פרק א IGNORE
הדרך הקרובה והנתיב הסלול. הדרך הוא בשיעור רחב. וכמה שאמרו דרך הרבים ד' אמות והוא כבוש וידוע לרבים. אך יש בו חסרון מחמת רחוקו שא"א לצמצם דרך רחב בקרבות מחמת מכשולי הדרכים ויערות וסלעים. אמנם הנתיב שהוא רק ברוחב מהלך אדם אפשר שיהיה יותר קרוב הרבה כשיהיה רק השיעור הקצר הזה סלול מפחתים וברקנים. אך הוא אינו נודע לכל ואינו סלול כ"כ מחמת שאינו כבוש כדרך הרבים ואפשר שיכשל בהילוכו ויתעה בדרכו שאינו רק למכיר אותו היטב. וכענין הזה נמצא בעבודת השם שני פנים. הא' מהם כבוש לרבים ונודע לכל ולא יפול בו הטעות כמו מצות האברים כולם שהכל בקיאים בעניניהם. אמנם חובות הלבבות הנמשכות אחר ידיעת אמתתו ית' נדמו לנתיב עם שהם קרובים ועליהם נאמר כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותם עם זה אפשר שיתעה בהם ויפול באיזה מכשול על כן הזהיר שיהיה סלול ומנוקה ממכשולות ויהא נזהר להבר אל מעלת הדרך הקרובה ואל מעלת הנתיב הסלול. הסלול. כמו ואורח ישרים סלולה (משלי ט״ו:י״ט):
לדעת אמתתו לדעת אותו על האמת:
אשר בראנו לה כלומר אשר בחרנו ובררנו לה. כמו ובראת לך שם בארץ הפרזי (יהושע י״ז:ט״ו) בראש דרך עיר ברא (יחזקאל כ״א:כ״ד) ועיי"ש פירש"י ורד"ק:
והאלהים עשה כלומר ממעשה אלהים נלמוד ליראה אותו:
ואם הן פי' אע"פ שהטובות מגיעים בדרך כלל אל הנבראים כולם אינה נחסרת משום נברא. עכ"ז רוב בני אדם עורים ואינם מכירים במה שעליהם מטובות האל:
והתאוותם מה שלא יגיעו ממנו תמיד חושקים להשיג יותר מה שא"א שיתמלא תאותם לעולם. וכמאמר חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו:
והתעלמם מהביט שוכחים להודות הבורא על מה שהיטיב להם כבר. לפי שהטוב אשר השפיע עליהם הבורא לא נחשב בעיניהם למאומה בערך התאוה אשר הם מבקשים להשיג עוד: any advantage possessed by another person as if it was taken away from them -- It is human nature for one to think that all the good he sees by his fellow is stolen from him and that G-d created the entire universe for his honor only.
עד שהם חושבים מטבע בני אדם לחשוב שכל הטוב אשר הוא רואה ברעהו גזול הוא מאתו ושהכל ברא ה' לכבודו:
ומה שהגיע אליהם ממנה ר"ל מה שיגיע לאחרים מן הטובות:
רעות מוצאות אותם הוא רעה להם שאחרים יראו בטוב הראוי אליו. או ר"ל ומה שהגיע אליהם מן הטובה אינם מכירים אותם לטובה אדרבה חושבים לרעה מה שאלהים חשבה לטובה. והוא יותר נכון:
ולא יבינו אל פעלות ה' המטיב בהם אליהם שעדיין הרבה עליהם מטובת האל: He thinks that the benefits which he is proud of are not from G-d, because he thinks G-d does not exist. Alternatively, he thinks G-d does not help him. Alternatively, due to his arrogance, he thinks he deserves those benefits more than the other person, therefore he thinks that benefit is evil and therefore it must be that G-d did not bestow it. Therefore, he does not pray to G-d to thank Him for his own benefits.
רשע כגובה אפו וגו' לגודל גאות רשע שחושב שלו לבדו נתנה הארץ וכל פועל ה' למענו בל ידרוש להכיר טובות הבורא שעליו כי מצער היא בעיניו. ולכן אין אלהים כל מזמותיו. בכל מחשבותיו אין שום הודאה לאל הגומל אותו טובתו. כי הבחינה קרובה אל בירור מציאותו כאמור לעיל:
ועיר פרא חמור קטן מדברי:
בטובות האלהים העודפות הולכים ונוספים הטובות עליהם בתמידות:
עצמיות להם שהם להם כמו ענין העצם אשר בכל דבר שא"א שיסור ממנו אם לא שיבוטל הדבר ההוא ממה שהוא:
יסכלו טובות הבורא עליהם כלומר יהיה סכל מטובות הבורא הקשורות עליו מעודו. ולא הכיר מעולם העדרם וברעה אשר תמצא אותו אלולי הם. וכמאמר החכם אלולי החשך לא היינו יודעים מעלות השמש:
עד שהשכיל אחר שנתגדל:
על אסיר אדם תפוס ביד שונאיו:
תרגלתי לאפרים וגו' מעודם הטבתי להם. קחם על זרועותיו. כמשל התינוק עד שלא הכירו שמאתי רפואת הרעות שהגיעו להם:
מפני מה שמוצא אותם ר"ל שיש בני אדם אשר באמת רעות ופגעים משיגים אותם יותר על זולתם: trial -- as written "He fed you in the wilderness with manna, which your fathers knew not, that He might humble you, and that He might test you, to do you good in the end" (Devarim 8:16).
הנסיון כמ"ש למען ענותך ולנסותך לדעת את אשר בלבבך (דברים ח׳:ב׳): suffering -- to humble his pride and submit his high heartedness.
והמוסר להכניע גאותי ורום לבבו:
ושכחו כי הם וכל אשר להם כלומר הממון והבריאות שהיה להם מקודם היה הכל בחנינת הבורא וחסדו עליהם ולמה נפלו פניהם בהפסדם. וא"כ ודאי הרעות שהגיעו אליהם הם ג"כ לטובתם לפי שגזרה חכמתו שיולד מזה תועלת אליהם:
ולא שבחוהו בהגלות חסדו עליהם מאחר שהם חשבוה לרעה. ואלהים חשבה לטובה להם: Since they don't realize that G-d intends good for them, and that He brings these troubles to benefit them in their final end, they may stumble into evil in trying to remove these troubles, until they will say that evil is more prevalent than good, and thus G-d created the world, so man will toil and suffer, and that bad things happen randomly through "nature".
להתחכם עליו במעשהו ר"ל מאחר שאינם יודעים שה' דיבר טוב עליהם ולהטיב להם באחריתם הביא עליהם הדבר אפשר שיפלו ברעה במה שישתדלו להסיר מהם הדבר עד שיאמרו לפי סכלותם כי הרע הוא יותר במציאות וכאלו כך נבראו לעמל ולצער והרע נמשך במקרה מצד טבע הבריאה ח"ו אשר ברא אלהים לעשות להנאתם ולטובתם:
ורב צערם נתרבה צערם:
וגם בדרך כשסכל הולך וגו' ר"ל גם מה שהסכל משתדל להתחכם ולבקש תחבולות להסיר מעליו הנזק. לבו חסר הוא נופל ביותר סכלות עד שנראה שאין לו לב כלל. וכאלו מכריז בפני הכל איך שהוא סכל. וכן פירש"י בקהלת:
כי כמה טובות וכו' חסרון הכרתו. מאחר שאינו מכיר בטובתו מבקש תחבולות רבות לדחות אותה. עד שמערבב ומבלבל טובתו:
בענין ההערה ר"ל בבחינת מה שמעוררים את האדם לעבודת בוראו ומכונים להנהיגו בדרך טובה כמו הדרבן לבקר:
ודמה אותם ר"ל שדמה דברי החכם למסמרות תקועים בעלי אסופות. ר"ל המסמרות בעלי ראשים רחבים שאינם נשמטים מהר כ"פ רש"י בקהלת בשם דונש. ולפירוש הב' הוא בהסתרת דברי וכו':
בעבור קיום עניניהם ר"ל שהחכמים עצמם דומים למסמר קבוע. בעבור שעניניהם קבועים וקיימים תמיד בלבם וכמש"ה רגלי חסידיו ישמור:
וקיום אופני החכמה בהם חכמתם מתקיימת בהם. ולפי' זה כמסמרות נטועים בעלי אסופות. קאי אחכמים עצמם:
וכבר פירשו ר"ל עוד יש בזה פי' אחר. דבעלי אסופות אינו ר"ל הם עצמם רק ספריהם אשר יחברו:
בהסתרת דברי כלומר הפסוק קיצר והעלים מלת דברי לכתוב וכמסמרות נטועים דברי בעל אסופות ודברי שבראש הפסוק מוסב על שניהם. כמו אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני (תהילים ל״ח:ב׳) שפירושו אל בקצפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני. והרבה כזה בכתובים:
מהות הבחינה מהו הבחינה:
ואמתתה עצם ענינה:
במפסידי הבחינה הדברים הגורמים שיתרחק האדם מן הבחינה: