מה שמצאנו עליו האדם כלו' הענין שמצאנו עליו מנהג האדם ומקרהו:
מהתחלפות טבעיו איך הטבע שבו מתחלף לאהוב דבר ולשנוא אותו אחר כך: his nature changes, to love something and then afterwards hate it.
והבדל שרשי הרכבתו מורכב מד' יסודות מובדלים בטבעיהם ולפיכך מעשיו מתחלפים לפי התגברות היסודות עליו:
והתהפכות מדות נפשו מדות נפש האדם כמו הכעס והרצון וכיוצא בזה מתהפכים בו לפי ימי שנותיו והמקום וההרגל: His traits such as anger or contentment, etc. change in him according to his age, place, and habit.
וסיבות תנועתו הסבות המביאים כל תנועותיו משתנים, וע"י זה התנועות והמקריים שלו משתנים:
כפי החלוף ההוא שמעשי האדם נמשכים אחר טבעו ומדותיו ותנועותיו: and a human being's behavior follows his nature, traits, and [habitual] conduct)
ועיר פרא אדם יולד האדם בתולדתו כמו חמור הבר קטן:
הן עד ירח ולא יאהיל כבר אמרו הראשונים ששכל האדם מקבל אור מן התורה כמו שהירח מקבל אורה מן השמש וזה אומרו הן עד ירח כלו' שהוא כמו ירח ולא יאהיל אינו מאיר מעצמו כי הוא גוף חשוך רק השמש נותן לו האור כן שכל האדם אינו בהיר מצד גוף האדם, וקצת מפרשים פירשו שירח משל לבני אדם גדולים שאינם נחשבים למאומה בצדקתם אם ירצה הש"י לדקדק במעשיהם: The early sages already said that a man's intellect receives light from the torah, just like the moon receives its light from the sun. This is what is meant "behold, the moon", i.e. it is like the moon, "which has no brightness" - it does not illuminate on its own, because it is a dark mass. Only the sun grants it light. So too the intellect of man does not shine from the side of the physical body. Some commentaries explain the verse to refer to great men - that their righteousness will be shown to be null and void if G-d chooses to judge their deeds meticulously.
עליו על האדם:
ואח"כ נחץ דברה כלו' לא די שמקבל תשובת האדם אף מהר ענינה והפקיד עלינו עבדיו הנביאים לעורר אותנו על התשובה ולהבטיח אותנו על קבלתה ברחמים:
והרחיב אמתלאותינו תיקון ענינינו ועוותנו, ואמתלא הוא לשון תקון כמו אם נתן אמתלא לדבריו שבדברי חז"ל:
ויעד אותנו הבטיח אותנו:
ואם ארך אף שארכו פשעינו להמרות דברי קדשו:
ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה:
נשוי פשע כסוי חטאה מי שנשא האל פשעיו וכסה חטאיו:
הכת השנית והוא אמרו אשרי לא יחשב ה' לו עון:
ואם היא קודמת במעלה אע"פ שהיא קודמת במעלה:
מפני שכל שב צדיק בא ליתן טעם למה כת הצדיקים קודמים לבעלי תשובה במעלה, אך ענין קדימה במעלה שכתב אינו מן המדה, שקדימה במעלה אינו רק כשמעלת האחד יותר ממעלת האחר כאלו תאמר יוסף קודם ליעקב אביו מפני שמעלת חשיבותו אצל המלך יותר ממנו. אבל זה הענין דומה לקדימה בטבע כמו שנאמר האחד קודם לשנים בטבע מפני שאפשר שימצאו אחד זולת מציאת השנים ואי אפשר שימצאו שנים מבלי מציאות האחד וכנודע לבעלי הגיון ואין מי שיספק בדבר, והמחבר עצמו זכר בשער היחוד קדימה בטבע על זה הענין ולא עוד שאין הצדיק קודם במעלה לבעל תשובה בהחלט אבל לפעמים מעלת השב יותר גדולה ולפעמים שוים וכמו שביאר המחבר עצמו בפ"ח מזה השער כי במצות לא תעשה שאין בה כרת מעלת השב יותר גדולה ובמצות עשה שניהם שוים מלבד במצות לא תעשה שיש בה כרת ומיתת ב"ד אמר המחבר שהצדיק יותר מעולה ממנו ובודאי שאין לומר שהנשוי פשע וכסוי חטאה שהזכיר הכתוב מדבר בעבירות ל"ת שיש בהם כרת דוקא ועוד איך יאמר המחבר שהכת הזאת של צדיקים נמצאים מעט בכל דור חלילה לנו שנחשוב רוב בני אדם עוברים על כריתות ומיתת ב"ד וגם הראיות שהביא מפסוק אם עונות תשמר וגו' ומאדם אין צדיק וגו' ומנוסח התפלה אינם עולים כלל לעבירות גדולות כאלו ואי אפשר לי לתקן ל' המחבר אם לא בשבוש הנוסחא וצ"ל קודמת בטבע כמו שהוא קרוב לקדימה זו כנזכר למעלה: