ואתחנן אל ה' בעת ההוא כו' הנה כן אמרו ז"ל בהבראם ב"ה בראם להבין זה כי הנה אנו רואין הוצאת אות ה' מפה האדם הוא רק כמו הוצאת הבל בלבד דכשאדם מוציא מפיו הבל בלי שום כוונה להוציא שום אות הוא דוגמת הברת אות ה' נמצא שאין להוצאת אות ה' שום תנועה וז"ש ובאתא קלילא דלית בה מששותא רק תיכף בהבל בלבד זהו מורה על מדת ענווה שמי שהוא עניו באמת מחזיק עצמו לאין ואפס דלית לי' מגרמי' כלום לא שום תנועה ושום דבר רק יודע שכל כוחותיו ודיבוריו ותנועותיו ומעשיו הם לא בכוחו ולא בחכמתו רק מה שחננו ה' במתנת חנם לבד בלי שום מעשה שעשה שמגיע לו זה התשלום גמול מאתו י"ת כי אינו מחשיב א"ע לכלום ובבחי' זו הי' משרע"ה שאמר ונחנו מה שהי' מחשיב א"ע אין ואפס וע"ז מורה אות ה' ולכן מצינו שאות ה' בסוד תיבה מורה על דיבור בלשון נקבה כי נוקבא הוא דלית לה מגרמה כלום רק מה שנותן ומשפיע לה הזכר בעלה והנה אף מי שאינו בבחי' זו להבין תיכף בכל עשיותיו ותנועותיו דלית לי' מגרמי' כלום כנוקבא מ"מ מי שיש לו מוח בקדקדו בא בסוף על האמת ומבין כנ"ל שהוא בבחי' נוקבא כנ"ל והוא אין ואופס רק מה שחננו י"ת במתנת חנם כנ"ל ולית לי' מגרמי' כלום כנוקבא ולזה מרמז ה' בסוף תיבה על נוקבא כי כן הוא שעכ"פ בסוף באים ע"ז להבין את זאת דליה לי' מגרמי' כלום כנוקבא עוד מצינו רמז לזה באות ה' באותיות המילוי האות ה' נתמלאת ממנה שידוע שהם אותיות אי"ה ואותיות אלו אין נראין במבטא והם נחים ואין נראין ונכרים במבטא במילוי אות ה' לא כן שאר אותיות במילו' שלהם למשל אות אלף ניכרין אותיות המילוי בהברת האות אלף וכן בשאר אותיות זולת אות ה' שמורה על גודל הכנעה וענוה ולכן כמו שהיא אין ראית במבטא בהברה שהוא רק הבל בלבד נכלל בהבל בלבד גם אותיות המילוי שלת שאין נראים וניכרים רומז על הנ"ל שאינו מחשיב עצמו לכלום ואינו בגדר גבול כלל ואינו מוצא כלל א"ע כמעט בגדר מקום ע"ד ונחנו מה אינו תופס מקום כלל כדרך דבר שמבקשין אותה ואינו מוצאה ואומרים אי' והנה ה"ה עם אותיות המילוי שלה הם אותיות אהי' דהיינו ה' הפשוטה עה"א המילוי שהם הי"א הם אותיות שם אהי' שהוא בחי' אין כנ"ל שה' ומילואה מורה על שמחזיק א"ע לאין שידוע שזה השם מרמז על ראשית המחשבה הקדומה שעלה במחשבה לברוא העולם שאמר י"ח אברא נבראים ואהי' להם לאלקי זה מרמז לנו במה שאותיות אהי' הם רות ה' ומלואה שתחלת המחשבה לברוא העולם הי' בשביל ב"א כאילו שאין מחשבים עצמם לכלום רק כנוקבא דלית לי' מגרמי' כלום ומחשב ח"ע כמי שאינו ולצורך זה ברא ית' העולם שזה האיש משרה שכינתו ית' בעולם כמ"ש אשכון את דכא ושפל רוח וז"ש בהבראם ב"ה בראם פי' שהבריאה הי' בשביל ב"א כאילו שהם בבחי' אות ה' כנ"ל וזהו בחי' שברא ית' הבריאה בבחי' נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן שזה האיש שמשים עצמו כמי שאינו וכנוקבא סופה דכל דרגין זה עלה במחשבה הקדומה ראשית כל דרגין בחי' שם אהי' וז"ש והוא שעמדה לאבותינו ולנו והיא הוא נוקבא שישראל משימין א"ע כנוקבא וממעטים א"ע בהכנעה וענוה זהו שעמדה לאבותינו ולנו כי לזאת בחר בנו י"ת לעם סגולתו כמש"ד ז"ל ע"פ כי אתם המעט שאתם ממעטים עצמיכם ולזה חשק י"ת באבותינו ובנו והנה תיבת עת מרמז על בחי' מחשבה ורצון הקדום שלמעלה מהזמן שמשם נשתלשל המעשה והזמן כי הנה אנו רואין לדעתינו ששיעור רגע למשל הוא השיעור הקטן מהזמנים ואמרו ז"ל וכמה רגע כממרי' נמצא יש לרגע זמן קבוע שיש לנו תפיסה והשגה בזמן זה של רגע שיש לה זמן מוגבל משא"כ עת הוא השיעור היותר קטן כמה וכמה פעמים מרגע שאין כמעט לתפוס בהשגה זה העת שאין לה שום זמן מוגבל שנוכל להשיג בתפיסה רק העת ממוצע בין הזמן לשלמעלה מהזמן שמשם נשתלשל הזמן ועת מרמז ג"כ על ענוה והכנעה ע"ד הנ"ל שהוא אין ואפס ואינו בגבול וגדר כלל והנה משה רצה כאן לפתוח מקור הי"ג מדה"ר שהוא וחנותי את אשר אחון כו' שזהו משם אהי' ושיתגלה מלכותו י"ת ויהי' בחי' אחרית כראשית כנ"ל שי"ת ברא שיהי' נעוץ סופן בתחלתן ותחילתן בסופן שיומשך השפעה מראשית לבחי' אחרית סופה דכל דרגין דלית לה מגרמה כלום ובחי' אחרית זו תתעלה וה' כראשית ותתפרסם ותתגלה כבודו י"ת וז"ש ואתחנן אל ה' פי' רש"י שביקש במתנת חנם כמו שאין לו משלי כלום כנ"ל שעי"ז ממשיכין משם אהי' מקור הי"ג ראשית המחשבה שהי' בשביל זה שאין לה מגרמי' כלום כנ"ל ולכן ואתחנן "אל "ה' ר"ת איו ר"ת אברהם "יצחק "ויעקב לרמוז שביקש לעורר מקור הי"ג מדה"ר שפתחו אבות הקדושים המקור הזה כי ואתחנן הוא לשון מפעיל שפעולתם זה שית' כביכול נתפעל שיהי' חנון ולכן ל"א רק ואתחנן לשון מפעיל שפתח מקור החנון מוחנותי את אשר אחון מקור הי"ג מדה"ר בזכות האבות שמרומזים בר"ת וכביכול המשיך שהשם הוי' ית' יתמלא ויתלבש בהחנינות של והחנותי את כו' וכ"ז ע"י שביקש מתנת חנם ולא הי' מחשיב עצמו לכלום עי"ז המשיך ממחשבה הקדומה בחי' שם אהי' מקור הי"ג מדה"ר וז"ש ואתחנן אל ה' הפי' כנ"ל בעת ההיא כנ"ל שעת הוא שלמעלה מהזמן בחי' מחשבה וההיא אותיות אהי' אות ה' ומלואה שע"י שהי' מחשיב עצמו בבחי' אות ה' במלואה דלית לה מגרמה כלום לעת שאינו בגבול כלל עי"ז המשיך ואתחנן מוחנותי את כו' אל ה' כנ"ל ואמר ה' אלקים מרומזים בכאן ג' שמות אדני והוי' ואלקים כי הוי' זאת מנוקדת בנקודות אלקים שהתחיל משם בחי' סופה דכל דרגין בחי' מלכותו ית' ואח"כ אמר הוי' ואלקים להמשיך מבחי' העליונות שתהי' בחי' אחרית כראשית ויתגלה כבוד מלכותו ית' כנ"ל:
א"י ואתחנן אל ה' ע"פ מה שפי' ועונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו שעיקר כוונתם בתפילתן מה שמבקשים מאתו ית' אינו בשביל צורך עצמם רק לצורך תיקון השכינה כי בכל צרתם לו צר כביכול וכמ"ש ז"ל בזמן שאדם מצטער שכינה כו' ובפרט בגלות שאף שבאמת הן הן גבורותיו ונוראותיו ית' ובוודאי הכל טובה כל מה שעובר עלינו להטיב לנו אחריתינו כי מי שיש לו מוח בקדקדו מבין את זאת שבוודאי ח"ו לא הי' מעשיהו ית' שפעל ועשה בשבילינו ועמנו תכלית לא טוב ח"ו שהוציאנו ממצרים גוי מקרב גוי במסות באותות כו' וקרע לנו את הים ועשה עמנו ניסים הרבה במדבר ודיבר עמנו פנים בפנים ובכל דור ודור שעבר עלינו עשה לנו ניסים הרבה לאין שיעור וערך וכי כ"ז הי' לצורך בחי' זו שאנחנו בה בגלות שבנפשינו נביא לחמינו שכ"א יצטרך לרדוף אחר פרנסתו ויהי' לנו מניעות מעבודתו ית' מתוקף הגלות שעלינו וכי לזה הי' כוונתו ית' בכל הניסים והנפלאות שעשה עמנו כנ"ל ובבריאת עולמו שהי' בשביל ישראל רק בוודאי האמת עד לעצמו ואנו מאמינים שבוודאי יהי' מתגלה לעתיד הרצון הקדוש של אלקינו ית' שרצה לברוא עולמו בשביל ישראל להטיב להם שיכירו כבוד גדלו ויפרסמו כבוד קדושתו כמו שיהי' לעתיד מי יוכל לשער ולספר ולהבין גודל הטובות שיהי' אז רק עכ"ז בגלותינו אינו ניכר ונתפרסם כ"ז והאוה"ע אומרים ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת וכמ"ש למה יאמרו מצרים מבלי יכולת כו' ולמה יאמרו הגוים אי' אלקיהם ולצורך זה צריך להיות התפילה לבקש מלפניו ית' שיתפרסם קדושתו בעולם וכבוד הדר מלכותו ע"י שיטיב לעם סגולתו ויכירו הכל כבוד גדלו ית' וכבוד מלכותו וז"ש ויצעקו בנ"י אל ה' שזהו הי' צעקתם שכוונתינו רק להיות לה' ולכבודו אנו מבקשים כמ"ש לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד וז"ש ג"כ במד' ע"פ ומי גוי גדול כו' כה' אלקינו בכל קראינו אליו זש"ה ואני תפלתי לך ה' עת רצון כו' שע"ת פעמים פתוחים ופעמים ננעלים כמקוה שפעמים כו' רב ענן אמר אף שע"ת לעולם פתוחים דכתיב כד' אלקינו בכל קראינו אליו י"ל דלא פליגי כי אותו תפילה שמתפלל לצורך עצמו פעמים שערים פתוחים לה ופעמים ננעלים אבל התפילה שהוא רק לצורך תיקון צער השכינה כביכול השערים לעולם פתוחים לה וזהו שהביא ראיתו מפסוק כה' אלקינו בכל קראינו אליו שהפי' כאן שקריאתינו הוא שאין אנו רוצים בשום דבר לצורך עצמינו רק להיות אליו עבדי' כמ"ש כי לי בנ"י עבדים ולעבוד כעבד לצורך רבו שכוונתינו רק על שיתגדל ויתקדש כבודו ית' ובתחלה אמר אשר לו אלקים קרובים אליו שית' קרוב אלינו שמצטער בצרותינו ונפלאותיו ומחשבותיו אלינו וז"ש במד' זש"ה ואני תפלתי לך ה' עת רצון הפי' שאני תפלתי לא לצורך עצמי כלל רק לך ה' בשבילך כנ"ל לא לנו כו' כ"א לשמך שיתגלה עת רצון שיתגלה רצונו ית' שהי' להטיב לנבראי' ויכירו כבוד גדלו וקדושתו זהו התפילה לך ה' בשביל כבוד קדושתך ונמתקין כל הדינים ע"י תפילה כזו וז"ש אלקים ברוב חסדיך שגם שם אלקים שמורה דין נעשה ג"כ רב חסד שממשיכין ע"י תפילה כזו ממקור הי"ג מדה"ר בחי' שם אהי' רצון הקדוש כנ"ל ועד"ז הי' תפילתו של משה וז"ש ואתחנן אל ה' כוונתי רק לצורך ה' ית' שלא יהי' ח"ו לנו צרות ועי"ז בכל צרתם לו צר ולכן כתיב בעת ההיא לאמר ול"א באיזה עת רק בכל עת ועת נפתחין שע"ת לתפילה כזו שהיא בבחי' ואתחנן אל ה' ונפתחין לה מקור י"ג מדה"ר משם אהי' אותיות ההיא כנ"ל וי"ל ג"כ עד"ז ואני תפלתי לך ה' רק בשבילך אז עת רצון תמיד וז"ש בתפילתו אתה החילות שכביכול השכינה חולה וצער לה כנ"ל ע"ז תפלתי ע"ד אין חולה מכם עלי ועיקר כוונתו של משה בתפילתו הי' שיתגלה אז תיכף כבודו ית' וזהו שביקש לכנס לא"י עם כל ישראל ולא יהי' עוד גלות כי יתקן הכל וזהו שרמז בר"ת "אל ה' "בעת "ההיא אותיות איבה כי בחטא אדה"ר אמר ית' ואיבה אשית כו' שאז נתעורר כח הס"א ומזה נתגלגל "איכה "ישבה "בדד "העיר ג"כ ר"ת א בה וכשיתוקן כ"ז לעתיד יהי' מאותיות איבה אותיות ביאה שיהי' יחיד בינו ית' ובין כנס"י בחי' ה' יברך את עמו בשלום היפך איבה וזהו הי' תפילות משה ואתחנן ומה הוא החנינה והבקשה "אל "ה' "בעת "ההיא ר"ת איבה שיתהפכו לאותיות ביאה יחוד כנ"ל ותמצא עוד שר"ת "אל "ה' "בעת "ההיא "לאמר ר"ת אי הבל כי משה הי' משורש הבל כידוע ורצה לתקן עד שרשו ולכן רמז אי הבל בר"ת וכ' בס' שתיכף בחטא אדה"ר אמר לו ית' איכה לרמוז לו שנתעורר מכאן ענין איכה ישבה בדד כנ"ל שכביכול אינו נראה יחודו ית' עם כנס"י בפרסום כבוד קדושתו ואנו מבקשים כביכול אותו ית' ואומרים אי' מקום כבודו והוא ית' מבקש אותנו איכה ישבה בדד וכביכול זה מורה על פירוד ולעתיד כביכול ימצא ית' את ישראל כמ"ש מצאתי ישראל כו' ואנו נמצא אותו ית' ונאמר הנה אלקינו זה קוינו לו כמ"ש בקשתי את שאהבה נפשי כו' עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו כו' והנה ב"פ א"י גי' שם טדה"ד שהוא אותיות שלפני אותיות שם הוי' שגי' כ"ב ולשם זה הכוונה בכ"ב ימים שמי"ז בתמוז עד אחר ט"ב ושם זה גי' הטוב שלעתיד יצרפו הב"פ א"י שאנו מבקשים אותו ית' והוא מבקש אותנו ונמצא זא"ז ויתגלה הטוב הגנוז עתה ובפרט בכ"ב ימים אלו שנצפון הטוב ואינו נראה ונתגלה אז כמ"ש ית' לט' שאמרה שיברא בה ית' עלמא ואמר לה ית' טובך גנוז בגיוך שאינו מתגלה עד לעתיד שיתגלה הטוב הגנוז וזהו שרמז בר"ת "ואתחנן "אל ה' ר"ת איו לרמוז שהתפלל ע"ז שאינו נראה עתה יחודו ית' עם כנס"י ואנו מבקשים אי' מקום כבודו כמ"ש ובקשת משם את ה' אלקיך ומצאת וזהו שביקש אעברה נא עתה תיכף ואראה את ההר הטוב רמז לשם זה שלפני אותיות הוי' שגי' הטוב כנ"ל ויתגלה הטוב הגנוז בשם זה ויתגלה רצון הקדום מה שעלה ברצונו ית' להטיב לעם סגולתו ולפתוח להם אוצרות חכמתו ית' והשגת אלקותו שזה יהי' עיקר התענוג לעתיד וז"ש והלבנון רמז ל"ב נתיבות החכמה ונש"ב שיתגלה לעתיד כי לבנון אותיות ל"ב נו"ן וביקש שיתגלה תיכף ולכן "אתה "החילות "להראות ר"ת לאה שידוע שזה בחי' עלמא דאתכסי' בחי' אם הבנים שמחה ולאה הוא מלשון תלאה יגיעות ותלאות שנלאו ונתייגעו כל העשתונות ורעיונות מלהשיג בחי' הגבוה העליונה הזאת וביקש משה שילך לא"י ותתגלה הבחי' העליונה הזאת והטוב הגנוז כנ"ל אבל גזרה חכמתו ית' ורצונו שא"א להיות אז עדיין זה עד לעתיד והכל בשביל טובות ישראל כמ"ש ויתעבר ה' בי למענכם שזהו הכל לטובתכם כמש"ה ז"ל ע"פ כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם להביא את דור המבול לעוה"ב שהם ראשית ותחילת קניתו ית' את עמו לסגולתו והנה אם האדם מתפלל כנ"ל רק על צער השכינה כביכול ולא על צערו אומר ית' כביכול להפוך אתם מתפללים רק על צערי כביכול ואין צעריכם נחשב אצליכם לכלום נגד צערי ומיעוט כבודי וכביכול אצלי להיפך העיקר אצלי צעריכם ומיעוט גדולתכם זה הקשה אצלי יותר ממיעוט כבוד כביכול וז"ש רב לך הרבה יהי' כי אין כוונתו רק עליך ולא על מיעוט כבודי רק על מיעוט גדולתכם ואמר ית' זה למשה כי הוא הי' כולל כל ישראל וכאילו אמר ית' זה לכל ישראל שעיקר כוונתו ית' רק להטיבינו באחריתינו ורמז לו גודל הטובות ואור שיהי' לעתיד ואמר כי לא תעבור את הירדן הזה ירדן רומז לבחי' עליונות עולמות עליונים ואמר לו וראה בעיניך גודל הטובות ואור שיהי' לעתיד (ואמר כי לא תעבור את הירדן הזה) והשראת שכינתו ית' בין עמו ישראל שלא יצטרך לעבור ולעלות לעולמות עליונים בחי' ירדן כנ"ל שנק' כבוד שכינתו ששם נתקרב ונתייחד אליו ית' ונשיג השגות נפלאות רק יהי' במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכביכול ית' לא יטריח אותנו לעלות אליו רק כביכול יורד קדושתו עולמות עליונים למטה וישכון שכינתו בתחתונים שיתגלה הטוב הגנוז מאותיות שלפני אותיות הוי' כנ"ל שגי' הטוב ויתמלאו כל העשר מדות בטובות וז"ש "נחמו "נחמו עמי ר"ת ענן כי מה שעתה הטוב גנוז כמ"ש ואנוכי הסתיר אסתיר כמ"ש סכות בענן לך יתגלו ויתראו הטובות מענן זה ויהי' ר"ת "נחמי "נחמי "עמי עד שיתמלאו כל העשר מדות בטוב שי"פ טוב גי' ענן ר"ת "נחמו "נחמו "עמי כנ"ל:
ואתחנן אל ה' בעת ההוא ול"א באיזה כו' כנ"ל שקאי על כל עת ועת י"ל שלמד אותנו בזה שלא יאמר האדם עתה אין לי מוח כראוי לתפילה ולא אתפלל עתה רק לכשאפנה אתפלל כראוי וכנכון רק בכל עת ועת תתפלל לפי העת ההוא של עכשיו יהי' העת איזה עת שיהי' וז"ש ובקשת משם את ה' אלקיך ומצאת שאמר ג"כ סתם משם ול"א באיזה מקום וזמן רק הפי' משם מכל מקום ומקום שאתה שם אז תדרוש את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו כו'.
א"י שמשה רבינו ביקש ופתח שע"ת בתפילתו זאת לפתוח כל שע"ת בכל עת ובאמת נתקבלה תפילתו כמ"ש עלה ראש הפסגה כו' וביקש בעת ההיא לאמר שכל מיני תפילות שיתפלל ישראל בכל עת ובכל שעה כלל בתפילתו וז"ש בעת ההוא ול"א באיזה עת לאמר כל מה שיהי' עתיד להאמר בהעולם הכל יהי' נכלל בתפילתו זאת.
ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר הנה האדם צריך לעבדו י"ת בכל דרכיו ובכל תנועותיו אפי' בעניני גשמיות אפי' אכילה ושתי' וכדומה לא יהי' כוונתו למלאות כריסו רק יהי' כוונתו שעי"ז יהי' לו כח לעבדו י"ת בתורה ובתפילה ויהי' לו כח להעלות הבל של תורה ותפילה שהבל מתורה ותפילה הוא העולה למעלה כמ"ש במ"א שלכן הבל רומז לה' חומשי תורה ואותיות לב הם התחלת וסוף התורה שיהי' הבל אותיות להב עולה מאליו מן הלב ולזה יהי' כוונתו לאכול כדי שיהי' לו כח לתורה ותפילה להעלות הבל הנ"ל נמצא מאכילת גשמיות הנ"ל נעשה הבל קדוש מהגשמיות והנה על ענין זה הם השני איברים שבאדם והקנה והוושט הקנה הוא המוציא קול ההבל הנ"ל של תורה ותפילה והוושט הוא המקבל כל מאכל ומשקה וצריך שיהי' מעשה האדם בהוושט באכילה ושתי' רק לצורך ההבל של הקול שהקנה מוציא ולא לצורך עצמו ותאוותו ולצורך זה הי' תחילת הבריאה שיבוא העולם על תכלית זה שבכל דבר שבעולם אפי' הגשמיות יעבדו אותו י"ת כי כל מה שברא י"ת לכבודו פעל וברא וכל פעל ה' למענהו לקילוסו שמכולם יבוא עבודתו ית' כי לית אתר פנוי מני' ובמ"ת פתח י"ת שמים ושמי השמים והראה להם שאין בלעדו ואמר אנכי ה' אלקיך שבכל העולמות ובכל הנבראי' שבהם יראו ישראל ויכירו שאין שום דבר רק הצורך לעבדו ואילו הי' ישראל אוחזים בדרך הזה כמו שלמדם י"ת בהר סיני הי' כבר העולם מתוקן על שלימותו ותיקונו רק אח"כ כשחטאו ישראל נפלו מן המעלה השלימה הזאת שיהי' כל כוונתם לצורך גבוה והנה זה הענין מרומז תיכף בבריאות עולם בענין קין והבל שהבל הוא בחי' קנה המוציא הבל כנ"ל וקין הוא בחי' וושט שהי' כוונתו לצורך עצמו לבד ולתאוותו ולא לצורך גבוה ולכן לא הביא מנחה לו י"ת מן בכורות צאנו וחלביהן כמו הבל רק קין הביא מפרי האדמה מנחה לה' הגרועי' כי המובחרים רצה לאכול לתאוותו בוושט שמקבל כל מאכל ומשקה והבל שהי' כוונתו גם בעסקי אכילה ושתי' רק לצורך עבדותו ית' להעלות הבל הקדוש ולכן הביא מבכורות צאנו ומחלביהן להקריב לה' שגם אפי' מה שאכל ושתה הי' ג"כ רק לצורך קרבן לה' להקריב ולהעלות הבל מתורה ותפילה לה' וזה רמזה לנו התוה"ק על ענין קנה וושט שצריך כנ"ל שיהי' שהוושט יהי' מעשיהו ליתן כח לקנה ומעשה קין והבל הי' סימן לדורות שאח"כ וזהו סימן ורמז הריגת קין להבל שלא הי' כוונתו לצורך הבל רק למלאות תאוותו וכריסו והוושט קיבל הגשמיו' לצורך תאוותו וזהו מרמז על דורות שאח"כ שלא נגמר תיקון העולם על שלימותו כמו שהי' בהר סיני שאמר י"ת אנכי ה' אלקיך כו' שהכל לצורך עבדותו ליחדו ית' רק בעוה"ר כל איש פונה לדרכו וכוונתו בעסקו בגשמיות לצורך עצמו ולתאוותו עד לעתיד שיתוקן הענין בשלימות גמור בכל העולם וז"ש י"ת לקין אי הבל אחיך כיון שכל כוונתך לצורך עצמך ולתאוותך ולא להעלות הבל הנ"ל והיכן יהי' התיקון הזה להעלות הבל הקודש ע"י אכילת הגשמיות אם לא הי' הכוונה לזה בעסקך בגשמיות והי' התשובה ע"ז השומר אחי אנוכי הרמז וכי יהי' לדורות מאמר השי"ת אנוכי ה' אלקיך ע"ד הנ"ל הלא חטאו אח"כ ונתקלקל הענין ועי"ז אינו עולה ההבל הקדוש הזה מכל הדברים הגשמיים ועדיין אין תיקון העולם בשלימות והנה משה הי' ג"כ בחי' הבל הלהב העולה הנ"ל ולכן כתב רבינו ש"ט שלא מצינו בתורה שאנל משה רק כתיב קראן לו ויאכל אבל לא כתיב שאכל והגם שבוודאי אכל כי כתיב בארבעים יום שהי' בהר ולחם לא אכל כו' מוכח דבשאר ימים אכל רק מחמת שאכילתו הי' בגודל הזדככות מאוד עד שלא יצדק לקרותו בשם אכילה גשמיות ולכן בזכותו ירד המן שהי' הזדככות גדול לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו כי משה הי' בחי' קול תורה הבל הנ"ל ומעלה הבל לה' וזהו מה שרצה לבוא לא"י וכי לאכול מפרי' הי' צריך כשחז"ל רק הענין שרצה להעלות כל הדברים המובחרים הגשמיים שנשתבחה בהם א"י בשבעת המינין המובחרים ושאר ענינים וכי בתוה"ק שהוא תכלית הרוחניות תהי' מספרת בשבחי עניני גשמיי פירות א"י וכן באמת למה הי' דווקא כל הפירות הטובים בא"י וכי לצורך תאוותינו למלאות ח"ו תאוות גשמיות שיהי' ח"ו ואכל ושבע ודשן רק הכל הי' ע"ד הנ"ל שנעלה כל הדברים המובחרים שנאכל אותם ועי"ז יעלה הבל מבחר מאוד לה' שכיון שהדברים הגשמיים טובים כ"כ מוכרח שיש בהם חיות עליון קדוש מובחר שמחי' ופועל הדברים ההם וזהו שבח א"י שיש בהם דברי' טובים כ"כ שזה מחמת שיש בהם חיות גדול משובח והביא י"ת את ישראל עמו לא"י שיעלו כל הדברים לו י"ת ע"י עלות הבל הנ"ל על ידם ויהי' תיקון השלם ולזה רצה משה לבוא לא"י שמשה הי' בחי' הבל כנ"ל וע"י שיאכל מפירות א"י יהי' מתוקן תיקון השלם הנפלא מה שלא נתקן הענין אח"כ בלעדי משה וז"ש כאן "ואתחנן "אל "ה' "בעת "ההיא "לאמר הר"ת הוא איו הבל הרמז על מ"ש י"ת אי הבל אחיך שלא נתקן תיקון השלם הנ"ל וזהו שהתחנן משה אעברה נא כו' לצורך תיקון זה שיתוקן כמו שיהי' לעתיד ב"ב.
א"י ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר התפלל משה שיוכלו ישראל להתפלל כראוי בכל עת ועת אפי' בגלות יוכלו התפילה לומר כראוי ולכן אמר בעת ההיא ול"א באיזה עת כי קאי על כל עת ועת שביקש משה שבכל עת לאמר התפילה כראוי ומה יהי' התפילה אתה החילות על צער השכינה כביכול ע"ד אין חולה מכם עלי:
גם י"ל ע"ד שפי' ואני תפלתי לך ה' עת רצון שבכל עת שאתפלל יהי' עת רצון להמשיך מרצון עליון ועד"ז התפלל משה בעת ההיא אותיות אהי' בחי' רצון וז"ש ואתחנן להמשיך מוחנותי את אשר אחון כו' והנה יש בישראל מארי העיינין הם עיני העדה ויש מארי דקלא ע"ד הקול קול יעקב ומשה אמר מתחילה כי כבד פה וכבד לשון אנוכי שאמר שאינו יכול להמשיך רחמים על פיו ולשונו ופעם אמר ואני ערל שפתים כי שפה הוא לשון גבול וצריך להמשיך ולהמתיק בחי' גבול זה ולכן שפתיים מגבילין ומצמצמים הדיבור וצימצום הוא ע"י מדה"ד וכן בומ"ף בשפתיים בומ"ף גי' ב"פ דין ושאל משה מאתו ית"ש איך ממתיקין אלו הגבורות שבשפתיים וגם פה עה"כ גי' אלקים ופעם השיב ית"ש למשה אהרן אחיך יהי' נביאך כי אהרן איש החסד ממתיק הגבורות שבפה ושפתים ופעם השיבו מי שם כו' או מי ישים אילם שימתיק ע"י צירוף שם אלקים באותיות א"לם י"ה והנה במלאכים כתיב שמשבחין אותו ית"ש בשפה ברורה ודה"מ ע"ה הי' ממארי דקלא ממארי דצלותין כי הי' שורשו מעולם הדיבור לכן אמר הרבה שירות והוא הי' נגד מדת מלכות כי מלכותו ית"ש הי' על ידו והנהגת מלכותו ית"ש נק' דיבור כי מלך במשפט יעמיד ארץ וכתיב כי אלקים שופט ופה עה"כ גי' אלקים ולכן דוד הי' בחי' דיבור והנה כאן רצה משה להמתיק הדינים מכל המדות ולכן אמר ואתחנן עה"כ גי' ו"פ אלקים וכן תפילה עה"כ גי' כנ"ל להמתיק כל הגבורות שיש בכל מדה מששה מדות בחי' ששה קצוות וז"ש ז"ל שלא הניח משה זויות ברקיע שלא נתחבט בה פי' שבכל המדות המתיק הגבורות ולכן "אל "ה' "בעת "ההיא ר"ת איבה והם אותיות ביאה ג"כ להמתיק הגבורות ושיתמלאו בחסדים ושיתפשטו החסדים עי"ז כי חסדים דרכם להתפשט כאומרים על נדיב בעל חסד שאינו יכול לחזיק את עצמו כלל וקורין להמצמצם מלעשות חסד ואינו מהנה אחרים קמצן שמקמץ החסדים וז"ש לאמר לשון יחוד ע"ד עשה הקב"ה מאמר שיתיחדו הגבורות בחסדים ויהי' בבחי' ביאה יחוד כנ"ל:
גם "בעת "ההיא "לאמר אותיות הבל מורה שעתה הי' כבר למשה בחי' דיבור כראוי כי הי' משורש הבל דכתיב בו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו כי שמע הקב"ה תפילתו כי הי' לו בחי' דיבור כראוי ולכן הודו לה' בכינור ר"ת הבל ואל קין ואל מנחתו לא שעה כי לא הי' לו בחי' דיבור כראוי להתפלל אליו ית"ש ולכן קול ה' יחיל מדבר הר"ת גי' קין כי בעליות העולמות בכניסת שבת יש לקין ג"כ עלי' וכן כתוב בספרים שהאדם יחשוב אז אם אני משורש קין יהי' לו עתה עלי' וז"ש יחיל מדבר מלשון חלות ומתיקות שיומתק ג"כ בחי' דיבור של קין הרומז בר"ת ומשה רמז כאן שהתפלל עד שרשו שהי' מהבל כנ"ל גם הבל בחי' הבל ונשיקין קודם היחוד כידוע מכוונת שמק"ש עד תפילת י"ח הוא בחי' נשיקין וזהו ע"י סיפור נפלאותיו שאנו מספרים וכאן יש רמז יחוד כנ"ל בר"ת "אל "ה' "בעת "ההיא ר"ת ביאה ולאמר לשון עשה בה מאמר לכן רמז בר"ת הבל ונשיקין כנ"ל.
"אתה "החילות "להראות ר"ת אלה וכן אתה הראת לדעת ר"ת אלה שמשה דבריו הי' בדעת וז"ש אלה הדברים אשר דיבר משה ר"ת כנ"ל וביקש משה שיתגלה הדעת שכולם ידעו את ה' להראות את עבדיך כו' אשר מי אל כו' אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך יהי' זה נראה לעיני כל:
א"י ה' אלקים אתה החילות כי אמרו ז"ל בתחלה עלה במחשבה להבראות במדה"ד ראה כו' ושיתף מדה"ר דכתיב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ומשם התחיל קיום העולם והנה משה המשיך רחמים משם מהתחלת הבריאה כי זה עיקר גדול להמשיך רחמים משם שעדיין לא הי' חטא בעולם והי' רחמים גמורים וגם כיון שהעולם נברא ברצונו ית"ש להטיב לברואיו ולקבל תענוג מעם קרובו ישראל ולכן כש"חו יש צער לישראל ובכל צרתם לו צר יתפללו להמשיך רחמים מראשית הבריאה לאמר וכי בשביל זה בראת ית"ש העולם להיות ח"ו צער לנו לא כן היתה כוונתו ית"ש רק לתענוג הנפלא וז"ש הלא היתה התחלת הבריאה בשמות ה' אלקים להמתיק כל הדינים ה' אלקים בב' שמות אלו אתה החילות העולם ומשם יומשך להראות את עבדך את גדלך מדת החסד ואת ידך החזקה שימתיק החסד את הדין ושמות אלו גי' קי"ב מנין הוי' אדני אהי' שנמתקים כל הדינים ע"י יחוד שמות אלו ור"ת של יענך "ה' "ביום "צרה גי' שמות אלו וזהו שרמזו ז"ל במדרש ע"פ כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו הה"ד יענך ה' ביום צרה משל לבן מלך שיצא לתרבות רעה כו' הראשון אומר יעשה לו כבלים של מאה ליטרין הב' אומר של י"ב כו' ועת צרה הוא ליעקב וממנו יושע רמזו במ"ש מאה וי"ב ליחוד אלו השמות עי"ז יענך ה' ביום צרה ודקדקו ענין זה מהכתוב שהתחיל באשר לו אלקים קרובים אליו וסיים כה' אלקינו בכל קראינו אליו רק רומז אשר לו אלקים הדינים משם זה קרובים אליו שאדרבא יקרבו אותם וישפיע להם טובות גם במדה"ד כה' אלקינו כו' ע"י יחוד הוי' אלקים שיתף רחמים בדין כנ"ל ששמות אלו גי' קי"ב ונמתקים כל הדינים ומדה"ד נהפך לרחמים.
א"י אתה החילות להראות כו' הנה תיכף בתחילת הבריאה רמז ית"ש שהעולם יתנהג ברחמים ודין ולא יתגלו הטובות הגנוזות עד לעתיד כמ"ש בראשית ברא כו' ואח"כ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך כו' ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור רומז על אור שלעתיד שיהי' אחר תוהו ובוהו וחושך של הגלות יוציא ית"ש אור מתוך החושך ועד"ז פי' ראשו כתם פז שתיכף בהראש הי' בחי' כתם דבר שמכהה הבהירות הגדול כמ"ש במ"א שמזה יש לנו קצת תירוץ על מעשינו שהם ח"ו אינם מהוגנים ומתוקנים כראוי כיון שהראשית תיכף הי' בו כתם לא בבהירות גדול א"א לדבר שנולד מדבר שמבראשית שלו הי' כעין חסרון א"א שבדבר שנולד מזה הדבר שיהי' שלם בכל מיני שלימות בלא חסרונות והחטאים של ב"א הם חסרון בהם מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאים שהוא לשון חסרון ולכן "ראשו "כתם "פז ר"ת כפר שבהתנצלות זה אנו מבקשים כפרה אף שאין בנו שלימות כראוי רק ראשו כתם פז כנ"ל וזה הי' ג"כ טענת משה אתה החילות תיכף בהתחלה והתגלות להראות את עבדיך שהכל נברא בשביל עבדיו ישראל כמ"ש כי לי בנ"י עבדים עבדי הם תיכף בהתחלה והתגלות הי' את גדלך מדת חסד והטעם שנקראת חסד גדולה כי דרך החסד להתפשט בלי שיעור כמ"ש במ"א שלכן רפואה נקראת ארוכה שנשפעת מדת החסד שהתפשטותה ארוכה וגדולה בלי שיעור מעולם העליון שנקרא ארוך והחולה נקרא קצירי כמ"ש כדקציר ורמי בערסא וכמאן מצלינן אקצירי כי נקרא קצירי על שאין לחולה השפעה ממדת ארוכה כי כשנשפע לו ממדות ארוכה נתרפא וז"ש ז"ל שבעת החורבן הי' ית"ש מטייל עם אברהם אע"ה אריכות וקצרות הכוונה שהי' מראה לו שאף שנחרב הבהמ"ק וישראל הולכים בגלות נמצא שמתנהג ית"ש עמנו בגבורה ודין וצמצום החסדים ענין קצירי הנ"ל מ"מ גם בגלות שהוא בחי' קצירי גם אז ישפיע לנו ית"ש חסדים העליונים מארוך בחי' ארוכה כנ"ל וז"ש שהי' מטייל עמו ית"ש אריכות וקצרות שאף בקצרות יש אריכות מדת גדולה וז"ש כאן את גדלך זהו חסד ואת ידך החזקה מדת גבורה כ"ז הי' תיכף בהתחלת ראשית התגלות הי' ג"כ גבורה וצמצום בחי' קצרות כנ"ל ראשו כתם פז ולכן "אל "ה' "בעת "ההיא "לאמר ר"ת אי הבל כנ"ל זהו הי' תיכף בעת ההיא קודם הבריאה ההיא אותיות אהי' שם הי' תיכף בחסרון הנ"ל האמירה אי הבל ע"ד הנ"ל ואמר משה לו ית' בוודאי כוונתך ית"ש שעשית ככה הי' כדי שיהי' צדיקים ויהי' כח בידם להמתיק הגבורות לעשותם חסדים ג"כ ולפעול שהגבורות יהי' על שונאינו כמ"ש צדיק מושל ביראת כו' וז"ש את גדלך ואת ידך החזקה זה הי' כדי אשר מי אל מי הוא הצדיק כידוע יהי' אל ויהי' כח בידו לפעול ניסים בשמים ובארץ הן במדת חסד הן במדת גבורה וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך שמעשיך במדת חסד כמ"ש לעושה השמים בתבונה לעושה אורים גדולים כל"ח שעשיותיו ית"ש הם במדת חסד וכגבורותיך מדת גבורה הכל יהי' בידי הצדיק והוא ינהוג הכל כרצונו נמצא שתחלת מחשבותיך הי' לזה שהצדיק ימשול שית"ש גוזר והוא מבטל וית"ש שמח כשמנצחים אותו כמשז"ל ולכן אף שגזרת עלי אעפ"כ אעברה נא ואראה: וי"ל עוד שהנה ידוע שיש סוד העיבור שמתעבר נשמת צדיק בחבירו וזהו הי' בקשת משה אעברה נא מלשון עיבור שאבוא בעיבור בישראל ואעבור עמהם אם אין רצונך שאבוא לבדי בגוף שלי אבוא עכ"פ בהם בסוד העיבור ואעבור ובזה נתקבלה תפילתו ואמר לו ית"ש כי לא תעבור את הירדן הזה פי' בעצמך ובגופך רק גופך יהי' קבור בח"ל לטובת ישראל אבל בסוד העיבור בא לא"י כי משה כולל כל חלקי נשמות ישראל וז"ש ז"ל ע"פ בראשית ברא שהעולם נברא בשביל משה שנקרא ראשית כמ"ש וירא ראשית לו ואמרו ז"ל בשביל ישראל כו' רק באמת כי משה הי' כולל כל חלקי נשמות ישראל שהם כלל חלקי הקדושה שרצה ית' שיתפשטו בעולם ולצורך זה הי' הבריאה כ"ז הי' כולל משה החלק אלקי שנתפשט בנשמות ישראל ולכן תמצא רמז שמשה רבינו גי' מספר אל עם ה' אלקי ישראל שמספר שניהם שוה תרי"ג שכל החלקי הקדושה שבישראל שלכן יהי' הצדיקים לעתיד נקראים אל וכמו שקראו ית' ליעקב אל ע"ש החלק אלקי שבו ולכן נקרא ית' ה' אלקי ישראל שהתפשט קדושתו בהם כ"ז הי' משה כולל לכן גי' משה רבינו כמו ה' אלקי ישראל ונמצא כשישראל נכנסים לא"י היתה נשמת משה ממש נכנסת שנשמת משה הי' ממש נתפשטת בישראל כמ"ש אעברה נא כנ"ל שנשמתו תתעבר וז"ש ויתעבר ה' בי פי' שכביכול אלקי ישראל בא בי בעיבור שמשה הי' כולל כל חלקי הקדושה שנתפשטו בעולם בישראל כדי שבזה ימלא ה' משאלותו שעי"ז כשישראל נכנסו יהי' נשמת משה ממש נכנסת כנ"ל ומה שעשה ית' ככה ולא הניח את משה בעצמו ובגופו לבוא לא"י היא שאמר משת למענכם ולטובתכם כמשחז"ל ע"פ ויתא ראשי עם וגם הוא טובה גדולה לנו בני גולה שמשה קבור בארץ שאנחנו בה בגלות והוא שכולל כל נשמות ישראל יביא אותנו לארצינו והוא יהי' הגואל האחרון כידוע (מ"פ) מה שהי' הוא שיהי' ב"ב אמן:
א"י אתה החילות ע"ד שאמרו ז"ל מנין שהקב"ה מתפלל כי יש צדיקים שהשכינה מתפללת מתוך גרונם ובפרט משה רבינו שתמיד היתה שכינה מדברת מתוך גרונו מכ"ש התפילה ומצינו שהתפלל אעברה נא ואראה אמר לו ית' עלה כו' וראה בעיניך כו' משא"כ אם לא הי' אומר ואראה רק אעברה אפשר שתפילת משה לא הי' אפשר שתחזור ריקם ומתוך ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו ומתפללת כנ"ל ולא הי' עדיין רצונו ית' שמשה יכנס לא"י לטובת ישראל לכך התפללה השכינה מגרונו אעברה נא ואראה ובאה התשובה מאתו ית' וראה בעיניך כו' וזהו שאמר משה והתפלל אח"כ אתה החילות להראות כו' שהתפילה על הראי' של א"י זהו הי' תפילתך ולא הי' כוונתו כן על הראי' בלבד רק גם על הכניסה
(על ההפטרה משבת נחמו)
נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם דברו על לב ירושלים וקראו אלי' כי מלאו צבאה כו' הנה אותיות מנצפ"ך הכפולים מרמזים על מדת גבורה ועיין בהאר"י ז"ל בכוונת ויהי נועם ובגבורות של אלו אותיות הכפולים גבר עלינו חסדו והגאולות שלנו באלו אותיות הכפולים במצרים פקד יפקד פ"א כפולה וכן כולם ועפ"ז פי' הרב מהר"ש מאוסטרפאלי מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק פי' שבאותיות מכנף ממנצפ"ך כבר הי' לנו גאולת בהם רק הגאולה שלעתיד יהי' באות צדיק וז"ש צבי לצדיק צדיק כפולה בר"ת וצבי הוא לשון צביון ורצון שרצונו שיצמיח י"ת מהרה הגאולה מצדיק כפילה והנה אות צ' במילוי כ' בס' שמתמלאת באותיות י"ד כזה צד"י נמצא שגאולה שלעתיד שתהי' בצדי כפולה יהי' המילוי ב"פ י"ד כי בחורבן בהמ"ק אמרו ז"ל שאמר י"ת לא"א מה לידידי בביתי ידידי אותיות ב"פ י"ד כי בקהלת חשב י"ד עתים לטובה וי"ד לרעה ובחורבן בהמ"ק נהפכו הי"ד עתים של טובה ג"כ והי' ב"פ י"ד לרעה ולעתיד יהי' להיפוך הב"פ י"ד מילוי צד"י שבה יהי' הגאולה ויגדל נא כח ה' בכל הכ"ח עתים וב"פ צד"י צד"י גי' נחמו נחמו וז"ש כי מלאה צבאה שתתמלא אות צדי במילוי שלה ויהי' גי' נחמו נחמו וצבאה ג"כ לשון רצון כנ"ל ועיקר הנחמה שלנו במקום שנאמר להושע לא עמי אתם יאמר להם י"ת עמי אחם וז"ש נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם שאלקיכם יאמר אליכם ויקרא אתכם עמי:
א"י ע"ד שפי' אתה פוררת בעזך ים שים הוא בחי' גבורה וי"ת מפררם ומשברם ועתה בגלות ענין הפירור שלא תבוא עלינו הצרה ח"ו בפ"א כמאמרם ז"ל ע"פ ידעתי אתכם אמר ה' ע"כ אפקוד עליכם את עוונותיכם שהפי' פקידה בעלמא מעט מעט וזהו ג"כ פי' לגוזר ים סוף לגזרים ע"ד הנ"ל ולעתיד ישבור י"ת ויטול מדת הגבורה לגמרי מאתנו ויטיל הגבורות רק על שונאינו והנה גבורה הוא צמצום כידוע ולעתיד יתהפכו לחסדים עלינו ויתהפכו אותיות צמצום בא"ת ב"ש ויעשה מהם אותיות יהי' שלעתיד יהי' נק' שמו יהי' מאותיות הוי' כמ"ש ביום ההוא יהי' והנה יצחק הוא גבורה כידוע וישבר י"ת את בחי' יצחק לשנים ויהי' גי' ב"פ נחמו נחמו שהגבורות יהי' לנו חסדים כמ"ש כי גבר עלינו חסדו ועל אוה"ע יהי' גבורות ודינים וז"ש שלנו בחי' גבורות יהי' יצחק גי' ב"פ נחמו נחמו נחמו והגבורות יפעלו שעמי יאמר אלקיכם כי איך אנחנו נעשה נקמה באוה"ע ואין מטבענו ודרכינו לשפוך דם ובפרט איך יערב לנו לבטל אפי' רגע אחת מעבדותו ית' כשיתגלה אלקותו י"ת ולעסוק בהריגות ונקמה באוה"ע רק נעשה ע"ד שעשתה שרה אמנו כשנלקחה לאבימלך כ' בס' שאמרה אז פ' ציצית שכתוב בפ' זו אני ה' אלקיכם ועשתה צירוף "אלי "הכם והתפללה שי"ת יכה אותם וכן הפי' כאן שלעתיד עמי יאמר "אלי "הכם ולא נצטרך אנו לבטל מדביקותך וזה יהי' מגבורות שישבור י"ת מאתנו ויעשו מהם נחנו נחמו ויטיל הדין על אוה"ע ויהי' הנחמה בכפליים שעתה כביכול י"ת מצער על צערינו בגלות ואנו מצטערים על מיעוט כבודו י"ת ולעתיד יהי' הנחמה על כ"ז שיהי' נתפרסם כבוד גדולתו י"ת וישמעו רחוקים ויבואו כו' ולנו יתגלו כל הטובות הגנוזות וגדולתנו ותענוגינו לאין שיעור וערך וזהו הנחמה בכפלים שיהי' לנו נחמה ע"י שיהי' לו ית' נחמה ולא נצטער על צערו כביכול כנ"ל שאפי' אשר לו אלקים קרובים אליו שמצטער ית' וקרוב אלינו ומצער עלינו כה' אלקינו בכל קראינו אליו שלהיפך אנחנו קריאתינו רק אליו י"ת לכבודו. (חסר)
כי לקחה מיד ה' כפלים ככל חטאתי' ע"ד הנ"ל ואתחנן אל ה' שכל כוונתינו רק בשבילו י"ת שלא יתחלל ח"ו שמו י"ת שיאמרו האוה"ע ידינו רמה וח"ו יד ה' תקצר וזהו לה כפלים מכל עונשים שבאו לה על חטאותי' וז"ש כי לקחה מיד ה' מה שאומרים עליו שתקצר ידו ח"ו מזה לקחה יותר יסורין מכל חטאותי' וחסרונה.
(לקוטים מפ' הנ"ל)
וכתבתם על מזוזות אותיות מת ב"פ זו גי' הוי' מפרידין אותיות מת כי באור פני מלך חיים וכן מרחפת אותיות רפ"ח מפרידין בין אותיות מת גי' מר"ת מרופא חולי עמו ישראל ולעתיד יהי' מאותיות מת הנ"ל תם עוונך בת ציון.