קדש ורחץ כו' הנה ענין יצמ"צ הי' כדוגמת בריאת העולם כי בכאן נתגלה תכלית כוונת הבריאה בשביל ישראל שעל ידם יתגלה כבוד מלכותו י"ת וזה שאמרו ז"ל שנמלך הקב"ה בנשמתן של צדיקים פי' שעלה לפניו י"ת התענוג והשעשועים שיקבל י"ת מעם קרובו ובשביל תענוג זה ונ"ר שיהי' מעבודת הצדיקים ברא העולם ולכן כמו שהיה בבה"ע קטרוג על הבריאה כמו שאמרו רז"ל שהללו אומרים אל יברא כו' וגבר חסדו י"ת ונצח את המלאכי' שאמרו אל יברא ובראו בשביל התענוג כנ"ל עפ"ז מצינו שאחז"ל שהיה מלאכים שקטרגו על יצמ"צ ואמרו הללו עע"ז והללו כו' וגבר חסדו י"ת ועשה לנו ניסים כי אז שהיה התגלות כוונת הבריאה כנ"ל הי' כבר צדיקי' מוכנים לעובדו י"ת כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה ובמדרש אמרו ז"ל ע"פ הניצנים נראו בארץ שקאי על הצדיקים כי אז כבר נראו הצדיקי' שהיה ברצון הקדום שבשבילם נברא העולם וכל ענין בריאת העולם ויצמ"צ היה הכל במחשבה הקדומה כשעלה ברצונו הפשוט לברו' ונשתלשל זה הרצון העליון דרך השתלשלות ומדריגות עד שיצא הכל מהעלם אל הגילוי ולכך רמז לנו בעל מסדר ההגדה רמזים על זאת המחשבה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם ואיך היה הבריאה שגבר חסדו על המניעות ומקטריגים וברא בחסדו להטיב לנבראיו שיכירו כבוד גדולתו ומפרסמו כבוד מלכותו והם ישראל שעלה במחשבה ומרמז בסימן זה ג"כ סדר הבריאה שהיה אח"כ כשיצא מהעולם אל הגילוי וז"ש קדש כי יש מדה שנקראה קודש ומדה נקראת קדוש. כי קדוש מורה התגלות שהלשון על מי שנגלה וידוע לו זה הוא קדוש כמ"ש באלישע הנביא איש קדוש עובר עלינו נמצא שקאי על איש זה הידוע שהוא קדוש וכן במדות העליונות מורה מדה שנקראת קדוש על התגלות אבל תיבת קודש לא קאי על הידוע רק הוא שם דבר של הקדושה ולכן התחיל בעל מסדר ההגדה בתיבת קדש רומז על עצם הקדושה ומקור הבריאה שמשם התחילה הבריאה להשתלשל והוא חכמה עליונה שנקראת ראשית כמו שאמר ראשית חכמה וכמו שאמר כולם בחכמה עשית והנה מתחילת הבריאה היה העולם מים במים ואמר ית"ש יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים והי' מים עליונים ומים תחתונים ובראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ אבל לא היה עדיין התגלות בשלימות כמו שאמר אח"כ יקבו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותרא' היבש' לשון ותראה משמע שכבר הית' נבראת אבל לא הית' נראית ואחר שהו' התגלו' הארץ אמר ית"ש תוצא הארץ דשא כו' והנ' אחז"ל שמים תחתונים הי' בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא ורפש בהון ית"ש וע"ז רמז לנו כאן אלו הסימנים אחר קדש הסידור ורחץ מורה ענין מים עליונים ומים תחתוני' כשאמר ית"ש יהי רקיע כנ"ל כי כשרוחצים יש מים עליונים בכלי העליון ואח"כ מים תחתונים בכלי שרוחצים לתוכו ואח"כ כרפס לרמוז למ"ש הכתוב תוצא הארץ דשא כו' ואח"כ יחץ לרמוז למה שרצה ית"ש ועש' גבול ורפש במים התחתוני' וחצה בינם למי' העליוני' וכ"ז עשה ית"ש בשביל התענוג שיקבל ית"ש מעם קרובו כנ"ל וזה התענוג ביצמ"צ שהיו מוכנים לקבל התור' כנ"ל וע"ז רימז מגיד לספר ביצי"מצ בפסוקי התור' ובקיום המצות:
עוד יש באפשר במה שהתחיל הסדר קדש בעל מסדר ההגדה רמז לנו באיז' מדה ממדות עליונות הי' הנס ביצי"מצ שנוכל לעורר גם עתה בפסח זאת המדריג' להמשיך האר' משם והנ' מדת חכמ' נקראת קודש ובינה נקראת קדוש והעליונ' שעליהן כתר עליון הנעלם יוכל להיות שנקראת קדש לשון מקור הקדוש' שהוא עולם הסתום ונעלם הנקרא אין על שאי אפשר להיות בו שום השג' ולכן הי' הגאול' דווקא ע"י משה שהי' עניו מאוד שאמר ונחנו מה והנעלם משמו במילוי הוא מאין כזה מ"ם שי"ן ה"א שמשם המשיך הגאולה והצלה ממצרים ששם רחמים גמורים בלי תערובות דין ולכן אנ"א "ה' מלט"ה נפש"י ר"ת מאין ומשם נמשך הארה לכל הט' מדות שאחרי' ואז נגאלו ישראל וז"ש קדש עה"כ גי' ט"פ מה לרמוז שהגאול' הי' ע"י שנמשך הארה מהמדה של אין ומה לכל הט' מדות והמדה שאחרי' הוא חכמה כח מה שהכח של מדת אין ומה נמשך בה ומשם נמשך אז לכל המדות:
או י"ל ע"ד הנ"ל שרמז מאיזה מקום בעולמו' עליונים הי' יצ"מצ כדי לעורר המדריג' העליונ' הזאת שהוא עליונ' מאוד הרצון הפשוט לברוא העולם כן עתה ביצ"מצ עורר ית"ש מדה עליונ' זאת ונתעורר החסד עליון זה בכח הד' עולמות עד עולם עשי' והנה יש קודש ויש קדוש כנ"ל וי"ל ההפרש כי קודש ה' קודם הד' והענין כי הדל"ת לשון דלות וחוא מור' על מדריגת נוקבא דלית לה מגרמי' כלום וצריכה להשפעות הדכר וכשהו' קודם הד' מור' על האתערותא דלעילא שהמשפיע מעורר הקדוש' להשפיע להמקבלי' ועי"ז נתעורר אח"כ אתערותא דלתתא ותיבת קדוש מור' על אתערותא דלתתא של המקבלי' שנתעוררים לקבל הקדוש' קודם אתערותא דלעילא והנה לכל אלו הב' התעוררות יש מדריג' העליונ' מקור הקדוש' מקור לאלו התעוררות ולכן אמר כאן קדש כנ"ל וכידוע שתיבה בתג' אותיות נחשבת למקור ורומז על מקור הקדוש' עליונ' שנתעורר' ביצ"מצ ונשפע החסד לכל אלו הד' עולמות וקדש גי' ד"פ מיכאל שר החסד:
א"י קדש כתיב קדושי' תהי' הפי' מוכנים תהי' מלשון אי' הקדש' ולא יהי' קדש כן פי' קדושים תהי' שתהי' מוכני' להיות כלי לקבל הטוב כי קדוש אני שאני מוכן תמיד להשפיע לכם כל טוב כמ"ש שראשי נמלא טל כי האדם צריך להיות כלי לקבל ועשיית עצמו כלי לקבל הוא ע"י תיקון מדותיו וישלים עצמו בהם והנה כתיב אל מוציאם ממצרים כי שם אל הוא הראשון מי"ג מדה"ר והכלל הוא שהראשון הוא כולל כולם ונמצא שנשפע משם אל לכל הי"ג מדה"ר והנה י"ג פעמים אל גי' עה"כ קדש ורמז שההוצאה ממצרים הי' ע"י שנשפע משם אל לכל הי"ג מדה"ר ובא משם הרחמים על ישראל ורמז בתיבת קדש שיהי' גם עתה כל אדם מוכן לקבל החסדים מי"ג מדה"ר שלכלם נשפע ושם אל וזה ע"י שישלים עצמו וידמה מדותיו להבורא ית' מה הוא רחום וכו':
גם קדש עה"כ גי' ט"ו הויות וט"ו כוללים רומז שנשפע אז ביצ"מצ חסדים גדולים מאותיות י"ה לו"ה וכל מספר מי"ה כולל הוי' אחת ורמז ג"כ כנ"ל שיהי' כלי לקבל החסדים הגדולים אלו וזה ע"י שיהי' שלם במדותיו כנ"ל והמדות המה ז' ויש ז' חסדים וז' גבורות שהם עיקר המדות והנה כ"א מהם כלול מחבירו חסד שבגבורה ולהיפוך וכן כולם ונמצא שנכללים לי"ד לכ"א וזהו ענין יד ימין ויד שמאל בכ"א י"ד פרקין רומז שבכל אחת נכללו ב"פ ז' מדות גי' יד ואנו רואין שע"י ידים מקבלין הכל מור' כנ"ל שעיקר הקבל' להשפיע הוא ע"י תיקון מעשיו ומדותיו והנה כל החסדים הם משם אהי' שהוא מקור הי"ג מדה"ר שאהי' לשון עתיד מורה כמ"ש וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאיני כדאי רק שיהי' כדאי לעתיד ובשם זה היה יצ"מצ כמו שאמר אהי' שלחני אליכ' אהי' אשר אהי' ונשפע משם אהי' לכל י"ד מדות הנ"ל וי"ד פעמים אהי' עה"א השורש ד' אותיות דאהי' גי' רחץ וז"ש קדש ורחץ ע"ד הנ"ל:
ורחץ כי הי' אז צריך בגאולת מצרים חסדים לישראל ודינים למצרים וכן בכל פסח צריך להמשיך ע"ד הנ"ל להמתיק הדינים מעל ישראל ולהטילם על שונאי ישראל והוא ע"י שאנו ממתיקים הדינים שנמשכי' משם אלקים באותיות המקודמות לאותיות אלקים שם אכד"טם והוא גי' ע"ד ונחלק לאותיות א"ם ג"ל כמ"ש האר"י ז"ל ואותיות המוחלפות כד"ט הם גי' ג"ל וכשממתיקים אותם הגבורות שנמשכים משם אלקי' באותיו' המוקדמות כנ"ל זאה ההמתקנה רק לישראל אבל לשונאי ישראל נמשך מאותיות המקודמות פחד גדול ודינים גדולים עליהם וז"ש יעקב כשבא לבן אצלו ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים הם האותיות הקדושות כידוע בס"י וילקטו אבנים ויעשו גל שהמתיק הדינים בשם הנ"ל שאותיות לה"י מאלקים מתחלפין באותיות כד"ט ויקרא לו לבן יגר סהדותא יגר הוא לשון מורא ופחד שהבין זאת כנ"ל כי ראה שנמשך עליו דינים ופחד גדול ויעקב קרא לו גל עד כנ"ל ששם זה גי' עד וזהו שרמז כאן בתיבת ורחץ לרחוץ הדינים מעלינו ולהטילם על שונאינו ע"י חילוף שם אלקים אותיות לה"י באותיות כד"ט שגי' ע"ד ולכן רחץ גי' ט"פ גל עה"כ שכל הט' מדות נתמלאו חסדים עלינו ודינים על שונאינו כנ"ל:
גם י"ל ורחץ לשון בטחון כמו בי' רחיצנא כי ע"י הבטחון והאמונה שלימ' יכולין לרחוץ מגלולים וזוהמת ושם הנ"ל אכד"טם גי' עד הוא שם הבטחון ששם הנ"ל עה"כ גי' בטחון:
ויש לדקדק ג"כ למה אמר כאן ורחץ בוא"ו הנוספת ואח"כ אמר רחצה בה' הנוספ' רק הענין כי כל השפעות שממשיכין צריך להמשיך עד העוה"ז וזהו הענין בסעודת סיו' מסכתא שכל מסכתא יש לה שורש גדול למעלה להמשיך האור של תורה לגשמיות העוה"ז ועושין סעודה וכן כאן מתחיל' לאחר קדש ורחץ בוא"ו הנוספת דוגמת צינור להמשיך האור הקדושה בדרך צינור הוא"ו ואח"כ קודם הסעודה שעושין מצוה בגשמיות אומר רחצ' בה' כי העוה"ז נברא בה' כמ"ש ז"ל ע"פ כי ביה ה' צור עולמים:
כרפס הוא מין ירק צומח שכמעט אין לו שום טעם כלל לרמוז כנ"ל מאיזה מדריגה עליונה היתה הארה ביצ"מצ להמשיך ג"כ עתה משם והנה יש כמה עניני' אותיו' נקדות טעמים ויש עוד גבוה יותר מטעמי' התגין והשירטוט והסרגיל המכין לשרטוט וזהו שאנו רומזים החסדים שעש' ית' עמנו שאף שאנחנו לא היינו במדריגה כראוי פסח ית"ש ודילג על כל המדריגות והמדות והעלה אותנו למדריגה עליונה גבוה יותר ממדריגו' הטעמים ששם רחמים גמורים ומשם פדה אותנו וזהו שאוכלין ירק צומח שהוא בשפל המדריגה ואינו אפי' במדריגות בעל חי ואין לו טעם רומז למדריגה עליונה שגבוה יותר ממדריגות טעמים והוא מדריגה עליונה ששם כללות היכל צרופי הוי' ומשם נמשכין הי"ג מדה"ר ששם המקור שלהם מוחנותי את אשר אחון ורחמתי כו' אע"פ שאיני כדאי והגון בלא טעם כלל לרמוז למקור הי"ג מדה"ר שנכללים שם הי"ב צרופי הוי' וזהו שאנו אוכלין כרפס שאין לו טעם כלל לרמוז כנ"ל ואז אמר יעקב ליוסף ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך כי הי"ב שבטים היו לכ"א צירוף אחד מי"ב צרופי הוי' שמשם המשיך השפעתו והעלה עבודתו לשם ואמר ליוסף שיתן לו שכם אחד שגבוה יותר על אחיך שכם גי' י"ב צרופי הוי' ומ"ח אותיו' שלהם שנכללי' במקור אחדותם י"ג מדה"ר וז"ש שכם אחד גי' י"ג על אחיך שממשיכין מי"ב צרופי הוי' וז"ש על אחיך ומשם נמשך לכל המדות ונעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן ולכן שכם ר"ת ברוך ש"ם כבו"ד מלכות"ו שהוא מדת מלכות מדה אחרונה לרמוז שנמשך השפע ממדריג' העליונה הזאת לכל הבחי' עד שנמשך למדה אחרונה וזה הכל רמוז בכרפס שגי' שכם שהיינו בשפל המדריגה והעלה ית"ש אותנו למדריגה העליונ' הזאת:
כרפס גי' ה' פעמים חסד מור' על השפעו' ה' חסדים שהם עיקר המדות כי יסוד ומלכות הם הכוללים כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה כו' וזהו ענין המעשה בר"א ור' יהושיע ור"ע וכל התנאים נתקבצו יחד להמשיך ה' חסדים וכרפס הוא ירק וירק גי' י"פ אל להורות כנ"ל שמשם אל הי' יצ"מצ כמ"ש אל מוציאם ממצרים שנשפע חסד אל לכל העשרה מאמרות גי' ירק:
יחץ רמז לנו איך הי' ביצמ"צ ונמשך ג"כ עתה כן בפסח דכתיב ביצמ"צ אתה פוררת בעזך ים שים הוא לשון חוזק וגבורה ופירר ית"ש הגבורות וחלקם שנטל מה שעלינו והטיל גם זה על שונאי ישראל ונאבדו ולכן ב"פ ירק גי' גבורה ושוברין מצה אמצעות נגד לוי שהוא ג"כ במדת גבורה ויחץ הוא חצי מספר גבורה לרמוז שנשברו הגבורות מעלינו וכן עתה בשבירת המצה נשבר הדיני' מעלינו ונטילם על שונאי ישראל וישברו הדינים את שונאינו ומלכות הרשעה תתעקר ותתשבר ותתמגר ורמז ג"כ כי הגבורות נמשכו ע"י שהי' ית"ש בונה עולמות ומחריבן כידוע מז' מלכין שמתו כמו שאנו אופין מצה שלימה ושוברין אותה ומשם נמשך אכילת עץ הדעת טו"ר וכל הענינים עד שהתחיל התיקון ביצמ"צ ע"י קבלת התורה הקדושה:
עוד רומז לנו במה שאנו שוברין מצה האמצעות כי יש ג' מדריגות נר"נ נפש נוטה לבהמיות וחפץ בתאוות רעות ומדות רעות ונשמה נוטה וחפץ תמיד ברוחניות הקדושה ורוח ביניהם היה לחבר יחד שמדריגות רוח כלול משניהם ושם הבחירה שיש כמה ענינים ברוח רוח טהרה רוח הקודש שפל רוח ולהיפך רוח גבוה רוח הטומאה רוח הקנאה כי רוח פי' רצון ויש רצון טוב ולהיפוך ורוח הוא מחבר הנפש עם הנשמה שהם ב' הפכיים וע"י רוח שכלול משניהם מתחברים וזהו שרומזים הג' מצות שהם נגד כהן לוי וישראל במדריגת נר"נ ולוי הוא ג"כ המחבר כי לוי לשון צוותא והתחברות כמ"ש הפעם ילוה כו' כי הוא הממוצע בין כהן לישראל וכן רוח הוא הממוצע ולמדו אותנו איך להתנהג בבחי' רוח שמתחילה צריך לשברו ולהפריד הטוב מרע ולא לילך רק אחר החלק שנוטה לנשמה הרוחניות ולא להאמין לעצמו שיהי' יוכל לעבוד להשית"ש גם בדברים גשמיים כי אם מחמת רתיחת הדם א"א הגם שנדמה לו שאוכל לש"ש רק להרגיל בעצמו כעני כמ"ש הא לחמא עניא ובאמת בא"י כשהי' בהמ"ק קיים והקדושה נתרבה לא היה צריך לזה רק בגלות התאוות מתגברין במאוד וכן הי' במצרים וז"ש הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים רק כל דכפין ייתי ויכול ככל הצריך וייתי רק לשבור רעבונו ולא יותר ואמר אח"כ לשנה הבאה בארעא דישראל ולא יצטרכו כ"כ לזה אבל עתה צריך מתחיל' לשבור תאוותיו מאוד רק עכ"ז כל פעל ה' למעניהו וצריך לרקן גם הנפש הבהמיות וחלק הרוח הנוט' לנפש ולא ניתנ' תורה למלאכי השרת רק שבתחיל' צריך לשברו כנ"ל זבחי אלקים רוח נשברה ואח"כ שכבר יקדש את גופו וכל אבריו וחושיו ומחשבותיו לה' לבדו ויהי' כל מעשיו לש"ש לבד אז יעבוד ה' בכל לבבו כמ"ש חז"ל בשני יצריך ביצ"ט וביצ"הר לתקן גם אותו והנפש הבהמיות ולכן מתחילה משברין המצה האמצעות ולוקחין חלק גדול ומצניעין אותו ואינו אוכל אותו כעת רק לאחר כל הסעודה לוקח חלק הצפון ואכלו כן עד"ז להתנהג בבחי' רוח מתחיל' לשברו כנ"ל ועכ"ז לא לבטל החלק הבהמיות מכל וכל שאח"כ צריך לעבוד אותו ית"ש גם ביצה"ר ונפש הבהמיות כנ"ל רק לע"ע יצניע ויכסה מאוד החלק הזה שנוטה לבהמיות עד שיקדש עצמו מאוד כנ"ל ואח"כ בכל דרכיך דעהו גם ביצה"ר ונפש הבהמיות ולכן אוכלין זה החלק על השובע בלא תאווה וכן פסח שהוא נוטריקין פה סח ואז גי' עה"כ אלקים חיים כי מי שדבוק באלקים חיים אינו אוכל לתאווה רק כנ"ל: (גם רומז שתמיד יעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי להצניע חלק הגדול לעוה"ב) עוד ירמוז כי החלק שמטמינים לאפיקומן רומז לעו"הב מה רב טובך אשר צפנת ומטמינים החלק הגדול והחלק שמניחי' בקערה רומז לעוה"ז שהצדיקים נוחלין ב' עולמות כאומרם ז"ל מי סני להו לצדיקייא דאכלו תרי עלמא:
יחץ גי' ח"ק היא לישנא דמזוני כמ"ש לחם חוקם וז"ש והי' לך לחק ולבניך עד עולם תמשיך לעצמך פרנסה מהלילה הזה ע"י מצות אכילת מצה ומרור כי בפסח על התבואה:
וי"ל עוד כי יחץ מורה על שאנו צריכין להפריד הרע מטוב מה שנתערב טו"ר מחטא אדה"ר ואנו צריכים להפריד הרע מטוב:
גם מורה על התחלקות מלכות אפרים ויהודא ולכן הא לחמא עניא כו' בעניו' ולעתיד יקוים אפרים לא יקנא את יהודא כו' כמ"ש קח לב עץ כו' והיו לאחדים בידך ויחץ ר"ת "יהלמינו "צדיק "חסד רומז שאפי' עתה בגלות נשפע חסדים:
גם יחץ גי' יה מגן כי יה מקור הרחמים כי ע"י שמשפיע ית"ש חסדו מעולמות עליוני' נשפע מאותיות י"ה לאותיות ו"ה שמורה על עולמות התחתונים ומגן גי' ג"פ אל כנ"ל שמוציאם ממצרים מי"ג מדה"ר שהראשון שם אל וז"ש ית"ש ואעשך לגוי גדול כו' שאומרים אלקי אברהם ואברכך כו' כי כ"א המשיך את אלקינו ית"ש ע"ע במדריגתו ומידתו ובך חותמין שאומרים מגן אברהם שמגן גי' ג"פ אל שיהי' כולם נכללין במדת אברהם חסד:
גם יחץ מורה על ב' המאורות שא' גדול וא' קטן ולכן שובר חלק קטן ולעתיד יתחברו ויהי' אור הלבנ' כאור החמה וז"ש הא לחמא עניא כו' ולחם עוני כי יש מיעוט הלבנה שהוא בעניות ולשנה הבאה בארעא דישראל ויהי' אור הלבנה כחמה:
מגיד ע"ד הנ"ל שאל מוציאם ממצרים משם אל שנשפע מי"ג מדה"ר ששם הראשון אל ונשפע לעוה"ז שהיא מרומז בהוי' שבא להוי' מכח המהוה כל הויות ומגיד גי' אל הוי' שע"י סיפור הגדה מעוררין זה:
ענין הגבהת הקערה כוללה כמה דברים שבתוכה והיא מקבלת אה כולם והוא מדת כנס"י שכוללת ומקבלת מכל המדות העליונות ממנה ונקראת שכינה ששוכנת בתחתונים ונעשים אנו מרכבה וכסא אליו ית"ש ואנו צריכים בעבודתינו לקשר את המדה זאת לשורש כל השרשים עילות כל העילות ית"ש והנה באמת צריכים לעזר אלקי שיכולין להגבי' את מדה זאת ששוכנ' בתחתוני' ולהעלותה וליחדה עם דודה באהבה ואחוה וריעות וית"ש ברחמיו עוזר אותנו מי"ג מדה"ר וחונן אותנו מאוצר מתנת חנם וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי והגון וז"ש המגבי' לשבת שית"ש מגבי' את השבת שלו כביכול כמ"ש שבת כסא שמגבי' את הכסא הנ"ל ע"י המשפילי לראות שמשפיל כביכול את השגחתו ומשגיח מי"ג מדה"ר אע"פ שאנו שפלים ואינם כדאי והגון וז"ש מושיבי עקרת הבית כי הנה מדה זאת נקראת עקרת הבית ועקרת אותיות קערת כנ"ל והפי' שמושיב את כנס"י עקרת הבית לשרשה ומיחדה עם דודה כנ"ל וזה מורה ענין הגבהת הקערה לרמוז שבעת הגאולה נתעלתה המדה זאת בזכות הג' אבות שהג' מצות רומזים עליה' נתעלתה ונגבהת וכשמושיבין עקרת הבית אז אם הבנים שמחה:
הא לחמא עניא כו' די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כו' הנה כבר אמרנו שביצ"מצ הי' התגלות התענוג שצפה ית"ש מתחילת הבריאה לקבל מעם קרובו והנה קודם שנתגלה התענוג הזה הי' ית"ש כביכול מתאווה שיבוא תענוג זה להתגלות הגם שלפי ערכינו השפל א"א להבין זה איך שייך בו ית"ש השלם הכל מיני שלימות בלי שום חסרון הלשון מתאווה שמשמע ח"ו כאילו אין בידו דבר זה שמתאווה שיבוא לידו ובאמת ית"ש אינו חסר לשום דבר מ"מ מצינו שאחז"ל שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקי' וכדומה כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' וזה הוא ג"כ משלימותו ית"ש שהגם שאינו חסר שום דבר יהי' שייך בו ג"כ מתאווה משל לתינוק שיש בידו לחם פחות מכזית ובא אביו וביקש ממנו שיתן לו וכשנותן לו שמח שמחה גדולה ונותן לבנו כפלי כפליים והנה המתאיוה לדבר הוא בענין דלות ועניות מדבר זה וז"ש הא לחמא עניא כו' כי לחם כולל כל תענוג כי אם הלחם אשר הוא אוכל וזה כיון שלא היה עדיין ההגלות התענוג והי' המחשבה העליונה שרצה לקבל זה התענוג הזה כביכול בדלות הי' אות ה' בחי' נוקבא מקבלת בצורת אותיות ד"י כי יו"ד מורה על מחשבה כידוע הי' בבחי' דלות שמור' ע"ז אות דל"ת וז"ש הא לחמא עניא די אכלא אבהתנא בארעא דמצרי' כנ"ל שכשהי' אבהתנא בא"מצ היה צורת אות ה' בצורת אותיות ד"י ולא כצורת ד"ו כי עדיין לא הי' המשכת התגלות התענוג והיה צורת אות ה' מורה על עניות ודלות בהתענוג והאות ה' הי' כנ"ל בבחי' לחמא עניא דלות התענוג בצורת אותיות ד"י ואח"כ כשנתגלה זה התענוג ע"י הצדיקים כי הצדיק הוא הצינור שעל ידו נמשך השפע העליונה מהעלם והסתר לההגלות והאות ו' הוא דוגמת צינור ועמוד שממשיך מעילא לתתא ורומז על מדריגות צדיק כנ"ל שממשיך השפע וע"ז אחז"ל עמוד אחד יש מן הארץ לרקיע וצדיק שמו שממשיך מעילא לתתא וכשהיה המשכת התגלות התענוג שהיה מקודם בעניות ודלות ונמשך ע"י הצינור העמוד מצדיק שמרומז באות ו' נעשה צורת ה' כצורת אותיות ד"ו שנמשך ממחשבה זו שהיה בדל"ת לה"ו הצינור כנ"ל:
א"י ע"ד שאחז"ל לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה ולהבין לשון דברי קדושי' כי ענין גלות מצרים היה להוציא הנ"ק שנפלו בחטא אדה"ר ונתערב טוב ברע וז"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול שיוציאו כל נ"ק כמ"ש וינצלו את מצרים ואחז"ל כמצולה שאין בה דגים כו' והנה הנ"ק הם אותיות הקדושות והנ"ק שהם האותיות הי' אז בגלות מצרי' ולכן לא היה להם דיבור של קדושה לישראל באותיות קדושות כיון שהיו הנ"ק במצרים בגלות ואלו האותיות במצרים ולא הי' לישראל אותיות לדבר דברי קדושה וז"ש וירד מצרימ' אנוס על פי הדיבור להוציא משם אותיות הדיבור ואח"כ כשיצאו ברכוש גדול והוציאו כנ"ל היה פסח פה סח שהיה להם אותיו' קדושות לדבר והם הנ"ק שהוציאו והם נשמו' ישראל שהי' משוקעים במצרים כמ"ש ע"פ משכו וקחו לכם צאן כו' כי יש ס"ר אותיות לתורה וס"ר נשמות לישראל שלכל נשמה יש אחיזה באות מהתורה ולכן כשיצאו כל צבאות ה' מא"מ ס"ר נשמות ישראל והוציאו ס"ר אותיות התורה ממצרים ניתן להם התורה אח"כ בס"ר אותיות וכן לעתיד שכתוב תורה חדשה מאתי תצא הוא עד"ז שהתורה תהיה מאותיות שהם הנ"ק שאנו מוציאים זה זמן רב משך הגלות מהם יהיה תור' החדש' שתצא מאתו ית"ש מצרופי אותיות אלו והנה ידוע פי' האר"י ז"ל ע"פ כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם שבכל דבר יש אותיות מאמרו ית"ש שברא הדבר הזה במאמר ההוא והאדם צריך להעלות האותיות אלו למקור קדושתם והאותיות אלו הם החיות שבכל דבר המחי' הדבר ההוא והם הנ"ק שאדם יעלה באכלו והנה לפי דרכינו הנ"ל שמאלו האותיות בא הדיבור נמצא שהדיבור תלוי לפי אכילת האדם ומאכילה בא הדיבור ולכן אחז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן שמאכילה זאת בא דיבור זה שמוציא האותיות הדיבור מהמאכל ולכן אמר הכ' צדיק אוכל לשובע נפשו שמשביע נפשו באותיות ההמה מוצא פי ה' והנה הצדיק האוכל רק לשובע ולא יותר ואינו מכניס בתוך מעיו מותרות המאכלים רק לפי צרכו אזי עי"ז אינו מדבר ג"כ רק כפי צרכו כי אין לו דבורים רק כפי צרכו שמוציא אותיות הדיבור מהמאכלים שאוכל רק לפי צרכו אבל הרשע שבטן רשעי' תחסר ומכניס אל מעיו מותרות מאכלים עי"ז מדבר ג"כ דברים יתירים לשון מדברת גדולות ואומר ללשונינו נגביר ומדבר לשה"ר ודברי' בטילים וז"ש בעל מסדר ההגדה הא לחמא עניא על שם הכ' לחם עוני שפי' חז"ל שעונין עליו דברים הרבה הפי' שבאו עי"ז לדבורים קדושים ע"י די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים ע"י אכילתם הוציאו הנ"ק כנ"ל שהוציאו האותיות שהי' ג"כ שם בגלות מצרים ומהם נעשה התורה והארכנו בזה לקמן בענין הנ"ק שהי' תחילה במצרים בצומת ואח"כ בבעל חי ולמד אותנו אח"כ איך להתנהג באכילה שיהי' לנו דיבור של קדושה כמו שהי' במצרים וז"ש כל דכפין ייתי ויכול שאינו אוכל רק כשהוא רעב כנ"ל בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו ולא מותרות עי"ז כל דצריך ייתי ויפסח מלשון פה סח שאינו סח בפיו רק הצריך ולא יותר מכדי הצריך כנ"ל וסיים השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין ויהי' ג"כ כמו שהי' ביצמ"צ שניתנה התורה ע"י האותיות שהוציאו ממצרים כן עתה תורה חדשה מאתו תצא כנ"ל ועד"ז פי' הכ' אני ה' אענה את השמים והשמים יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן והדגן יענה את יזרעאל כי אני ה' אענה את השמים רומז על מדריגה עליונה גבוה יותר מבחי' שמים ששמים הוא מדת תפארת ובא השפע למדה זו ממדות עליונות יותר וז"ש ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים ששמים הוא מדת תפארת כנ"ל ואב הוא מדת חכמה שמשפיע לתפארת הוא אב למדריגת שמים וישראל הולכים בעבודתם עד בחי' אין שמשם נשפע לחכמה כמ"ש והחכמה מאין תמצא וז"ש מפרנסין ומביאין שפע לאב של שמים וז"ש אני ה' אענה את השמים ולפי דרכינו אענה פי' מלשון עני' והרמת קול וצעקה אותיות הדיבור כנ"ל שהחיות שבכל דבר הוא האותיות נמצא שהשפע החיות הנשפע לכל דבר מאתו י"ת שמחי' את כולם יורד ע"י האותיות וז"ש אענה את השמים שאשפיע האותיות לבחי' שמים והשמים יענו וישפיעו חיות אלו האותיות לארץ והארץ תענ' את הדגן כנ"ל ע"ד הנ"ל והדגן יענו את יזרעאל שעל כל מוציא פי ה' האותיות שבכל הדברים יחי' האדם כנ"ל וישראל מוציאים הנ"ק ומעלים אותם לשורשם.
א"י ע"ד שפירשנו מ"ש זכרנו את הדגה כו' והמן כזרע גד הוא ע"ד שאחז"ל מ"ט מהדר אפי' דד' מג' דליתן לי' בצנעה כי היכי דלא לכסוף וזהו אם העשיר גומל כדרשתם ז"ל ג"ד "גומל "דלים אבל אם העשיר מקבל ע"י השפעתו לאחר אז הד' מקמי ג' ומהדר אפי' הד' לג' כי אין כאן כסופא ועד"ז הענין בהמאכל שהאוכל ניזון ממנו כשהמאכל משפיע להאוכל אז הוא כענין הנ"ל גומל דלים אבל זהו להמוני עם ולכן צריכים לרדוף אחר פרנסתם כדרך הצריך לדבר צריך לרדוף אחר דבר המצטרך לו ל"כ הצדיקים הפרנסה רודפת אחריהם כי הם עושים טובה גדולים להדברים הנאכלים ומעלים הנ"ק שבהם והמאכל צריך להם יותר משהם צריכים להמאכל והמאכל רעב שיהי' נאכל להם כי ענין רעבון כולל על כל תשוקה לדבר נקרא רעב כמ"ש לא רעב ללחם ולא צמא למים כ"א לשמוע את דבר ה' נמצא שלעשות רצון ה' המשתוקק לדבר ה' נקרא ג"כ רעב ולכן הנ"ק שהם בתוך המאכל רעבים שיהי' נאכלים לצדיקים וזהו הי' תערומות ישראל על המן שהי' כזרע גד כי המן הי' לחם אבירים שאחז"ל לחם שמלאכי השרת אוכלים שהם רוחניות ולא הי' צריכים להעלותו מגשמיות לרוחניות והם בקשו לעבוד את ה' בזה שיהי' מעלים את המאכלים מגשמיות לרוחניות וז"ש והמן כזרע גד שהמאכל משפיע לנו והוא לנו גומל דלים ואנו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים שהי' שם נ"ק להעלות כנ"ל באריכות והי' אז דג הד' מקמי ג' כנ"ל שהמאכל המשפיע הי' צריך לנו והי' אותיות דג והנה עתה הגלות ג"כ להעלות נ"ק וז"ש הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים שהלחם הי' לחם עוני שהי' לו בחי' דלות ועניות כנ"ל שהמשתוקק ומתאווה לאיזה דבר הוא בבחי' דלות ועניות מאותו דבר וז"ש שאז הי' לחמא עניא והנה ענין אכילת הפסח ומצה ומרור ושתיית הד' כוסות הכל להעלות נ"ק לתקן חטא אדה"ר שממנו נמשך אח"כ גלות מצרי' כו' ועשאו כמצולה והוציאו הכל ועתה מתעורר כן וז"ש כל דכפין הנ"ק שבתוך המאכלי' שהם רעבים ומשתוקקים שיהי' נאכלים להוציא הנ"ק ולהעלותם ייתי לכאן וייכול ויהי' נאכל ונעלה הנ"ק כי עתה עת להעלותם כנ"ל כל דצריך הנ"ק הצריכים לתיקון ייתי ויפסח וידלג לאדם שיאכלנו ויתוקנו כי עתה מתעורר עת העלאת נ"ק כמו שהוציאו יקר מזולל מאז כן עתה ג"כ עת רצון לזה גם ויפסח וידלג לאדם שיאכלנו ויהי' בבחי' מדבר כנ"ל שמהמאכל נעשה דיבור וזהו פה סח מרומז ג"כ במ"ש ויפסח לשנה הבאה בארעא דישראל ולא נצטרך עוד לבירור נ"ק רק כמו שאכלו ישראל במדבר שהי' לחם אבירים שהי' אדרבא המאכל עושה להם טובה לבררם ולזככם ולהביאם לקדושה
(ד"ז אינו ידוע מקומו היכן שייך)
וי"ל עוד כי ה' דל"ת הויות וכמו שהארכנו על ענין הדלות מהתענוג ועיין מ"ש בפ' בלק ע"פ הן לבדד ישכון ב' בחי' דלות וזהו ענין מ"ם סתומה דלמרבה המשרה מהתחברות ב' דלתי"ן הללו להגין עלינו לשמרינו מכל רע שמכל צד נהי' מוקפים מהקדושה ועד"ז (רבים) הי' כל שבט מסוגר כחומה כמ"ם סתומה ומ"ם גי' גואל וב' דדים שבאשה בחי' מ"ם גי' חלב וז"ש לשקוד על דלתותי יום יום כי עיקר השפע נמשך מבחי' אות יו"ד לאותיות ו"ד הרי יו"ד וכשנעשה מכל ד' מ"ם עי"ז נעשה ב"פ יום מב' דלתי"ן וז"ש לשקוד על דלתותי להכניס צער בלבו על עוונותינו שגורם ב' בחי' דלות הנ"ל ולשקוד ולעשות תשובה מב' בחי' יוד אותיות יום וז"ש צריך לכנס שיעור שני דלתות ואח"כ יתפלל ע"ד הנ"ל להכניס מקודם צער בלבו ע"ז על ב' בחי' דלות על כבודו ית' ועל כבודם של כנ"סי ולכן מגביהין הקערה רומז שמגביהין התשובה הזאת והקערה שרומזת לכנס"י הכונסת לג' מצות בחי' ג' אבות ואומרים הא לחמא עניא שה' דל"ת הויות בחי' עניות די אכלו אבהתנא שלא נכנעה היו"ד לדל"ת להעשות ה' להיות יחוד ולא תאמר א"כ שלא הי' יחוד הנ"ל אין שום שפע לז"א כל דכפין ייתי ויכול כו' רק שהוא בבחי' דלות לא בעשירות כמו שרצונו י"ת להטיב ומסיימין לשנה הבאה בני חורין שישתוקק ע"י ה' עילאי יובל הגדול עלמא דחירות וי"ל להיפוך די אכלו אבהתנא שנכנס שפע היו"ד לתוך הד' ונעשה ה' וז"ש ה"א לחמא כו':
שאלת הבן למה אנו עושין שינויים שמצה זכר לעבודתינו במצרים כמ"ש במפרשים שהוא מאכל עבדים וכן מרור זכר לוימררו את חייהם ועושון זכר לחירות הטיבול והסיבה ממ"נ כיון שכבר גאלנו י"ת מה לנו לעשות זכר לעבודתינו ומשיבין לו עבדים היינו כו' והי' מן המיצר קראתי יה וענני במרחב יה ונתקיים אודך כי עניתני ותהי לי לישועה העינוי עצמו כי ע"י העינוי נקבצו הנ"ק וז"ש ועבדים וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי תיכף בעת העינוי גם העבדות הי' טוב לנו שעי"ז היינו מרגילין עצמינו לקבל עומ"ש שעי"ז באנו אח"כ למדריגה זו שנוכל לקבל עומ"ש וז"ש מתחיל בגנות ומסיים בשבח פי' שבח העבודה עצמה שאנו עבדים להקב"ה כמ"ש כי עבדי הם כי המצרים ראו במזלות שאנו נהי' עבדים לעולם בלי שום חרות ולכן תפסו אותנו לעבדים אבל י"ת הפך זה ולקחנו להיות עבדיו ולא עבדים לעבדים וזה העבדות הוא שבח לנו:
עבדים היינו לפרעה במצרים מורה על היצה"ר פה רע כי פרעה הי' יונק מאחורי העורף ולא הי' מניח להם להוציא דיבור של קדושה כמו מי שנתחב לו דבר בגרונו ואינו יכול להוציא דיבור וזהו במצרים במצר ים.
ויוציאינו ה' כו' (ביד חזקה) שהגם שהי' קטרוג עלינו הללו עע"ז והללו כו' עכ"ז גאלם י"ת כי מי יאמר לו מה תעשה וזה פ' אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם אם לא יהי' לכם מעש"ט וז"ש אח"כ ביד חזקה ובזרוע נטוי' שעוד ידי נטוי' עלינו לעשות לנו טובות ביד חזקה ולהוציאנו מתחת כח היצה"ר שאלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו וז"ש ואלו לא הוציא הקב"ה כו' הרי אנו כו' משועבדים היינו לפרעה להיצה"ר:
ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרי' הרי אנו ובנינו כו' נקדים לפרש המאמר בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר והגדת לבנך כו' בצאתי ממצרים שלא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם שנאמר ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ ולהבין מה שכפל הדברים כיון שאמר כבר בכל דור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא למה לפרש אח"כ שלא את כו' אלא אף אותנו גם כפל הפסוקי' שהביא דמאי אולמי' הפסוק ואותנו הוציא משם כו' מפסוק הקודם בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ובמשנה באמת לא הוזכר רק בכל דור ודור כו' עד בצאתי ממצרים ובגמ' שם דצריך לומר ואותנו הוציא משם והענין כי פירוש וכפל הדברים הוא שלא תטעה לומר שרק אבותינו בלבדם הי' במצרי' ואותם גאל הקב"ה ומ"ש עשה ה' לי בצאתי ממצרים יהי' הפי' כי אלו לא הוציא י"ת את אבותינו היינו ג"כ משועבדים אבל לא תדע שהפי' שאנחנו ממש היינו שם כמו שהי' כן באמת שכל הנשמות שעתידין להיות עד סוף כל הדורות היו שם כי הי' מוכרח להיות כך כי גאולתינו ממצרים הי' הפתח והשער והתחלה לכל מיני גאולות וטובות ואלו הי' אח"כ מי שלא הי' במצרים ונגאל משם לא הי' אפשר שיזכה לשום טובה ושלימות ושום גאולה וזהו שהביא אח"כ שלא את אבותינו בלבד כו' ע"ד הנ"ל שלא הי' גאולתינו רק מצד אבותינו רק אף אותנו בעצמינו גאל עמהם והביא ראי' מפסוק ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו הארץ שאלמלא לא היינו בעצמנו שם לא היה אפשר להביא אותנו אל הארץ כי א"א לקבל שום טובה רק ע"י גאולה זאת ומיכח שאנחנו בעצמנו ממש היינו שם וכן עד סוף כל הדורות כל הנשמות היה שם וזשה"כ יצאו כל צבאות ה' מאמ"צ ולפי"ז צריך להבין דברי המגיד כאן שאמר ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרי' הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו כו' דמשמע כאלו ח"ו אנחנו בעצמינו לא היינו שם ובאמת המגיד בעצמו סיפר לקמן שאותנו ממש הוציא משם כנ"ל אך הפי' כי כל ענין יצ"מצ היה הכל במחשבה הקדומה קודם בריאת העולם ומשם בא להשתלשלת ונתגלה יצי"מ אצל פרעה שהוא לשון גילוי כמו כי פרעה אהרן לשון גילוי שנתגלה אז הענין מיצי"מצ העליונה וז"ש ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו מורה על מחשבה שהיא אב למעשה ומעשה בן לגבי מחשבה הרי אנו ובנינו פי' שהיינו במעשה משועבדים לפרעה בהתגלות אלו לא הוציא ית' מקודם את אבותינו המחשבה וכן אצל האדם העיקר הוא המחשבה שהוא מקור המעשה וא"כ כיון שעיקר הוא המחשבה תטעה לומר שאם כולנו חכמים ונבונים יודעים את התורה לא נצטרך לספר ביצי"מצ כיון שכבר יודעין במחשבה לז"א שאינו כן כי מה שעתה אתה חכם ונבון הכל ע"י יצי"מצ כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון כו' ולכן אפילו כולנו חכמים ונבונים ויודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביצי"מצ כו' והענין עוד כי כ' בס' שפרעה היה יונק מאחורי העורף ולא היה מניח השפע לירד כי השפע יורד מהמוח דרך צינורות להלב ומשם להזרועות ומתפשט לכל האברי' ופרעה היה יונק מאחורי העורף ולא היה מניח השפע לבוא להתגלו' והנה הפוך העורף נגדו הוא הפה וכיון שגבר עלינו חסדו והוציאנו מפרעה ונעשה שפטים בו והיה פרעה לשון גילוי כמו כי פרעה אהרן כנ"ל כי על ידו נעשה הקב"ה משובח ונתגלה השפע מצוה עלינו לספר ביצי"מצ ולפרסם ולגלות כבוד מלכותו עי"ז וז"ש שכל המרבה לספר ביצי"מ ולפרסם ולגלות כבוד מלכותו הרי זה ית' שנקרא זה אלי משובח ומתגלה כבוד מלכותו משוב"ח גי' ספיר"ה עה"כ שבא הכל לבהירות ראשון ופרעה עה"כ ג"כ שמו כמנין משובח שע"י מפלתו נעשה ית' משובח ובא הכל לבהירות הראשון ספירה ראשונה גם פרעה לא מת כדי שיספר ביצ"מצ כמ"ש ואולם בעבור זאת העמדתיך כו' ולמען ספר שמי כו':
מעשה כו' בבני ברק והיה מספרים ביצי"מ כל אותו הלילה כו' יש לדקדק אותו הוא לשון זכר והלילה הוא לשון נקיבה י"ל כי הנה נס יצי"מצ היה שהעלה ית' אותנו למדריגה גבוה עליונה שלא היה לפי מעשינו אז רק למען חסדו ית' שלא נשתקעו ח"ו שם כידוע שלא יכלו להתמהמה אפי' רגע א' דהיה נכנסים ח"ו בשער הנ' מנש"ט והיה נשקעים ולכן פתאום העלה ית' אותנו למדריג' עליונה ודביקות נפלא מאוד מאוד אבל זה אינו מתקיים תמיד כי כיון שלא היה זה לפי מעשינו לילך ממדרגה תחתונה למדרג' שלמעלה ממדרגה זו וכן ממדרגה למדרגה עד מדרגה עליונה רק שפסח ית' ודילג על כל המדרגות תחתונים שלא נכנסנו בהם והביא אותנו לעליונה ולכן צריך אח"כ לספיר' כידוע ולכן לא היה אז גאולה שאין אחרי' גלות וגאולה רק שירה חדשה שבחו גאולים כמאמרם ז"ל כנקיבה שיולדת וחוזרת ויולדת ולעתיד יהיה שיר חדש במדריגות זכר וע"י שאנו מספרים ביצ"מצ נתעורר ענין הגאולה ועי"ז נמשיך לגאולה העתידה שיהיה שיר חדש זכר וז"ש למען תזכור את יום צאתך מא"מצ לשון זכר משפיע תעשה את יום זה במדריגות זכר לכל ימי חייך הלילות שהם בקטנות וחשכות להאיר אותם וז"ש כל ימי חייך כו' להביא לימות המשיח שעי"ז נביא ונדבק את ימות המשיח שיבוא ב"ב וז"ש שהיה מספרים בבני ברק כנ"ל שיצי"מצ הי' כדוגמת ברקים שפתאום מאירים ואח"כ חוזרים לקדמותם והיה מספרים לשון בהירות כל אותו הלילה להמשיך מהגאולה שהיתה רק בבחי' לילה נוקבא לחברה ולהמשיך הגאול' שלעתיד שתהיה מדריגות אותו דבר שיר חדש וז"ש ולא זכיתי לשון זיכוך והארה שתאמר שיצ"מצ בלילות הפיר' שיבוא הארה מבחי' של יצי"מצ להחשכות וז"ש שתאמר ממילא עד שדרשה כו' למען תזכור כו':
וי"ל עוד ענין מחלוקת ראב"ע וחכמים אם מזכירים יצי"מצ בלילות ולכאורה הלא מקרא מפורש בעבור זה עשה ד' לי וכמו שדרשה המגיד לקמן בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך וע"ז הוא שאלת הד' בנים למה אוכלים בלילה הזאת כולו מצה ומרור רק י"ל כנ"ל שמחלקותם היה שראב"ע אמר לא זכיתי שנאמר יצי"מצ בלילות פי' שיסכימו עמו חכמי דורו להמשיך ולגרום היחוד הגדול שהיה ביצי"מצ גם בלילה כי עיקר היחוד באמת בשאר ימים הוא רק לאחר חצות עד שדרשה בן זומא והסכים עמו וכח רבים עדיף להמשיך היחוד וכן כאן בבני ברק והי' מסובים ת"ח גדולים והי' מספרים לשון בהירות ביצי"מצ כל אותו הלילה כו' שאותו דכר ולילה נוקבא איך שנעשה אז היחוד והזיווג בכל העולמות עד שבאו תלמידיהם והרגישו הארה זאת הנפלאה ואמרו הגיע זמן ק"ש של שחרית שק"ש זמן היחוד ושחרית לשון בהירות שהבינו שנעשה היחוד בבהירות גדול ועכ"ז חכמים פליגי על בן זומא שעכ"ז גמר היחוד א"א לפעול כלל עתה בלילה רק צריך לפעול בסיפור יצי"מצ להביא לימות המשיח לקרב ביאות משיחנו ואז יהיה יחוד גמור ויהיה לילה כאור יאיר בבהירות גדול:
ברוך המקום מקומו של עולם הוא מרמז למדת [מלכות] חכמה כי כולם בחכמה עשית כדרך האומן המחשב איך לעשות בנין ומעשיו נמצא שבמחשבה זו מקום כל הבנין והנה ע"י מעשיו ית' נראה קצת לאדם שמבין חכמתו ית' אבל כשמתבונן במעשיו יתברך ובנפלאותיו מבין שאין להבין חכמתו וז"ש ברוך הוא לשון נסתר ומרומז למדת בינה ואח"כ אומר ברוך שנתן תורה שהוא בחי' וא"ו דשם הוי' שהו"או הוא דוגמת צינור להמשכה לה' אחרונה מהוי' כי ע"י התורה בא ליראת ד' המרומז בה' אחרונה ואמר ברוך הוא שאפי' אחר המשכה מהעלם להגילוי ע"י התורה מ"מ הוא נסתר כי אין להשיג כמו שאמר בזוה"ק מה פשפשתי כו':
א"י ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא כנגד ד' בנים דברה תורה כו' הנה תי' מקום מורה על התגלות כבודו ית' כמ"ש שהמלאכים שואלים איה מקום כבודו ששם נתגלה אלקותו ית' והוא מלה זאת לשון נסתר כנ"ל וכידוע שתיבת הוא מורה על נסתר וז"ש כאן איך עשה עמנו ית' טובות ונתגלה לנו קצת לידע מאלקותו ית' ומציאותו ע"י התוה"ק שנתן לנו ועכ"ז צריך לידע שהגם שגילה לנו ע"י התורה אלקותו ית' עכ"ז לית מחשבה תפיס' בי' ולא איתא בעלמא ולא הוי מיומא דאתברי עלמא דיכול לעמוד על חכמתא דלי' ודי יכול לקיימא בי' וז"ש ברוך המקום שנעש' התגלות קצת ממה שהי' מקודם בהעלם וברוך הוא שמורה נסתר כנ"ל וע"י מה יצא ונתגלה העלם לידע ממציאותו ית' ע"י התורה לז"א ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ע"י התורה נתגלה מהעולם לידע ממציאותו ית' כי התורה שמותיו ית' ואמר אח"כ ברוך הוא שעכ"ז תדע שאינך יודע ולא תדמה בעינך שכבר נגלה לך הכל רק תדע שעדיין אלקותו ית' בהעלם וברוך הוא לשון נסתר והטעם שלא נתגלה עדיין ע"י התורה כי כנגד ד' בנים דברה תורה א' חכם וא' תם וא' רשע וא' שאי ל והתורה בעצמה סתומה ונעלמה כי יש עדיין מי שהוא בטפשות וטעות בעולם ולכן לא נתגלה עדיין אור התוה"ק ומציאות אלקותו בשלימות הגמור רק לעתיד שיקוים ומלאה הארץ דעה את ד' ויסיר את כל לב טפש ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ וכל הרשעה כלה כעשן תכלה ואז יהי' התגלות אורה של התוה"ק בשלימו' האמת גמור ויהי' התגלות אלקותו ית' ומלכותו ב"ב ועתה עיקר האמונה ותכלית הידיעה שלא נדע רק לידע שיש אלקי עולם כזה דלית מחשבה תפיסה בי' כלל ולהאמין באלקי זה שא"א להשיג רק להאמין זה ולהחזיק באמונה:
חכם מה הוא אומר מה העדות כו' אשר צוה ד' כו' שאלתו הוא על כל ענין המצות אכילות מצה ופסח ומרור ושתיית ד' כוסות מה ענינם ומשיבין לו שכל אלו המצות הם כולם כהלכות הפסח כו' שענין הפסח ידוע שהיה להעלות הנ"ק שבצאן והארכנו בזה ע"פ משכו וקחו לכם צאן שאת עצמם לקחו כי הם עצמם נשמתם הי' בצאן שהי' אוכלים הצאן את הצומח שמתחלה הי' בצומח כמ"ש רבבה כצמח השדה נתתיך ואח"כ נתעלה ממדרגה של צומח לצאן מדריגו' בע"ח ולכן הי' במצרים עובדים להצאן שראו ששם חיות גדול עליון וז"ש ויקחו להם איש שה שהשה בעצמו הי' במדריגות איש שהי' בו נשמות איש ולכן משיבים להחכם שכל עניני מצות בלילה הזה הם כהלכות הפסח להעלות הנ"ק לכן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אפיק מנא להוציא עוד הנ"ק מהשברי כלים של הקדושה כידוע כי כבר הוציאו הכל ממצרים כמשחז"ל על פ' וינצלו את מצרים עשאום כמצולה שאין בה דגים ולכן אין אוכלים כלום אחר הפסח לזכר זה שלא הי' עוד להעלות הנ"ק כמ"ש לעיל בפ' הא לחמא עניא וכן כל עניני פסח להעלות הנ"ק כמו שהי' ענין הפסח ולתקן חטא אדה"ר ולכן אוכלים מצה לתקן חטאו למ"ד חטה הי' ושותין ד' כוסות למ"ד גפן הי' והכל עושי' לשם מצוה בלא תערובות רע והמצה אופין בלי שום תערובות הכל לתקן כנ"ל:
א"י שהחכם שואל מה התכלית בגלות במצות אלו שאנו עושים זכר לפסח וחגיגה ומשיבין לו שאצלו ית' חשוב זה כאלו הקרבנו פסח בב מ"ק וזו שמשיבין לו כהלכו' הפסח שאצלו ית' חשוב זה כאלו הקרבנו פסח ולכן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שכמו שהי' אסור לאכול אחר הפסח כן עתה כי האפיקומן חשוב לפניו יתברך כאלו הקרבנו פסח:
עוד י"ל על קושית המפורשים שדקדקו מה בין שאלת חכם לרשע ששואל מה העבודה הזאת לכם והחכם אומר אתכם אבל באמת אינו קושיא שאינו דומה לשאלת הרשע ששואל מה העבודה הזאת לכם ואינו מאמין כלל שד' צוה לנו המצוות האלה ובפרט על הדברים שאינם מפורשים בתורה רק שחכמים פרשו לנו אומר שאין אנו צריכים לעשוה את אלה ואומר מה העבודה הזאת מה דהוי הוי ואינו מאמין שבכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרי' כו' ואותנו הוציא משם ובכל שנה בעת הזאת מתעורר הארה עליונה שממנה היתה יציאת מצרים ולכן משיבין לו לפי דבריו שאינו מאמין בהארת יצמ"צ בכל שנה אומרים לו מלבד זו שאין אתה נגאל עתה בכל שנה ועדיין טומאת מצרים עליך ואינך בכלל ישראל שיוצאין בכל שנה כנ"ל כי זה אין אתה מאמין על שום בר ישראל ג"כ רק אפי' אלו הי' שם לא הי' נגאל אבל בשאלת החכם אומר אשר צוה ה' אלקינו מאמין שכל מעשינו הוא ציווי השי"ת רק ששאלתו שיודע הוא שמצות ה' אלקינו עלינו אינם כדרך המלך שמטי' עבודתו על עבדיו מפני שהוא צריך לעבודתם להשלמת צרכו מה שא"כ ית"ש א"צ לשום נברא ח"ו וברא העולם רק בחסדו שרצה לזכות את ישראל ולהטיבם מטובו ליתן להם אחרית טוב ולזה הרבה להם תורה ומצות וזהו שאלתו מה התכלית שיהי' מהמצות שרצה ית"ש להנחילנו ומשיבין לו ברמז כי אין מפרשין לחכם ודי לו ברמיזא אין מפטירין אחר הפסח פסח מרמז על סעודת לויתן שפסח נאכל בחבו רה ולויתן לשון חיבור שיהי' אחר גאולה העתידה ואחר סעודה זאת לא נאמר עוד אפיקומן מזון שלא נצטרך עוד לאכילה גשמיות רק נהי' במדריגה שכ' ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו נהנים מזיו השכינה תענוג שאין שיעור וערך ויהי' אכילת הסעודה שהפסח רומז עלי' אכילה שאין אחרי' אכילה רק תענוג רוחני כנ"ל ולכן נאכל על השובע שאין אחרי' אכילה ועצם לא תשברו בו כי מורה על שלימות ונאכל בחבורה כי מורה על סעודת לויתן שלויתן לשון חיבור:
חכם כו' מה העדות י"ל ששואל מה עיקר העבדות בעוה"ז להשי"ת ומשיבין אין מפטירין את הפסח לשון פה סח בתורה ובתפילה זהו עיקר העבדות ואח"כ שלא לדבר כלל רק לסתום פיו ולכן ששה סדרי משנה מתחילין במ"ם פתוחה מאימתי כו' ומסיים במ"ם סתומה בשלום לרמוז הנ"ל שאין לפתוח פיו רק לדברי תורה ולסתום פיו אח"כ כמ"ש במ"א:
ורשע כו' שואל מה העבודה הזאת לכם וחוץ מהנ"ל קאמר בלשון עבודה קשה והוציא א"ע מן הכלל כו' ולהבין במה מקהין את שניו בתשובה זו עשה ה' לי ולא לו אלו הי' הזה שם לא הי' נגאל כיון שהרשע כופר בעיקר ואינו מאמין כלל ביצמ"צ בפרט שאומרים לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל ומה לנו בזה אלו הי' שם כיון שעכשיו הוא כאן רק הענין כי למד אותנו עצה איך להפיל את הרשע שהוציא א"ע מן הכלל וזה באמת מפלתו הגדולה כשמפריד א"ע מכל ישראל ולכן אמר אף אתה כו' להורות שאין קהיון שנים גדול מזה שהוא עשה א"ע שהוציא א"ע מן הכלל ואף אתה הקהה את שניו באופן זה עצמו להפרידו מאתך ומכלל ישראל ואמור לו בעבור זה כו' לי ולא לו אלו הי' שם כו' וזה מפלתו הגדולה כשיפרידו מכלל ישראל שלא יהי' לו אחיזה בנו הגם שהוא אינו מאמין ואינו חושש לדבריך אתה עשה את שלך ותאמר לו כך יתפרדו שלא יהי' לו אחיזה בישראל וגם עתה תוציאו מן הכלל ואז יהי' מפלתו במהרה ואומרי' לו וודאי לא היית במצרים בלל דאל"כ לא היית עתה כאן כי לא היית נגאל:
רשע כו' שואל מה העבודה הזאת לכם וכי אפשר לאדם להיות צדיק בשלימות לכבוש כ"כ היצה"ר ולהזהר בדקדוקי תורה ובזה הוציא א"ע מן הכלל וכפר בעיקר כי באמת אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו רק ה' לא יעזבנו בידו:
לרשע הקהה את שניו כי ית"ש ברא שני חומות ללשון כדי שלא ידבר דבר שא"צ וזה הרשע שמגביר לשונו ואינו שומר דיבורו הקהה את שניו כי למה לו חומה.
תם מה הוא אומר מה זאת שמתמה שהיתה גאולת מצרים רק בבחי' נוקבא שירה חדשה ולא במדריגות דכר כמו שיהי' לעתיד שיר חדש וז"ש מה זאת שהי' בבחי' נוקבא ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' כו' במדה"ד וגבורה ולכן לא הי' במדריגות דכר אבל לעתיד הגם שה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה כי עכ"ז העיקר יהי' החסדים מתגברים ויהי' במדריגות דכר שיר חדש: תם שואל מה זאת כי כתיב מאת ה' היתה זאת מאת שם הוי' רחמים היתה זאת בחי' מדה"ד בחי' נוקבא מורה דין ואיך מא' הפשוט יצאו שני הפכיים ובאמת הוא נפלאת בעינינו והענין הוא כי י"ת באמת רצונו אחד להיטיב לישראל ומזה בא שמריע להמריעין להם וזהו שמשיבין לו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים בחוזק יד בחי' דין למצרים עי"ז הוציאנו והטיב לנו וגבר עלינו חסדו ועי' עוד לקמן:
תם מה הוא אומר מה זאת כיון שאנו עושין כ"כ מצות בפסח לרמוז שיצאנו ממצרים למה עדיין השכינה שנקראת זאת בגלות ומשיבין לו בחוזק יד בלי התעוררות מ"נ הוציאנו ה' ממצרים כמ"ש חז"ל הללו עע"ז והללו כו' לכן לא היתה גאולה שלימה.
ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר כו' תיבת לאמר לכאורה מיותר רק הפי' שמחזק ומורה אותנו איך לחזק כ"א א"ע באמונה ואת בניו ולכן אף כשא"יל תלמד אותו שהוא יאמר בפיו בעבור זם עשה ה' לי בצאתי ממצרים כדי שתתחזק אצלו האמונה באמירתו כן אף שאין לו שכל כ"כ מ"מ ע"י האמירה תתחזק אמונתו ולכן תלמדו לומר כן ואמר בסוף בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך מצה רומז לעבודת השיי"ת ע"ד שאחז"ל ושמרתם את המצות את המצות ומרור רומז להיצה"ר שעדיין מעורב מטו"ר ולפעמים עושה מצוה ולפעמים עושה עבירה עכ"ז האמירה זאת וחיזוק והאמונה יועיל לו שיצא מכח היצה"ר לבסוף ויעבוד י"ת באמת וידבק א"ע בו ית"ש וי"ל ג"כ בעבור אותיות בעירוב ומצה ומרור רומז לבהירות וחשכות וע"י סיפור יצמ"צ אל ה' ויאר לנו לכן מגיד גי' אל הוי'.
יכול מר"ח כו' מבעוד יום קשה בשלמא אם אמר בר"ח ניחא שקאמר שלא תימא שלא יספר רק בר"ח ולא בלילה ההוא משא"כ מר"ח משמע שמספר והולך גם הלילה ההוא ההוא ומה מזיק מה שהתחיל מר"ח הלא כתיב למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך רק הפי' כי הנה הכוונה בלילה הזאת להוי' בנקודת פתח שהוא לשון פתח והתחלת גילוי המציאות של הבריאה משם הי' נס יצמ"צ וז"ש את פתח לו כי רומז לנקודת פתח והגדת לבנך הוא לשון המשכה שתמשיך הארה משם וז"ש יכול מר"ח ע"ד לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו' פי' להמשיך התחדשות הבריאה רק משום כח מעשיו הגיד לעמו רומז למדריגה גבוה עליונה יותר מהתחדשות הבריאה הכח מהמעשה של בריאה וז"ש יכול שלא הי' יצמ"צ ולא תצטרך ותוכל להמשיך הארה רק מהתחלת הבריאה בחי' ר"ח התחדשות הבריאה ת"ל ביום ההוא ר"ת "את "השמים "ואת "הארץ שם הקדוש גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא אי ביום ההוא יכול מבעוד יום שנשתלשל הבריאה משם זה יהי' עכ"פ סדר זמנים והתחיל יום ת"ל בעבור זה כו' אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך ברצון הקדום שאין שם עדיין שום התחלקות ועץ הדעת טו"ר אין שם תערובות דין כלל ועדיין אין הדינים מתעוררין ואין הפרש בין מה שמרומז במצה רחמים ומרור המרומז למדה"ד רק שניהם לפניך מונחים בשוה שאין שם רק מדה"ר בחי' ימין ולית שמאלא כי בשורש העליון אין שום דין ולרמז זה מצה ומרור גי' עם ב' תי' והכולל משניהם ג' ח"פ חכמה לרמז שנמשך ממדת החכמה שעדיין אין שם דינים מתערין נשפע משם לכל הח' מדות שאחרי' וכולם יתמלאו השפעות חכמה כנ"ל ועד"ז פי' חייב לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שבעולם העליון הזה עדיין אין התחלקות רע מטוב.
בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח כו' להבין זה מה מספר לנו ומה חילוק יש בין צד זה של הנהר או מעבר השני של הנהר רק הפי' כי הנה יתב"ש בחכמתו רצה לברוא העולם שיהי' שכר ועונש ע"י שיהי' הבחירה בידי אדם להרע או להטיב ולזה ברא העולם באופן ובחי' זאת שיהי' גם צד רע בעולם ונקראת ס"א צד השני של הקדושה את זה לעומת זה עשה אלקים והוא דרך משל אדם המביט במראה מפח הבהירות שעל פניו מכח הבהירות במראה ומתראה שם כמו דוגמת צורתו וכל תנועה שעושה האדם באבריו בדרך זה ממש נדמה שם במראה אדם שעושה כן ובאמת ידוע שהבל ותוהו הוא ואין ממש בשום תנועה כן עד"ז ענין הס"א שהוא כקוף בפני האדם והכסיל חושב שזה ג"כ אדם כיון שעושה ג"כ תנועות בפיו ובאבריו כאדם כדוגמת הצורה שבמראה הנ"ל ונפתה הכסיל הזה ח"ו אחר הס"א אבל החכם יודע שאין שום ממש בצורה ההוא ולא בתנועותיה כדוגמת צורת המראה שאין בה ממש והנה בחטא אדה"ר נתערב טו"ר ונפלו נ"ק יקרים מאד לתוך הקליפות צא וראה איך נשתלשל מלכות ב"ד שממנו יבוא משיח צדקינו איך הענין הי' תחלה בלוט שנשתכר ושכבו בנותיו עמו ומשם בא רות שממנה יצא דוד ואח"כ יהודא צדיק כמוהו הי' מוכרח לבוא אל כלתו וז"ש ויחשבי' לזונה כי כסתה פני' שהפנימיות הי' מכוסה כי באמת הי' הדבר צורך גדול שעי"ז נתגלגל שיצא לאור נשמת דוד רק שהפנימיות הזה הי' מכוסה מאוד מאוד וז"ש כי כסתה פני' שהפנימיות הי' מכוסה ויחשבי' לזונה ואח"כ רות הצדקניות גלתה מרגלותיו של בועז הצדיק ותשכב כו' ואח"כ ישי אבי דוד שהי' מהמתים בעטיו של נחש הי' רצונו שיבוא אל שפחתו ואמרה לאשתו ושכבה במקומה וסבר שהיא שפחתו ומזה נולד דוד עד היכן הדברים מגיעין וכ"ז עשה בחסדו י"ת כמ"ש ז"ל שבטים עסוקים במכירת יוסף ויהודא לגזוז צאנו וי"ת לבראות אורו של משיח יהי' נשמות דוד כביכול להתגלגל בכל מיני זהומות האלה כדי שעי"ז תצא נשמתו ונשמת משיחינו לאור מבין הקליפות וכן נשמת אברהם הי' עד"ז מתגלגל בכל דור עשרה דורות מאדם ועד נח ועשרה עד אברהם והי' בכמה זהומות הטומאה עד שהי' אח"כ בנו של תרח שהי' מוכר צלמים ומשם נתגלגל נשמתו הקדושה לאור ופרסם אמונתו י"ת בדור ודור עד שנמצאת אומה הישראלית וז"ש חסדיו י"ת בעבר הנהר ישבו כו' הנהור האור של הקדושה הי' שם מצד השני שנשתקעו בעמקי הקליפות שהם צד השני של הקדושה זה לעומת זה כמ"ש לעיל מהצורה שבמראה נגד צורת האדם שנגד המראה ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהור שהוציא נשמתו הטהורה מבין הקליפות.
א"י מעבר הנהר לשון מעבר כמ"ש ויעבור את מעבר יבק כי הי' נשמתו עדיין עוברת ומתגלגלת שתצא לאור ולא יצאה עדיין כי היתה עדיין בין הקליפות ועוברת בינהים להוציאה לאור כנ"ל ולזה מצינו שמתחלה נקרא ית"ש אלקי העבריים כמ"ש אלקי העבריים נקרא עלינו כי י"ת שמו נקרא עלינו ולפי הבחינה שאנחנו בה כן נקרא עלינו ואם עדיין לא יצאו נשמות ישראל לגמרי מבין הקליפות רק דרך מעבר כנ"ל ונקרא אלקי העבריים ואח"כ כשהתחילו המכות על פרעה ומצרים וישראל באים לידי אמונה נקראים ישראל ישר אל ונקרא י"ת שמו עלינו אלקי ישראל ולעתיד שיהי' צדיקים נקראים על שמו של הקב"ה כמו שאחז"ל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל שישראל יהי' נקראים אל יהי' י"ת נקרא אל אלים וזהו שאנו מתחילין בגנות ומסיימין בשבח להודיע חסדו י"ת שעשה מאברהם עד שנשתלשל אומה הקדושה ישראלית כנ"ל ואקח את אביכם מעבר הנהר כנ"ל ואז התחיל להוצאת נ"ק לברר טוב מרע ואוליך אותו בכל ארץ כנען והוציא נ"ק כנ"ל ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו שהי' בעשו נ"ק שצריך לבררם ולז"א ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו פי' שההר יורש נ"ק שבו מעשיו דאל"כ למה סידר זה כאן רק כנ"ל איך יתחברו נ"ק שההר ירש הנ"ק שבו ויקויים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה ונברר כל הנ"ק שבההר ההוא מה שירש מעשו וזהו הטעם מה שעשה י"ת שאוה"ע יושבים על א"י כדי שיתבררו מהם הנ"ק וישארו שם ובבואינו לשם ב"ב נוציא אותם ויעקב ובניו ירדו מצרימה לברר משם הנ"ק שהיתה ערות הארץ והיה מעורבים שם נ"ק בעמקי הקליפות וירדנו שם לבררם וכאשר יענו אותם כן ירבה שע"י העינוי הוציאו הנ"ק וז"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שזהו בעצמו שיעבדו אותם זה היה דינים על מצרים שעי"ז נברר מהם הנ"ק וז"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול עי"ז שעינוי לעבדים יצאו ברכוש גדול הם הנ"ק וז"ש אח"כ והוא שעמדה לאבותינו ולנו כו' בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילינו מידם והוא שעמדה לנו ויש לנו עמידה עי"ז שעומדים עלינו לכלותינו שעי"ז נברר מהם הנ"ק וישארו פגרים מתים בלא נ"ק:
עי"ל בעבר הנהר כו' הכלל הוא שא"א לשום דבר ושום השפעה להיות תיכף בתכלי' השלימות רק ממדריגה למדריגה לברר ממנו כמה מיני פסולת עד שיצא השפע ההוא לשלימות הגמור ולכן כתיב אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים שיצא הזוהמא אז ממנה וביום השמיני ימול בשר ערלתו שהערלה שכורתים ממנו הוא הערלה והזוהמא מעצירת הדמים הדבוקה בו ועי"ז מפרידין הפסולת מטוב וכן היה כאן עד"ז ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו שעדיין לא נתברר בשלימות ולכן ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו לברר הנ"ק כדי שכשיקוים מ"ש לו יעקב עד אשר אבוא אל אדוני שעירה נוציא משם הנ"ק ויעקב ובניו ירדו מצרימה כדי לברר משם הנ"ק עד שיבוא הדבר לתכלית השלימות שיהיה לעתיד ועד"ז אומרים השיבינו אבינו לתורתיך וקרבינו מלכינו לעבודתיך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ולכאורה כיון שהברכ' זו נתקן על התשובה כמ"ש חז"ל ומה ראה לומר תשובה אחר בינה כו' הי' להתחיל תיכף בבקשתינו על התשובה רק שא"א לבוא לשלימות התשובה תיכף כי גדולים בע"ת יותר מצדיקים גמורים וא"א לבוא למדריגה גדולה כזו תיכף רק מתחל' צריך ללמוד הרבה ולעבוד עבודתו ית"ש ואח"כ יכול לבוא לתשוב' שלימה ולכן מתחילין בבקשה על התורה ועל העבודה ועיין לקמן מ"ש ע"פ ואעבור עליך ואראך מסבוססת בדמיך כו':
ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כי כל הדברים שהיה בבריאות עולם הוצרך אח"כ להיות בפועל ביצי"מצ וכן מצינו שכמו בבריאה הללו אומרים אל יברא כו' כן היה כאן מימינים ומשמאילים הללו עע"ז כו' וז"ש חישב את הקץ והביאו ג"כ לעשות לעולם העשיה ולא נשאר בעולם המחשבה לבד:
והיא שעמדה לאבותינו ולנו והוא קאי על המחשבה זאת עמדה לאבותינו ולנו:
ולבן ביקש לעקור את הכל כו' כל הענין של הסיפור הכל איך נתבררו נ"ק בחסדיו ית"ש כי כשנתערב טו"ר הי' מתחילה הנ"ק בדומם ואח"כ בצומח שנצמח מעפר המדומם ולכן לא הותר לאדה"ר רק לאכול צומח ולא הותר לו לאכול בשר שלא היה עדיין בבעל חי הנ"ק ואח"כ באו הנ"ק לבעל חי ע"י שאכלו הצמחים וז"ש רבבה כצמח השדה נתתיך כמו מאז שהי' הנ"ק הנשמו' כצמח השדה וצאן לבן היה בהם ניצוצות שהיה בהם כח לברר מהצומח הנ"ק ולכן בחר יעקב לשכרו אשר תלדנה הצאן כו' כל אשר לבן בו שהלבנונית שמאיר בו היה מורה על נ"ק שבו וכל שהיה בו נקודה לבינה היה של יעקב וזה היה עבודת יעקב אצל לבן להפריד הטוב מרע ובירר נשיו וי"ב שבטים שהם הנשמות ובני לבן הבינו זה ויאמרו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה כבוד הרמוז לקדושה וז"ש ויצל אלקים את מקנה אביכם רומז לקדושה ולקח הנ"ק מלבן ורחל ולאה אמרו ג"כ כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו הפרשות טוב מרע ואמרו בחכמתם העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו כי ידעו שאינם מחלקו כלל וכלל שהם הטוב והוא הרע ושאלו בדרך השאלה אם יש עוד חלק ונחלה שם מנ"ק וכל אלו הנ"ק שהיה עתה בבעלי חיים שאינם מדברים הם שנתפשטו אח"כ בגופות בנ"י ס"ר נשמות ולכן כשרדף אחריו ביקש לעקור את הכל ליקח ממנו הכל ולערב טו"ר רק ית"ש אמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע לזאת היתה עבודת מצרים לצאן שראו שבזה יש דבר שיש בו חיות גדול אבל לא הבינו הדבר על בוריו כדרכם לעבוד לענפים ולא למקור כל המקורות והי' הנ"ק משוקעים בע"ז של מצרים וז"ש ויעקב ובניו ירדו למצרים לבררם וז"ש כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב ואין נ"ק בהצומח וז"ש ויהי שם לגוי מלמד שהי' ישראל מצוייני' שם ל' ציון וסימן מסומנים ומרומזים שם שהנ"ק שבצאן הם הנשמות של בנ"י אח"כ וכ"א מישראל היה החיות משוקע בצאן מצרים ולכן אח"כ היה לגוי גדול וזה שצוה ית"ש לקחת שה לפסח וז"ש משכו וקחו לכם לעצמיכ' ממש תקחו ע"י לקיחת שה וז"ש ויקחו להם איש שה שזה השה הי' בו נשמות איש וכ"א מישראל הי' כחו יפה להכיר השה שחיותו והנ"ק ששייך לו בתוך השה ובשה א' הי' כמה נ"ק ששייך לכמה בנ"י ואמר ועצם לא תשברו בו כדי לברר הקדושה שהוא הבשר מעצמות שרומז לקליפה ולהראות שהקליפה אין בה ממש כשאין בו קדושה ולכן אין פסח נאכל אלא למנויו שבוודאי הזמין להם השית"ש להמנות עליו שזה חלקם בקדושה וז"ש שה לבית אבות שבשה הזה היה מלובשים ומגולגלי' האבות שלו למשל יכול להיות שבשה אחד הי' נ"ק שהיה בתרח והוצרך לבירור ולכן לא היה להם כח הדיבור כמ"ש בס' שלא היה להם דיבור של קדושה רק כציפצוף בעלמא ועכשיו ע"י מס"נ שמסרו נפשם על מצות השם ואמרה השכינה חזי במאי ברא קאתינא קמך איך מסרו בניך נפשם על מצותיך ובזה נתברר החיות שהיה בטלה ונעשה להם דיבור של קדושה פה סח וז"ש וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור שמקודם לא היה להם דיבור של קדושה כנ"ל כי הדיבור הוא באותיות א"ב המתחלף ברל"א שערים ונפלו אלו האותיו' שהם נ"ק לתוך מצולו' מצרים ואח"כ כתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך רומז לנ"ק מ"ז י"ה ז' מלכין וכ"א כלול מי' הם שבעים נפל כ"ז למצרים ועי"ז לא היה לנו כח הדיבור ועתה שמך ה' אלקיך ככוכבי השמים לרוב כי כוכב הוא אותיות כ"ו כ"ב כי הכ"ב אותיות שחוזר הגלגלים פנים ואחור ברל"א שערים שרשם ומקורם ומרכזם השם הויה ב"ה שגי' כ"ו וזהו שאמר אלקיך ככוכבי השמי' שרומז בזה שניתן להם דיבור של קדושה מרל"א שערים מאותיות א"ב והשם הוי' ב"ה:
בשבעים נפש ירדו וכו' שכ"א יכניע אומה אחת כי כל שבעים אומות היא במצרים ולכן ועתה שמך ה' אלקיך ככוכבי השמים לרוב כי הכניעו כל השבעים אומות ובררו כל הנ"ק:
ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם מלמד אותנו בזה איך להתגבר א"ע באמונה ולבטוח בו ית"ש כי תיכף בשעת ירידתם למצרים האמינו שית"ש יעלה אותם הגם שידעו שאין עבד יכול לברוח ממצרים עכ"ז האמינו ובטחו בישועתו ית"ש ואמרו ז"ל בזכות אמונה יצאו ממצרים:
ויהי שם לגוי גדול מלמד שהי' ישראל מצויינים שם כו' תיבת שם מיותר כיון דכתיב וירד מצרימה ויגר שם הל"ל ויהי לגוי גדול וכן מ"ש עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלהינו משם ג"כ תי' משם מיותר לכאורה רק להורות איך שהיינו במקום טינופת מאוד ערות הארץ מקום טומאה מלאה גלולים ושם היו משוקעים נשמותינו בקרב ובתוך מצרים ממש כמ"ש גוי מקרב גוי בקרבם ממש היינו משוקעי' ולכן אמר ויהי שם לגוי גדול שהיו ישראל מצויינים שם כדרך ציון וסימן היינו מסומני' ומרומזים שם אף שלא הי' נראה עדיין עם בנ"י בהוצאה מכח אל הפועל היינו שם מסומנים ומרומזים וז"ש ויוציאנו ה' אלקינו משם שאין הדבר כמו שהוא בארץ אחרת דאינו משוקע שם שא"צ לצאת רק מהארץ הזאת אבל אנו היינו משוקעים בקרבם ממש היו נשמותינו וז"ש אח"כ וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם שהארץ היתה מלאה נ"ק מנשמות ישראל ולזה פרו ורבו מאוד והוציאו אלו הנשמות העשוקות שם בארץ ההוא כמ"ש רבבה כצמח השדה נתתיך שהי' נשמותינו תחילה בצומח ואח"כ בבעל חי כמ"ש לעיל:
ואעבור עליך ואראך מתבוסת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי כו' כי ארז"ל שישראל הי' אז כעובר הנשמט מרחם ותחלה היינו שם בבחי' עיבור ואח"כ לידה מתבוסס' בדמיך ואח"כ בבחי' יניקה שדם נעכר ונעש' חלב ולכן "לך "בדמייך "חיי ר"ת חלב והענין ע"ד שכתבנו לעיל ע"פ אשה כי תזריע כו' שמתחלה הכל מעורב מטו"ר עד שצריך לברר מעט מעט הפסולת ונשאר הזך ונקי לבד וכן התינוק במעי אמו שניזן ממה שאמו אוכלת ועיקר גידול התינוק שם מדם נמצא ניזון מכח התערובות המאכלים שכל המאכלים מתערבים בכח הדם של אמו ומזה הוא חיות התינוק מעורב כח המאכלים בדם אמו נמצא שניזון מתערובות ולא מתערובות בירור זך ונקי של המאכלים רק מפסולת שהוא דם ומונח בתוך פסולת עכור וזוהמא מאוסה ואח"כ כשהוא יונק מחלב שדם נעכר ונעשה חלב נמצא שניזון מדבר נקי וזך אבל עכ"ז ניזון מענין תערובות שהמאכלים מתערבים בכח הגוף שהוא הדם וממנו נעש' ונתברר חלב נקי וצח מתערובתם ואח"כ כשמתגדל התינוק אוכל הוא בעצמו וניזון ממאכלי' עצמם ולא מתערובתם ולכן יכול לדבר באותיות שמברר בפ"ע צירופי אותיות הנ"ק מהמאכלי' כנ"ל באריכות בפי' כהא לחמא עניא כו' ולכן כל הענין זה הי' בישראל כעובר הנשמט מרחם והי' תחילה בתוך ערות הארץ מצרים כעיבור ואכילתם הי' מהם בענין הנ"ל כעיבור בדמייך חיי ניזון בתוך מעי אמו ואח"כ מחלב כנ"ל שמרומז בר"ת "לך "בדמייך "חיי ר"ת חלב שדם נעכר ונעשה חלב וית"ש עזרם עד ותרבי ותגדלי שבאו למדריגות גדלות שניזון בפ"ע כנ"ל כי ע"י דם פסח ודם מילה נתברר הזוהמא מעט מעט עד שבאו למדריגות גדלות ותרבי ותגדלי כו' ועיין עוד לקמן ע"פ או הניסה אלקים מענין זה:
וירעו אותנו המצרים כי זאת היתה עיקר כוונתם להחטיא אותנו שנתערב בהם ונלמד ממעשיהם ועשו אותנו לריעים ואהובים וחבירים להם יז"ש וירעו אותנו המצרים לשון התחברות וריעות ועי"ז עשו אותנו רעים לרע וז"ש וירעו אותנו המצרים ועי"ז ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה שעי"ז הי' כוחם גובר עלינו כי עיקר כוחינו הוא כשאנו מופרשים ומובדלים מהם כמ"ש ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי וזהו שהביא המגיד ראיה מהבה נתחכמה כו' כי זה הי' חכמתם של מצרים להתחבר אותנו להם וזה שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל ובמה הי' כוחם עלינו בפרך בפה רך שעשו אותנו לאהובים להם ע"י הבה נתחכמה לו שעצתם הי' שילמדו אותנו חכמות רעות חכמות חיצוניות שלהם ועי"ז ידיחו אותנו ח"ו מאמונתינו ויוכלו ח"ו להתגבר עלינו ע"י שיעשו אותנו חכמים בחכמתם החיצונה וה' ית"ש עזרינו וקרבנו לחכמת התוה"ק.
ונצעק אל ה' שזאת הי' עיקר צעקתינו כביכול רק בשבילו ית"ש שבצרתם לו צר וזהו שהביא ראי' מפסוק ותעל שוועת' שהעלו שוועתם למעלה על השכינה העליונה ומדות עליונות הי' שוועתם דהיינו אל האלקי' בשבילו ית"ש מן העבודה הזאת היתה עיקר שוועתם יותר מעל העבוד' שעבדו למצרים בחומר ובלבנים לא הי' קשה בעיניהם כ"כ רק שוועתם בשבילו ית' ויתעלה ואמר וירא את ענינו שהגם שעיקר צעקתינו היתה את פני ה' בשבילו ית"ש הוא ית"ש עשה העיקר בשבילנו שראה את ענינו כו' כי אני לדודי ודודי לי ומן המיצר קראתי יה בשבילו ית"ש וזה פי' צרה ויגון אמצא ועכ"ז רק ובשם ה' אקרא בשביל שמו ית"ש וי"ל ג"כ שוועתם אל האלקים מן העבודה שצעקתם הי' שאין עבודתם להשי"ת כראוי וכ"ז הי' כשמת מלך מצרים והי' להם מנוחה ושכל קצת לישב עצמם:
וכל הבת תחיון שעיקר כוונתו הי' לגרום שלא יהי' השפע יורד בבחי' דכר רק בבחי' נוקבא:
ואת לחצינו זו הדחק אשר מצרים לוחצים אותם כי הי' אפשר לפרש ג"כ על ענין הבנים וכיוצא בזה שישראל בעצמם הי' פורשים מנשיהם שלא להוליד כמ"ש חז"ל שגרשו את נשותיהם וז"ש ואת לחצינו לא תפרש כנ"ל רק זה הדחק שאונס עשו להם בגודל דחק ומביא ראי' דכתיב אשר מצרים לוחצים אותם ולא הם לעצמם:
ויוציאנו ה' ממצרים כו' לא ע"י מלאך כו' רק הקב"ה בכבודו ובעצמו בזה הורה לנו ית"ש לחזק אמונתינו ובטחונינו בו ית"ש דלא שבק ולא ישבוק לנו כי אמרו ז"ל כשבא ית"ש להציל את אברהם מכבשן האש אמרו המלאכים אנו נלך להצילו ולא אתה בעצמך שאין זה כבודך אולי יהי' חוטא אח"כ לפניך כמו אדה"ר והשיב ית"ש הוא נק' אברהם אוהבי וגלוי לפני שלא יחטא ולא אעזבנו לעולם וכן הורה לנו ית"ש במה שגאל אותנו בעצמו שבוודאי לא יעזוב אותנו ית"ש לעולם ועיין עוד לקמן בסוף דרוש פסח על זה:
משאריתם צרורות בשמלותם על שכמם להבין מה לנו בזה שנדע אם הי' על שכמם או במ"א ומה סיפרה לנו התוה"ק בזה גם צריך להבין הא כתיב וגם צידה לא עשו להם וכתיב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה וא"כ שאמונה הגדולה זאת היתה בם למה הי' להם לישא משארותם על שכמם רק הענין שבאמת זה שהשמיעינו הכתו' שהי' על שכמם בזה מתרץ לנו הקושי' הזאת שמה שנשאו הבצק הי' רק כמאן דמשדי בתר כתפיו שאינו עושה הדבר הזה עיקר רק מותרות ואין מחשבתו ע"ז כן בבחי' זו נשאו הבצק:
גם רמז כי יש השפעות חיצוניות דבר שאינו עצמיות המחשבה למשל כשצריך לגלגל העיסה נוטל כלים ומגלגל וזו אין עיקר הכוונה כי עדיין אין תכלית הדבר שהוא הפנימיות ועצמיות הדבר שפנימיו' הדבר הוא שיהיה לו מה לאכול ועתה הוא רק הכוונה ולא העצמיות התענוג ועד"ז כשטורח במו"מ אין זה חפצו הפנימיות בטרחה ההוא רק הוא עתה עוסק בענין זה בחיצוניות כדי שיוכל לבוא לפנימיות הרצון שהוא הריוח ולהנות ממנו זהו עצמיות ופנימיות מזה הדבר והנה גאולת מצרים עדיין לא הי' תכלית שאנו מקוים לעתיד כמ"ש חז"ל שיצמ"צ יהי' טפל לגאולה העתידה ואז יהי' התגלות אלקי' גדול מאוד כנ"ל בפי' ברוך המקום כו' והית' השפעה רק בבחי' החיצונית כנ"ל שהוא הכוונה לתכלית הטוב שהוא פנימיות ועצמיו' שאנו עתידים לבא לעתיד לבא לעצמיות פנימיות רצונו ית"ש וז"ש חז"ל עתידים מצות בטילות לע"ל כי עתה מעשה מצוה ברמ"ח מ"ע רק ע"ד כי נר מצוה וכו' שהנר הוא כל להאחז בו האור של התורה מעצמותו ית"שי פנימיות אור א"ס שבלתי מעשה מצוה אין מקום אחיזת האור ההוא אבל באמת מעשה מצוה בעצמה אין עצמיות האור והא ראי' שאם עשה בלא דו"ר לא פרחת לעילא ואמרו חז"ל שנים שצלו פסחיהן אחד אכלו לשם אכילה גסה כו' נמצא אף שעשה מעשה מצוה כמו חבירו אינו כלום כי לא אחז בהנר המצו' המביא את האור לזה רק עתה שצריך למעשה המצוה עד"ז אבל לעתיד נבוא לבחי' עצמיותו ית"ש ולא נצטרך למצות שיהי' כלים רק נבוא לתכלית המצות שחיות פנימיות שלהם הוא עצמיות אלקותו ית"ש אבל מעשה המצוה בעצמה הוא רק כענין בחי' חיצוניות הנ"ל שעיקר הכוונה הוא רק לבוא לפנימיות עצמיות אלקותו ית"ש ע"י המעשה המצוה הוא ו ז"ש משארותם ההשפעה היתה אז רק בבחי' על שכמם כי הפנים מלשון פנימיות וההפך העורף והנה הוא בחי' חיצוניות דבר שאינו עצמיות וז"ש שהיתה ההשפעה בבחי' על שכמם בבחי' חיצוניות ושכמם שכם ר"ת "שם "כבוד "מלכותו שהיתה הגאולה רק בבחי' נוקבא שירה חדשה כמאמרם ז"ל שיש אחריה גאולה כי עדיין לא הי' פנימיות ועצמיות ולעתיד יהי' שיר חדש שלא יהיה עוד גאולה אחרי' כי אז כבר יהי' הפנימיו' ועצמיות נתגלה וראו כל בשר יחדיו כו' ונתגלה כבוד ה' ית"ש וידעו כולם את ה':
או הניסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במדרש מאי מקרב גוי כמה דאת אמר והקרב והכרעים כעובר הנשמט מרחם להבין דהנה מצינו שהוולד מונח במעי אמו תלת גו תלת כפי שאמרו ז"ל וראשו בין ברכיו ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה כו' ואינו מוציא רעי כו' ופיו סתום כו' נמצא שהוא שם בקטנות השכל מאוד כיון שראשו שהוא מקור השכל הוא למטה מאוד בין ברכיו ולא נתגלה הראש ששם השכל גם אין לו כח הדיבור גם שאוכל מאכל מאוס שירד כבר לתוך גופה של אמו ועיקר גדולו מדם גם שמונח בתוך דם וצואה וזוהמא כי האשה יש בה זוהמא ועיקר גידול התינוק שם מדם נדות ושאר זוהמא ממה שהטיל הנחש בחוה ועכ"ז מפלאי מעשיו י"ת שעיבור זה שהי' בכל אלו הטינופים ושפל המדריגה מאוד יצא אח"כ לאויר העולם ונפתח הסתום ויש לו כח הדיבור אף שעכ"ז אינו מדבר עדיין ואח"כ דם נעכר ונעשה חלב שיהי' יונק ממנה ואח"כ מעט מעט מתרבה דעתו וכח הדיבור שלו עד שאח"כ נעשה גדול בדעת ומתחכם בכל החכמות וצדיק בכל מעשיו כמו שהי' מימות עולם עד הנה כמה חכמים וצדיקים נפלאים כן הי' הענין במצרים כמ"ש המדרש הנ"ל מקרב גוי דהיינו כעובר הנ"ל שראשו בין ברכיו בקטנות השכל כנ"ל ואין לו כח הדיבור כן אנו הי' הדעת והדיבור בגלות ואף מה שהי' להם שכל לא הי' אפשר להוציא לפעמי' כיון שהי' הראש מאוד בקטנות ואיך היה אפשר להמשיך מבחי' מדת ראשית ולהמשיך להמדות מבחי' גלגולת כמ"ש עומר שהוא מדה לגולגולת משא"כ אז לא הי' לנו גולגולת כראוי והיינו בתוך ערות הארץ מצרים והי' כח של מצרים גדול ואנו עם בנ"י היינו טפלים כדרך העובר ירך אמו וטפל לאם ואכילתינו היה מהם והיה הכל בשפלות מאוד עכ"ז עשה ית"ש בחסדו שהוציאנו משם והכל דוגמת התינוק ואומר לך בדמיך חיי אף שנתבוססת בדמייך באותם דמים עצמם חיי ודם נעכר ונעשה חלב רחמים גמורים עלינו וזהו שאנו מברכין טל ביו"ט הראשון של פסח כי האדם נחלק לג' חלקים ובכל חלק כלול ג' חלקים ברא' האדם שלשה בלי המוח כידוע והידיים עם הגוף הם חלק שני והשוקיים עם הברית חלק ג' ובמעי אמו שמונח תלת גוי תלת כנ"ל ראשו בין ברכיו הוא דוגמת אות ט' שהאשה כפוף וטובה גנוז בגווה ואח"כ כשהולד יוצא נדבק הראש והשוקיים נזופים למטה ובאמצע הוא הידיים והגוף וזה דוגמת אות למ"ד כמגדל שמספרה ל' שכלול מג' בחי' הנ"ל ועד"ז הי' גאולת מצרי' כנ"ל וזהו אותיות טל שמקודם היה בבחי' עיבור גי' רפ"ח הוא ד"פ חסד נגד החסדי' הנשפעים מד' עולמות אבי"ע והיינו כל החסדים משוקעים במצרים ולא היה מתפשטי' לישראל ולא יצאו מכח אל הפועל ואח"כ אמר ית"ש משכו וקחו לכם צאן לכם ר"ת "מוח "לב "כבד שעתה היה כח להשתלשל החסדים מהמוח ללב ומשם לכבד כי הכל רומז להשתלשלות החסדים וניתן להם כח הדיבור פה סח ונתגלו החסדים מד' עולמו' כנ"ל והם גי' הר"ת של רופא חולי עמו ישראל ולכן נתרפאו כולם כמ"ש ז"ל לא הי' אלמין ולא חרשין ולא חיגר ולא סומא והוכיחו מהפסוקים:
מצה מיכלא דמהמנותא שע"י האכילה זאת תתחזק האמונה והנה אמונה הוא מדה נקראת כנס"י והוא מדת מלכות שבפסח נתגלה כבוד מלכותו וראו כל אפסי הארץ את ישועת אלקינו ונתגלה שאין עוד מלבדו ונתפרסם מלכותו ית"ש בכל הד' עולמות ולכן שותין ד' כוסות כוס עה"א והכולל גי' מלך וד' כוסות הרי ד"פ מלך שמתגלה מלכותו בכל הד' עולמות גי' ש"ס גי' י"ב הויות עה"א וכתבנו בפ' שובבים מזה שע"י י"ב הויות אלו ממתיקין הגבורות כי פחד יצחק היה לי גי' ג"כ ש"ס וגם גי' ג"פ ק"ך צרופי אלקים ומתמזגים כמ"ש בזה ע"פ בשם ה' כי אמילם ג"פ ונמתקו כל הק"ך צרופי אלקים ומתמזגים והנה י"ב צרופי הוי' עה"א הממתיקין ק"ך צרופי אלקים שניהם ש"ס וק"ך גי' תלמוד שע"י התלמוד מכניעים להת"פ מחנות של הלילית גי' ת"פ כמ"ש ע"פ ותקח מרים הנבואה כו' את התו"ף בידה ולכן האוה"ע נכנעים ע"י לימוד התלמוד "ששה "סדרי שר"ת ש"ס שבזה מכניעים כל כוחותם והנה ענין ארבע כוסות ג"כ לבטל כל הדיני' ע"י י"ב צרופי הוי' גי' ש"ס מנין ד"פ כוס עה"א והכולל גם ד"פ יין שבכל כוס גי' פר מנין אותיות מנצפ"ך כידוע שמהם באו גבורות להמתיקם:
גם ענין ארבע כוסות מורים על הענין שכתבנו בפי' הסימן קדש ורחץ כי יצמ"מ דוגמת בריאות עולם שהיה מים במים וחצה ית"ש ועשה מים העליוני' ומי' התחתוני' והנה באמת כלולים זה מזה שבכח מים התחתוני' כלול ג"כ בחי' מים עליונים וכן להיפוך נמצא שהם ד"פ מים גי' ד"פ כוס עה"א וכולל ואחז"ל שישראל היו אז כעובר הנשמט מרחם שהעובר במעי אמו מונח ג"כ במים כל סביבותיו כדי שלא ישרפנו החום וגם כדי שלא יוזק הוולד במעי' כשכורעת וכדומ' והנ' ישראל יצאו קוד' הזמן כמ"ש חז"ל מדלג על ההרי' מקפץ על הגבעו' כו' על זמן הקץ והי' כעובר היוצא קודם הזמן שאינו גומר עדיין כל צרכו והוצרכו לבוא אח"כ עוד פעם אחר בבחי' שמונח הוולד מים במים וכן כל ענין פסח הוא דוגמת בריאת עולם והולדת הוולד שהג' מצות בלילה ראשונה רומזים לבחי' הג' אבות עליונים בחי' הז' הויות שמשם המשיכו האבות כמ"ש ע"פ וארא כו' וארא אל האבות ואח"כ הזרוע מורה על מדת חסד לאברהם שבא להשתלשלות בחסדו ית"ש להטיב כמ"ש חז"ל באברהם בה' בראם וכן עד"ז הוולד מתגלגל לצאת דרך שלשה חדרי אשה כמאמרם ז"ל ואח"כ פטר כל רחם מורה ג"כ למדת חסד לאברהם השתלשלות הרחמים כי היא פתח מקור הרחמנות ורחם גי' ח"פ אל שנמשך הרחמנות מהמדות שלמעלה מזי"ה לכל הזי"ה ונתמלא כל המדות ברחמנות וחסד ובכל הד' עולמות נתמלא בחסד ומים מדת חסד וד"פ כוס גי' ד"פ מים להורות על הנ"ל וגם מים גי' אות צדיק שהצדיק הוא הממשיך החסדים וממליכו ית"ש כנ"ל שד' כוסות ד"פ מלך לגלות ולהתפשט מלכותו ית"ש:
ולכל בנ"י לא יחרץ כלב לשונו להבין מה ענין זה למכות בכורות כי הנה מצרים הי' במדריגות בכור בקליפה אדם בליעל ואנו בקדושה כמ"ש בני בכורי ישראל וממדריגות בכור שהוא ראשית בא יראה כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' ונשתלשלה משם אהי' שהוא מרמז על עולם גבוה עליון מאד ומשם הפחד שאהי' ברבוע גי' דם ואת זה לעומת זה עשה אלקים וקליפת כלב הוא בחי' היראה של הקליפה ולכן צועק תיכף מיראתו וחזיר הוא בחי' ומדת אהבה של הס"א שאוכל ואוהב כל דבר כידוע ולכן שר של כלבים שמו חריץ גי' ז"פ דם שהוא בחי' זה לעומת זה של הקדושה שגי' דם ומתפשט לכל ז' מדות כנ"ל שהוא מדה של יראה רעה ולכן כאן במכות בכורות שמשם נשתלשל היראה רעה כנ"ל אמר ולכל בנ"י לא יחרץ אותיות חריץ שר הנ"ל לא נתעורר עליהם היראה רעה רק יראה טובה מקדושת הבכור הפך יראה רעה שהכלב צועק מיראתו ואנו מיראה אנו שותקין ע"ד נורא תהלות ונגד חריץ הוא גי' ח"ש שתיקה וז"ש עתים חשות ועתים ממללות כי החיות רצוא ושוב וכשהם ביראה גדולה חשות מפחד ית"ש וכשנופלים מירא' הגדולה ממללות וכשהיינו עוד במצרים ח"ו ונשקעים בנו"ן ש"ט הי' מצטרף נו"ן לש"ח גי' חריץ והי' נצטרף אותיות נחש והתנין הגדול ח"ו הי' נתגבר מאד אבל הי' לנו בקדוש' מדת יראה טובה כנ"ל שמיראה ח"ש וימי הספירה נו"ן גי' משיח ובביאת משיח יהיה ומלאה הארץ דעה שנבוא לחמשים ש"ב ויהי' נצטרף לחש ויהי' משיח גי' נו"ן וחש ולכן כתב בכתבי מהר"ש מאוסטרפאלי כשכלב בא להזיקו יאמר תשי"ו עצמות שיש בי כו' כי באדם כח טוב וכח רע שני ענינים הנ"ל נחש ומשיח גי' תשי"ו ואז נכנע קליפת כלב שהוא בחי' נחש לבד אף בהצטרף לו הנו"ן ועי"ז ינצל ממנו:
קהל כנסה הדסה הנה כשיצא ישראל ממצרים יצאו בזכות אבות כמ"ש וגם הקמותי את בריתי אתכם כו' והנה כתבנו במ"א באריכות שענין הטל הוא דבר ונעלם ונסתר כי ירידת הטל אין ניכר לשום אדם כשהוא יורד כי הוא שפע עליונה נמשך מי"ג מדה"ר מוחנותי את אשר אחון ולכן טל אינו נפסק כי נמשך מוחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי והגון ומהו ענין הבארות שחפרו האבות שכ"א חפר והמשיך ממקור י"ג מדה"ר וג"פ י"ג גי' טל והענין שהמשיכו מאותיות יו"ד ה"א וא"ו גי' ט"ל לה' אחרונה כנס"י שג"כ נקראת שכינה ששוכנת בתחתונים שמקבלת ממדת העליונות וזה ענין השם מ"ה שנמשך טל העליון הזה לה' אחרונה גי' מה ולכן אתם קרוין אדם כי ישראל ממשיכין כנ"ל משם מ"ה גי' אדם ולכן האבות הקדושים ג"כ בוודאי כ"א קנה לעצמו שיהי' נקראים בשם אדם כמ"ש באברה' האדם הגדול בענקים והנה פסח מצה ומרור הם רומזים ג"כ להג' אבות ובכ"א אנו אומרי' שאנו אוכלים על שום מה שכ"א המשיך המשכה הנ"ל מקדושה של שם מה שהשפע העליונה בחי' הט"ל יומשך לה' אחרונה ולכן בזכותם גאלנו ית"ש כי נשפע שפע העליונ' הנ"ל לכנס"י ולכן הכוונה בליל פסח להוי' בנקודת פתח שהוא מורה על מדת חכמה כח מה כי ישראל במצרים היו בבחי' ושאינו יודע לשאול כי לא היו עדיין חכמים ואמר ושאינו יודע לשאול את פתח לו והאיר לנו ית"ש מקדושת של נקודת פתח חכמה כח מה וזה הי' כוונת אסתר להזכיר זכות אבותינו שלש אבות וכ"א המשיך המשכ' הנ"ל מקדושת בחי' שם מ"ה ולכן אמרה וצומו עלי ואל תאכלו כו' שלשת ימים נגד ג' אבות וצום גי' ג"פ מה עה"כ ואמר קהל כנסה הדסה קהל גי' ג"פ מה שכנסה והזכירה זכות אבות ובזה הי' מפלת המן והושיענו ית"ש: (לא ידעתי מה שייך כאן)
שרשי פתוח עלי מים טל ילין בקצירי הנה אנו רואין שהשורש של אילן אינו טוב כמו הפרי וכן בכל הדברים כי זה נשתלשל מגבהי מרומים ממדות העליונו' שעלה במחשבה לפניו לבראות במדה"ד וזה הי' שורש כל הדברים וזה הי' מדה"ד ובהוציאתם לפועל בחי' גידול הפרי שיתף הרחמים וממתיקן מדה"ד זה ע"י החסדים בחי' מים וז"ש מים תבעה אש כי מים הוא מורה לחסד ממתיק מדה"ד ואש גבורה ומתמזגים זה בזה ונעשו לאחדים במדה"ר מדת יעקב מדת אמת כי האמת רק אחד משא"כ כשאינו אומר האדם אמת יכול לומר הרבה שקרים למשל על עץ שהוא כסף וזהב וכדומה הרבה ולכן "מים "תבעה "אש ר"ת אמת בהמדה זו מתמזגים ובאים לאחדות וז"ש שרשי מורה כנ"ל על מדה"ד הנ"ל שבשורש המחשבה פתוח עלי מים בחי' החסדי' טל ילין בקצירי ע"ד שכתבנו במ"א באריכו' למה החולי נק' קצירי והרפואה בא מי"ג מדה"ר בחי' ארך בחי' הטל שנמשך מי"ג מדה"ר כנ"ל ומחי' את החולי וירפאו:
עוד ע"פ שרשי פתוח עלי מים טל ילין בקצירי הנה מים גי' ט' יודין שבד' מלואי הוי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והמים האלו מטהרים והענין הוולד מונח במעי אמו מקופל ראשו בין ברכיו וכתב בס' שמקופל תלת גוי תלת והוא מונח במעי אמו מכוסה במים והענין כי היו"ד מורה למדת חכמה וכולם בחכמה עשית ולכן הצטיירות ועשיות הוולד במעי אמו במים גי' ט' יודין הנ"ל ומה שהם ט' מורה על ט' בחי' שבו כנ"ל שהוא תלת גוי תלת הרי ט' וכן העולם קודם התגלות היבשה הי' מים במים וזה הענין טהרת המקוה במים שהוא כתינוק המתעלם בחיק אמו ואח"כ נולד ברי' חדשה ומוציא ראשו מתחלה כן מוציא אח"כ ראשו מהמים ונולד ברי' חדשה בטהרה ולכן "לב "טהור "ברא ר"ת טבל כנ"ל ורוח חדש שנולד ברי' חדשה ועי"ז ממשיך ע"ע טובות העליוני' שיכולין עתה להשפיע עליו ע"י שנעשה בריה חדשה בטהרה וכן הענין בפסח שהיינו כעבור הנשמט מרחם אמו כמ"ש חז"ל הי' הולדה חדשה מהשורש שהוא בחי' מים העליונים וכתבנו במ"א שמחמת שהיינו כנשמט קודם זמנו לכן הוצרכנו אח"כ להיות בים לבוא עוד מים במים וז"ש שרשי פתוח עלי מים מורה על השורש מחסדים עליוני' הם היודין של מלואי השמות וממילא כשמשיגין השורש שהוא הי' נקודה לכל ממילא משיגין הענפים מפירות ולכן "שרשי "פתוח "עלי ר"ת "שורש "פירות "ענפים וז"ש אח"כ טל ילין בקצירי טל אותיות שבשמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן יתפשטו בקצירי בכל מיני קצרות וחסרונות כמ"ש מענין ארוכה השפעה מעולם ארוך ולכן נקרא גדולה והחסרונות נקרא קצירי ש"טל "ילין "בקצירי ר"ת שם בי"ט גי' אהי' שם הטל כי אהי' ברבוע גי' טל.