וארא אל יצחק כו' באל שדי כו' הנה דרשו רז"ל באברהם בה' בראם שהעוה"ז נברא בה' כי ביה ה' צור עולמים כי שורש העולם נברא בה' ה' חומשי תורה ולכן אנו רואים שכל חיות האדם מכל הבע"ח והעולם בכללו תלוי בהבל שהוא אויר ורוח כמ"ש ז"ל על כל נשימה ונשימה תהלל יה כי בזה תלוי חיות האדם וכל הבע"ח בהבל הנשימה שהוא אויר וע"י הרוח והנשימה הוא מדבר כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא והרוח הוא הממוצע בין העולמות המחבר הגוף עם הנשמה וכן חיות כללות העולם בכללו תלוי בהאויר והרוח שהרוח הוא הממוצע בין העולמות הרוחנים לגשמיים ומחבר הרוחני לגשמיי וממשיך חיות לגשמיות מעולמות הרוחנים ע"י החיבור הזה כי האויר אינו דבר גשמיי ממש ומ"מ נגד עולמות עליונים רוחנים נחשב לגשמיי כי נתפס בחוש הראות והתוכנים אומרים שיכולים לקבץ האויר והטעם לזה שהחיות כלו תלוי בהבל ורוח כי הבל ורוח באים מאות ה' כי כשמוצא האדם מפיו הבל לבד הוא דוגמת מי שבא לומר אות ה' כמ"ש ובאתא קלילא דלית בה מששותא וחיות עולם תלוי בה' כנ"ל שהיא מורה על הבל ורוח ומצינו ג"כ ברוח נכללו בו המדות כי על מדת חסד נק' ארך רוח וכתיב אל תבהל ברוחך לכעוס הרי מדת גבורה וכן ועבר עליו רוח קנאה וכן שפל רוח רוח גבוה ורוח נמוכה ושפילה כי כיין שכל חיות האדם והעולם הם באויר ורוח ולכן כוללים בו כל המדות כי הוא מקור ושורש לכל וז"ש יפקוד אל אלהי הרוחות ופי' ז"ל איש שהי' יכול לילך נגד רוחו של כל או"א ויוכל לחברו ברוח שלו עי"ז נקשרו לעולמות העליונים הרוחנים שורש נשמתו של כל או"א ולכן כתיב שבאמת יהושע הי' בבחי' רוח של כללות ישראל כי משה הי' כללותן ג"כ של נשמה שלהן ויהושע כולל רוחם ולכן אמרו חז"ל שרוחו של יעקב נברא ביום ה' כנ"ל שהרוח שהוא ממוצע הוא מאות ה' כי ממוצע טוב בכל המדות והנה רוח הוא ממוצע וכן יעקב הוא ממוצע סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה הוא בריח התיכון מבריח מן קצה אל קצה ולכן רוח של יעקב נברא ביום ה' כנ"ל והנה האבות פתחי המקור של הקדושה והמשיכו לעולם הקדושה ולכן הר"ת מהאבות "אברהם "יצחק "יעקב "ישראל גי' אל וס"ת מהאבות הוא אותיות מק"ב ובחילוק א"ת ב"ש הוא שם שדי והב' שמות אלו באל שדי גי' עה"כ מקור והם הר"ת וס"ת מהאבות שהם המשיכו פתחי המקור ועי"ז גאל י"ת בזכותם את ישראל ע"י משה שג"כ גי' עה"כ מקור כי הי' מקור מהכללות של קדושה כי הי' כלול מכל נשמת ישראל והי' מקשרם למקור הקדושה ע"י בחי' הרוח כנ"ל שעי"ז יכולים לקשרם למקור הרוחניות ולכן כאן שעדיין הי' ישראל במצרים הי' טענתו של משה כמה פעמים ולא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי כו' ואני ערל שפתיים כי באמת כתיב כאן שלא שמעו ישראל אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה והפי' שעדיין לא הי' ישראל נקשרים כראוי במקור הקדושה כי לא הי' להם רוח כראוי כנ"ל שע"י בחי' רוח התקשרות ודביקות הזה והם הי' עדיין בקוצר רוח כי כן כתוב בס' שהדיבור הי' אז בגלות ולא היו יכולין להוציא דיבור של קדושה כראוי ולכן אח"כ כשיצאו נק' שם החג פסח מלשון פה סח שהי' להם דיבור של קדושה משא"כ מקודם הי' הדיבור שהוא ע"י רוח ממללא בגלות ולכן "מקוצר "רוח "ומעבודה "קשה ר"ת מקור לרמוז על הנ"ל שלא הי' להם רוח התקשרות ודביקות למקור ומשרע"ה שהי' כוללות נשמות ישראל הרגיש כ"ז בעצמו כיון שהוא כללות נשמתם ויש בכלל מה שבפרט ולכן מחמת שלא הי' בפרטיות נשמת ישראל דיבור ורוח הנ"ל כראוי הי' ג"כ בכללותן של נשמותיהן שהי' במשה ג"כ ערל שפתים וזהו הי' טענתו שאני מבין בעצמי שאיני יכול לדבר אליהם כלל לקשרם למקורם ולא איש דברים אנכי כנ"ל מוכח שזהו מפני שבפרט שלהם הוא כן שלא נתקן הדיבור ורוח שלהם וכיון שלא נתקן רוח שלהם וודאי לא ישמעו אלי כיון שאין נקשרים ע"י רוח שלהם למקור נשמתם הקדוש כמ"ש אח"כ שלא שמעו אל משה מקוצ' רוח כנ"ל וז"ש וארא כו' באל שדי שהראם ית"ש שע"י שפתחו והמשיכו המקור שאל שדי עה"כ גי' מקור לכן יהי' גואל ישראל שמו משה ג"כ עה"כ גי' מקור שיהי' המקור וכללות הקדושה סמך ריבוא נשמת ישראל ויש לרמוז עוד כי המילוי של שדי גי' צבאות עה"כ וגי' פרו ורבו והבטיחם ית"ש שירבה את בניהם ויפרו וירבו ויהיו צבאות ה' כי בנ"י שיצאו ממצרים שהי' ס"ר נשמות ישראל נקראו בפסוק כמה פעמים צבאות כמ"ש והוצאתי את צבאותי כו' יצאו כל צבאות ה' כו' על צבאותם וע"י כח השם של צבאות הי' מה שאמר ית"ש כן ירבה וכן יפרוץ וכן הי' כי המלך חפץ להרבות צבאיו והם היו המרכבה קדושה שהוא סמך ריבוא והנה אמרו ז"ל ילד' אשה אחת ששים ריבוא בכרס אחד שהוא משה שהוא הי' כללות ס"ר נשמות ישראל כנ"ל וז"ש שהראה ית"ש להאבו' שיגאלם ע"י משה שהוא כלול מכל צבאות ה' ס' ריבוא וז"ש באל שדי כנ"ל שהמילוי של שם שדי גי' צבאות לרמוז שבמשה שגי' אל שדי נעלם ונכלל בו כל צבאות ה' כנ"ל:
א"י וארא כו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם כי פירש"י ע"פ ואל שדי יתן לכם רחמים מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותי די נמצא מרומז בשם זה שיהי' גבול והתכלית להצרות שיאמר ית"ש די והבטחתו ית' לאבות הי' הכל עד"ז שלא הי' להם שלוה מימיהם ואברהם נתנסה ביו"ד נסיונות ולא הי' לו מנוחה כל ימיו עד לאחר כל היו"ד נסיונות אז הי' לו שלוה דכתיב ואברהם זקן בא בימים כו' וה' בירך כו' משא"כ רוב ימיו נתנסה בנסיונות והי' תפילתו בכל פעם ובכל נסיון שיעזריהו השי"ת שיהי' גבול ותכלית להצרה הבאה עליו וכן הי' ונתן הודא' לו ית"ש ע"ז וכן בכל פעם וכן הבטחתו לו ידוע תדע כי גר יהי' זרעך כו' ויהיו בתוך צרה רק הבטחתו שאחרי כן יצאו ברכוש גדול ויפסוק הצרה וכן יצחק כל ימיו לא הי' במנוחה וכן יעקב הי' הבטחתו אנכי ארד עמך מצרימה כו' אעלך גם עלה ולא שאלו מאתו י"ת לאמר הלא טוב שתשפיע מטובך משם הוי' הוא מקור הרחמים שיהי' טובות בלא צרות לא כמו שאתה מבטיח לנו שיהי' צרות ויפסקו וז"ש י"ת למשה וארא כו' פי' באל שדי בבחי' זו שאומרים לצרותיהם די אבל ושמי ה' לא נודעתי להם במקור הרחמים לבד שלא יהי' צרות כלל רק טובות זה לא הבטחתי להם ואעפ"כ לא הרהרו אחר מדותי ואתה כשאמרתי לך אהי' אשר אהי' הוקשה לך למה להבטחה זאת שיהי' עמנו בצרותינו הלא טוב שלא יהי' צרות כלל וכן אח"כ אמרת למה הרעות ובאמת הכל לטובותינו שאחריתינו ישגא מאוד ובאמת יהי' הכל ב"ב רק טוב עלינו אמן:
א"י וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם ע"ד שכתבנו בפ' ושמתי פדות עיין לקמן ולעיל שס"ת מהאבות הוא אותיות חילוף של "את "ב"ש שם שדי לרמוז שזכותם מגין עד סוף כל הבחי' שאמר לעולמו די וגם כתבנו ששם שדי מורה על הבחי' של גלות כביכול מי כמוך באלים דרשו ז"ל מי כמוך באלמים ומסתפק כביכול ואומר שדי באלקותו וגם בגלות מגין זכות של האבות ולכן נרמז השם הנ"ל בס"ת מהאבות לרמוז שזכותם מגין עד סוף כל הבחי' ושם שדי מורה על האבות יו"ד על אברהם והד' על יצחק והשי"ן על יעקב כמ"ש לקמן ע"פ ושמתי פדות והנה השם הוי' פי' הי' הוה ויהי' וכיון שאומרים יהי' מוכרח שיהי' אז התגלות אלקות שאנו מצפים ומקוים שיהי' יותר מעתה וז"ש כי אנכי בא אל בנ"י ואמרתי כו' ואמר"ו ל"י מ"ה שמ"ו ס"ת הוי' לרמוז שמצפין להתגלות אלקות יותר הרמוז בהוי' שפירושו יהי' ג"כ והשיב ית"ש באמת שאהי' אשר אהי' כו' אהי' לעתיד והתפרסמות אלקותו יהי' אז וכנ"ל וזה שמי לעולם לעלם כתיב שעדיין לא נתגלה רק לעתיד וכנ"ל ושמו עם י"ה שס"ה כאמרם ז"ל שיתגלה בחי' י"ה וז"ש וארא כו' באל שדי שמורה על בחי' שבגלות ושמי ה' כנ"ל על זה שמי לעלם שמורה על לעתיד בחינה הרמוז בהוי' שהי' הוה ויהי' כנ"ל לא נודעתי עדיין:
וידבר משה הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך ישמעיני פרעה ואני ערל שפתים הנה כתוב בס' שבגלות מצרים הי' הדיבור בגלות שלא הי' להם דיבור כראוי של קדושה ולכן נק' זמן יצמ"צ פסח לשון פה סח ולהבין זה דהנה כתיב ויזעקו ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה נמצא שעלתה תפילתם השמימה לו ית"ש ואיך אמרינן שלא הי' להם דיבור של קדושה שיעלה לה' רק הענין ע"ד ואף בהיותם בארץ אויביהם כו' לכלותם ופי' בס' לשון תשוקה שאף תשוקתם של ישראל אינו מואס ית"ש וכתיב אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך ולכן אין לשום אדם מישראל לייאש א"ע כלל וכלל ולא יאמר ח"ו אני נפסק מקדושתו ית"ש שאין אני יכול להתפלל בלא מחשבה זרה וכדומה שנראה שאין לו דיבור של קדושה