וירא אליו ה' באלוני ממרא כו' כתיב מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם הוא לי כי אין לך אויב גדול מהיצה"ר שאורב לו לאדם בסתרי' ובכל מיני תחבולות בא לשודדו וללחמו ואינו מתרפה ממלחמתו של אדם אפי' רגע א' אפי' כשאדם ישן הוא ער לו ומבקש להחטיאו ברוע הרהורים ופחים טומן לרגליו והנה צריך האדם להבין ממלחמות היצה"ר איך שרוצה לקיים צווי ית"ש שבראו לזה ואיך עושה פעולותיו ומתחכם לזה ומתנכל פורש רשת על האדם להאשימו באשמת געוליו ובכל יום חושב מחשבות עליו להתגולל ולהתנפל על האדם וזש"ה מאויבי הוא היצה"ר שהוא לאדם ראש לכל צורריו והוא אויב גדול לו מזה תחכמני ממצותיך איך צריך להזהר ולפעול פעולתו מאוד בזהירות וזריזות בעבודתו ית"ש אפי' בשינה יכול האדם שיהי' בקדושה כ"כ שאפי' בשינה יזכור בו ית"ש ויפחד ויתירא ממנו וז"ש כי לעולם היא לי פי' מלחמות היצה"ר ומזה אני לוקח ראי' איך להיות זריז בעבודתו ית' כיון שיצה"ר כ"כ זריז שאין לספר ולשער זריזתו להחטיא האדם ומזה תחכמני מצותיך איך להזדרז בהם והנה עיקר מלחמות היצה"ר הוא לשמור פיו כי שם קל להיצה"ר להחטיאו וגם החטאים בפה חמורים מאד ע"ד שאמרו ז"ל שהמספר לשה"ר כאילו עובד ע"ז ועבר על ג"ע ועל ש"ד ומחטיאו בלשה"ר ורכילות ולצנות ודברים בטילים וניבול פה שכ"א מאלו חמור מאוד. ומאוד מאד צריך להזהר האדם לשמור פיו ולשונו הלואי הי' שומר פיו מדבר אסור כמו היצה"ר ששומר פיו להיפך להחטיאו בדבריו ועוד צריך שמירה יתירה בברית המעור שמכוון נגד ברית הלשון שגם שם מתאמץ מאד היצה"ר להחטיאו כי הוא עון חמור עד מאד לפגום בברית קודש וז"ש וירא אליו ה' באלוני ממרא פי' שאפי' שהיצה"ר מתחזק עליו להפילו במראה ומרד נגד ית"ש גם שם וירא אליו ה' שידבק עצמו בה' כנ"לשיבין מזריזות היצה"ר איך לדבק בה' ולזרז בעבודתו ית"ש וזה מרמז בר"ת של וירא אליו ה' באלוני ממרא הוא מאויב כנ"ל שזהו שירא אליו ה' הוא מאויב ע"ד מאויבי תחכמני מצותיך שממלחמות היצר האויב לומד איך לידבק בו ית"ש ואמר הכתוב שהוא יושב פתח האוהל כי האדם נק' אוהל לו ית"ש כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב אוהל שיכן באדם וז"ש והיא קאי על האויב הממרא הנ"ל יושב בפתח האוהל בפתחי האדם בפתחי פיו ופתח ברית המעור כנ"ל ששם עיקר כוונת היצה"ר להחטיאו ולכן ר"ת של והיא יושב פתח האוהל הוא פיהו כחום היום שהיצה"ר מכניס בו חמימות והנה אם ח"ו תפס אותו היצר בהנ"ל צריך להתחזק לשוב אליו ית"ש כי צריך לעבדו ית"ש בג' דברים שהעולם עומד עליהם על תורה ועל עבודה ועל גמ"ח והם נגד מחשבה דיבור מעשה שהתורה צריך ללמוד בדיבור כמ"ש כי חיים הם למוצאיהם בפה עבודה אמרו ז"ל איזה עבודה שבלב זו תפלה נמצא שעבודה בחי' מחשבה גמ"ח במעש' והם נגד ג' אבות אברהם יצחק ויעקב אהבה ויראה והתפארת אהבה גמ"ח חסד הוא אהבה עבודה יראה מדת יצחק והתפארת מדת יעקב הוא נגד תורה שהתורה הוא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם גם התורה כלולה ביו"ד דברות יו"ד עקב יו"ד דברות ק ע"ב תיבות אותיות יעקב והנה אמרו ז"ל שגם בחי' שנקרא אדם הוא מדריגה מעלה ויש שנקרא איש גם זה מעולה ויש שנקרא אנוש שמורה על שהוא מדריגה פחותה וז"ש וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו שכשרואה אדם שבכל הג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח ומחשבה דיבור ומעשה ואהבה יראה התפארת בכ"א מג' אלו הוא בבחי' אנוש מדריגה פחותה שאין יכול ללמוד ולהתפלל ולעשות גמ"ח ומצות כי היצה"ר כורה מכשלים תחתיו לבטלו מכל הנ"ל וכשבא להתפלל מבלבלו בפניות ומ"ז וזה שרמז בר"ת של "והנה "שלשה "אנשים "נצבים עליו הוא ר"ת אנוש כנ"ל שבכל הג' הוא בבחי' אנוש ואמר הכתוב התקנה לאיש הזה וירא וירץ לקראתם שלוחם מלחמות היצר בזריזות ורץ לקראתם להתנגד למדת פחותות ומגונות שבו שע"י נקרא בכל ג' בחי' אנוש רק רוצה לבטל זה ולוחם לקראתם של כוחות הס"א שעושים לו קלקול בג' הנ"ל וישתחו ארצה שעיקר תיקון החטא ע"י הכנעה ויאמר כו' אל נא תעבור מעל עבדך כי נא הוא לשון תפילה ע"ד שפי' הרב מלובלין ע"פ אל נא אחי תרעו שאם אל נא שאין יכול להתפלל התקנה אחי תרעו להתחבר לכל ישראל וכשמחבר עם כל ישראל אז טוב לו לתפילה וכן הפי' כאן אל נא תעבור מעל עבדך כאילו הי' כתוב נא אל תעבור שנא התפילה אל תעבור מעל עבדיך שעפ"כ תניח לי להתפלל כראוי ולא לבלבל אותי במ"ז ורחצו רגליכם שירחוץ ויטהר הרגילות שלו שיהי' רגיל לטוב ולא כמו שהי' רגיל מקודם בדיבורים אסורים והשענו תחת העץ התורה נקראת עץ חיים להשען תחת עץ התורה לעסוק בתורה תמיד ולדבר דברי אמת תמיד לא דבורים אסורים א' בפה וא' בלב רק השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך כי אוזן גי' ס"ג ופה גי' ס"ג וכ"ב אותיות וכשמשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו והיינו הכ"ב אותיות נשאר מפה ג"כ אוזן גי' שם ס"ג ומדבר בפיו על אוזן שמעת.
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום. אמרו ז"ל יום שלישי למילתו הי', הנה ית"ש ברא ד' עולמות אבי"ע ואף שבאמת יש עולמות אין מספר מ"מ כולם נכללים בכלל אלו הד' והנה אמרו ז"ל שית"ש ממלא כל עלמין הפי' הוא שאותיות מילואי השמות הם בכל עלמין והם מתפשטים לתוך העולמות והנה הוי' במילוי יודי"ן גי' חסד שמילוי זה מורה על התפשטות חסדו ית"ש לתוך העולמות וכשמתפשט מילוי זה שגי' חסד וממלאים כל הד' עולמות אבי"ע אז נמשך חסד לעוה"ז ובא שלימות לכל הדברים שהי' חסירים מקודם רפואה לחולים וכל מיני חסדים והכל נכללים בשם רפואה כי כיון שהדבר צריך להחסד ההוא ולא הי' בשלימות מקודם ועתה נשפע לו חסד וממלאים חסרונו ומביאו לשלימותו זה נקרא ג"כ בשם רפואה ולכן הר"ת מרופא חולי עמו ישראל גי' רפ"ח גי' י"פ חסד זה מורה על הנ"ל שהרפואה נמשך כשהד' עולמות מתמלאין ומתפשטין מילוי הוי' ביודי"ן שגי' חסד וכשנמשך כן ומתפשט מילוי שם זה אז נמשך רפואה מעולם העליון שנקרא ארוך כמ"ש במ"א שלכן נקראת רפואה ארוכה ונמשך מעולם עליון זה דרך כל הד' עולמות ולכן אברהם שאחז במדת החסד המשיך חסדו ית"ש דרך כל הד' עולמות ולכן בא ית"ש ביום שלישי למילתו שאז כואב המכה ונראה אליו באלוני ממרא גי' רפאל לרפאותו כמ"ש אל נא רפא נא כו' כי אברהם פעל שהגי' יתמלא במילוי חסד ויתפשט דרך כל העולמות הנ"ל והמתיק כל הדינים ולכן "אליו "ה' "באלוני ר"ת אבי ר"ת "אצילה "בריאה "יצירה שמעולם אצילות שכולו חסד המשיך להעולמות ומשם לעשי' כנ"ל.
וירא אליו ה' באלוני ממרא הכתוב מרמז לנו בזה עבודתו של א"א ע"ה איך הי' עבודתו תמה ושלימה כי הנה יש ב"א שמתחילין לעבוד באמת ועי"ז משיגין איזה מדריגה ונדמה להם שכבר השיגו עבודתו ית"ש בשלימות וכבר הי' צדיקים גמורים אשר אין למעלה מהם ובאמת לא ידעו ולא יבינו וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם כי הוא ית"ש אין סוף ואין קץ לתכלית עבודתו ואין להביט על עצמו על שום מדריגה שיש לו שיתפשט עצמו בזאת המדריגה רק ידרוש ויחקור תמיד יותר אחר עבודתו ואף אם יהי' לו כל מדריגות צדיקים עכ"ז יבין שעדיין צריך לו לחקור אחר עבודתו ית"ש יותר כי בוודאי עדיין לא בא לתכלית עבודתו כיון שהוא ית"ש אין סוף ואין קץ ואין תכלית והרב הק' מבארדיטשוב אמר משל ע"ז למלך שעשה לו מגדל גבוה מאוד והולכים במדריגות אל המגדל ואצל כל מדריגה ועלי' שעולין יש חדרים מאוצרי המלך שמאירים מאוד והכסיל ההולך וכוונתו לילך אל המלך להשתעשע עם המלך אבל כיון שעלה איזה מדריגות ורואה החדרים שמאירים מאוד סובר ששם המלך ופונה לשם אבל באמת הי' לו להבין אלו הי' שם המלך למה עולין עוד למעלה מדריגות גבוהים יותר מאילו החדרים והי' לו להוכיח ולהבין מזה שעדיין לא בא לחדר המלך ולא לפנות אל שום מקום וחדר המאיר רק לעשות שלו ולעלות יותר ויותר להתקרב אל המלך וכן הי' אברהם אבינו ע"ה בבחי' המעלה הזאת ולא פנה לשום מדריגה אף שכבר נראה אליו ה' לא הי' מחשב שכבר השיג עבודת ה' בשלימות רק הי' נדמה בעיניו רק כמתחיל לעבוד ה' וביקש עבודתו ית"ש לשאול אי' מקום כבודו ולא אמר הלא כבר יודע אני כיון שנראה אלי ה' כי הבין וידע שיש עוד מדריגה גבוה יותר כי באמת גם מענין מראות הנבואה בהתראות ה' אל האדם יש כמה וכמה בחי' ומדריגות כמו שמצינו שאהרן ומרים אמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דיבר ה' והשיב ית"ש אם יהי' נביאכם כו' לא כן משה וז"ש כאן וירא אליו ה' (אמר אברהם אי' כבוד ה') ועכ"ז והוא יושב פתח האוהל שהי' בדעתו שעתה הוא עדיין בפתח הכניסה לעבודתו ית"ש כנ"ל וזה שרמז בר"ת וירא אליו ה' ר"ת אי' שאף שנראה אליו ה' אמר אברהם אי' כבודו ית"ש לבקשו כי ידע כנ"ל שעדיין צריך לבקשו כי יש בחי' גבוהים מעל גבוהים גם הר"ת מ"אליו "ה' "באלוני "ממרא הוא אב מי כי הנה כתבנו בפרשת לך לך שנקרא אברם על שהמשיך מחסדים הרמים הגבוהים שנקראי' אב ורמז לנו הכתוב כאן שכמעט לא הי' מאמין בעצמו שהוא המשיך החסדים הנ"ל רק הי' שואל מי הוא זה הממשיך כאילו לא הי' המשכה מאתו גם עוד רומז לנו הכתוב בר"ת מתיבת "יושב "פתח "האהל היא יפה ע"ד שאמרו ז"ל מאי האי דאמרו אינשי כשמזווגים ומתחתני' איש ואשה אומרים שהזיווג יהי' עולה יפה ולהבין איזה מקום יהי' עולה ומאי הלשון הזה שיהי' עולה יפה ופי' כי כלל העבדות לייחד קוב"ה ושכינתי' בחי' יחוד שמות הוי' ואדני שהצדיקים מייחדין במעשיהם הטובים והנה כתוב בספרים שלעתיד יהי' משם הוי' אותיות יהי' שהו' תהי' יוד וזה ביום ההוא יהיה ה' אחד כי עתה הוא"ו הוא הצינור להשפיע לעומק העולם כי אנחנו עתה בעומק וצריך הצינור הראשון להשפיע לנו אבל לעתיד לא תצטרך הוא"ו להתברך כי יהי' לבחי' כנס"י עלי' ויהי' מהו' ג"כ יו"ד יו"ד ויהי' הוי' יהי' ונמצא יהי' יחוד קוב"ה יהי' אדני גי' יפה ולכן אומרים הזיווג יהי' עולה יפה שהזיווג הזה של איש ואשה מעורר הזיווג העליון לקרב ביאת משיחינו ויהי' זיווג יהי' אדני גי' מספר יפה ותיבת עולה הוא ע"ד שכותבים ס"ה עולה כן הכוונה כאן שהמספר לזיווגי השמות יהי' יפה במספר ועד שם היתה עבודת אברהם ליחוד הנ"ל והפתח לזה הי' אברהם שממנו התחיל להשתלשל אומה הישראלית:
א"י אברהם הי' מדת החסד ובכל יום משפיע ית"ש חסדים חדשים לנו כמ"ש חדשים לבקרים רבה כו' בוקר הוא מדת החסד וז"ש הכתוב כאן והוא פי' אברהם מדת החסד יושב פתח האוהל תיכף בכניסת האדם לעבודתו ית"ש יושב מדת החסד לעזרו ואינו אומר ית"ש אראה מקודם אם יעבוד אותי ויכנס לעבודתי אז אתחסד עמו רק תיכף שבא האדם לפתח האוהל עבודתו ית"ש מתחסד ית"ש לעזרו בכל מיני חסדים.
יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ כי אברהם ראה שבבואם לביתו הי' דין שמורה ונתעורר בחי' גבורה כי באמת הי' בניהם מלאך א' שהפך את סדום ופעל דין וכשראה אברהם זאת רצה להמתיק הדין בחסד ואמר יקח נא מעט מים מימי החסדים והשענו תחת העץ זה מרומז על המתקת גבורות ע"ד שפי' ויבואו מרתה כו' כי מרים הם שהי' שורה על ישראל אז בחי' גבורה ויורהו ה' עץ שלמדו למשה איך להמתיק הדין ויוריהו ה' ולמדו שהשם הוי' גי' עץ כידוע (יפ"ה הפ"י ופ"ה הפ"ו) וענין המתקה כי כל אות משם הוי' מורה על בחי' ומדות אחרות וכשמתערבין יחד נמתקין הדינים ועיקר המתקה הנ"ל לעשות משם הוי' מספר עץ היא ע"י קיום התוה"ק ולכן "רגליכם "והשענו "תחת "העץ ר"ת תורה עד"ז כי כל אות משם הוי' מורה על בחי' ומדות אחרות וכשמערבין יחד ממזגן ומערבן וממתקין כל המדות (ועיקר המתקה הנ"ל נעשית מהשם הוי' מספר עץ הוא ע"י קיום התורה).
וסעדו לבכם אחר תעבורו כו' וסעדו לבכם אתם מלאכים קדושים אחר תעבורו הצד אחר שהיפך הקדושה הס"א תעבורו שאת רוח הטומאה יעבור מן הארץ רק יתפשט הקדושה בעולם אמרו רז"ל שהאכיל אותם ג' לשונות בחרדל ג"כ רמזו ע"ד הנ"ל ע"פ והשענו תחת העץ שרצה להמתיק הדינים וחרדל ממתיק את הבשר לטעם טוב רומז להמתקת הדינים ומה שהאכילם לשונות כי לשון הוא רומז לבחי' מכריע כמ"ש בפ' נח כמו לשון המאזנים שמכריע את הכף מאזנים ברית לשון מכריע ועבודת אברהם הי' להמשיך דעת בעולם שידעו את ה' כמ"ש דע את אלקי אביך וז"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' פי' ידעתיו שאברהם המשיך בחי' דעת עליון אשר יצווה היא לשון צוותא וחיבור, את בניו ואת ביתו אחריו יחבר אברהם להם בחי' דעת שלו ובחי' דעת היא בחי' מכריע כידוע שמכריע בין חו"ב ולכן האכילם לשונות שלשון הוא בחי' מכריע לרומז לבחי' דעת מכריע וכדי להמשיך דעת כתשוקתו של אברהם האכילם לשונות כנ"ל וז"ש איך אני מכסה מאברהם אשר אני עושה כיון שהוא ממשיך בחי' דעת שכפשוטו פי' ידיעה ולא להסתיר ולא נכון למי שממשיך ידיעה לכסות ממנו וז"ש כי ידעתיו לשון פועל יוצא שעשיתי אותו בחי' ידיעה כי ממנו התחיל ידיעת אלקותו ית"ש כמ"ש אלקי השמים ואלקי הארץ כפי' רש"י וז"ש והוא יושב פתח האוהל כי פתח נקרא ההתחלה כמ"ש ואת עמק עכור לפתח תקוה וז"ש והוא יושב פתח האוהל אוהל ר"ת "אתה "הראת "לדעת, והוא הי' ההתחלה לזה ע"כ נקרא אברם אב המוליד והמתחיל כמו משרע"ה הנקרא אב לחכמים וכן יוסף אברך והוא יושב פתח האוהל ר"ת גי' מיכאל בחי' מדת החסד שאברהם המשיך חסדים כמדתו גם פתח האוהל כחום הר"ת עם ג' תיבות ג' גיהנם מזה דרשו רז"ל שאברהם אבינו עליו השלום יושב מל פתח גהינם ואינו מניח למי שמהול לכנס:
וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה הי' לו לומר אשר אעשה ועושה הוא לשון הוו' רק כי האמת כן הוא שבכל מעשי יתב"ש חפץ חסד היא ומגלה הדבר לאברהם כדי שימליץ טוב על הצדיקים כמ"ש חלילה לך כו' להמית צדיק עם רשע כי כל מעשי ותפילת אברהם הי' נצחיות כמש"ה ואברהם עודנו עומד לפני ה' ולא עודנו הי' עומד רק שעדיין אברהם עומד ומתפלל לפני ה' על בניו וכן מצינו שדרשו ז"ל ע"פ והוא יושב פתח האוהל כחום היום שעודנו עומד על פתחו של גיהנם ואינו מניח למי שהוא מהול לכנס שם למדנו שכל מעשי אברהם הי' נצחיות כנ"ל שאברהם הי' מדת החסד והחסד הגדול הוא שיהי' נגלה החסד ולא יהי' מכוסה ויהי' התפשטות החסדים וז"ש המכסה אני מאברהם פי' וכי אברהם מדת החסד יהי' בבחי' כיסוי לא יהי' כן רק יהי' חסדים מגולים ומתפשטין וכן מצינו שהי' אז בתפילת אברהם התפשטות החסד מאוד כי אברהם לא ביקש העיקר רק על הצדיקים כי אמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע ויתב"ש אמר ונשאתי לכל המקום בעבורם כי הי' התגלות החסדים המגולים כנ"ל וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה במדרש זשה"כ נאום ה' לאדוני שב לימיני שלא עשה הקב"ה עד שנטל עצה מאברהם כו' ד"א התורה היתה בימינו של הקב"ה ובא אברהם ועשה אותה עקב שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי לכן אמר יתב"ש אברהם במקומה של תורה כו' הפי' הוא כי כתוב בספרים שיתב"ש נוטל עצה בכל עת כביכול ממדת החסד בחי' ימין וכשמדה"ד מקטרגת מדת החסד מלמדת זכות אמת שזה האדם חטא למשל שחטא ביד ורצה מדה"ד לענוש היד מדה כו' ואומרת מדה"ר הלא כשתענוש היד כל האברים ירגישו ומה חטא האבר האחר ועד"ז בכל האברים וע"ד שלמד אברהם זכות חלילה לך כו' להמית צדיק עם רשע כו' וז"ש שנטל יתב"ש עצה מאברהם הוא מדת החסד כי ית"ש חפץ חסד הוא שימליץ זכות כנ"ל והנה אני נקראת מדת מלכות שאמר ית"ש ראו עתה כי אני אני הוא ומגלה כבוד מלכותו כביכול כמלך שאמר אראה מה אני ומלכותי ונמצא שזה גבורה אבל באמת הוא חסד גדול כי כשמגלה כבוד מלכותו מטיב לעמו ישראל ובזה מגלה כבוד מלכותו שאין אדם בעולם בלעדיו ית"ש כיון שאין מוחה בידו מלהטיב לעמו וז"ש שמיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שקראו ית"ש אדון עד שבא אברהם כו' למען אברהם שקראך אדון כנ"ל שאדנותו ית"ש מתגלה הכל ע"י החסד הגדול שעושה ית"ש וז"ש בפ' אני אני היא כי אני מחצתי ואני ארפא שגם במדת אני שרומזת גבורה גם זה חסד להטיב בכל מיני טיבות כי כל מיני טובות נכללים בשם רפואה ויש ראי' לזו ופרשה זו באמרו ז"ל שרפא"ל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט אף שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות ומוכרחים לומר שההצלה מרע נכללת בשם רפואה וכן בכל הדברים כשניצל אדם מפגע רע הן מחולי שלא בא עליו הן משאר דברים רעים ח"ו נקראים בשם רפואה ונכלל הכל במדת אני ארפא וז"ש נאום ה' לאדוני שב לימיני שעי"ז מתגלה שם אדני שמורה על אדון ית' וזה בא מימין חסד וז"ש שב לימיני ולכן החכמה גי' ב"פ אני עה"א וה"כ לרמוז שע"י שנוטל ית' עצה כביכול ממדת החסד עי"ז מתגלה בחי' מלכותו ית"ש ואומר ית"ש ראו כי אני אני הוא כו' אני מחצתי ואני ארפא גם ב"פ אני עה"א גי' קכ"ח נגד ד' מלואי השמות הוי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גי' רל"ב והמילואים לעצמן גי' קכ"ח ובהם כל הטובות כנ"ל שבמדת אני ג"כ החסד וכן ב"פ אני עה"א וכולל א' גי' קכ"ט נגד יחוד הד' שמות שהם אהי' אהו"ה גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא ויחודו עם שם אהי' שאמר ית"ש קודם הבריאה אברא העולם להיות ניכר טובתי להטיב לנבראי' ולזה ברא הבריאה וחתם בטוב וברא הבריות בכל הבחי' למען הטוב שיתגלה ובזה נתעוררו השמות אהי' אהו"ה ובא כל הבריות לבחי' הוי' ומשפיע טובו לכל הבחי' ובזה מתגלה כבוד מלכותו ית"ש ע"י שמגלה טובו ולכן "אל "ישוב "דך "נכלם ר"ת אדני להורות ע"ז שאדנותו יתב"ש מתגלה ע"י שמטיב ומשפיע שאל ישוב דך נכלם נמצא נתייחדו בזה הד' שמות אהי' אהוה והשם הוי' ואדני ולכן אברהם מדת החסד בא לו יתב"ש שם זה של אדני שר"ת אל ישוב דך נכלם שתתפשט מדת החסד בעולם ויוכר אדנותו כנ"ל וז"ש המדרש המכסה אני מאברהם אשר אני עושה שבפסוק זה ב"פ אני אף שהי' יכול לכתוב המכסה מאברהם רק שבא לרמוז למה שב"פ אני מרמזים המכסה גי' ב"פ אני כנ"ל ולכן אמר ע"ז המדרש הה"ד נאום ה' לאדוני שב לימיני כו' שבשם אדני שמורה על דין ובאמת הכל חסד שע"י החסד מתגלה אדנותו ובזה החסד שעושה לנו עושה נקמה בשונאינו וז"ש לאדוני שב לימיני שאף באדנותו הוא בחי' ימין הוא חסד וז"ש המדרש שלא עשה הקב"ה דבר עד שנטל עצה מאברהם דא החסד דא התורה היתה בימינו של הקב"ה גם בתורה מצינו ב' בחי' הנ"ל של אני מחצתי ואני ארפא כי התורה בימינו של הקב"ה דכתיב מימינו אש דת למו ועכ"ז בה בחי' גבורה דכתיב ה' עוז לעמו יתן ולכן ישב אברהם במקומ' שג"כ מדתו הי' כך שע"י "שאל "ישוב "דך "נכלם ר"ת אדני שיתגלה גבורתו עד כי גבר עלינו חסדו שהחסדים מתגברים עלינו.
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם במדרש נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה נסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותם בעולם בשביל לגדלם בעולם כנס הזה של ספינה וכל כך למה מפני קושט סלה שתתקשט מדה"ד בעולם כי הנה מה שיוצא מהטבע נקרא נס כי זה בחי' הנהגה ההשגחות המיוחדת לנו עמו בנ"י לעשות לנו טובות אפי' חוץ הטבע כמ"ש לאברהם אע"ה צא מאצטגנינות שלך כו' כי א"א נקרא אדם הגדול בענקים וממנו התחיל להשתלשל אומה הישראל שבהם אמרו חז"ל שאמר יתב"ש אתם קרוים אדם ואדם גי' שם מ"ה כי אדם פי' אדמה לעליון לדבק במדותיו יתב"ש לדמות צורה ליוצרה ועי"ז ניכר אדנותו יתב"ש כמשא"זל לא הי' אדם שקרא לו יתב"ש אדון עד שבא א"א ע"ה וקראו אדון למען אדני למען אברהם שקראך אדון שא"א פירסם אדנותו בעולם והתנהג א"ע במדה שיאות לקרוא בשם אדם שגי' שם מ"ה וזה נס גי' אדם ואדני שהניסים הם לישראל שנקראו אדם ע"י שמפרסמים אדנותו יתב"ש בעולם והנה כתיב במ"א שע"י זכירת יציאת מצרים והניסים עי"ז פועלין שגם עכשיו יהי' לנו ניסים כמו מאז וז"ש נתת ליראיך נס להתנוסס פי' נס ועי"ז נפעלו להתנוסס שתמיד יהי' ניסים כי נס זה היא השער והפתח לפעול ניסים תמיד וז"ש במדרש גדולין אחר גדולין בשביל לגדלם בעולם ע"י שנעשה להם ניסים וז"ש מפני קושט סלה שתתקשט השכינה בקישוטין סלה והוא מדה"ד כידוע.
וישכם אברהם בבוקר ויבקע עצי עולה יש להבין כיון דקרא זריזות' דאברהם קמ"ל שהשכים בבוקר א"כ מרוב זריזותו הי' לו ליקח עצים בקועים כדי למהר דרכו, לא לבקע עתה עצים ויתעכב בזה הרבה דבוודאי בבית גדול של א"א ע"ה הי' תמיד עצים בקועים, אך ידוע שאברהם רצה לתקן חטא אדה"ר בעץ הדעת שאמר לו ית"ש מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טו"ר לא תאכל יש לדקדק כיון שאמר מכל עץ הגן אכל תאכל א"כ גם עץ הדעת בכלל ואיך אמר אח"כ לא תאכל, י"ל הפי' הוא כך שגם מעץ הדעת רשאי לאכול רק הי' צריך להפריד הרע מקודם כשירצה לאכול מעץ הדעת לא יאכל בבחי' זאת שיהי' עדיין עץ הדעת טו"ר רק יפריד הרע מקודם ואח"כ יאכל והנה חטא אדה"ר הי' במה שנתערב חלק א' מאלף אלפי אלפים באכילה זאת כוונת הנאתו לא הכל לעבודתו ית"ש ולא הפריד הרע מקודם ואברהם ראה חטא זה ולכן פעל הכל רק למענו ית"ש ונתנסה ביו"ד נסיונות ועמד בכולם כי לא הי' כוונתו בכל העבדות רק שיתגלה כבוד מלכותו ית"ש ולזה כאן כשבא לעשות העובדא והנסיון הגדול הזה לשחוט את בנו יחידו שנתן ית"ש למאה שנים ירא לנפשו שלא יתערב בזה חלילה מחשבת פסול לחשוב בלבו בשעת עשי' א ואח"כ כמה גדול עבדות זאת שעשיתי ציווי ית"ש בזה לכן ויבקע עצים שבקע והפריד הרע מטוב מעץ הדעת טו"ר שלא יהי' לרע אחיזה בו רק ישאר הטוב לבד בלתי תערובות חלק אלף להנאתו וכן שמעתי שהבעש"ט ז"ל בשעת מותו הי' רוחש בשפתיו והטו אזנם אליו ושמעו שהתפלל שינצל מפניות מכאן יש להבין עד היכן הדברים מגיעים שצדיק כמהו בשעת הסתלקות ג"כ ירא לנפשו מפניות ומחשבת חוץ:
עוד רומז בתי' ויבקע עצי כו' ויבקע אותיות עוקבי רומז לעקבות דמשיחא כי הנה כנס"י בכלל הוא קומה שלימה בראש וכל הגוף עד עקב הרגלים וכתיב כי האדם עץ השדה שהוא דוגמת אילן בשורש וענפים ופרחים ועלין לפירות וכן הקומה של כנס"י הוא בבחי' אילן ועץ וז"ש ויבקע עצי שבקע לתיקון העץ הקומה של כנס"י עד סוף הדורות עד מקום העקב שבקומה של קדושה כנ"ל שכוונתו להפריד הרע מטוב וישאר רק טוב. לבד גם ויבקע אותיות יעקב שרצה לעשות העובדא בבחי' זו שיהי' יעקב יוצא ממנו וכמ"ש רז"ל על הפסוק ביום השלישי כו' וירא את המקום מרחוק שראה שיעקב יוצא ממנו ומה שהקשו המפורשים איך הי' יכול להיות אצלו שני הפכיים בנושא אחד כיון שהי' סובר שישחט את יצחק איך הי' יעקב יוצא ממנו י"ל שאין הכוונה שראה יעקב בגוף גשמי והוא יוצא מיצחק רק בדרך זה כי אברהם הי' רואה שעיקר כוונת הבריאה הי' בשבילו כמ"ש בהבראם באברהם וז"ש הן לי לא נתת זרע כי הי' רוצה שהם ימשיכו הקדושה בעולם ואין כוונתו להעמיד זרע דווקא משרה ולא די לו בזרע הגר על שאוהב את שרה הגבירה יותר מהגר השפחה כי אברהם לא הי' מחשבתו רק להעמיד זרע שיתפשט אמונתו ית"ש ואם הי' יכול להיות זה בישמעאל הי' די לו בזה וז"ש לו ישמעאל יחי' לפניך שיהי' צדיק כי זה רק כוונתו שיהי' אחריו צדיק שימשיך הקדושה בעולם והשיב לו ית"ש אבל שרה אשתך יולדת לך בן שלא הי' אפשר דבר זה להמשיך הקדושה ע"י ישמעאל רק ע"י יצחק וזשז"ל שראה ביום השלישי שיעקב יוצא ממנו וזה הי' באמת כוונתו כנ"ל באותיות ויבקע אותיות יעקב שיעקב יוצא ממנו ואין הכוונה כמו שהי' אח"כ יעקב נולד מאשה ועבדו ית"ש והוליד בנים והעמיד אח"כ אומה הישראלית ועי"ז באו לקבלת התוה"ק רק הי' כוונת אברהם על אותיות יעקב מה שמרומז בשמו יעקב יו"ד הדברות בקע"ב תיבות שכל זה מרומז בשם יעקב יו"ד דברות וקע"ב תיבות שהי' מרומז בשמו שע"י יתפשט אלקותו ית"ש בעולם ותורתו ינתן בארץ שכל התורה נכללת בעשרת הדברות בקע"ב תיבות אלו וזה הי' עיקר כוונת אברהם שבקע עצי עולה שיהי' יעקב בעולם לא הי' כוונתו שיהי' דווקא בצורת אדם כמו שיהי' אח"כ רק אברהם הי' רואה שכתיב בהבראם באברהם נמצא עיקר כוונת הבריאה בשבילו שהוא ימשיך הקדושה בעולם והי' מתירא שלא יפסוק זה לאחר מותו גם הבין שנתוסף לו ה' על שמו שאברהם גי' רמ"ח שיהי' רמ"ח מ"ע בתורה שתתפשט על ידו וקיים התורה עד שלא ניתנה וראה והבין גם זה שתוכלל התורה ביו"ד דברות קע"ב תיבות הרמוז ביעקב וזהו שרצה להמשיך יעקב בעולם שתתפשט קדושת התורה בעלם שנכלל בתיבת יעקב וז"ש שראה ביום השלישי שיעקב יוצא ממנו והי' אברהם סובר שהפי' שע"י קדושת עשיות המצוה והעובדא זאת שישחוט את יצחק יתפשט קדושת התורה שנכללת בתיבת יעקב בעולם ולכן לא הי' קשה לו קושית המפורשים כי הוא לא הביט על גשמיות יעקב רק על מה ששמו מרומז כנ"ל שתתפשט קדושת התורה עד סוף כל הדורות:
(לקוטים)
(הגם שזה הדרש כתוב בדרוש של זה הפרשה אעפ"כ לא מנעתי א"ע מלהעתיקו כי אולי יכול להיות שנאמר בפ"ע ובפרט שמצאתי אותו בין הלקוטי' המסודרים):
"וירא "אליו ה' ר"ת אי' שהגם שלאחר המילה הי' לו תוספת קדושה וגילוי אלקותו עכ"ז עכ"ז אז ביקש וחיפש אחר אלקותו ית"ש יותר לומר אי' מקום כבודו:
כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' כו', להבין זה וכי לא הי' לו לשבח את אברהם אבינו רק בזה וגם להבין מה שהמצוה הראשונה פרו ורבו הוא דבר גשמיות רק הענין כי העובד ה' באמת אינו מספיק בעיניו עבודתו כל ימי חייו רק רוצה לעבדו ית"ש כל ימי עולם ועכ"פ כיון שזה א"א רוצה שבנו יעבוד לו ית"ש וברא כרעא דאבוה וכשיעשה הבן כאילו עשה האב וכן כל הדורות ולכן מצוה ראשונה פרו ורבו ע"ד הנ"ל.