיקר בזכות הסיפור התנ"כי על המלך שאול, המבקר את בעלת האוב מעין דור כדי לדעת מה יהיה גורלו בקרב עם הצבא הפלישתי הנלחם בו.

עמון הוא שמה של אומה מצאצאי לוט ששכנה ממזרח לישראל, בירדן של ימינו. בדומה למואב – ואף שלעיתים קרובות היו שתי האומות הללו בסכסוך – קיבלו בני ישראל את אותן ההוראות ביחס לעמון, כלומר לא לתקוף אותם אך גם לא להטמיע אותם בהם.

עמורה הייתה עיר סמוכה לסדום שחלקה עימה אותן נטיות לב מרושעות ואת אותו גורל של חורבן גמור.

ערי הלוויים היו ארבעים ושמונה ערים שהוקדשו למגורי בני שבט לוי, שבט שלא קיבל נחלה בארץ ישראל. מתואר בתורה ששֵש מתוך הערים הללו שימשו ערי מקלט.

צור המקראית הייתה עיר נמל פיניקית בלבנון של ימינו. היא נבנתה על אי ולכן הייתה בטוחה מפני צבאות פולשים ונהנתה משגשוג כלכלי. אף שבימי המלך חירם הייתה צור בת ברית של ישראל, על פי רוב היא נתפסה כאויבת.

ציון הוא אחד משמותיה התנ"כיים של ירושלים וכן לפעמים כינוי לעם היהודי או לגן עדן. השם ציון מצוי יותר מכול בתיאורים פואטיים של ירושלים כגון אלו שבספר תהילים.

כאומה שאחראית לחורבן בית המקדש השני קיבלה רומא מקום נרחב בספרות היהודית. כמעט כל המקורות העוסקים ברומא מבקרים את הגאווה והרשעות של האימפריה הרומית, אך בחלק קטן שלהם אפשר לראות גם נימה סלחנית יותר כלפיה.

שכם הייתה עיר כנענית מצפון לירושלים, והיא נזכרת לראשונה בספר בראשית כאשר אברהם מקריב בה קורבן ובונה בה מזבח. שכם ידועה לשמצה משום שבה נאנסה דינה בת יעקב.

תרשיש הייתה עיר קדומה או מחוז קדום מעבר לים התיכון, אך המיקום המדויק שלה איננו ידוע. בתנ"ך תרשיש היא אחד ממקורות עושר המתכות הרב של המלך שלמה וכן היא היעד של הספינה שעליה עלה יונה כאשר ברח מאלוהים.