שתעלה תפילתו לו ית"ש לא ייאש עצמו בכ"ז כי לא ידח ממנו נדח והטוב כי לא כלו רחמיו וחסדיו ואומר ית' וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכדאי וגם מאיש הזה שהוא בשפל המדריגה מאוד ונסתמין דבריו ואינו יכול לפתוח פיו כראוי לדבר לפניו ית"ש כלל אעפ"כ ידע באמת שגם התשוקה הזאת שחפץ ומשתוקק לדבר ולהתפלל לפניו ית"ש כראוי אך שאינו ינול זה ג"כ רואה ית"ש וחשוב לפניו ית"ש וגם יכול לעשות לעצמו שיחה ותפילה מזה בעצמו שיצעוק ויתחנן לפניו ית' שנתרחק כ"כ מאתו ית"ש שאין יכול לדבר כראוי ויבקש מאתו ית"ש רחמים ותחנונים שיחמול עליו ויפתח פיו שיכול לפרש שיחתו לפניו ית"ש שיהי' לו דיבור כראוי ויוכל להתפלל כדת וכראוי ונכון ובוודאי יעזריהו ית"ש וכעין זה מצינו הענין במצרים דכתיב וישמע אלהים את נאקתם וכתיב כי שמעתי את נאקת בנ"י וידוע שנאקה הוא בלב לבד ששמע ית' את תשוקת לבם לעובדו ית"ש כראוי בדיבור קדוש והם בעצמם ביקשו רחמים על דבר זה שנתרחקו מאתו ית"ש וצעקו ע"ז לו ית"ש וז"ש ויצעקו בנ"י אל ה' מן העבודה פי' עבודתו ית' שאינו כראוי ע"ז צעקו לו ית"ש ושמע י"ת ועזר להם ועל כגון זה נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח שהגם שבשכל אין מבינים זה החסד הגדול כיון שהשורת הדין שבשכל אין כן לרחם ע"ז כיון שאינו הגון וכדאי ואין לו אפי' דיבור כראוי של קדושה לצעוק אליו ית"ש מ"מ ית"ש מרחם עלינו מי"ג מדה"ר מוחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכדאי וז"ש יעזוב רשע דרכו כו' ואל אלקינו כי ירבה לסלוח כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכ' דרכי נאום ה' כי גבהו שמים מארץ כן גבהו פי' שאין שכל משיג רק ית' עושה נפלאות גדולות לבדו בחסד זה שאין אנו מבינים ובבחי' זו היא יצמ"צ אף שהי' כנ"ל שלא הי' להם דיבור כראוי לו ית"ש ולכן "זכר "ליציאת "מצרים ר"ת מזל כי בחי' זו שהוציאם ית"ש ממצרים אף שלא הי' זכאים כראוי זהו בחי' משרז"ל בני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא במזל העליון מקום גבוה עליון מאוד וחסדים נפלאים שאין שכל משיגם שאף שאין מגיע לאדם בזכותו נותן לו ית"ש ואומר וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי והגון וזהו מ"ש בזוה"ק מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תליא מלתא כיון שלא הי' להם דיבור של קדושה לצעוק אליו ית"ש רק שעזרם ית"ש מבחי' הנ"ל שאין השכל משיג החסדים ונעלם מכל רעיון וזהו נק' עתיקא חסדים הנפלאים שנעתקים ועוברים מן השכל ואין להשיג שם תליא מלתא משם עזרם ית"ש כי לשון אלי הוא לשון נוכח וידוע מ"ש בס' על מה שאומרים אתה לשון נוכח ואומרים הוא לשון נסתר מורה סתום וגליא וזה פי' הפ' הנ"ל הן בנ"י לא שמעו אלי שהגם שהאמינו כמ"ש ויאמן העם לא הי' השמיעה בבחי' אלי רק מבחי' עתיקא מבחי' לעושה נפלאות גדולות לבדו שאין שכל משיג ונעלם מכל רעיון החסד הגדול הזה וא"כ איך ישמע אלי פרעה שהוא הי' חכם להרע וידע שישראל אין להם דיבור קדוש וידע שסובבים מכל צד וז"ש ואני ערל שפתים כי משה הי' כלול מכל נשמת ישראל ויש בכלל מה שבפרט ולכן מחמת שלא הי' בפרטיות ישראל דיבור כראוי הי' ג"כ בכללותן שהוא משה הכוללן הי' ערל שפתים ובזה הרגיש משה שלא נתקן עדיין דיבור שלהם כראוי עד שיצאו ונק' פסח לשון פה סח כנ"ל:
וידבר אלקים אל משה ואל אהרן ויצום אל בנ"י ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בנ"י מאמ"צ הכ' הזה הוא מחוסר הבנה שאיך במה שהי' מדבר אל משה ואהרן הי' צווי אל בנ"י ופרעה ונראה ע"פ מה שפי' בפ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נק' עליך ויראו ממך דלכאורה ג"כ תמו' מה שייך לשון ראי' אצל קריאה. הל"ל ושמעו כל עמי הארץ כי שם ה' נק' כו' ואם יהי' הפי' שיהי' רואים השם הוי' נכתב בכל מצח ישראל הל"ל נכתב עליך וכן באמת מצינו במ"ת דכתיב וכל העם רואים את הקולות ומה ענין ראי' אצל קולות אך נראה לפרש כי ע"פ מש"כ בזוה"ק שנביאות מרע"ה הי' באספקלרייא המאירה ושאר הנביאים ראו באספקלרייא שאינה מאירה וצריכין לדעת מה הוא אספקלרייא דלא נהרא הוא שיש בו אור גדול רק שאין יכולים להנות מהאור מחמת איזה מסך המבדיל ולא נתגלה האור עדיין והענין כי הדיבור היוצא מעצמותו ית"ש הוא נשמע בכל העולמות העליונים ותחתונים ועושה פעולת בכל עולם ובכל בחי' ובחי' אפי' בדומם ובצומח אך כל הקרוב קרוב קודם דהיינו מה שהוא רחוק מהגשמיות וקרוב אל הרוחניות שומע יותר כ"א לפי מדריגתו וזה הדיבור הי' גם במ"ת כי משרע"ה שהי' מופשט מהגשמיות מכל וכל נאמר בו וידבר ה' אל משה כדבר איש אל רעהו ר"ל שקיבל' את התוה"ק ע"י שמיעת האוזן מחמת דביקתם בחומר הגשמי רק מה שהרגישו בנפשם קדושתו ית"ש שבא בלבם באותו פעם ע"י הקדושה והארה מזה הקול בא להם הרהור תשובה גדולה והתעוררות אלקותו ית"ש ועי"ז שראו שלבם בוער ומשתוקק מאוד הבינו רצון הבורא ית"ש בכל דיבור ודיבור ע"ד שפי' מבשרי אחזה אלקי ולכך כאמר וכל העם רואים את הקולות שהרגישו בלבם הארה מהקול ועי"ז הרגישו את הקולות וראי' הוא לשון הבנה כמו וירא בלק וכן נמי בכל דיבור ודיבור ובכל אמירה הנאמר למשה הגיע קדושת הדיבור לכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים ואפי' לדומם וצומחים לכ"א כפי מדריגתו כמו שביארו הקדמונים דברי רז"ל שאמרו שבכל יום בת קול יוצאת מהר חורב וכ' בס' שמזה בא לכל אדם הרהור תשובה בכל יום ע"י הכרוז היוצא מהר חורב רק שהצדיקים הקרובים אל ה' מרגישים יותר בשמיעה ממש וכל מה שמתרחק מהקדושה מתרחק אצלו כח ההרגשה והשמיעה ועפ"ז כולם וזה שאנו רואים שאפי' אוה"ע המכחישים באמונתו ית"ש קרבם אברהם אע"ה תחת כנפי השכינה כי ע"י שנתגלה הדבר בלבות הצדיקים עי"ז מתגלה למקורבים להם ואח"כ לכל באי עולם ולכן ע"י עבודת אברהם אע"ה עשה מסילות לאמונתו ית"ש והרבה שמו בכל באי עולם וכן בכל דור ודור כשהצדיקים עובדים לו ית"ש במדה אחת ממדת הקדושים אז עי"ז נתפרסמת קדושתו ית"ש אח"כ לכל באי עולם במדה זו וכמו שהי' בימי מרדכי שרבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם כי הרגישו בפחד והיראה והעבודה של מרדכי שיעבוד ית"ש בפחד גדול וכל זמן שלא נתגלה עדיין הדבר ונסתר האור נק' אספקלרייא דלא נהרא שלא נתגלה ולא מאיר עדיין וכשנתגלה נק' אספקלרייא דנהרא והנה אחז"ל שית"ש אומר לא כשאני נכתב אני נקרא אני נק' כו' מזה נבין כי קריאה מורה התגלות וז"ש ג"כ וארא כו' באל שדי ושמי ה' כו' כי אנו רואים שמעולם וכן עתה המכחישים בו ית"ש ח"ו בע"כ הם מודים שיש לעולם בורא ומנהיג ומחמת שרואים שכל הדברים הנמצא בעולם יש להם קץ וגבול כמו חיות האדם וכל הברואים וכן האור והחושך ושאר נמצאים אינם קיימים לעולם רק עד אותו זמן הקצוב להם וכמ"ש האותי לא תראו אשר שמתי חול וגבול לים ומי שם אותו הקץ והגבול לכל דבר אם לא הבורא ב"ה שבראם וע"י האמונה המועטת הזאת בא להם ג"כ הדיבור טוב כמו שמצינו בחרטומים אמרו לפרעה אצבע אלקים הוא לפי שלא יוכל להוציא כן באצטגנינות שלהם הודו ואמרו שזה הוא מהבורא הקדמון המנהיג אשר נתן חק וזמן לכל דבר מתי יבוא לעולם ומתי יאבד מן העולם והנה האמונה הזאת הוא נמשך מן השם הק' שדי כמו שאחז"ל למה נק' שמו שדי שאמר לעולמו די והיינו ששם קץ וגבול לכל הדבר שבעולם שמים וארץ והימים וכל אשר בהם לכ"א שם חק קצוב שלא ישנו את תפקידם ולכן נתגלה הקב"ה לאבותינו הקדושים בשם הק' הזה כי גם הם באו לדביקות אלקותו ית"ש ע"י הבחינה הזאת שהתחילו לחקור בשכל הזך מי ברא אלה הברואים שבעולם כמו שמצינו באברהם איך הכיר את בוראו שבתחלה ראה את השמש והיא שוקעת וכן הירח וכוכבים אספו נגהם והבין מזה שיש בורא קדמון יחיד ומיוחד והוא לבדו אלקים הי' הוה ויהי' וכן כל האבות תחילת המפתח הי' ע"י שם הק' הזה רק מחמת גודל קדושת דביקותם וחכמתם הזכה הלכו מדרגא לדרגא עד שנתגלה להם כל האורות העליונים וכל המקורין קדישין עילאין הכלולים בזה השם הק' כידוע כי חילוף האותיות בא"ת ב"ש של השם אל שדי עם ב' כוללים (בגי' הם) בגי' י"ב צרופי הוי' ולכך מתחיל הפרשה הזאת וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' ר"ל דע שאף בשם אלקים שהוא מורה על ההתנהגות העולם כי האלקים גי' הטבע יש בו ג"כ חסדים גדולים ונפלאים משם הוי' ב"ה הגנוז בה שלעתיד להתגלות לחוץ כנ"ל וז"ש וארא אל האבות באל שדי כי ר"ל הראי' לזה שגם האבות הקדושים הי' תחילת מפתח שלהם מהשם אל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם ועכ"ז השינוי שנתגלה ע"י שכלם הזך כל האורות הקדושים הכלולים ומצורפים בשם הק' הוי' נשמע מזה שכל מי שמזכך את נפשו ומקרב א"ע להבורא ית"ש הוא בא בכל פעם למדריגה יותר גבוה ויכול לקבל השפעות מאור הק' העליון ומרגיש יותר דבר ה' ועושה בו רושם כאילו הי' שומע בשמיעות האוזן ממש אבל אותו הרחוקים מדבר ה' אף שבא להם ג"כ באותו פעם איזה הרהור תשובה כנ"ל עכ"ז אין זה בגדר השמיעה רק בדמיון הרואה והיינו מה שרואה בנפשו איזה שינוי מועטת לצד הטוב עי"ז יכולים לדעת רצון הבורא ית"ש לפי הענין ולפי אותו השעה אם נותנים את לבם ע"ז וזשה"כ וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נק' עליך ר"ל מחמת עובי החומריות שלהם לא ישמעו לקול הקריאה כשיהי' שמי נק' עליך כנ"ל שקריאה הוא התגלות רק יהי' אצלם בדמיון הראי' והרגשה מועטת כמו וירא בלק כו' ועכ"ז ויראו ממך כנ"ל ועי"ז יתישב נמי משה"כ כאן וידבר אלקים אל משה וחל אהרן ויצום אל בנ"י רק שאותו הדיבור שדיבור השי"ת למשה ולאהרן להוציא את בנ"י מאמ"צ זה הדיבור בעצמו הי' צוה לפרעה ואל בנ"י לפי שגם הם הרגישו קול הדיבור כ"א לפי בחינתו ולראי' לדברינו ממה שמבואר בתורתינו הקדושה כמה פעמים שנאמר וחזקתי את לב פרעה כי אני הכבדתי את לב פרעה וכן כמה פסוקים מה שהכביד השי"ת את לבו שלא ישלח את ישראל דלכאורה קשה בעין הרואה למה הי' צריך אותו רשע חיזוק וסעוד אדרבא זה הי' עיקר חפצו מתחילה לשעבד בישראל כמ"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה כו' אלא וודאי האמת יורה דרכו שמשעה שהבין קול ה' בכח מה שאמר למשרע"ה שיוציא ישראל ממצרים מיד חלשה דעתו מפחד ה' ומהדר גאונו ורצה לקיים דיבורו הקדוש אך לפי שרצה הקב"ה לזכות את ישראל שידעו את אותותיו ואת מעשיו הגדולים והנוראים כמ"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבו כו' ולמען תספר שמי בכל הארץ לכן הוצרך לחזק את לבו כדי שיגלה את כוחותיו הק' לעיני כל העמים לא שירגישו רק מפאת התגלות שבלב הצדיקים שזהו ענין אספקלריא דלא נהרא אצל מי שלא נתגלה עדיין בשלימות ולא מאיר עדיין רק עת ד לגלות כבוד מלכותו עלינו במהרה בימינו אמן.
ראה נתתיך אלקים לפרעה כו' פי' שהגם שאתה ממדת החסד כמ"ש כי מן המים משיתהו מדת חסד נק' מים עכ"ז לפרעה נתתיך אלקים במדת אלקים ועד"ז אפשר שלכן הוצרך שיהי' אהרן אחיו מתורגמין שלו ובמ"ד אמר משה האיך אביא עליו הי' מכות אמר לו הקב"ה את המטה הזה תקח בידיך כו' אמר ר' יהודה המטה משקל מ' סאה הי' ושל סנפרינין הי' והמכות כתובים עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב אמר לו הקב"ה בתכסיס הזה תביא עליו את המכות כי משה שאל האיך אביא את המכות שהם גבורות היפך מדותיו והשיב ית"ש בדרך שכתובים על המטה עיין בכוונת הגדה ענין של דצ"ך עד"ש באח"ב מורה חסדים גדולים ולכן דצ"ך עד"ש באח"ב עם ג' כוללים גי' ז"פ חסד שהחסד שבכל הז' מדות הי' בתוכם רק לפרעה בא מהם גבורות וענין מ' סאה ידוע הענין בס' ולכן לעתיד יהי' החסדים מלובשים בהם גבורות כמו שעתה הגבורות בהם חסדים מוסתרים כן לעתיד יהי' חסדים ועכ"ז יהי' בהם גבורות לאוה"ע:
במד' ושמתי פדות בין עמי מלמד שהי' ישראל ראוין ללקות בזו המכה ונתן הקב"ה פדיתם המצריים ואף לעתיד לבוא הקב"ה מביא אוה"ע ומשליכין לגיהנם תחת ישראל כו' מושיעך נתתיך כפרך מצרים הנה כ' בס' שישראל הי' משוקעים במ"ט שערי טומאה במצרים וכמעט שנשקעו לולא רחמיו המרובים עליהם והנה אפי' המצות שאדם עושה כשעדיין אינו מזוכך מתאוות וחומריות ולא עשה תשובה על עוונותיו יש לס"א החיצונים אחיזה במעש"ט שעושה ואח"כ כשעושה תשובה מבטל את אחיזתם ומעלה כל הנ"ק של אחיזתם במעשיו לקדושה ואז אותם הנ"ק בעצמם שהי' להם אחיזה בהם עושים בהם שפטים ודינים והענין כי סביב רשעים יתהלכון שאין להם אחיזה בפנימיות הקדושה רק בחיצוניות הקדושה ולכן אכו עושין מזוזה על הפתח הבית וכותבים שם שדי על המזוזה לשמירה מהחיצונים שעומדים בפתח הבית שסביב רשעים יתהלכון כנ"ל ושם שדי הוא לשמירה כי שם זה בו חתם ית"ש עולמו כמשאחז"ל שאמר לעולמו די ובמקום זה שאמר ית"ש לעולמו די שם אחיזת רשעים סביב הקדושה ושם השם שדי שמרמז ע"ז שאמר ית"ש די הוא לשמירה שלא יתאחזו החיצונים וכן בכל בחי' ובחי' בסופה הם שם שדי חתום שם שאף שסוף בחי' זו הוא ראש לאחרת יש בסופה שם שדי כי שדי הוא מרמז על בחי' יסוד שהוא סוף מדה זו וכן בכל מדה ומדה ויסוד הוא בחי' ברית ולכן בברית מרומז ג"כ חותם שדי לשמירת הברית וז"ש וארא כו' באל שדי כו' וגם הקימותי את בריתי בחי' הקמת ברית יסוד באל שדי ובשם שדי מרומז ג' אבות כי ס"ת מהאבות אברה"ם יצח"ק יעק"ב הם אותיות חילוף שם שדי בא"ת ב"ש גם הם מרומזים בשם זה כי היוד מרמז על אברהם שעמד בעשר נסיונות והדל"ת שבשם זה מרמז על יצחק כי ע"פ ודלת ראשך כארגמן כ' במפורשים שקאי על יצחק שפשט ראשו וצווארו לשחטו והי' דוגמת אות דלת והשין מרמז על יעקב שכלול מג' אבות ובשי"ן ג' ראשים וכותבים זה במזוזה לרמז הנ"ל ג"כ שזכות אבותינו הם יעמדו לנו לשמרינו מן החיצונים שלא יתאחזו ח"ו בנו ולכן שם זה מרומז ג"כ בס"ת של האבות כנ"ל לרמוז שזכותם עומד לנו בסוף ששם אחיזת החיצונים סביב כנ"ל גם זכותם עד סוף כל הדורות וז"ש וארא אל האבות באל שדי כנ"ל שרומזים בשם זה ולפי בחינתם הראה עצמו ית"ש עליהם והנה פי' ע"פ ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה השמות של בנ"י הם הי"ב צרופי הוי' שכל שבט הי' לו אחיזה בצירוף א' והמשיך בצינור שלו השפעות מצירוף זה וירדו כביכול למצרים כמש"כ אנכי ארד עמך מצרימה כו' וכביכול הי' בשבי' ששבו המצרים ניצוצי קדושה וזה הי' כוחם ולכן ואלה "שמות "בני ישראל ר"ת שביו שבו גי' י"ב הויות כנ"ל באריכות וכ"ז הי' ע"י שלא הי' בנ"י מזוככים כראוי והנה הי' צריכים להוציא הנ"ק וזהו ע"י שהי' פרים ורבים מאוד ויצאו נשמות העשוקות ביד הסט"א מתחת ידם ולכן הנעלם ממילוי שדי גי' פרו ורבו כנ"ל ששם זה הוא שמירה לאחיזת החיצונים שלא יתאחזו ולהכניע כוחם ולהוציא נ"ק מתחת ידם ולכן גי' המילוי פרו ורבו שעי"ז יוכנעו אותם כשיוציאו הנ"ק מתחת ידם בהוצאת הנשמות וז"ש אין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנוציא כל נ"ק נשמות העשוקות כנ"ל וכן במצרים הי' הגאולה עי"ז וז"ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם זהו טעם למה פרו ורבו כ"כ כי הי' הארץ שם מלאה אותם כי שם הי' הרבה נ"ק במקום עומק ערות הארץ וישראל שברו כוחם של המצרים מצד אחיזתם בקדושה ע"י שגדרו ישראל עצמם מן העריות ופרו ורבו בקדושה עי"ז שברו כח ערות הארץ והנה ידוע שהגודר מעריות הוא נק' צדיק ולכן יוסף נק' יוסף הצדיק על זה ויוסף הוא כולל בחי' אלו של י"ב צרופי הוי' כמ"ש ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד כו' שכם גי' י"ב צרופי הוי' עה"א כי הוא בחי' ו' וא"א להוציא מפיו אות ו' אם לא יוציא מפיו גם אות וי"ו ובמילוי וי"ו גי' י"ב שכלל כנ"ל בחי' י"ב שבטים ולכן עי"ז שגדרו עצמם מן העריות כמו יוסף הצדיק הוציאנו כל הנ"ק מכללות י"ב שבטים שהם נגד י"ב צרופי הוי' והנה כתיב אמרו לצדיק כי טוב כי ממשיך מטוב הגנוז ואחיד בשמיא וארעא הר"ת "מאת "השמים "ואת "הארץ כמש"כ במ"א ולכן צדיק גי' י"ב פעמים טוב כנ"ל כי לכל י"ב צרופי הוי' מצרף שם גושפנקא הנ"ל שגי' טוב וממשיך טובות לכנס"י כי טוב הוא בחי' יסוד ששם כלולין י"ב צרופי הוי' לכן המתקן בשלימות את הברית נק' צדיק כנ"ל שממשיך י"ב פעמים טוב כנ"ל בכל הי"ב צרופי הוי' והנה לכן הי' הסימן לישראל פקד יפקד כי גי' פקד יפקד עה"כ גי' י"ב הויות עם מ"ח אותיות ש"ס ועם טוב גי' עה"כ פקד יפקד על כן הי' הסימן בידם כמו שפי' רש"י ע"פ ושמעו לקולך והנה אמר עוד במ"ד אמור אל אהרן קח מטך והשלך לפני פרעה כו' הה"ד מטה עוזך ישלח ה' מציון אין הקב"ה רודה את הרשעים אלא במטה כי נמשלו לכלבים דכתיב יהמו ככלב ויסובבו עיר הפי' ע"ד הנ"ל שהנ"ק בעצמם שהי' להם אחיזה בהם עושין בהם שפטים והענין כי אחיזתם בנשמות ונ"ק שעושקין כנס"י מדת מלכות שמרומז בשם בן גי' כלב ולכן נקראו כלב ומדה זו הוא בחי' שם אדני שבו אותיות דן ולכן רודה אותן ית"ש במטה גי' דן נחזור לפי' המ"ד שהתחלנו שהי' ישראל ראוין ללקות במכות הערוב לשון תערובות כיון שהי' ישראל עדיין מעורבים טו"ר וית"ש אמר ושמתי פדות גי' י"פ מ"ט שראה ית"ש שיכנסו למ"ט שערי קדושה בכל יו"ד מאמרות ולכן דיבר אליהם אח"כ יו"ד דברות שכן המשיכו ישראל על עצמם ע"י תיקונם בכל יו"ד מאמרות ועי"ז הי' הערוב על מצרים כי תערובות טוב שהי' עושקים עשה בהם שפטים גדולים ונסתר מאתם הטוב ואנו באנו למ"ט שערי קדושה הרמוז בפדות וז"ש ושמתי פדות בין עמי ובין עמך ע"ד הנ"ל:
וידבר משה הן בני כו' ואני ערל שפתים ולכאורה תמוה למה דבזה אמר שני טעמים הלא די הי' הק"ו שאמר הן בנ"י ואיך ישמעני פרעה ועוד הלא כבר אמר כבד פה וכבד לשון אנכי וה' אמר לו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם גם זה תמוה למה אמר לו השם מי ישום אלם רק באמת צריך להבין למה זה הי' שהי' משה כבד פה וערל שפתים וה' רוצה שע"י דיבורו יוציא את עמו כאשר באמת הי' משה אמר אל אהרן והוא הי' לו לפה וי"ל כי עיקר כל העבודה הוא בפה תורה ותפילה ולזו צריך האדם לשמור פיו ולשונו הוא שמירת נפשו ולזה יש לו לאדם שמירה לפיו שיסתום שפתיו מלדבר דברי הבאי ושקר ולשה"ר ורכילות ולזה מרמז האות מ"ם כשאדם רוצה לדבר האות הזה פותח פיו באות מ"ם וסותם פיו באות מ"ם ולזה קראו זה מ"ם פתוחה זו מ"ם סתומה וע"ז רמזו לנו חז"ל שכל תורה שבע"פ ניתן לנו בין ב' הממין דהיינו "מאימתי קורין ומסיים בשלו"ם לרמוז לנו שכל פטפוטין בישין חוץ מפטפוטי דאורייתא וידוע דזה הי' עיקר גלות מצרים שהדיבור הי' בגלות כי לא שמרו פיהם לא הי' הגלות עד אכן נודע הדבר ברבות הצדיקים שבהם כדאי' בדרז"ל שקשה הי' למשה על קושי השיעבוד וכשראה שהי' בניהם דלטורי"ן אמר אכן נודע הדבר ברבות הצדיקים שבהם שלא שינו לשונם יצאו ממצרים ודייק תיבת מצרים שהי' כל הגלות בתוך הממי"ן אלו כי כל ישראל צדיקים ע"ד ועמך כולם צדיקים וזהו הצדיק הי' בגלות רד"ו שנה וזהו אותיות צדיק שבתוך השני ממי"ן כידוע כדי שיתוקן הדיבור ולזה ברית הדיבור מכווין כנגד ברית המעור שאותיות מלה הוא לשון דיבור כמו שהמותרות ברית של המעור נקרא ערלה כן המותר של דיבור נק' ערלה וזה התיקון הי' צריך להיות במצרים הנק' רם כמבואר בספרי מוסר ע"י שפרעה הי' יודע שני אותיות משם אלקים דהיינו י"ם ע"ז אמר מי ה' אשר אשמע בקולו והב' אותיות אלו יש להם מ"ח צרופים מצרופי אלקים ולזה נאמר למען שיתי אותותי אלה בקרבו ע"כ מבואר בספרי מוסר של הקדמונים ובאותיות אלה יש להם ע"ב צרופים כמנין חסד הממתיק גבורות של אלקים והמ"ח צרופי אלקים יש כנגדן מ"ח אותיות מי"ב צרופי הוי' שגם זה נמצאים במצרים ע"י י"ב שבטי יה וזה ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה ר"ת שי"ב כמו הגי' של י"ב צרופי הוי' וזהו בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו דהיינו שתיקן מ"ח צרופי של ים הנ"ל והי' נק' אברם דהיינו שבמ"ח צרופים יש ר"ם אותיות והוא אב של רם אותיות ואחר שניתן לו מצות מילה נתוסף לו ה' על שמו דהיינו ה' מוצאות הפה הנק' ג"כ מילה ע"ד כי אין מילה בלשוני ונשלם שמו למען רמ"ח שזה תיקון המ"ם דהיינו כדאי' ג"כ גבי פנחס שראה אותו מלאה דם ונטל המם לשמו שגי' ר"ח ונעשה רמ"ח כי זה האות הי' צריך תיקון מאדה"ר כדאי' על שנאמר אצל חוה ד"פ ותרא ותקח ותאכל ותתן כו' מצרף המ"ם לאותיות ו"ת ח"ו ולזה הי' התיקון במצרים ע"י ד"פ ותקם את דבריך כו' ותרא את עני כו' ותתן ותעש לך שם כו' וכאשר הי' התיקון של המ"ם חזר משה רע"ה לתקן כדאי' מרפא לשון עץ חיים שבשעת מתן תורה נתרפא הדיבור ונתבטל המות ע"ד אני אמרתי אלקים אתם וכל זמן שהי' ישראל במצרים עדיין הי' משרע"ה כבד פה מחמת כללות ישראל שהם עדיין לא תיקנו הדיבור עד מתן תורה ולזה הי' משרע"ה בשמים מ"ם יום לתקן את המ"ם ויכניע הארבעים מחנות שתחת הס"א כידוע וגם אצל מרים כתיב ותקח את התוף בידה אחר התיקון שהי' ר"י שנים בגלות כמרומז בשמה מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה והגלות בתוכם וכ"ז הי' מחמת הי"מ של אלקים שהי' יודע פרעה שהם הגבורות של אלקים ים לשון חיזק לזה הוכה בעשר מכות שבהם מ"ם אותיות נגד י"מ ונתהפך האותיות ר"ם שבמ"ח צרופים כנ"ל כשמה מרים שבקדושה הם רם ואין למעלה מעונג ואין למטה מנגע ולזה אמר עוד נגע א' אביא על פרעה ולז"א ואנכי כבד פה וכבד לשון כו' שהי' השמות בגלות זה כבד פה הם הוי' אלקים וכבד לשון בגי' מצרים עה"א והכולל וזהו מורה אנכי ארד עמך מצרימה בגי' שכינה עה"א ובגי' שפה ולז"א ואני ערל שפתים זהו שפת ים כי ים שהי' יודע פרעה מהמ"ם סגר עליהם המדבר ורעיא מהימנא קדישא הי" כללות ישראל והם עדיין לא תיקנו הדיבור הוא הפה וגם הברית מילה שגי' פה הי' כבד פה והם הי' בגלות ר"י שנה ואח"כ שנתקן הדיבור והברית הי' חרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים ונתקן ב' הבחי' של פה וזהו פה אל פה אדבר בו ואז הי' התיקון המ"ם שנתבאר לעיל המ"ם של ותקח מפרי' ונתקן המ"ם כנ"ל ופה מפרי' כנ"ל שהי' תיקון הפה ע"י פ"ו שנים קושי השיעבוד וע"י ר"י שנה בגלות ונתקן תיבת מפרי' ולזה ידוע שנק' פה ונעשה לנו ניסים בגי' פה והכל בתיקון המ"ם סתום גי' גואל כעובר הנשמט מרחם אמו בין שני דלתין וזה פי' המד' עוד נגע אביא כו' בזכות אברהם כו' שאחד הי' אברהם כדאי' בס' שהקליפ' הי' יונקת מס"ת של האבות מאותיות ק"ב ולא ממ"ם של אברהם כי גי' גואל ולזה הי' בידם לתקן האות מ"ם כנ"ל והוא הי' אברהם אב רם אותיות רם כנ"ל:
כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת יש לדקדק תיבת לאמר מיותר וי"ל שידבר אליכם שאין לכם אמירה כראוי כי הדיבור הי' בגלות כידוע שאח"כ פה סח וז"ש לכם פרעה תנו לכם מופת מאמירה שלכם וז"ש לאמר ובמ"ד הה"ד מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה ועצתו תקים וכל חפצי אעשה כי כתיב בס' שהמטה לא נהפך לתנין בהשלכתו ארצה רק גם בדיבור אהרן יהי' לתנין כי בדבר ה' שמים נעשו ונתן ית"ש זה הכח לצדיקים שיפעלו בדיבורם על כל הבחי' אפי' על הפחותים מאוד כמו כאן שפעל אהרן אפי' על תנין מדריגה פחותה וז"ש המגיד והמשיך מראשית הבריאה שהי' בדבר ה' אפי' על בחי' אחרית המשיך זה שיפעול דיבור הצדיק ומקדם אשר לא נעשה כי שמו של משיח קדם לכל משיח גי' נחש בחי' ראשית מושל על אחרית תנין ופרעה הי' תנין הגדול הרבץ בתוך יאוריו הכניעו וגאלם ית"ש וזה הי' מורה על גאולה אחרונה שתהי' ע"י משיח שהוא מקדם כנ"ל וגי' נחש וימשול על כל סטרא דנחש קדמוני ומתוקן הכל:
ויאמר כו' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי במים אשר ביאור ונהפכו לדם כו'. במד' הן אל ישגיב בכוחו מי כמוהו מורה בשר ודם שרוצה להרע לשונאו אין מודיע לו כו' מי כמוהו מורה והתרה תמיד בפרעה כי ע"י שהאדם מתגבר עצמו על יצרו לעשות תורת חסד שכל המצות בחי' חסד ומצמצם את יצרו כדי לגמול חסד ומקיים רגזו ואל תחטאו כדי לגמול חסד עם האכסניא שהוא נפשו ולקיים תורת חסד עי"ז מעורר כן לעילא כמ"ש כי גבר עלינו חסדו שיהי' החסדים עלינו וגבורות על שונאיו כי מעורר עולם העליון בחי' שערא דדיקנא קשישין אינון לאכפייא דינא על ישראל וכן בים נראה ית"ש כבחור חגור כלי זיין בחור גי' גבורה ועלינו גבר חסדו ית' ונטבעו המצרים וכ"ז הכח יש ביד הצדיקים כמ"ש בנועם אלימלך ע"פ ומטה האלקים בידי שיכולים להטות הדין כחפצם וז"ש במד' הנ"ל הן אל ישגיב בכוחו כי שם אל הוא חסד ומרומז בו דין כי הוא לשון קשה מלשון אילי הארץ להורות על הנ"ל וז"ש הן אל ישגיב בכוחו ע"ד כי גבר עלינו חסדו וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ולכן מי כמוהו מורה כי בו"ד אינו אומר לשונאו ואינו משהה את הנקמה בשונא כי אולי יתקרר כעסו עליו משא"כ ית"ש כיון שהדינים שהוטל על שונאי ישראל הם חסדים לנו וכל מה שאומר ית"ש לטובה אינו חוזר בו כמשחז"ל ולכן הן אל ישגיב בכוחו שהכח הוא משם אל חסד ולכן מי כמוהו מורה כנ"ל וז"ש בפסוק הנ"ל בזאת תדע כי אני ה' ולכאורה יש לדקדק בלשון שהי' לו לומר בזאת תדע כי אלקי העברים הוא מושל בכל הנה אנכי מכה במטה כו' כיון שמשה הוא המכה במטה איך אמר כי אני ה' כו' רק רמוז כנ"ל שע"י אתערותא דלתתא פועלין אתערותא דלעילא ואח"כ אין הקב"ה מכה האומה עד שנפעל הדבר בשר האומה הזאת בעולם העליון השורש וז"ש בזאת תדע כי אני ה' כי מדת מלכות נקראת זאת ונקראת אני וז"ש אני ה' המדה הנפרעת מהרשעים כמ"ש חז"ל אני ה' נאמן ליפרע הנה אנכי מכה במטה קאי עליו ית"ש שפעל הדבר בעולם העליון במטה אשר בידי לשון הטי' כנ"ל בהמים בהחסדים אשר ביאור יאור עליון נהר דנגיד ונפיק ונהפכו לדם שמאותן חסדים יהי' דם דינים עליכם כמ"ש במ"א ששם אהי' הוא חסד גדול וברבוע גי' דם הן אל ישגיב בכוחו כנ"ל: