השמטה לפ' תולדות לקוטים
למה זה אנכי י"ל למה באמת באתי לידי עיבור ונכללתי בבחי' דכר שיש לו ב' ידים וב' שוקיים בכ"א ד' פירקין גי' זה והנה על יעקב כתבנו שנק' זה על שהמלאכי' אמרו עליו זה הוא שצורתו חקוקה בכסה"כ נמצא ברבקה בעיבורה נכלל ב"פ זה גי' כ"ד ולכן כשהלכה לשאוב מים שעי"ז בא הזיווג ועיבור כתיב וכדה על שכמה כ"ד גי' ב"פ זה וכ"ד אותיות ביחוד ברוך שכ"מ כו' עד"ז:
(לפ' שמות ללקוטי')
הפלוגתא דאי' במד' ע"פ ויסתר משה פניו ח"א שעלה ג' פסיעות לאחריו וח"א שעיקם צווארו הענין הפסיעו' הוא כשאדם נרתע וחוזר לאחוריו ועוד יש ענין אהבת האב כדאי' המשל בספרי' מהרב המגיד דוב בער ז"ל שכשהאב רוצה ללמוד את בנו לילך הוא מעמידו והאב חוזר לאחוריו ומתרחק ממנו כדי שירדוף הבן את אביו ויש לו תענוג מזה הגם שראה התרחקות האב אך למען התקרבות וזה הראה הקב"ה למשה בסנה שמרומז על שושנה בין החוחים והוא למנין התקרבות ועשה משה ג' פסיעות לאחוריו להראות יראתו מפניו כי ההנהגה בגלות ע"י שם אדני ע"ד לא כשאני נכתב אני נקרא משא"כ אחר הגאולה בקרוב והפסיעות מורה איך אדם נרתע ממקום מחמת היראה ובזה ממשיך האהבה כמו בשלשה פסיעות שאחר תפילות י"ח אחר שמסיים המברך את עמו ישראל בשלום הם אותיות מלבוש דהיינו וה' בהיכל קדשו אז מחמת היראה פוסע ג' פסיעות לאחוריו ולהמשיך היראה מעולם לעולם כנודע וכן היראה הוא שם אדני כנ"ל שנקרא באדני וזה הוא הסתרת פנים ח"ו כי הרחמים שהוא הוי' הוא מלובש באדני בעת הגלות וזה אתה סתר לי דהיינו בזמן שהוא בהסתרת פנים כנ"ל דהיינו שההנהגה ע"י שם אדני שעשרה פעמים אדני עם יו"ד כוללי' גי' סתר ואנו מתפללין בעת ההוא מצר תצרני והיינו בעת שראה משה גלות מצרים מיצר ים ויסתר משה פניו כי ירא מהביט שהי' לו יראה ופסע ג' פסיעות ועוד שהיראה הוא שער לה' כנודע שאדני במילוי גי' תרע"א וכן ג"פ פסיעה גי' תרע"א עה"א וח"א שעיקם צווארו דהיינו שישראל היו בעת צרה וראה בסנה כנ"ל ורצה משה לעשות מצווארו רצה שצוואר עה"כ גי' רצה עה"א וזהו ואלה שמות בנ"י דהיינו שהיו השמות בגלות כנ"ל בענין הסתרת פנים ושרצה לעשות משם אלקים אשר בגי' צרה רצה כנודע ועוד רמוז כי הגלות שאין הקב"ה משפיע עלינו רב חסדו וטובו וזה שעיקר הגלות הי' על הזכרי' בסבלות ואם בן הוא כו' וכל הבת תחיון וכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וע"ז מרמז מספר שמות כי יש אותיות הנקראים זכרים הם גי' שמות שזה הי' גלות מצרים שלא הי' השפע מצד דדכורא השית"ש יגאלינו בקרוב.
לפרשת בשלח
וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים הענין שבאו בים להשגות נפלאות ואח"כ הי' צריכים לילך מתתא לעילא כמ"ש במ"א והנה האדם הוא כלול מעולמות ואנו רואין שלמעלה מרגליו יש אברים שתלוי בהם השכל כגון המוח והלב והכבד שאחז"ל. כבד כועס (ומרה זורקת כו') הרי מוכרח שיש בה אז איזה שכל משא"כ למטה מרגלים והרגלים נקראי' בחי' נה"י וזהו הענין שהלכו שלשת ימים ולא מצאו מים רומז אז להשפעת השכל עד במרה שניתן להם שבת קודש מצאו מים השכל שאז נשפע להם השכל.
הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כ' במ"ד אין כמוך באלקים ה' ואין כמעשיך כו' אין כמוך כו' משום שאין כמעשיך בשו"ד עושה לו שביל בדרך שמא יכול לעשות שביל במים הקב"ה עושה לו שביל במים שנאמר בים דרכך ושבילך במים רבים בו"ד לחם מן הארץ כו' הנה ית"ש ברא העולם בו"ק בחי' ו' מדות ומדה שביעית הוא מדת מלכותו ית"ש הכוללת הו"ק שבכל הו"ק והמדות צריך להמליך אותו ית"ש ולתקן כל המדות לעבודתו ית"ש וכבר כתבנו לעיל באריכות שע"י תיקון המדות יצאו ממצרים והמשיכו ע"ע חסדים משם אהי' מקור הי"ג מדה"ר שנגאלו בשם זה כמ"ש אהי' אשר אהי' ואמר כה תאמר אל בנ"י אהי' שלחני אליכם והנה מצינו ג' לשונות בענין יד פ"א כתיב וירא ישראל את היד הגדולה ופ"א כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים ופעם כתיב ובנ"י יוצאים ביד רמה כי הג' מדות אלו הם מדות אבותינו אברהם יצחק ויעקב יד הגדולה הוא מדת אברהם חסד כמ"ש במ"א הטעם שנקרא חסד גדולה כמ"ש לך ה' הגדולה על שחסד דרכו להתפשטות בלי שיעור ושלכן נקראת רפואה ארוכה ויד החזקה זו מדת יצחק אבינו מדת יראה ופחד וגבורה להתגבר על יצרו ועל הרשעים ויד רמה הוא בחי' מדת תפארת מדת יעקב אבינו לפאר אותו ולרומם אותו ולרומם אותו וזהו ענין נקודת חולם שהוא על האותיות בחי' יד רמה למעלה והנה כתבנו לעיל פי' מתי יגיע מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב שכל מעשיו יהי' בתיקון המדות של אי"ו ועי"ז ממשיך משם אהי' שר"ת של האבות גי' אהי' שהוא מקור י"ג מדה"ר וישראל תקנו אז מדותיהם והמשיכו משם זה כנ"ל ולכן כיון שתקנו מדותיהם בחי' ו"ק וכ"א נכלל מחבירו שבכולם צריך להמליך אותו ית"ש ולזה הי' גאולתם בבחי' ג"פ יד גי' מ"ב כמנין ז"פ ששה מדות ויד גדולה יד חזקה יד רמה גי' כמנין ג' מילואים של שם אהי' באלפי"ן ביודי"ן בההי"ן שגי' תנ"ה לרמוז כנ"ל שבתיקון המדות הרמוז בג"פ יד כנ"ל המשיכו על עצמם משם אהי' ונתפשטו החסדים משם אהי' לאותיות המילואים מורה על התפשטות כמ"ש במ"א וז"ש כאן הנני ממטיר לכם לחם שע"י תיקון המדות בחי' ו"ק שבכל מדה המשיכו ע"ע ממקור י"ג מדה"ר ו"פ י"ג גי' לחם שע"י תיקון המדות המשיכו ע"ע לחם מן השמים וז"ש המ"ד שית"ש עשה לו שביל במים כי שביל גי' בשם כמ"ש בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון כו' ונמתקו כל הגבורות וזהו שהביא בכאן הפסוק אין כמוך באלקים ה' שהשם אלקים נמתק בשם הוי' כנ"ל והוי' אלקים גי' יב"ק גי' הר"ת מיענך ה' ביום צרה והר"ת מיענינו ה' ביום קראינו שמורה על המתקת כל הגבורות:
פ' שמיני ללקוטים
והי ביום השמיני כו' במ"ד בחלוק לבן שימש משה כל שבעת ימי המלואים כו' כשאמר משה וסירב לא איש דברים אנוכי כו' גם משלשום גם מאז דברך אל עבדיך אמר ית' חייך צרורה לך בכנפיך אימתי פרע לו בשעת הקמת המשכן שכן שבעת ימי המלואים הי' משה סבור שהוא כהן וביום השביעי אמר לו יה' לא כמו שאתה סבור רק אהרן כהן כו' הענין כי עולם חסד יבנה משם מתחיל זי"ה והתגלות העולם ומשם ולמעלה יש ששה בחי' נעלמות והם מבחי' י"ג מדה"ר ועוד שכ' בכוונת למנצח השמים מספרים כבוד אל שיש ששה פסוקים שיש בהם שם הוי' ששה הראשונים הם בבחי' העלם ואח"כ התגלות כי כן כל דבר יש נגלה ונסתר וכן בענין הו"ק וימי המעשה והנה משה הי' מבחי' העלם מאור לז"א לא איש דברים אנוכי שבעת ימים עד שבא להתגלות ופרע לו ית' כאן ששבעת ימים הי' משמש בחלוק לבן שאין בו אימרא רומז לעולמות נעלמים מאוד וכשבא להתגלות ביום השביעי אמר ית' אהרן יהי' כהן בחי' עולם חסד יבנה כיון שאתה אמרת לא איש דברים כו' כי ביצמ"צ נשתלשל כל בחי' של בריאות עולם וכן בהקמת המשכן כמ"ש במד' שאז נגמר בריאות העולם.
פ' חוקת
זאת חוקת התורה ויקחו אליך פרה אדומה פי' רש"י לפי שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל לומר מה טעם יש בה י"ל הפי' שרוצין שישראל ישאלו לו ית' מה טעם כו' שלא ישמרו חוקי בלי טעם שבאמת ע"י שאנו שומרין חוקיו ית' אנו מקושרין ודביקים ברצון עליון ית' כידוע שאין טעם בחשק ורצון שיש רצון שהוא בלי טעם רק כך לבו חושק והנה כל הרצונות נשפעים מרצון עליון ית' כי כן אחז"ל לדעתם נברא שגם אח"כ כל הרצון שבכל הנבראים נשתלשל מרצון עליון וכל המעשיים הם פי' הרצון ואפי' מעשים שנדמה לאדם שעושה באונס יש מהם דברים שאדם שרואה זה עושה הדבר לאנסו מבין זה האדם שהעושה היה יכול לעשות באופן שלא יכריחו האונס רק מחמת שאינו מואס לגמרי בדבר ההוא עושה כן והנה זאת צריך האדם לזכור כשח"ו רצונו לעשות דבר עבירה הלא זה הוא כביכול שהוא ית' בגלות כי זה הרצון שלו עתה נשתלשל מרצונו ית' ונפל הרצון הזה בגלות שיהי' הרצון לדבר עבירה. וע"י תשובה שב כביכול רצונו ית' וז"ש ושב ה' אלקיך את שבותך כו' ישוב לא נאמר כו' וז"ש ושמח נפשינו בישועתיך כי נפשינו חלק אלקי ממעל רק הרצון בגלות וכשתושיע לו ימינו יהי' שמחת נפשינו ומצות פרה הי' מקושרי' ברצון עליון כנ"ל.
(עיין לקמן על פ' עקב)
פ' נצבים
אתם נצבים כו' לשון שרים כמו שנים עשר נציבים ומ"ש לפני ה' אלקי' כי יש בחי' אחרי ה' אלקיכם תלכו ויש ע"ד אשר התהלכו אבותי לפניו שכביכול ית' הולך בדרך שהם רוצים ומנהיג עולמו כרצונם כמ"ש יתגזור אומר ויקם לך:
ושב ה' כו' ישוב ה' אליך ע"י תשובתך ושם הוי' כולל כל חלקי נ"ק ובשעת החטא נסתלק ממך ועתה ישוב אליך השם הוי' אלקיך:
לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה היא פי' באמת התורה היא מעולם הפלא ומשם משתלשל לבחי' רחוק גי' שד"י עכ"ז נשתלשלה ג"כ לך לעולמות התחתונים וז"ש אינך צריך לומר מי יעלה לנו השמימה ויורידה לנו כי כבר הורידה ית"ש לנו והביא הקב"ה התורה בכל בחינותי' לנו ישראל עם קרובו:
לפ' ואתחנן בהפטורה (כשמסי' לכבודו)
א"י כי כתיב תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו ע"ד האי דחכמינא מחבראי דחזיתא לר"מ מאחוריו נמצא שר"מ זיכך חומר שלו כ"כ עד שגם בהעורף שלו הי' ג"כ בהירות של קדושה ע"י קדושה וטהרה שהי' לו והנה אם באדם אחד כן מכ"ש שיהי' כן בכלל כנס"י כשתתוקן לעתיד יהי' כן שבקדקד שלהם יהי' ג"כ בהירות גדול וז"ש ולקדקד הוא העורף הנקרא קדקד יהי' נזר וכתר אחיו שיהי' הקדקד ג"כ בבחי' נזר וז"ש נחמו נחמו עמי ב"פ נחמו גי' קדקד שיהי' גם שם הבהירות.
א"י ע"ד הנ"ל כי פרעה הי' יונק מאחורי העורף כי שם בחי' גבורה ולכן רואין ששם מקום החזק שבראש ולעתיד יהי' גם שם בחי' חסדים נחמו נחמו כנ"ל:
לפסח ללקוטים
כל המרבה לספר ביצמ"צ ה"ז משובח גי' ספירה עה"כ רומז כנ"ל שעי"ז בא לבהירות הראשון בחי' ספירה ראשונה ומשה אמר כבר פה וכבד לשון אנוכי וגם אני ערל שפתים כי הי' הדיבור בגלות וז"ש אנוס ע"פ הדיבור שלזה באו וירדו למצרים לברר הדיבור ולכן ע"י סיפור יצמ"צ באין לבהירות והי' מספרין ביצמ"צ כל אותו הלילה שגם בלילה יהי' היחוד הגדול של יצמ"צ שהיה אז יחוד גדול ובאמת בשאר ימים הוא היחוד רק לאחר חצות וז"ש תלמידהון שהגיע זמן ק"ש של שחרית היחוד שעושין ביום הרומז לגאולה כן עשו עתה:
במ"ד שחורה אני במצרים וימררו את חייהם ונאוה במצרים כו' ויאמר בדמיך חיי הפי' וימררו את חייהם חיות והקדושה שבהם ע"י שמצרים הביאו אותם לתאוות ובאמת בדמיך חיי שעי"ז הי' להם התלהבות לעבודתו ית"ש:
מאמרים מפוזרים ומלוקטים
עקב גי' ב"פ אלקים וכ' בס' שע"י היו"ד אותיות המיתוק שלהם והענין שע"י שמקיימין היו"ד דברות ממתיקין בחי' עקב וזהו אותיות יעקב שע"י היו"ד נמתק העקב כנ"ל:
מהספירה שסופרי' ישראל שבעה שבועות נעשה חג לכן נק' חג השבועות.
איסור חמץ בין שש לשבע לתקן חטא עגל שהי' בין שש לשבע כמ"ש ז"ל כי בושש משה בא שש ובשש גי' ז"פ אלקים שעוררו הגבורות בכל הז' מדות ועתה התיקון.
יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך אבל לא הבינו כמו שהבינו ישראל ע"ד אחת דבר אלקים שתים זו שמענו גם י"ל כי שמעו אמרי פיך ע"ד מי ששומע דבר אבל אין נכנס הדבר בלבי רק שומע האמירה לבד:
במ"ד אך הבל בני אדם כו' בנוהג שבעולם מה הבריות אומרות איש פ' נושא פלונית אך הבל בני אדם כזב בני איש המה מהבל יחד אר"ח עד שהם עשוין הבל בתוך מעי אמן הם יחד אר"נ כל הבלים כזבי' שבני אברהם עושין בעוה"ז כדי הוא לכפר בעד כולם במאזנים כו' בחודש שמזלו מאזנים תשרי ותשבוק ותכפר כו' כי ענין הבל הוא בחי' אות ה' כמ"ש במ"א שתיכף כשמוציא מפיו הבל נדמה אתא קלילא שהוציא אות ה' והעולם נברא בה' כי ברא ית' העולם בהתורה ה' חומשי תורה ופותחת בבראשית בב' ומסיימת בלמ"ד הרי אותיות הבל ולכן כל חיותו של אדם מהבל בא כי יש באדם ה' בחי' נרנח"י והם מהבל שנשם בו ית"ש וזהו אותיות נשמה נשם ה' בחי' הבל וה' חושי' ה' כנפי ריאה ה' מוצאות הפה הכל בחי' ה' שהוא הבל כנ"ל וזהו הבל השופר ונמצא פי' המדרש עד שהם עשוין הבל במעי אמן על ענין תחלת הבריאה שהי' בה' הבל וגם מורה על סוד הנסירה מדו פרצופין שה' דלית הוית ונעשה ד"ו פרצופין וז"ש עד שהם עשוין הבל במעי אמן שם הי' יחד ביחוד ואח"כ היה הנסירה ואח"כ אר"נ הוא אברהם יכפר ג"כ מורה על בחי' אות ה' כמ"ש ז"ל בהבראם בה' בראם ואמרו באברהם וה' מורה על תשובה כמ"ש ז"ל:
ענין המתקת הדינים ע"י חיבור שמות הוי' אלקים ע"י שמבין שבכל הויות שבעולם יש חיות אלקותו ית"ש ורואה בכל הויות שבעולם רק אלקותו שהכל חלקי אלקותו ית"ש א"כ על מי יחול הדינים וכי ח"ו על עצמו שהכל הוא בעצמו כביכול ועי"ז נמתקו הדינים:
תורה חדשה מאתי תmא שנשיג הסודות שבצרופי אותיות ונקודות ודרך תמורה של האותיות ע"ד שם מכ"ב אותיות היוצא מברכת כהנים.
במשנה התקדשי לי בזו ובזו ובזו ג"פ זו גי' טל כי בכל הברואי' הטל מחי' אותם וזו רומז לי"ג מדה"ר כי אבותינו הקדושים חצבו מקור י"ג מדה"ר כ"א כפי מדתו כי מתחילה דבק א"ע אאע"ה בו ית"ש ודבק את זרעו אחריו בו ית"ש ע"י מדת אהבה וחפר הי"ג מדה"ר שיהי' לישראל שכל וחכמה להשפיע עליהם מדת אהבה אותו ית"ש וזהו עיקר הדביקות וכן יצחק חצב הי"ג מדה"ר שישפיע הקב"ה שכל לישראל לדבק א"ע בו ית"ש במדת היראה ויעקב ע"י הב' מדות אהבה ויראה חצב ממקור הי"ג מדה"ר וביקש מהקב"ה שישפיע להם שכל לדבק עצמם בהשית"ש ע"י הב' מדות וזהו ג"פ זו גי' טל וזהו עם זו יצרת לי ע"י י"ג מדות וכן עד"ז עם זו גאלת.
העיקר עבדות שהששה מדות יהי' משפיעין למדת מלכות שמים שלא יאהוב שום דבר ולא יכעוס לשום דבר ולא יפאר שום דבר כ"א לכבודו ית"ש וכל עסקיו יהי' במלכות שמים.
העת בין המצרים לתקן הברית שאז קוראין כבישת סיחון ועוג ומדין ואז העת לברר נ"ק מהעומק שאנו אנחנו אז.
לאחר מיתת אהרן בחודש אב כתיב ותקצר נפש העם בדרך שראו כל הצרות שיהי' לנו אז.
על כל נשימה תהלל יה כו' כי בכל נשימה יש ב' כוחות שמוציא האדם מפיו אויר שמבפנים ומקבל אויר שמבחוץ ולולא זאת אי אפשר לחיות.
ואעידה בם את השמים ואת הארץ כי הרועה נאמן ידע שהשמים והארץ יודעין שא"א לצאת י"ח נגד אלקי גדול כזה כמ"ש הן שמים לא זכו בעיניו וז"ש שנתעטף כש"ץ גי' שמים ואמר הי"ג מדה"ר כי ראוי לרחם על בריותיו בבחי' זו ששמים לא זכו בעיניו ובזה נתעטף.
אם יהי' נדחך בקצה השמים כו' שהקצה הוא יותר רחוק מהנקודה הפנימיות משם יקבצך בחי' נקודת שורק שהוא קיבוץ ג' נקודות באלכסון ושם הוי' בנקודה זאת מורה על מדת הוד כי מרמז על תשובה שאפי' יהי' בקצה ההודי' שאפי' להודות לה' לא יכול עכ"ז משם יקבצך ולכך הוא באלכסון לרמז זה והצדיקים שמחברין מדה"ד ורחמים ושאר מדותיהם בחי' קרנות שהקרן מחבר ב' קציות יחד וכ' בס' שמרוח דרום יוצא אויר המרומז לחסד ומביא לאדם לעשות חסד ומצפון להיפך ומי שמחבר זה ע"י מדות שבורות כמ"ש במ"א והוא בבחי' קרן לכן כתיב בקצת ספרים שהעולם עגול י"ל הפי' שהוא ע"י הצדיקים שמחברין הקצוות ואין חילוק ביניהם כמו בדבר העגול גם י"ל קצה השמים כי שמים פי' רש"י בפ' בראשית שהוא אש ומים וז"ש שאפי' עדיין התאוות מתגברות עליו מיסודות אש ומים ועכ"ז חפץ לעשות ולדבק בו ית"ש משם יקבצך ה' אלקיך החלק אלקות שבך.
ויהי בנסוע הארון כבר כתבנו בענין הב' נוני"ן הסובבים שהם דוגמת ב' עפעפי עינא וזה דוגמת אות סמך כי אין חילוק בין סמך למם סתומה רק שבסמך צד אחת עבה וצד אתת דק כמו ב' נוני"ן וי"ל עוד כי העיקר תולה בתשוקה לו ית"ש כמ"ש האו"ח ע"פ ויכולו ע"ש שכל העולם תלוי רק בתשוקה וכן העולם כגלגל ואין השגה ובינה ותשובה רק ע"י תיקון המדות וכשמתפרד האור נו"ן נפתח הסמ"ך ונעשה ב' נוני"ן וזהו בגלות וז"ש ויהי בנסוע הארון אור נו"ן ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך כו' וכשנעשה מתרין עפעפי עינא סמ"ך מתפתח העין ורואה ואפשר זהו ענין נקוד' בהיכלי' שנקודה החלוק משתוקק להיכל וע"י התשוקה זאת מתקיים העולם.
כמדומה ששייך לחג הפסח
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך כו' הנה כ' האריז"ל בכוונת עוזר דלים לצרף עצמו להשכינה שהיא עני' בגלות כי הולכות בגלות לברר נ"ק וזאת עיקר עבודתינו להעלות נ"ק ועני ר"ת "נדחי "עמו "ישראל ועי"ז באין כל השפעות טובות לכנ"י "וז"ש אם כסף כשיהי' לך כוסף ותשוקה תלוה את עמי לחבר השפעות טובות לכנס"י את העני עמך תצרף עצמך להשכינה ולשתף עמה בבחי' עני גם כסף תלוה הר"ת הוא חילוף שם אל בא"ת ב"ש רומז להחסדים: גם י"ל את העני עמך לצרף עם ישראל בעניותם. וי"ל ע"ד הנ"ל שכל עבודתינו לברר נ"ק וכשיוגמר הבירור בשלימות תהי' הגאולה ב"ב כי כשאנו נעשה את שעלינו ית' יעשה את שלו ויהיה מקבץ נדחי עמו ישראל וז"ש עוד אקבץ עליו לנקבציו ע"י שאנו עושין מה שעלינו ומקבצין נ"ק וז"ש אם כסף שיהיה לך תשוקה תלוה את עמי לחבר ולקרב הגאולה שעמי ר"ת "מקבץ "עמו "ישראל לגרום שית' יקבץ את עמו את העני עמך תראה מקודם לברר הנדחים הנ"ק כנ"ל שעני ר"ת "נדחי "עמו "ישראל שזהו דבר שבידך לברר ואף מה שאינו בידך ה' יגמור בעדך.
ובמדרש ע"פ זה אמר דוד ישב עולם לפני האלקים כו' ישר עולמך אמר לו הקב"ה חסד ואמת מן ינצרוהו כו' השמים וארץ לוין זה מזה השמש וירח לוין זה מזה כו' י"ל ג"כ ע"ד הנ"ל כי בירור כ"ק וקיבוצם היא ע"י שם הוי' בהכאה יפ"ה הפ"י ופ"ה הפ"ו גי' ק"ס גי' כסף כי זה השם הוא בחי' צדקה שאות אחד עושה עם חברתה ומצרפין זע"ז ע"ד שמים וארץ לוין זמ"ז כו' ועי"ז ממתיקין ק"ך צרופי אלקים גי' עמי וז"ש אם כסף ע"י שם הנ"ל שגי' כסף תלוה ותחבר עם עמי גי' ק"ך צרופי אלקים להמתיקם אז את העני עמך כנ"ל שעני ר"ת "נדחי "עמו "ישראל יהיו עמך שתבררם ותקבצם ע"י המתקה זאת כי עיקר אחיזת החיצונים בנ"ק ע"י יניקתם מק"ך צרופי אלקים וכשתמתיקם יתבטל אחיזתם וממילא יתבררו נ"ק וז"ש לדוד חסד ואמת מן ינצרוהו השמים וארץ לוין כו' שע"י התחברות והלוואה זו גורמין בירור נ"ק וגורם חסד וגודל השפעות טובות לכנס"י:
עוד במד' אם כסף כו' לא תהי' לו כנושה הכל חייבין לו ית' ואינו זוכר העוונות כמ"ש אל תזכור לנו עוונות ראשוני' כו' אף אתה לא תהי' לו כנושה י"ל הפי' שע"י מצוה זו גורמין לעורר רחמנותו העליון לסלוח העוונות והסליחה בא ע"ד שכ' למעשי ידיך תכסוף שמחברין אותיות הוי' בהכאה הנ"ל זע"ז ומתחברים עולמות עליונים בעולמות התחתונים וית' מקיים מצוה זו וז"ש תלוה את עמי שיתחבר ית' עם עמו כנס"י וזה מורה להתחברות שם הוי' הנ"ל:
גם י"ל אם כסף תכסוף תלוה את עמי לחבר א"ע עם עמי את העני עמך תהי' בהכנעה ולא תהיה לו כנושה כשוכח מלחבר עצמך תמיד עם כל ישראל.
א"י להיות בהכנעה ע"י את העני עמך תזכור צערו של משיח עני ורוכב על החמור לא תהיה לו כנושה כשוכח בזה:
וי"ל עד"ז שזהו תפילה לאל ית' אם כסף תחבר חסדים משם הוי' בהכאה שגי' כסף תלוה את עמך תחבר החסדים נעמך את העני עמך פי' על משיח כנ"ל לא תהיה לו כנושה לשכוח אותו כי אין שכחה לפני כסא כבודך:
וי"ל עד"ז אם כסף כנ"ל אז תלוה את עמי את העני עמך שתשלח לעמך משיח שעמך יתחברו להם כן יהיה ב"ב: א"י אם כסף תלוה את עמי את העני עמך מי שמחזיק ת"ח ונותן לו מעות שזהו הלוואה על עוה"ב שיהיה לך בשבילו לא תהיה לו כנושה שתשגיח תיכף עליו אם מתפלל ולומד לא תעשה כן:
(כמדומה ששייך לחג השבועות)
הוסיף משה יום א' מדעתו כי מצינו שמשה אמר לנו ממרים היתם עם ה' מיום דעתי אתכם וכן אמר עלינו כי עם קשה עורף הוא ואמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ולא מצינו שישבח אותנו לעיניו מאוד רק הענין שהי' דבוק מאוד בהשית"ש וראה גדולתו ית"ש ואיך ראוי לעבדו בלי שיעור וערך ע"כ אף שאהב אותנו אהבה גמורה ומסר נפשו על ישראל ואמר מחני נא כו' ולא הניח זויות ברקיע שלא נתחבט עלי' להמשיך רחמים עלינו עכ"ז אמר כנ"ל רק המשכת רחמים שלו הי' שידע מדת טובו ורחמנותו ית"ש שאין לזה שיעור וערך ואמר לו ית"ש אמת שאינם יוצאין ידי חובתן נגדך וחוטאים מ"מ וכי ח"ו יש שיעור לרחמנותך לומר שכיון שאין יוצאין י"ח תמאסם ח"ו ולא תרחם עליהם הלא ידעתי מדת טובך שאין שיעור ובזה המשיך רחמים וזה פי' מ"ש בזוה"ק משה שושבינ' דמלכא שידע מדתו ית"ש כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא והוא הי' בחי' דעת של ישראל שהי' כללות בחי' הדעת שבס"ר נשמות ישראל שכ"א מה שהי' לו דעת לעבודתו ית"ש דעת זה הי' ניצוץ מנשמת משה ודעת הוא לשון התחברות כמ"ש וידע אדם כו' כי ראה משה שית"ש ברא הבריאה בדבר והפוכו כגון אהבה ושנאה חו"ג וכדומה כמ"ש בקהלת כ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד להפוך והבין משה שצריך להמתיק הגבורות בחסדים ולכוללם בחסדים ומה שהם עתה לשנים יהי' כאחת כשימתקו הגבורות ועד"ז מכל המדות הפכיים לעשותן אחת וכשיוגמר זה בשלימות יהי' הגאולה ויהי' ה' א' ושמו א' שאמרו ז"ל ע"ז שיהי' כולו הטוב והמטיב כנ"ל וענין המתקת הדינים ולעשות אחת ממדת הפכיים הוא ע"י בחי' דעת כנ"ל שהוא ענין התחברות וזה ע"י שמקיימין בכל דרכיך דעהו ותמיד דבק באחדות הבורא ב"ה בין כשהוא עוסק ביאהבה או בשנאה וחו"ג וכן בכולם תמיד דבוק בה' ית"ש עי"ז מביא כל המדות הפכיים למקום האחדות וז"ש שהוסיף משה יום א' מדעתו כי אמר לו ית' וקדשתם היום ומחר הבין שתנתן התורה ויהיה בה עשה ול"ת בחי' חו"ג בחי' ימין ושמאל והבין שצריכים לעשות מהב' בחי' אחדות א' כמו שהיה תמיד עבדותו לו ית' ולעשות גם משמאל בחי' יד ימין שהוא כולו חסדים ע"ד הנ"ל ביום ההוא יהיה ה' א' ושמו א' וז"ש שהוסיף משה יום א' מדעתו ע"י בחי' דעת שלו שזה היה עבדותו לכלול הכל בדעת ואחדות כנ"ל:
(גם זה כמדומה ששייך לחג השבועות)
למה אין סופרין ספירה מיום ראשון של פסח ותירצו בס' לפי שאז היה התכללות ואין שייך מספר כמו כיס מלא דינרין שסופרין אח"כ א' א' ואין בפרטות אלא מה שהיה תחילה בכללות בכיס וי"ל ג"כ שהיה דמיון פסיקת נדה שיום שפוסקת בו אינו עולה למנין שבעה שעדיין הדם רק שאח"כ נעשה חלב ונטהר וביצמ"צ מוכרח שלא הי' עדיין ישראל בתיקון ז' מדותיהם בשלימות ע"י תשובה שלימה ואפי' בים שהי' כבר בי"ס שז' ימים אלו כוללים כל ימי הספירה עכ"ז אנו רואין שלא נבקע הים לשבעה נחלים כמו שיהי' לעתיד שכבר יתוקנו הז' מדות בשלימות:
כח מעשיו הגיד לעמו כו' כי יש כ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד להפוך ויש לצדיקים כח לשנות ולעשות גם מהי"ד עתים של רעה ג"כ טוב וזהו ענין חלום פרווה שבע פרות טובות שבע שבלים טובות ושבע שבלים רננות ושבע פרות רעות שבכ"א י"ד ויעקב עשה גם מרע טוב ולכן בבואו למצרים פסק הרעב:
בני איש א' נחנו בלא א' ואח"כ תיכף כנים אנחנו בא' כי לכל שבט היה צריך בחי' א' וזהו הענין שהי' במלחמות מדין וימסרו מאלפי בנ"י אלף למטה כי המשיכו אלופו ש"ע למטה כן כאן שהי' חסר להם יוסף ולכן אמרו נחנו בלא א' כנים אנחנו פי' אם היה לנו האלף של אחינו ג"כ ואז היה אנחנו בא' אז היינו כנים אבל באמת היה יוסף בחי' צדיק והי' כלול מו' מדות ובכ"א המשיך אלופו ש"ע לכן היה בחי' צדיק ו' אלפין ואז היה י"ב אלפין וז"ש איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו כו' ו' אלפין שהבינו עתה שהיה יוסף בחי' צדיק שכולל ו' אלפין:
ודבורה "אשת "לפידות ר"ת שם אל"ד כי ע"י שהי' עושה פתילות בא הולדה כי ב"פ נר גי' פרו ורבו וגי' צבאות וז"ש חנה מכל צבאי צבאות כו' ליתן לי בן א' רמזה להנ"ל וע"י נר שבת ונר חנוכה ב"פ נר כו' יפקדו עקרות שמן גי' זכר ונקבה וכן שמים אש ומים גי' כנ"ל:
כל החסדים שממשיכין חסד שבחסד כו' עד חסד שבהוד נמשכין ביסוד לצורך בנין הנוקבא ולבושים שלה שתהא ראוים לזיווג לצירך הולדה:
הצל הוא בחי' קו ירוק המקיף את כל העולם כולו ויש הארה אלקות החופפת על האדם והעולם ע"ד ה' צלך כו' ומקיף זה שרשו ממדת חסד והוא דוחה את החיצוני' מהצדיקים ושמרם שלא יתקרבו להם והצל הוא התגשמות אורות המקיפין כשמתלבשים בענני כבוד או בסכך ע"ד משל הצל הגשמיי אע"פ שאינו מגופו של דבר המיצל כלל אבל עכ"פ דוגמתו הוא ויש בחי' מקיף בהעלם בחי' מלכות מלובשת בעה"ד טו"ר ולכן דוד שהוא בחי' מלכות אומר כל כלי יוצר עליך לא יצלח כו' כי א"צ מלחמה רק כשיש שונאים עומדים ושם צריך מלחמה לדחות את החיצוני' כי שם שורש ליניקת החיצוני' כי באמת מדת המלכות הוא צמצום גדול לפי ערך עצמות אור המאציל ית'.
אמרו ז"ל א"א קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה להבין הענין איך ידע לקיים רק כי אברהם שיעבד כל חושיו וכוחותיו לה' כמ"ש ז"ל שמתחילה התחיל להשתחווה לשמש כו' עד שהבין האמת שיש בורא הכל שברא הכל לרצונו ית' וכשהבין כן התחיל לחקור על מדות שבאדם ומצא אותם הפכיים פעם ראה והבין שלבו נוטה לעשות חסד עם הכל ולהטיב להם ופעם נוטה לבו לכעס ורוגזה וכן פעם חשק לפאר א"ע ולפעמים להיפך וכן פעם מצא שחשקו לנצח לחבירו ופעם נטה חשק להורות על האמת והבין שכל המדות ברא ית' לכבודו ושבאמת צריך כך לעבודתו ית' לשבור מדותיו פעם להטיב ופעם לכעוס על עוברי רצונו ית' ועל היצה"ר כמ"ש רגזו ואל תחטאו ולנצח דווקא אותו ולא להודות לו וכן כל שאר המדות והבין איך ההנהגה בהם לעבודתו כי כיון שברא ית' העולם בחסדו וזן ומפרנס ומחי' אותם והבריאה היה להיטיב להם שבמה שבראם לכבודו ית' זה עיקר ההטבה שלהם שאין שיעור לתכלית הטוב הזה ולכן נברא ביו"ד מאמרות כדי שיהי' נתרבה הטוב וז"ש בכל פעם במעשי בראשית כי טוב כדי שבו' ימים יתרבה הטוב וז"ש ז"ל שלכן לא ברא ית' במאמר א' ליתן שכר טוב כו' וחתם הבריאה בטוב גי' שם אהו"ה הגושפנקא דחתים בה שמיא וארעא כידוע ולכן לא נברא העולם בדיבור שהוא קשה רק באמירה רכה והבין מכ"ז שעיקר רצונו ית' להתנהג בחסד עם ברואיו ולכן ויטע אשל כו' כמו שדרשו ז"ל פרדס או פונדק ועיקר התנהגותו היה בחסד וכן במדת כעס וכל המדות הבין התועלת בהם לעבודתו ית' ולא השתמש בשום מדה מהמדות לצורך עצמו רק הכל לעבודתו ית' וההרגל נעשה טבע שני ומזה הבין כל המצות למשל כשראה א' נושא צמר למכור היה נפשו חושק מאוד לקנות הצמר וכבר ידע בנפשו ששיעבד כבר כל כוחותיו לה' ואין נפשו חושק רק רצון הבורא ב"ה והבין שיכול לעשות רצון הבורא בזה עד שבא על הענין שטוב לו לעשות מהם ציצית להיות לו לזכרון על הבורא ית' בכל עת ועד"ז בתפילין ואתרוג וכדומה מכל המצות:
רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו במד' כל המחשבות שחשבת לא חשבת אלא עלינו כי יש כמה תמיהית שאין אנו מבינים למה לא נשתלח נשמת אברהם אבינו לאיש שיהיה הוא ואשתו צדיקים למשל לשם ועבר ואז היינו אומה ישראלית יותר מיוחסים כשהיינו מייחסים עצמינו עד אדה"ר דור אחר דור צדיקים משא"כ עתה שנתן נשמת אברהם לתרח ואשתו רק הכל במחשבה הקדומה היה שיהיה כך כמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם פי' קודם בריאות עולם עלה כך במחשבה הקדומה וכן עד"ז מלכות ב"ד בא דווקא ממחשבה פסולה וכן לולא חטא אדה"ר לא היה ניכר כ"כ גודל החסד שעושה הקב"ה עם בריותיו אע"פ שאינו כדאי משא"כ עתה שנתגשם העולם והוא מיטיב לנו ניכר החסד הגדול שעושה הקב"ה עם בריותיו ומזה הכיר אברהם לדבק עצמו במדת החסד כי הכיר את השי"ת שהוא אדון על כל והוא מטיב להם אע"פ שחוטאים לפניו:
מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון הוא משיחינו דכתיב בי' עני ורוכב על החמור ומ"ש מאשפות ירים כו' כי דוד המלך ע"ה היה נשמתו עוברת בכמה מיני אשפתות ענינים מאוסים מאוד ראשונה בבנות לוט שנתעברו מאביהם שנית ביהודא ותמר שהיה מוכרח להיות בבחי' זו שהי' כדי להוציא נשמת דוד מאת החיצונים שלישית בבועז עם רות דכתיב בי' ותגע מרגלותיו אח"כ ישי שהיה מאותם שמתו בעטיו של נחש גם אז"ל שדרש באוכלסא ואין אוכלסא פחותה מס"ר היה מוכרח בדבר זה שיהיה מחשבתו לבוא על שפחתו ואח"כ בא על אשתו כאמרם ז"ל ויצאו? לכן מתפללין שיהיה לבוראינו רחמנות עליו וירום את קרנו ולא יהיה למשיח צדקינו עוד יסורים ולא יצטרך להיות מדוכא מעוונותינו בשבילינו רק ית' ימחול עוונותינו ויגאלינו ב"ב ואז יהיה מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים הם האבות כמ"ש שלעתיד יתנו לדוד כוס לברך בישיבתו עם האבות ואז מושיבי עקרת הבית ישיב ית' את השכינה למקומה ואז תהיה אם הבנים שמחה:
בעת ההיא אביא אתכם. ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניהם אמר ה' דהנה אנו עם בנ"י צריכים להמשיך רחמים וחסדים כי כן רצונו ית' שנמשיך חסדים כי חפץ חסד הוא והנה עיקר החסדים ממשיכים מי"ג מדה"ר שמשם המשכת החסדים אינם לפי מעשיו של אדם לבד רק ממשיכין מוחנותי את אשר אחון ורחמתי כו' אע"פ שאיני הגון וכדאי וע"ד שהתפלל משה ואתחנן אל ה' בעת כו' ופירש"י אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיה' הטובים אין מבקשים אלא מתנת חנם כי זה כוונתם להמשיך משורש י"ג מדה"ר כנ"ל וגם משם ממשיכין דינים על אוה"ע ע"ד הכ' בזוה"ק שערי דדיקנא קשישין כו' וגם הדינים להם הם לצורך החסדים עלינו וכמ"ש מזה בריש פ' יתרו יעו"ש והנה ע"י מה אנו ממשיכין אלו החסדים עליונים מי"ג מדה"ר ויהיה עלינו חסדים ודינים על האוה"ע ע"י התדבקות במדותיו ית' כמ"ש חז"ל מה הוא רחום אף אתה רחום וכן כל המדות ועי"ז אוחזים כביכול בבחי' י"ג מדה"ר ומכניעים אותם וית' מתלבש בי"ג מדה"ר דאינון גיאות ה' כנ"ל וז"ש קדושים תהיו כו' קדוש גי' גיאות שתתנהגו בי"ג מדה"ר דאינון נק' גיאות ואמר יכול כמוני פי' שתהי' הנהגתי בי"ג מדה"ר רק לפי הנהגתכם בהם שהנהגתכם במדות אלו הוא בערך ושיעור וגבול וזמן כי אתם בעלי ערך וגבול וכשאני ית' אתנהג ג"כ בי"ג מדה"ר רק בערך זה בשיעור וגבול וזמן תהיו אתם כמוני בענין הנהגה מי"ג מדה"ר ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם כנ"ל שקדוש גי' גיאות י"ג מכילין דרחמי והנהגתי במדות אלו הוא למעלה מאוד מהנהגתנם בהם ולא מחשבותי מחשבותיכם כו' כי כגבוה שמים מארץ כן גבהו כו' ואשפיע לכם מי"ג מדה"ר בלי שיעור וערך ולמעלה מהזמן ע"י התעוררות שלכם בהנהגתכם בהם אף שאתם בעלי גבול וזמן והנה הגאולה שלעתיד יהיה ג"כ בבחי' זו שיתלבש ית' בי"ג מדה"ר ע"ד הנ"ל ויהיה דינים וגבורות על האומות ועלינו חסדים גדולים נפלאים וכמ"ש ה' מלך גיאות לבש הי"ג מדה"ר גיאות ה' כנ"ל ויושפע חסד גדול וז"ש אדיר במרום ה' אדיר גי' עה"כ גבורה שהוא גיאות שיהי' דינים על אוה"ע בבחי' אדיר וגבורה וגיאות לבש במרום עה"א גי' רפואה עה"כ גם גי' ר"ת מרופא חולי עמו ישראל שהרפואה נמשכת מבחי' חסדים עליונים בגבהי מרום כמ"ש בפ' בשלח שהחולי נק' קצירי והרפואה ארוכה שנמשכת מעולם עליון מאוד שנק' ארך על שהחסדים שם בלי שיעור רק ארוכים בלי צמצום וגבול ושיעור וערך ולכן אמר אדיר במרום בחי' חסדים עליונים ובמרום גי' רפ"ח גי' ד"פ חסד שהחסד נשפע משם לכל הד' עולמות אבי"ע וכ"ז רק לנו אבל על האוה"ע והמקטריגים והקליפה נשפע משם דינים גדולים נוראים להכניעם ולהשפילם וז"ש עדותיך נאמנו מאוד שהעיד ית' עלינו שלא שלטי המצרים בנשי ישראל רק כולנו בני אברהם יצחק ויעקב והשבטים כמו שפי' רש"י בפ' פנחס על משפחת החנוכי הפלואי יו"ד בראש וה' בסוף שבטי יה עדות לישראל שהי"ג מדות מקורם שם י"ה וזה השמירה עלינו היה כי השפיע ית' מי"ג מדה"ר שערא דדיקנא קשישין לאכפי' כל הקליפות והמצרים שלא יחטיאו אותנו ולא יתערב זרעינו בהם וכ"ז היה בזכות שעתידין היינו לקבל התורה וגם זה רמז כאן עדותיך ב' עדות תורה שבכתב ושבע"פ ועדות גי' תלמוד ובזכות זה הקיפם הים שנבקע והקיף הים את כל שבט ושבט בפ"ע כדוגמת מ"ם סתומה מקיף סביב לכל שבט מהי"ב שבטים והי"ב ממי"ן גי' עדות ובכח זה הכניעו הקליפה לילית ג"כ גי' ת"ף ותקח מרים את התוף בידה והכניעו אותה ע"י המשכה הנ"ל וע"ד הנ"ל בפי' אדיר במרום ה' והנה כבר כתבנו שלעתיד יהיה ג"כ נשפע מבח' הנ"ל בחי' אדיר במרום ה' וז"ש בעת ההיא אביא אתכם אביא ר"ת "אדיר "במרום "ה' ובעת קבצי אתכם ע"ד שכ' בכוונת מקבץ נדחי עמו ישראל מקבץ גי' ד' מלואי הוי' והד' מלואים הם בד' עולמות אבי"ע והפי' כנ"ל שמבחי' אדיר במרום שגי' רפ"ח ד"פ חסד נמשך החסד בכל בחי' ד' מלואי שם הוי' בכל הה' עולמות והחסד רק לנו ולאוה"ע יורד מבחי' אדיר במרום דינים וגבורות נוראים ומזה יהיה קיבוץ גליות כי אתן אתכם לשם ע"ד שאחז"ל עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה דכתיב כל הנקרא בשמי ועד"ז פי' הרב מרימנאב ע"פ ולישראל יאמר מה פעל אל כמו אדם השואל בשלום חבירו מה אתה פועל ומה שלומך כך יאמרו לישראל מה אתה פועל אל כי יהיו נקראים בשם אל כמו יעקב שקראו ית' אל כמ"ש חז"ל ע"פ ויקרא לו אל אלקי ישראל וז"ש כאן כי אתן אתכם לשם שתהי' נקראים בשמי ולתהלה תהלה עה"כ גי' אמת כי חותמו אמת נמצא ששמו ית' אמת ויהי' ישראל נקראים בשם אל כנ"ל ובשם אמת וית' יהי' נקרא אל אלים ויתגדל שבחו זה וגדול ה' ומהולל מאוד פי' כשמשפיע לנו חסדו בחי' גדול שהחסד נקרא גדולה על שהחסד דרכו בהתפשטות כנ"ל על ענין שהרפואה נקראת ארוכה והחולי חצירי וכשישפיע חסדו הגדול שאנו נהי' נקראים בשם אל ועי"ז ית' מהולל מאוד ולכן אנו מבקשים הושיענו ונוושעה כי תהלתינו אתה שמה שאתה נקרא יהיה לעתיד תהילתינו בשובי את שבותיכם פי' ע"ד שפי' אם תשוב ישראל אלי תשוב שתתעורר בתשובה כ"כ עד שית' ירחם עליך מאוד ויהמו רחמיו עליך עד שיאמר ואשר הריעותי כמ"ש חז"ל שית' אומר כן ומתחרט כביכול על בריאות יצה"ר וז"ש אלי תשוב שתשוב כ"כ עד שתחזיר אותי בתשובה וחרטה כביכול וז"ש שובה ישראל עד ה' אלקיך כמ"ש במ"א וז"ש כאן בשובי את שבותיכם פי' שאשוב אני ג"כ בתשובה עם תשובתכם לעיניכם אמר ה' כי כתיב עין בעין יראו בשוב ה' ציון הפי' ע"ד שכתבנו במ"א על מ"ש חז"ל כדרך שבא לראות כך בא ליראות כי אנו רואין שכשאדם מביט בעין חבירו רואה שם צורת אדם והוא מה שנחקק צורתו שם בעין חבירו ע"י שחבירו מביט בו בעינו ושכל אחד מביט בצורת חבירו נמצא נחקק צורת זה בעין חבירו וכן צורת חבירו בעיניו וכן כשאנו מביטין בקדושה נחקק הקדושה בנו ועי"ז מעוררין עינא פקיחא דלעילא להשגיח בנו ואנו נחקקים בקדושה וז"ש וירא ה' כי סר לראות שב"פ עין גי' סר וז"ש אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי ההרים גי' ב"פ עין שאשא עיני באופן זה שאעורר עינא פקיחא דלעילא ויהי' ב"פ עין גי' ההרים וז"ש מאין יבוא עזרי מבחי' אין ששם עינא אשגחותא עינא פקיחא עינא דלא נאים תדיר ולכן יש במזמור ה' הויות גי' עין מורה כנ"ל על התעוררת עינא פקיחא בחי' עין וח"ו כשאין מעוררין העינא פקיחא הנ"ל צועקים עורה למה תישן ה' וכתיב ויקץ כישן ה' וזה פי' עלית למרום שבית שבי עלית ר"ת "עורה "למה "תישן "ה' שמרע"ה התעורר את עינא פקיחא ע"י שבית שבי שעשה כ"כ תשובה (בהנך ימים שהי' בשמים ולא אכל ולא שתה ועשה תשובה בעד כל ישראל) עד שהכניס אותו ית' בבחי' תשובה כי כ' בס' שמשה עשה תשובה בהנך ימים שהי' בשמים ולא אכל ולא שתה ועשה תשובה בעד כל ישראל על השית אלפי דנין ותיקן אותם אמר עלית למרום ע"ד הנ"ל שהתעורר בחי' מרום בחי' אדיר במרום ה' כנ"ל ולכן אמר כאן בשובי את שבותיכם שתשובי כ"כ עד שתשובי אותי כביכול ובמה יהיה כן לעיניכם ע"י שתשגיחו ותביטו בעיניכם בקדושה ותעוררו עינא פקיחא ועד"ז כתיב שאו מרום עיניכם לעורר בחי' אדיר במרום ע"ד שהתחלנו בעת ההיא אביא אתכם אבי ר"ת "אדיר "במרום "ה' כנ"ל:
האדם הגדול בענקים דרשו ז"ל זה אברהם כי ענקים פירשו ז"ל שמעניקים חמה בקומתם חמה רומז להתפשטות הקדושה והם לא הי' רוצים להניח להתפשט הקדושה ואברהם גדול מהם והתפשט הקדושה בעולם:
אני עבדך בן אמתיך דוד קרא א"ע עבד כי בק"ש על ולעבדו כתיב שם הק"ם גי' הממליך שמדת מלכותו מקימים ע"י שמקבלין עבדותו ית' ועומ"ש ולכן דוד שהי' מקים מדת מלכות שמורה שם הק"ם אמר אני עבדיך:
נותן ליעף כח ולהבין כיון שנותן לו כח איך הוא עיף א"כ יכתוב שנוטל העייפות רק כי יש חולה טוב כמו חבלי לידה שאם אין לאשה חבלי לידה הוא סימן לא טוב נמצא זה העייפות הוא חסד גדול ולכן עיף גי' ק"ס כידוע מכוונת פ"נ שהם שמות החסד רק שצריך כח לסבול העייפות וחבלי לידה:
והי' שמחה ומהו השמחה ביום ההוא יהיה ה' שמהשם הוי' בו' יהיה אז נקרא בשני יודי"ן שמהוי' נק' השם יהי':
ממזל נוצר נמשך למזל ונקה שמשם נמשך מפלת הרשעים:
רפואה שייך בכל דבר ע"ד שהעולם אומרים אדם זה חלוש בכיסו ואם חסר מאתו זה הדבר נקרא בדבר זה קצירי שקצרה השפע בדבר זה אצלו.
צדקתך תמיד גמלם השם שבר"ת יוצא מפסוק צדקה תרומם גוי.
הארץ דוגמת קומה שלימה והאדם באבריו כוללם וכן המשכן היה דוגמת קומה שלימה וא"א מרכז העולם וכלולה מכל הארצות ולכן אלו זכינו שם לתקן מעשינו כראוי היה ממילא נתקנים כל המדינות המתפשטין מהמרכז שכלול מכולם וזה היה נק' תיקון במקום הפנימיות וכשלא זכינו וקלקלנו מעשינו נתרחקנו מעל אדמתינו וצריכים אנו לתקן כל המדינות וארצות בבחי' חיצוניות לא במקום המרכז וכענין שאנו אומרים ב' יה"ר לאחר ברכות השחר א' לתקן חיצוניות וא' הפנימיות והתמצית הטוב מכל הארצו' יגיע עי"ז למקום המרכז א"י ויהיה הכל מבורר והכל יהיה משכן לשכינה ועד"ז מ"ש ז"ל שהאדם נברא ממקום המזבח ומאדמה שבא"י ששם המרכז וצריך למות במקום שנברא ואפי' הוא מת בקצה העולם מת הוא במקום זה שהרצועה זו שמת בה מתפשטת מהמרכז שנברא ממנו ודרך זה עולה נשמתו למקור חוצבה משם ודרך אותה רצועה יהיה לעתיד גלגול מחילות למקום שנברא ממנו ויהיה התחי' שלו באותו מקום שלוקח ממנו נשמתו כי העליון מכוון נגד עולם התחתון שמשם נמשך שיפעל מקום זה:
על המצות שאין תלוים בזמן ועכ"ז מברכין שהחיינו רק כי יום ליום יביע אומר על ענין המצות כי קצוב לכל יום כך וכך מצות יהי' נעשים ביום זה וכן שהחיינו כמה יברכו נמצא זה תלוי בזמן ומברכין שהחיינו כו' לזמן הזה ולכן אמרו בסוף מס' פסחים אבי הבן מברך שהחיינו כו' או הכהן יקשה כיון שיש סברה לכ"א שיברך למה לא יברכו שניהם רק כי קצוב לכל מצוה שהחיינו אחד ולכן היום קובל אם עשו ח"ו בו עבירה או לא עשו בו מצוה הקצובה ע"ד ואברהם זקן בא בימים:
כל גל וגל שעבר עלי נענתי לו ראשי שע"י הכנעה באין לבחי' אין ושם נמתקין כל הדינים ונעשה המתקה שאותיות לה"י מאלקים מתחלפין באותיות הקודמת להם שהם כד"ט גי' גל.
הכל מהאויר מהקצוות למשל אויר דרום גורם חסד ועד"ז שאר הקצוות ולפעמים בא לאדם כעס ע"י ששאב אויר כזה ועד"ז הכל.
מים כ' לפעמי' מורה גבורה כמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות כו' וכן ארז"ל אש קשה מים מכבים כי קשים יותר:
על כל נשימה תהלל יה שבכל רגע הנשמה הולכות מאדם וחיות חדש חוזר לאדם ע"ד המחדש בטובו בכל יום תמיד מ"ב והכל ע"י הבל אותיות הלב ה' חומשי תורה והתחלתה וסופה אותיות לב ונשמה שארז"ל לשון נשימה כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים:
התורה בחי' תפארת מדת יעקב כי הקול קול יעקב ודרשו ז"ל שהתורה חיים למוציאהם בפה עבודה בחי' יראה במחשבה כמ"ש ז"ל איזה עבודה שבלב וזהו מדת יצחק וגמ"ח במעשה מדת אברהם שהי' גומל חסד תמיד:
ע"י אהבה ויראה מעוררין חו"ב וי"ג מדה"ר המאירים עלינו:
אנא ה' הושיעה נא נא מאדני שהוא אותיות נא וי"ד והיד ה' תקצר יד משם הנ"ל רק על נא צריך לבקש:
כשאדם יחשוב בתפילתו פי' המלות יכול להיות תיבה אחת שיש לה כמה פירושים נמצא חוץ אותיות הדיבור נתוסף כמה צרופים במחשבתו והכל בכח חלק אלקי שבו:
מי שהוא בעל תשובה מודה תמיד לבוראו ולכן דה"מ ע"ה שהקים עולה של תשובה אמר הרבה שירות ותשבחות וכן אחר פ' קרבנות שמכפרין אומרי' פסוקי דזמרה:
ארץ נקראת המוציאה פירות משא"כ אדמה כתיב והאדמה לא תתן כו':
אני כתיב על הרוב כשית"ש מראה כוחו כמו כי אני יוצא בתוך מצרים וראו כי אני אני הוא ואנכי על חסד כמו אנוכי מגן לך ואנוכי האל בית אל וכן והנה אנכי עמך:
אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם שיהי' היד החזקה על אומות העולם והרשעים המעכבים להאיר את מדת מלכותו ית"ש וכשיהי' דינים עליהם יקבלו ישראל את מדת מלכותו ית"ש:
ולבי ער ונמתקו כל היוד מאמרות שכ"א בכ"ז אותיות י"פ כ"ז גי' ער ונעשה מרע טוב ונמתקו הה' בחי' ממוצע בחי' אויר והבל כמ"ש במ"א והו' ג"כ ממוצע גם אותיות מנצפך שהיא בחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה בחי' בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה וכי היוד שהוא רק נקודה ועושין ממנה כל אות שירצה היא ג"כ ממוצע בין הנייר להאות ואותיות אלו הם אותיות הוי' רומז שחיות כל הברואים נמשך ע"י שם הוי' שהוא ממוצע בין מחשבה הקדומה לכל הויות שנתהוו בעולם:
המספר ממנצפך גבורות ע"י שנראין כמו אותיות יתירים כיון שיש כבר אותיות דוגמתם עכ"ז רק המספר דין והאותיות עצמם רחמים ממתיקין הדין וזהו ענין פר ופרה:
ו' היא קו ההמשכה ע"י שמתקנים הו' מדות:
יוד דירבה נשתטחה לפני הקב"ה שפגם בה שלומה ע"ה ולא באו שאר האותיות כי היו"ד כללותן כי מנקודה יכולין לעשות הכל:
יש ב' מיני יראות אחת בחי בת ואחת בחי' אם:
ה' בעזך ישמח ע"ד תנו עוז לאלקים:
דין אותיות הקודמת הם גמ"ט גי' ב"ן ומורה על התחברות כנס"י בהקב"ה כמ"ש בפ' ויקרא והמאוחרות הכ"ס גי' עה"כ אלקים להמתיקו גם גמ"ט הוא מ"ט שערי בינה הממתקת דין בשרשו בג"ר:
בעתה אחישנה כי הכל ע"פ הילוך המזלות כי כתיב הליכות עולם לו שהכל הולך ע"פ הילוך העולמות וכשיבוא על הנקודה שהזמין ית"ש על ביאת משיחינו יבוא וז"ש ז"ל זכו אחישנה כי ימהר ית"ש הילוך העולמות עד שבמהרה יבוא על נקודה זאת ויהי' ג"כ בעתה כיון שיהי' על הנקודה שהזמין ית"ש וכ"ז נתן ית"ש כח ביד הצדיקים כמו שמצינו ביהושיע שהעמיד השמש והירח וכן בגמרא שקל קלא פסיק בה מצא שלהצדיקים יש כח להנהיג כל המזלות והצדיקים ינהגו במהרה המזלות שיבואו על נקודה זאת מהגאולה ויהי' בעתה אחישנה כנ"ל ולאו דווקא הפי' על המזלות כי כל העולמות יש להם הילוך ועד"ז הוא ג"כ ענין התפילה הגם שאין המקומות שוין לענין תחילת היום והלילה רק כי שערי תפילה סובבים ובאים בכל אקלים ומקום כפי שעתו ומקבלין שם התפילות כי בעת ההוא שם השע"ת מסובבים ועד"ז הוא ג"כ ענין שמיטה ויובל שאז בא על נקודה זו שצריך מצוה זו ועד"ז כל מ"ע שהז"ג ויש הילוך כללי ופרטי ע"ד חז"ל שמש ידע מבואה ירח כו' כי שמש מורה על רחמים וירח להיפך והכח ביד הצדיקים בכולם:
יוצר "משרתים "ואשר "משרתיו ר"ת מום שם מע"ב שמות שמשרתיו הצדיקים מוצאין תמיד חסרונות בעצמם ולכן שם זה ג"כ הר"ת "ממתקים "וכולו "מחמדים שבאמת הם צדיקים גדולים:
בפרוח רשעים כמו עשב יש להבין מה שנמשלו כאן לעשב רק כי כתב בכוונת סוכות שהוי' אלקים במילוי יודי"ן גי' עשב והמילוי דיודין מורה על חסד והנה כשהרשעים משיגים שלוה וטובות ומצליחים הרשעים יסברו שכן יהי' לעולם וסוברי' שמצאו חן בעיני ה' ובאמת הוא רק שכר על איזה מצוה קלה שעשו ומשלם ית"ש אל שונאיו שכרם בעוה"ז כדי להשמידם לעדי עד וז"ש בפרוח רשעי' כמו עשב שיש להם השפעה טובה משמות אלו שגי' עשב הוא כדי להשמדם מעדי עד ולפני שבר גאון אבל צדיק כתמר יפרח כו' עוד ינובון בשיבה:
הספידא יקרא דחיי או יקרא דשכבי להבין מה הטובה מהכבוד המדומה בעוה"ז לחיי וכ"ש למת אך י"ל ע"ד יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ע"ז שאלו אם היקר לחיי שהרי יתן אל לבו ועי"ז שבים בתשובה או יקרא דשכבי שעדיין שומע אז ומתלבש נשמתו בדברי תורה:
חותר חתירה מתחת כסה"כ ומקבל בע"ת פי' מה שאינו כבוד לו ית' כביכול למחול למכעיסיו:
בתוספת סוף מס' תענית יעו"ש וי"ל הפי' שהקב"ה מראה באצבעו ע"ד אב ששמח כשרואה שבנו בעל שכל גדול ומראה עליו כן כשאנו נאמר הנה אלקינו זה שנבוא להשגה גדולה יראה ית' ויאמר ראו מה בני אומרים:
לפדיון בכור
בערכך חמשת שקלים כמו עתה שאין לנו שקלים מעריכים כמה היה השקלים וכך נותנים וכלע גי' ק"ס גי' שמות שהם מקור הרחמים והחסדים והכהן לוקח הפדיון בכור בה' אצבעות שהם נגד ה' חסדים ולכן ג"כ הם ה' סלעים ובתורה נק' הסלע שקל שעי"ז ממתיקין ה' גבורות ה"פ אלקים גי' שקל ופטר כל רחם פתיחת הרחמנות:
מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהם עזים שהם עלו במחשבה הקדומה ואמרו ז"ל עלה במחשבה לבראות במדה"ד וכ' במ"א שזה משם אהי' ברבוע גי' דם:
שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בני' לתוכה כו' שבני' הם בה מתחילה בהעלם ואח"כ מתקבץ הכח להוליד אותם וזהו ענין שם אל"ד ושם אגל"א לשון התגלות:
ציון וירושלים ציון בחי' היולי הוא הראשית שממנו הושתת העולם ושם מצוין הכל וירושלים ירא שלם הוא לאחר התגלות.
ע"י לימוד התורה בורא שמים וארץ חדשה כי מטבע התורה לברוא עולמות ע"ד ואהי' אצלו אמון אומן:
מצינו שבכל המלחמות הלכו ישראל ברצון רק במלחמות מדין נאמר וימסרו בע"כ לפי שידעו שמיתת משה תלוי בדבר ע"כ ראוי שגם עתה יליץ יושר שלא יקחו ח"ו אותנו לבעלי מלחמות בע"כ רק אדרבא משפע עלינו כל מיני טובות ישועות ונחמות.
העיקר כשמבקש אדם אהבה ויראה השורש מכל זה להמליכו ית"ש על כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו מגופו ונרו"נ כי מדת מלכות היא בחי' מערב שבמדה זו מעורבים כל המדות ולכן מערב גי' שי"ב גי' י"ב צרופי הוי' כמ"ש האר"י ז"ל בענין נוסחאות התפילה שיש שער הכולל כל הי"ב:
(פ' עקב כפול בהפ')
ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה כי יראה ופחד א"א כ"א כשהלב יתפחד משא"כ ללכת בכל דרכיו ולאהבה כו' זה הכל יכול להיות לטוב לך שכוונתך בשביל עצמך:
(כמדומה לפ' יתרו ג"כ כפול)
בענין בנות יתרו כתיב ד"פ ו"ת ותבואנה ותדלנה ותאמרנה כו' שהי' כוונתם לתקן חטא חוה שכתיב שם ג"כ ד"פ ו"ת כמ"ש בזוה"ק שעם מ' דמפריו גרמה מדת ועיקר התיקון הי' בקריעת י"ס ולכן כתיב ג"כ בפסוקים של וכרות עמו הברית ד"פ ו"ת ותקם את דברך כו' ותרא כו' ותתן ותעש.
אשרי העם יודעי תרועה כי תרועה אותיות תורה והע' רומז לע' פנים לתורה ואין לשום אומה ולשון חלק בתוה"ק רק לבנ"י.
תם ונשלם ח"ב בע"ה וסליק ס' אור הנר שבח לאל בורא עולם