Tov haLevanon, Third Treatise on Service of God, Introduction

ונעלה מזה. נהיה עולין לדבר בחיוב עבודת הבורא:

ולגמול העולם העה"ז שמקוה גם הוא שיקבל ממנו גמול טוב כשיזדמן:

בכוונת כל אשר ספרנו מן המטיבים שעל חמשה פנים:

ותחלתם טובות האב ר"ל שהוא היותר מטיב ויותר ידוע משאר המטיבים:

נתח מהאב חתיכה ממנו וכמאמר חז"ל בפ' המפלת שלשה שותפים באדם וכו' אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידין וצפרנים ומוח שבראש וכו':

עם עוצם תקותו בו בצירוף מה שהאב מקוה ושוקק על טובת בנו מטבע שהטביע בו הבורא ית':

עם מה ר"ל מכח מה שהוטבעו:

ואם האב מוכרח ר"ל אע"פ שהאב מוכרח לחמול על בנו מחמת הטבע שהטביע באבות לרחם על בניהם לקיום העולם:

והטובה לאל כלומר עיקר מה שמטיב האב לבנו הוא מתנת האל לאביו כדי להטיב לבניו. וכפי רוב הטוב שנותן לו השם משפיע לבני בטנו:

שליח בה בלבד ר"ל מה שגזר השם מן הטובה לבנו מזמן לו ע"י אביו. ואם האב אע"פ שהוא מוכרח עכ"ז אנחנו מצווים בכבודו:

ואבודה כלומר שאינה נמצאת עתה:

אלא לפאר נפשו. ר"ל לתועלת נשמתו שתוציא פארות כלומר סעיפים וענפים. כמו ותשלח פארות (יחזקאל י"ז):

ברכת אובד ברכת עני:

וכל הרע לשון ריע ואוהב:

שאולה היא בידם שהממון אשר ביד המטיב כאלו הוא שאול בידו מהאל יתברך:

או לדחות ההיזק ממנו הצער והכאב שכואב על העני:

לעמוד עליו כלומר להבין אותו:

במקרה מן המקרים שקרה לו ממון או עצה ותחבולה מה שאין להמקבל הטובה:

(ס"א בישותם ר"ל מה שהוא יש וקיים כמו להנחיל אוהבי יש):

בתכלית החסרון וכו' היה חייב בעבודה יותר אשר השגיח לרחם על שפל ונבזה כזה:

ומי שמטיבין לו גרוע מכל נמצא בנין גוף מין האדם גרוע וחלוש מכל מיני בעלי חיים כדמפרש ואזיל:

על ההקשה על הדמיון:

בהקשתו בדמיונו:

גדולו ועוללותו כלומר בגדולו שהוא קצר הקומה דק וחלוש גם עלול (כלומר מוכן) להתפעל מכל צער ואינם יכולים לסבלו וכמו עלולים לקבל טומאה שבלשון חז"ל:

ולנשא את עצמם לגדל את עצמם:

נעוה מל' עוה כמו נעויתי משמוע (ישעיה כ"א):

שישחית עצמו בשחיתות לשחת גופו כולו או מקצת אבריו:

ובתמותות מבנין התפעל שיתפעל להמית עצמו כמו ונושא כליו ממותת אחריו (שמואל א י״ד:י״ג) וכל זה מחמת הדמיונות העצורים במוחו ממה שהיה לפניו בעת בריאותו מן היגון והאנחה מה שלא יקרה כן לבעלי חיים שאינם מדברים:

מכמותה מלעשות כמותו:

ורישו לדבר שימלא מחסורו ר"ל ועניותו להשיג הדברים הצריכין למלאות חסרונו כי ערום יצא מבטן אמו והרבה צריך כדי שיתקיים בו חייו:

אשר לו נברא ר"ל בעבור זה נברא אדם להטיבו באחריתו ליום שכולו ארוך:

ומודה באמת על עצמו כלומר שאפי' בדבר הנוגע לעצמו הוא מודה על האמת ואין שכלו נמשך אחר הנאותיו:

הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם כלומר הלה' שגמל עליכם טובות הרבה מאד ואפילו בטובת בני אדם קצתם לקצתם יש חיוב הודאה עליהם אע"פ שטובותיו אינם שלמות והוא עושה להנאת עצמו וכן אין הוא כ"כ נעלה ונשגב בערכך. וק"ו בן בנו של ק"ו לאל ית' עם נבל שעושין כאחד הנבלים שאינם מודים על הטובות. ולא חכם להבחין בטובותיו יתברך:

ההערה התוריה מה שהתורה מעוררת אותנו:

בהכרח ובצדק אם מעשי בני אדם מוכרחים או תלוים בבחירתו ובצדקו:

דרך השמוש בכל מדה ממדותינו ר"ל המדות המגונות והטובות שבאדם איזה מקום שישתמש מאחת מהנה: