לדעת חובת האברים הוא ידיעת דיני התורה והלכותיה בכלל ובפרט וללמוד האסור והמותר והמחוייב לעשות. knowledge of the laws in the torah and its halacha, generally and specifically, and to learn the forbidden and the permitted, and the actions which are obligatory.
והם המצפונים שלא נודע בקיומם או בעבירתם מאחר שהם מסורים ללב לא ישקיף בהם בלתי האל יתב' לבדו: Their fulfillment or transgression are not known [to other people] for they depend solely on the heart and mind. None but G-d can observe them.
שמחייב בהם השכל שם שכל שזכר כאן הוא דרך העברה שאף השכל החיוני מאמת אותם:
מצות השמע שנתחייב לקיימם מצד השמועה מפי הגבורה אף שאין השכל נוטה לאמתתם:
שאין השכל מחייב בהם ולא דוחה אותם כלומר שאע"פ שאין השכל מחייב אותם שהם למעלה מהשכל עכ"ז דרכיהם דרכי נועם ואין השכל דוחה אותם כאשר יעבדו העכו"ם את אלהיהם אשר יעשו כל תועבת ה' שגם את בניהם ישרפו לאלהיהם וכמ"ש הכתוב (דברים י״ב:ל״א):
עילת טעם האיסור וטעם המותר:
כל שרשיהן הנה האמונה היא שורש לכל המין מן המצות האלו ואין אמונה רק בלב ובשכל:
בראו מאין (לאפוקי מדעת אפלטון והנמשכים אחריו שבדה בכזביו שהיה חומר קדמון נמצא שממנו ברא האל כל הנמצאים והושיע לו שטותו לחשוב שלולא חומר קדמון חידוש העולם הוא נמנע ויאמר נא הפתי הזה שאם נעזוב לו שטות הזה היוכלו כל חכמי לב וכל יושבי תבל להבין איך יתהוו מן חומר עכור בלי צורה כלל כל המציאות הנכבד הגדול והנורא הזה ומאחר שע"כ יודה שלא יכלכל לב אנושי להבין נפלאותיו במציאות העולם למה הלך לבקש לו פשרה כוזבת לשום תהלה בכח האל ולתת מגרעת ליכלתו):
ושאין כמוהו נמצא. שימצא בורא יותר מאחד:
ושנקבל עלינו להאמין שעיקר האמונה היא אחדותו יתב'.
ושנעבדהו בלבנו. לתקוע בלבנו אהבתו למען תהיה יראתו על פנינו תמיד:
ושנתבונן כו' לאות עליו זה יתבאר בשער היחוד:
ושנכסוף לרצונו שנתאוה תמיד להשלים רצונו:
וניחד מעשינו שיהיו מעשינו וענינינו לא לקבל הנאות הגוף אך רק לבקש אומץ וקיום לגויתנו בכדי שנוכל לעבדו באמת:
שלא נהרהר בעבירות. הגם שאך רק בע"ז נענשין על ההרהור עכ"ז אף בשאר עבירות הוא קשה מאד לשכל ולנשמה כמאמר חכמינו ז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה: even though technically only thoughts of avodah zara (idol worship) are punishable for dwelling about in one's mind, nevertheless, even for other sins, they are extremely damaging to the intellect and to the neshama (higher soul), as our Sages said (Yoma 29a): "thoughts of sin are worse than sin".
אני ה' חוקר לב (ירמיהו י״ז:י׳) נר אלהים (משלי כ) והכונה לומר שנשמת האדם שהיא חלק אלוה היא נרו של אלהים לחפש ולבדוק בה כל חדרי בטן ועד"מ האל יתב' משקיף ע"י אורה מחשבות האדם ותחבולותיו לאפוקי דעת הפוקרים שאומרים שעזב ה' את הארץ והשגחתו וידיעתו נפסקת אצל מין האדם לרוממותו יתעלה ולשפלות החומר האנושי ונגד זה אמר הכתוב הלא מאחר שנשמתו חלק אלוה ודאי שהאלהים יחקור זאת ויבין תעלומות לב וכ"פ מהר"מ אלשיך בפי' משלי:
האחד מהם גלוי ר"ל מפורש בכתוב:
והשני נסתר ר"ל אינו מפורש בכתובים ויצא לנו מצד הדרש והקבלה:
פי' המלות לקשר מלות הכתובים ולפרש אותם על עניניהם:
הלשון והדקדוק והשמוש היינו שורש כל תיבותיו ואותיות המשמשות לעבר ולעתיד ליחיד ורבים זכר ונקבה:
לישב עניני התורה וכו' לקצץ רגלי המעפילים להרות יסודי התורה בטענות הקדמות וסילוק השגחה מפרטי בני אדם והמנע שינוי הטבע בדרכי נס כמו שטען אריסטו והדומה לו מן הכופרים בטענות מזוייפות ועליהם אמרו חז"ל ודע מה שתשיב לאפיקורוס:
מדרך המוסר מצד חסידות בעלמא:
וכמוהו כמו התוספות כלומר שזה והתוספות שוין והכ"ף הוא כ"ף הדמיון כמו כעם ככהן בלשון הכתוב. התוספת הוא מעת שתשקע החמה בע"ש עד כדי הילוך ג' מילין ורביע רצה עושה אותו קודש רצה עושה אותו חול רק שיוסיף כל שהוא מחול על הקודש לדעת האומרים כן כנזכר בש"ע אורח חיים סימן רס"א:
שאין אנחנו נתבעים ר"ל שאין אנחנו נענשין עליו בדיני שמים:
ואם יארע בהם שום הפסד לא תתכן וכו' כמו שבהפסד כחות הלב יתבטלו כחות כל האברים יען שהלב שורש וכח כל הגוף וממנו תוצאות חיים לכל הכחות. כמו כן אם יתבטלו מצות הלבבות יתבטלו כל מצות האברים: Just like when the powers of the heart cease, the powers of all the limbs will likewise cease, because the heart is the root and power of the entire body, and from it the life [force] flows to all the other powers. So too, if the duties of the heart cease, the duties of the limbs become null and void.
ושניהם מטובות הבורא עלינו למען נוכל להשיג ע"י עבודת ה' שכר נצחי לשניהם:
ואנחנו חייבין וכו' כלומר הגוף והנפש גם שניהם חייבין לעמוד על עבודתם להניח להם ברכת ה' על כל אחד. והם מאשר בכחו:
ולמוד התורה ולמדה ללמוד וללמד לאחרים:
חושי האדם הם חמשה ההרגשות שבאדם שהם הראות וכשמע והריח והטעם והמשוש ונקראו חושים בעבור שפועלים הרגשתם בשתיקה מלשון למען ציון לא אחשה:
ונמסור את נפשותינו על קדושת שמו כמו שנאמר בכל לבבך ובכל נפשך ודרשו חז"ל אפילו נוטל את נפשך:
מאשר ישנא מה שאסרה התורה עליו. או בני אדם העוברים והבוגדים בתורתו יהיו בלבו שנואים ונמאסים כמש"ה משנאיך ד' אשנא ואומר נבזה בעיניו נמאס:
ושנתבונן בטובותיו שיחשוב תמיד טובת האל הגומר עליו וגומל אותו מכל הטוב למען יכנס בלבו אהבתו ויראתו: that one constantly reflects on the benefits of G-d towards him, how He bestows on him all good, in order that love and fear of G-d enter his heart.
וידעתי דעת ברורה הוסיף לבאר שלא בלבד עבודת המצפון תלוי בלב אלא שאף כל מצות האברים התחלתם ועיקר עשייתם מן הלב:
שאין מעשה נשלם וכו' הנה לא יצויר שום עשייה לאברים מבלי שיסכים עליו תחלה בלבו:
וכיון שנתברר וכו' מאחר שאנו רואין שעיקר מצות האברים תלוי בלב והוא שרש לתורה ולעבודה פשיטא שהלב חייב בעבודתו כפי כחו ויכלתו אף בזולת האברים: i.e. not only the inner duties depend on the heart, but even for all the duties of the limbs - their start and fulfillment are primarily from the heart... for one cannot do something with his limbs without first resolving in his heart to do it... Therefore, since we see that the duties of the limbs depend primarily on the heart, and hence the heart is the root of torah and service. If so, obviously, the heart by itself, even without the limbs, is also under duty of service according to its power and ability.
בכל לבבך וגו' הנה תלה עיקר האמונה והתורה בלב ובנפש וכאשר ישלים זה יתכן לעבדו בכל מאודו כי לולא אהבתו יתברך תקוע בלב ונפש לא יצויר עוד שום עבודה לאדם: with all your heart -- behold the verse set torah and emuna (faith) as depending on the heart and soul. Once a man attains these, then it is possible for him to serve G-d "with all his might". For without love of G-d fixed in his heart and soul, a man will not do any further service.
ואמר לאהבה וגו' ולדבקה בו. הנה לא יצויר דביקות בו יתברך בדרך הפשוט אם לא בקשור הלב באהבתו:
ואמר ואהבת לרעך כמוך והוא כולל כל התורה כולה כמאמר חז"ל פ"ק דשבת:
ואח"כ השיב את כל העבודה אל הלב והלשון אחר שכבר שנה ושילש והרבה על פקודת הלב שהוא פינת התורה הוסיף לו פקודה על הלשון שהוא שני לו והוא תלוי בפעולת הלב והנפש כמאמר חז"ל לב מבין לשון מחתך פה גומר ושלמות הלב והנפש תלוים בלשון כי בהעדר שלמותם תעדר שלמות הנפש כמאמר הכתוב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ונודע הרבה בחכמת האמת איך הפה והלשון פוגם הנפש: on the heart and tongue -- after the Torah repeatedly exhorted on the heart which is the cornerstone of the Torah, it added a commandment on the tongue which is secondary to the heart, and which depends on the work of the heart and soul, as our Sages said (Shabbat 33b): "the heart understands, the tongue articulates, and the mouth completes. And the well-being of the heart and soul depends on the tongue. If the heart and tongue are lacking perfection, the soul will likewise be lacking perfection, as Scripture says: "Do not allow your mouth to cause your flesh to sin" (Eccles. 5:5). It is also well demonstrated in the wisdom of truth (Kabala) how [sins of] the mouth and tongue damage the soul.
יותר מפורש בספרי הקדמונים. שאע"פ שלא חברו בזה ספר מיוחד עכ"ז הוא נזכר קצת בחבוריהם במקומות מפוזרים:
רחמנא לבא בעי פי' התורה חפצה שלימות הלב וזה בתנאי שלימות מצות עשה:
ואמרו לבא ועינא וכו' הוא בתנאי מצות ל"ת:
במה הארכת ימים ובאה התשובה בשלימות מדותיהם לדרכי החסידות אשר המציא לו כל אחד בכדי להתקרב אל השם מצד אהבתו התקועה בלבבו:
במכה נפש וכו' שאע"פ שהוא גולה הנה הוא עונש קל מאד בערך חיוב מיתה:
חטאת או אשם חטאת על הודאי ואשם תלוי על הספק:
במי שעשה מצוה ולא נתכוין לעשותה לש"ש אינו מקבל עליה שכר אע"פ שאמרו בברכות לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה אפשר שאעפ"כ אינו מקבל שכר על אותן המצות שעשה שלא לשמה. או אולי ששכרו פחות מאד בערך שכר עשיית מצוה לשמה וכמו שאמרו (בנזיר דף כ"ג) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה משמע שיש איזה שכר במצוה שלא לשמה ולשון המחבר הוא שלא בדקדוק: even though they said (Sotah 22b) "one should always occupy himself in the Torah even shelo lishma (not devoted to G-d), since from shelo lishma (not devoted) comes lishma (devoted to G-d)". Perhaps it means that even so, one will not receive any reward for those mitzvot he did shelo lishma. Alternatively, perhaps, his reward is much less relative to the reward for doing a mitzva lishma, as our Sages said (Nazir 23b) "a sin lishma (devoted to G-d) is greater than a mitzva shelo lishma (not devoted)", which implies there is some reward for a mitzva shelo lishma. Hence, according to this the author's words are not literal.
כיון שקוטב המעשה קוטב הוא מלה ערבית והוא שם לכל אחד מנקודת הגלגלים אחד בדרום ואחד בצפון והגלגל בכלל סובב והולך על ידם תמיד ואותם הנקודות שוקטים וקבועים אינם זזים ממקומם וכאלו הגלגל כולו תלוי על אותם הנקודות ולפיכך הושאל שם זה ליסוד כל ענין וקביעותו:
קודמת בטבע אחד מה' קדימות הנודעות לבעלי הגיון וקודם בטבע הוא הדבר שטבעו לא צריך טבע חברו ואין טבע חבירו צריך אליו ואע"פ שלא יקדם אליו בזמן. כמו שתאמר שהאילן קודם לבעלי חיים בטבע מפני שהאילן והוא כח הצומח שבו יצטרך לב"ח שאף בו כח הצומח ואין יכח החיוני שהוא טבע בע"ח צריך לטבע האילן וכמו כן המעשה צריך בהכרח אל מצות הלב ואין מצות הלב צריכין אל מצות המעשה: precede, by nature -- one of the 5 "precedences" as is known in the science of logic - is called "precedence by nature". This refers to something whose nature does not need the nature of something else nor vice versa, even though neither preceded the other in time. For example, plants precede creatures by nature because the plant, namely, the growing power is needed by creatures, for they also need a growing power. But the "conscious awareness power" which exists in the nature of conscious creatures is not needed by the nature of plants (see the book Shaarei Kedusha to understand this - translator). So too by deeds, the duties of the limbs necessarily require the duties of the heart but the duties of the heart do not require the duties of the limbs.)
אמרתי שמא המין הזה וכו' אומר כן להרחבת המליצה בכדי לכפול חיובם במאמרים שונים:
שאין לנו שום טענה בהנחתו כלומר מצות האיברים כבר ימצא להם טענה בעשיתם מצד חסרון ענין הנעשה כמו שתאמר שלא מצא תפילין או לולב ועצים לסוכה וכדומה לזה ופשיטא שאין דומה לדברים התלוים בזמן ובמקום:
אהלי יכונו דרכי וגו' דוד ע"ה ביקש שיצליחו דרכיו לשמור חוקיו בכל עת והיינו ע"כ על חובות הלבבות שישים בלבו עבודתו תמיד והרי כאלו קיים כמאמר חז"ל חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה כאלו עשאה: O my hope -- David beseeched that he will be successful in his ways to guard G-d's statutes at all times. These are necessarily the duties of the heart.
ממותרי עניני העולם הם הקנינים והתענוגים הגופניים הבלתי צריכים לבריאת גופו לעבודת ה' ולפרנסתו ההכרחי: to separate from the superfluous -- these are the material possessions and bodily pleasures which are not necessary for health of the body, service of G-d, or necessary livelihood.
שטורדים אותנו וכו' וכמאמר הכתוב וישמן ישורון ויבעט ואומר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:
אהבת העולם דבר ידוע בחקירה שאהבת עוה"ז ואהבת האל ועוה"ב הם שני הפכים ולא יתקיימו כאחד בשום פנים: love of this world -- It is well known in the writings of chakira (rational inquiry) that love of this world and love of the next world are two opposites, and there is no possibility whatsoever for both to co-exist together.
ושאין אנחנו מבינים ענין בוראנו מחמת שעובי חומר גופו כסו אור שכלו המתנוצץ מנשמתו: we don't understand the matter of our Creator -- due to the coarse physicality of the body which conceals the light of the intellect which shines from the soul.
אינו מתילד ר"ל לא יצאו ממנו תולדות מצות אחרות:
בהתילדם בהתחלקם לפרטים רבים וענפים מסעיפים:
לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד כל דבר גשמי שיש לו תכלית כמו שהוא מתנאי גשמית שהוא מוגבל באורך ורוחב וגובה ועומק הנה בהכרח יש לו קץ כי לא ימצא בפועל גשמיים רבים בלתי תכלית למספרם כמו שנתבאר במופת בטבעיות אבל רחבה מצותך מאד ולשון רחבה מורה על בלתי תכלית כי מצות הלבבות לא יקיף אותו גבול או גדר אך יכולים הם להתילד ולהתרחב ולהתחלק בלתי תכלית שאע"פ שלא ימצא גשמיים בלתי תכלית בפועל אבל יכול הוא להתחלק בכח בבלתי תכלית כמו שבארו הטבעיים וכמו כן מצות הלבבות אף שגם הם תלוים בכח גשמי עכ"ז בכח יוכלו להתחלק בלתי תכלית מאחר שאין מספר מוגבל להם והבן זה: "countless" - Everything physical is necessarily bounded in the three dimensions. Hence, necessarily it must be finite. For it is impossible to find in actual reality an infinite number of physical objects, as will be demonstrated through logical proofs (see Gate 1 ch.5). But "your commandments are exceedingly broad". The term "broad" here means infinite. For the Duties of the Heart cannot be encircled by any edge or boundary. For, they can offshoot, widen, and branch out indefinitely. And even though it is impossible for an actual physical thing to be infinite, it can nevertheless, potentially branch out infinitely. So too, for the Duties of the Heart, even though they depend on physical powers, they can nevertheless potentially branch out infinitely, since their number is unlimited. Understand this.
אשר זלזלו בחכמת מצות האברים וכ"ש כו' הנה ודאי מטבע האדם לשקוד יותר על מצות האברים מה שהוא נראה לבני אדם יותר מן המסורים ללב וכמאמר ריב"ז הלואי תהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם:
לדבר שיקרא בו חכם כמו המבלים ימיהם בדרושים ופלפולים מבלי שיחושו על אמתתם מצד התורה או אם הם מזוייפים או אם הם נצרכים לתקון עבודת השם אך כל מגמתם להראות בהם עריבות ושכל טוב לכל שומעם:
אל מה שלא יקנהו מעלה יתיקה משתדל בעניני לימוד מה שעל ידם אינו קונה שום יתרון ומעלה בעבודת ה':
ולא ינקהו ממכשול בנפשו ולא זו בלבד שאין קונה בם מעלה יתירה. אף גם אינו שומר אותו שלא יפול ממדרגתו אל ענין יותר פחות ויטה אל החטא דומה למה שאמרו במס' סוטה מצוה בעידנא דעסיק בה מצלת מן החטא ומגינה עליו. תורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק מצילה ומגינה:
והניח ועזב:
כמו אמונת היחוד אם אנחנו חייבין וכו' ר"ל בתחלה צריך לחקור אם חוב מוטל הוא על האדם להבין ענין היחוד בשכלו. או שתספיק לו הקבלה לבד שאין כאן ח"ו ב' רשויות רק ה' אחד מבלי שידע בשכלו כי סבת כל סבות א"א שיהיה יותר מאחד כמו שזכר עוד בשער היחוד:
או אם אנחנו חייבין לחקור על אחד האמת ואע"פ שנתבאר שאין כאן רק ה' אחד. עדיין צריך להבדיל האחדות הזה האמתי מכל זולתו מהאחדות המדוברים בלשון בני אדם שאינו באמת רק בהעברה בלי דקדוק והוא לשון העובר. והוא הדבר שכתב המחבר בשער היחוד פ"א ז"ל ומהם מי שמיחדהו אחר שיבין מדרך הראיות אמיתת הענין אך יחשבנו במחשבתו כשאר האחדים:
וכשהיה מתיחד וכו' כשהיה נשאר יחידי מבני אדם ולא היה אצלו רק אבריו:
אור הצפון הנסתר:
על שאלה נכרית מענין דין גירושין ר"ל שהיתה השאלה ההיא בציור רחוק ובענין שאינו מצוי. אף שבדברי חז"ל מצאנו איבעיא עשה בהמה גולל לקבר לפירוש התוס'. היינו מפני שחז"ל כבר עמדו על השלימות במצות הלבבות גם היה להם מקום להוליד מן תשובות אלו השאלות שאר דינים הרגילים ומצויים משא"כ התלמוד הזה שגער בו החכם לא הגיע עדיין לכל זה: i.e. the question was remote and uncommon. Even though in the words of our Sages we find such questions such as "one who made an animal into a grave stone" (Tosfos Kesuvos 4b). This is because our Sages were already complete in the duties of the heart, and they also had the ability to deduce from the answers to these questions other laws which are common. Unlike this student which the wise man rebuked who did not reach this level.
מן החכמה מה שהוא צפון בלב האדם וכו' ר"ל כי ימצא בלב אדם עניני אמת וברור החכמה הדומה למטמון הנסתר שאין מי שיכחיש בחשיבתו ואין מונע אותו רק העפר שעליו מכסה אותו עד שבני אדם אינם יודעים ממנו מאומה כך נמצא עניני אמתות בלבות בני אדם מה שבעליו אינם יודעים מה שטמון בכח חכמתם בשביל העצלות מהלמוד אשר בהם וכדומה להם שאין בכחם לידע שום דבר ואלו היו מבקשים היו מוצאים בלבם מטמון מהחכמה. ואמר זה כלפי בני אדם הבלתי מבקשים לחתור אחר האמת והולכים נתיבות עקלקלות שאתם תמות החכמה:
ודוחק הבנתו כצ"ל ור"ל שא"א שיכנס דבר בשכל מחמת ששבילי הבנתו ודרכי שכלו קצרים וצרים וכמה שאמרו בעירובין (דף פ"ה) לבן של האחרונים כמלא נקב מחט סדקית. ואמרו עוד ואנן כאצבע בקירא לסברא:
ויריצם לשון הסתכלות והבטה בהם הטובים הם או רעים והוא מלשון חז"ל בפ"ב דשבת אסור להרצות מעות נגד נר חנוכה:
העבד פקח וכו' בקי ויכול לעמוד ע"ז אשר צוהו המלך:
כי הוא שלם במנינו ומשקלו הנה המלך צוה לחשוב סך הממון שחיוב העבדים להביאם אל גנזי המלך ולקבל אותם מהם במנין ובמשקל והוא לא שת לבו לכל זאת אך האמין להם באמרם שכל מנת המלך והמגיע אליו הוא שלם במנינו ובמשקלו.
וכאשר שאל אותו המלך על מנינו וכו'. לא ידע כלל כי לא פירשו לו כלום בסמכו על אמונתם:
בדבר שהיה יכול לעמוד עליו כצ"ל ורצה לומר שהקל במצות המלך במה שהיה יכולת בידו לעמוד על הבירור ועזבו מחמת עצלותו:
עילות מצות השמע טעמי המצות שאין השכל מורה עליהם כמו שעטנז ובשר בחלב כי א"א לעמוד על סודם מצד השכל זולת חכמת הקבלה:
בעמדך מחקור ר"ל בעזוב המחקר מלשון גמרא ברכות פ' תפלת השחר במעשה דר"ג ור' יהושע עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן עמוד עמוד ר"ל שתוק:
על בירור מה שקבלת מן החכמים והנביאים היינו יחוד האל באמת הרחקת הגשמות ושאר עיקר התורה:
וזה יתבאר משני פנים הואיל המחבר באר מן התורה ומן הנביאים שהנמנע מעיון השכל על יסודי התורה וסומך עצמו על הקבלה לבדה הוא כפושע וכמקצר להשלים חיוב הבורא: The author will now clarify from the Torah and prophets that one who refrains from rational inquiry on the roots of the Torah and instead relies solely on the tradition is negligent (poshea) and like one who is falling short in fulfilling the duties the Creator placed on him.
מעניני הדינים ר"ל עניני ההוראות ושם דין כולל לכל ההלכות השייכים במצות האיברים בלשון הפוסקים. לא כמה שפי' במנוח הלבבות שהתורה לא דברה רק במצות השמע שאין השכל מקיים אותם ואינו כן שהרי גזל וכל דיני ממונות הוא בכלל מה שעליהם אמרו חז"ל שאף אלו לא נתנה התורה למדנו גזל מנמלה והכתוב הזכיר בין דין לדין והיינו דיני ממונות כמה שאמרו בס"פ הנחנקין:
לפרוט אותם כגון ד' פרשיות תפילין ומראות דם טהור ונגע טמא או טהור:
ולחלקם ד"מ בין דם לדם בין דם נדה לדם טוהר. ובאיזה ענין יהיה מצורע מוחלט או מוסגר וכיוצא מדברים שאינם מפורשים בתורה ונודעים ע"פ הלכה למשה מסיני או ע"פ י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם:
בדרך הקבלה אף שגם במצות האיברים יש מהן מצות שהשכל מסכים עליהם ושעליהם אמרו חז"ל שאף אלמלא לא נתנה התורה למדנו גזל מנמלה ועריות מיונה. אין זה מצד המופת רק מצד המוסר גם פרטי דיניהם ודקדוקיהם אין מקום להם לדעת אותם מצד השכל בלבד. משא"כ מצות הלבבות כולם יתבארו במופתים חותכים ואין בהם פרטים שלא יתבארו במופת וגם נתחייבו לעיין עליהם דוקא לא שנסמוך ע"פ הדבר אשר יגידו לנו מצד הקבלה: Even though among the commandments of the limbs, there are also some commandments which Reason accepts, and on these the Sages said (Eruvin 100b) "even if the Torah were not given, we could have learned modesty from the cat, honesty from the ant, chastity from the dove.." But this is not from logical proofs. Rather it is from the aspect of mussar (ethics). Likewise, the details of monetary pleas cannot be known through Reason alone. This is unlike the Duties of the Heart where all of them can be demonstrated by clear logical proofs, and there aren't any derivatives of them which cannot be demonstrated by logical proofs. And likewise we have been commanded to inquire specifically on them - not to rely [solely] on what the Sages will tell us from Tradition.
חכמי התורה והסמך היינו הדינים שקבלו החכמים הלכה למשה מסיני. או למדום בי"ג מדות המקובלות שאין בהלכות קבלה רק הם יוציאום בשכלם בדרך הנבחר להם אע"פ שיש מקום לדורש' בענין אחר כמו שמצאנו מחלוקת בין החכמים בדינים היוצאים בי"ג מדות. אך שאנו סומכים על הרוב ועל ב"ד הגדול:
הקדים הידיעה מצד הראיה קדימה זו הוא מפני שהידיעה מצד הראיה היא קודמת במעלה קודם מהידיעה שהיא מצד הקבלה. וגם הוא אחד מה' קדימות שזכרו בעלי הגיון שאתה תאמר ד"מ יוסף קודם לראובן לפי שמעלתו נכבדת ממנו. אע"פ שראובן קודם לו בזמן או בטבע:
ואם היא קודמת בטבע כל אם הנזכר בלשון הקדמונים הוא לשון אע"פ ר"ל אע"פ שהקבלה קודמת בטבע ר"ל שעיון מצד השכל א"א שימצא מבלי הקבלה שמאחר שאין כאן קבלה רחוק מאוד שיעמוד האדם על עיקרי הדת מצד השכל לבד לולא הקבלה המורה דרך לשכלו ואנה יפנה בעיונו. אבל הקבלה בלבד אפשר שתהיה מבלי העיון לחלושי הדעת ונשים. והנה הקבלה במציאות האל ויחודו ושאר עקרים שבדת קודמות בטבע למצות הלבבות. והוא הבאת המופת על אמתתם ומצות הלבבות שהוא כוונת עשיה לשם שמים קודמת בטבע למעשה כמו שזכר המחבר למעלה. ובחנם נסתבך בזה בעל מנ"ה לומר שהם דברים סותרים מ"ש כאן עם מ"ש למעלה. ומ"ש הוא אינו כלום שהרי המחבר כתב כאן קדימה טבעית לא קדימה זמנית: the Tradition should be preceded by nature -- i.e. Rational inquiry requires the Tradition. For it is impossible to find without the [guidance of the] Tradition. Without the Tradition, it is highly unlikely that a man will grasp the roots of Judaism by reason alone. Tradition guides a person on the intellectual journey - to which bend to turn in his rational inquiry. But the tradition alone can be without inquiry for the weak minded and women. Behold, the tradition on existence of G-d and His Unity, and other fundamental principles precede by nature to the commandments of the Heart, which are the bringing of rational proofs on their truth.
שהונחו שנעזבו:
מה שהם בו וכו' מקוצר דעתם וכו'. דומה למאמר חז"ל במקום שאין אנשים השתדל להיות איש:
שהעירני לחקור מלשון מעורר ישנים:
חכמת המצפון חכמה הטמונה מלשון ותצפנהו שלשה ירחים:
בחובת עצמם בענין השייך לתועלת נשמתם בעה"ב יותר מה שהיו משתדלים להורות אחרים בדיני ההוראה והמשפטים אשר אפשר שיזדמן שאחד מבני אדם יצטרך אליהם ואפשר שיהיה ג"כ בכדי לקנות להם שם אצל ההמון:
והשאלות הנכריות שאלות אחרים:
המסופקות שלא נתפרש דינם בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ:
ושהשתדלותם היתה בכללי הדינים ר"ל לא בלו זמנם בתולדות הדינים הרחוקים מלבד בעיקר הדינים והשרשים מה שהחיוב לדעת אותם וא"א לעזבם בשום פנים:
ענין איסור והיתר הלכות פסוקות וברורות:
ולא היו מטרידים דעתם עליה קודם שלא היו מעיינים בשכלם קודם שהיו צריכים לעשור מעשה איך לפסוק באם יזדמן כמו זאת השאלה:
עניני עה"ז נקלים בעיניהם ר"ל קנית השם ובקש כבוד מבני אדם: they regarded secular matters lightly -- i.e. acquiring a name and seeking honor.
אם שמעו ר"ל אם הבינו וידעו להשיב:
וחברו במסכת אבות מוסרם ויושר מדתם ר"ל בזכרם שלשלת קבלת התורה בפ"א דאבות הזכיר אצל כל אחד מן המקבלים מה שחידש בדברי מוסר. אבל לא זכרו כלל חידושיהם בשאלות הדינים שחדשו בעיונם: the moral principles and ethical standards -- i.e. when they mentioned the chain of tradition from Sinai, they mentioned of each of the receivers what he innovated of moral principles. But they did not at all mention their chidushim (novel ideas) in questions of dinim (monetary laws) which they expounded in their rational inquiry.
כל איש בזמנו ובמקומו הדבר ידוע שהמוסר ישתנה לפי צורך הדור והמקום לפי השתנות מעשיהם מצד טבע הדור והמקום:
בשני דרב יהודה כוליה תנויי בנזיקין הוי לא נתנו לבם לעיין בשאלות הדינים קודם שיצטרכו אליהם למעשה רק בנזיקין באשר שהוא דבר רגיל והוה מאוד וצריך הרבה לקיום העולם וכמו שאמרו על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום אבל שאר הסדרים לא היו מעיינים בם בשכלם על תולדות דינים מחודשים רק הספיק להם משניות הסדורות מקדם: they did not set their attention to investigate strange questions, before these would be needed practically. Only in monetary laws, since this is very common and relevant, and is very necessary for the welfare of the world, as they said (Avot 1:18) "on three things the world stands, on justice, truth, and peace". But for other orders, they would not investigate too much on derivative laws.
קמאי הוו מסרי נפשייהו וכו' שהיו דבקים מאוד באהבת האל עד שלא היו חוששים להפסד ממונם וכבודם בדבר הנוגע לכבוד השם וכמעשה דההיא גויה דהות לבישת כרבלתא סבר דבת ישראל היא קם רב אדא בר אהבה וקרעה זה מורה על חום לבבו באהבת ד' בעברתו שלא יכול להתאפק עליה עד חקור הדבר ודרוש אותו: they would cleave very much to love of G-d until they no longer cared about loss of money or personal honor in regard to things which touched on the honor of G-d ... as we see there on how Rabbi Ada bar Ahava could not restrain himself until he rose up and did what he did.
בתורה בלבד לעיין על דינים מסופקים. ואינו מבקש מדות טובות הצומחים משלמות לבו:
בר לב וזך המצפון שלבו ברור בקרבו ואינו חלוק בדעות מתהפכות בקרבו. והמצפון שהוא תוכו זך מבלי מחשבות זרות:
ואם ירבו ויתמידו אע"פ שמרבה במעשיו הטובים מצד סך העשיות וגם מתמיד בהם תמיד:
רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וענין הרחיצה והזכות קאי על נקיון לבו ומצפונו שיסיר מלבו תאות העבירות ומחשבתו מלהרהר בהם עד שיסכים בלבו שלא לעשותם עוד וכמאמר הכתוב קרעו לבבכם ואל בגדיכם וגו' והוא עזיבת החטא ויסיר אותו מלבו והוא עיקר התשובה כנודע: Wash yourselves, make yourselves clean -- washing and cleaning is referring to cleanliness of heart and mind, namely, that he removes from his heart the lust for sin, and from his mind, the thinking of them, until he resolves in his heart to desist from them, as Scripture says "tear your hearts and not your garments,etc." (Yoel 2:13), which means renouncing sin and removing it from his heart. This is the main component of repentance as is known.
ואומר כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו מבואר שכל העשיה תלויה בכוונת הלב: but the matter is very near to you, in your mouth and in your heart -- hence, all deeds depend on the intent of heart.
דרכי תצורנה ישמרו דרכי:
במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום לשון הכנעת דעתו כפיפות לבו:
האקדמנו בעולות הנה ודאי התשובה הראוי לעבירות מצות האברים הוא ידוע וכמו שאמרו חז"ל שלשה חלקי כפרה הן ותשובה עם כל אחת בפ' יוה"כ. וגם עולה עיקרה מכפרת על הרהור הלב כמאמר חז"ל והיתה השאלה במה יוכל לכוף לבבו ולפשט עקמימותו האקדמנו בעולות היוכלו העונות לישר לבבו לעבודת ה' להבא כמו שהם מכפרים על ההרהור שעבר. והיתה התשובה הגיד לך אדם וגו' אהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. שאין השם חפץ רק שלימות לבו ותמימות תוכו ומצפונו לעבודתו: with what shall I come before the L-ord...Shall I come with Olah offerings? --behold, certainly, the proper repentance for sins of the limbs is known, as our Sages said (Yoma 86a): "there are three types of atonement..." and the repentance of each type is explained. Likewise an Olah offering atones for [bad] musings of the heart as our Sages said (Vayikra Raba 7:3). The question here was with what can he bow his heart and straighten its crookedness. Should he come with Olah offerings? Can the Olah straighten his heart to the service of G-d from now on, just like it can atone for [bad] musings of the past? The answer was "He has told you, O man, what is good, and what the L-ord demands of you; but to do justice, to love kindness, and to walk humbly with your G-d", i.e. That G-d desires only wholeness of the heart, and wholeness of (temimus) sentiment and mind to His service.
בהבנת דרכי והכרת חסדי להתבונן וכו' הנה ודאי להכיר חסדו ולהתבונן בבריאותיו בשלימות הוא נמנע שיגיע לשום נוצר רק שיבין דרכי הכרת חסדו ר"ל איזה דרך שיבור לו לעיין בהכרת חסדו ובבריאותיו כפי כחו:
גלויינו ומצפונינו שוים שיהא תוכו כברו:
ויצדיק כל אחד מהם וכו' כל מה שיסכים לבו לעבודת ה' לא יתעצל מן המעשה הצריך אליו:
תמים תהיה עם ה' אלהיך הנה הוא יתברך חוקר לב ובוחן כליות. צריך שתהיה התמימות בלב כמו שהוא מראה עצמו בגלוי. לא שיהיה תמים לעיני בני האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב:
תמים היה בדורותיו הנה נשתבח נח על תמימותו בדורו יען שהדור כולו היו סרים מאחרי ה' הנה ודאי הצדק שהיה מראה בעצמו לפני בני האדם לא היה בכדי לרמות האנשים אדרבה היה לחרפה ולקלון בעיני כל שורריו ואך רק בתום לבבו ושלימות נפשו. גם לא היה מסתיר מעשיו הטובים מיראת בני דורו כדי שיהיה מצפונו וגלויו שוין:
אשכילה בדרך תמים מתי תבא אלי היה צופה ומשכיל דרך התמימות בנשמתו לטהר אותה מכל מום בכדי שידבק בו רוח אלהי:
אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי אפילו בתוך ביתי שאינו נשקף לבני אדם לעשות מעשיו בתום לבבו למען שורריו. אך רק בשלימותו בעבודת ה':
אין מאמינים בצדקו ומאחר שאין רוח הבריות נוחה הימנו פשיטא שאין המקום נוחה הימנו:
און ועצרה בקרבו און ועוצר עצמו בגלוי:
שונא גזל בעולה הביא ראיה שהקב"ה אינו מבקש עבודה מזוייפת שיחלקו מעשיו קצתן על קצתן והוא שונא עולה בגזל:
וכי תגישון עור לזבוח אין רע ר"ל שכמו שרע בעיר ה' מום בקרבן מצד שאינו שלם פשיטא שאין הקב"ה מקבל עבודה שיש מום וחסרון ואם לבו חסר אין לך מום גדול מזה:
והכוסף לשון חשק ותשוקה מלשון ועתה כי נכסף נכספתה:
שוקלת מצות רבות מזולתה ר"ל אם היא בכף מאזנים אחת ושאר מצות רבות בזולת המחשבה בכף ב' היא מכרעת את כולם:
מזולתה פי' מזולת מצוה שהיא במחשבת הלב ותשוקתה או אפשר שהכינוי מזולתה שב אל המחשבה והכל אחד:
גלה לי את הסמוך לו וכו' שהיה כל אחד כמו הקדמה לחבירו:
והתכת מה שקפא ברעיוני התכה היא לשון המסה. כמו התיכו עבדיך את הכסף (מלכים ב כ״ב:ט׳) וקפא הוא לשון הקרשה כמו קפאו תהומות בלב ים. וכגבינה תקפיאני (איוב י׳:י׳). וכונתו לומר שמה שהיה בכחו היה דומה למים נקרשים הצבורים יחד וירא שמא מחמת השכחה ימסו ויתפרדו ולא ישאר מהם ברעיונו:
כדי שאבקש את נפשי לדעתם שיעורר נפש החיונית והמתאוה:
והמורה לי את שביליו שביל הוא דרך קצר לעולה ברגלים בלשון הגמרא. ובלשון קודש נקרא מסלה:
חולק עליו על מה שהסכים לו העיון:
ומקצר מתעצל:
אאשים את נפשי אחייב:
ואטעון עליה טענה היא כמו לשון קושיא בדברי חז"ל:
עולה מצדקו עולת הנפש מצדקות החבור ותקונו. ואינו שב אל האל ומ"ש במנוח הלבבות אינו כלום:
וראיתי לשומו וכו' ראה להשים ספרו דבר קיים וכו':
תועלת זולתי וכו' שיועיל לאחרים יותר ממה שיועיל לעצמו:
והוראת בלעדי שיורה דרך לאחרים יותר ממה שישלים הוא עצמו חפצו בו. ואמר זה על צד הענוה שאחרים ישלימו בו יותר ממנו:
ולשומו מאסף לכל לשום החבור כולל ואוסף כל חלקי מצות הלבבות:
ושיהיה מספיק בענין ושיהיה החבור הזה די בענין הזה:
ומישר המקדים מעכב האיש הנמהר והפוחז:
ומרגיל המתאחר המתעצל:
וכאשר זממתי חשבתי מלשון ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו:
מחלק מחלקותיו מלחלק על כל החלקים הראוי לספר כזה:
מפני שהיא קרובה להבין וכו' נתן טעם למה חבר אותו בלשון ערבי:
ויראתי שיהא רצון התאוה מעשה יצר הרע:
ושהוא הטני הטה אותי:
על ההנחה להניח ולעזוב הענין:
כמה שכלים עניני השכל וס"א שכרים. והיינו שכרי המצות:
ושבים במרוצת תוחלת נכזבה אותן בני אדם היו תמיד רצים ושבים ולא משיגים שלימות כאיש אשר ירוץ אחר תוחלת דהיינו תקוה אשר תכזב בסופה ולא תגיע לו המבוקש אשר היה מצפה אליו וע"ד שאמר הכתוב תוחלתו נכזבה (איוב מ"א):
והיו שבילי הטוב וכו' כי אין שום אדם זולת הנביאים יכול לקבץ אליו תכלית השלימות:
תכלית הרע תענוגי העולם והנאותיו:
להקדים על הטובות לשקוד על המצות:
בדרכי השחוק והשמחה כי לזה נוטה טבעו מתולדתו ותאות חומרו. וכמו שאמר הכתוב ועיר פרא אדם יולד (איוב י"א): laughter and rejoicing -- to this man's nature tends, due to his composition and inherent lust which stems from his physicality (the body), as Scripture says: (Job 11:12) "man is born as wild donkey's colt".
מראה תאוה שיקרא אתהן תענוגי העולם שספק בידן לעשותן:
בודות דברי שקר אף על פי שהם מאמינים בגמול ועונש עושה רעה. עכ"ז תאותם וגסות חומרם מטה שכלם לבקש לו היתרים על הדבר:
וסומכות את טענותיו ראיותיו להתיר לו הדבר:
להעמיד נטייתו מבלתי שמוע ליצר הטוב שבקרבו המעכבו מלנטות מאחרי ה' ומלפרד מן המקום אבל נראה לפי שכלו המזוהם שאדרבה בזה יתקרב אל ה':
ולחזק אודותיו ענין השקר. מלשון אודות האשה הכושית:
ואם יאור להם נר האמת איזה חבור או מוכיח נאמן:
בודות ר"ל התאוות שבו בודות דברים בטלים: ומחטיאות את שביליו מסירים את שביליו מלשון קולע אל השערה ולא יחטא (שופטים כ׳:ט״ז):
אויבו בין צלעיו יצר מחשבות לבו הרע מנעוריו:
אלא אם יהיה אם לא שיהיה:
בחבק העבודה חבק הוא אוכף שקושרין על הסוס בלשון גמ' ונגזר מלשון ויחבק וינשק לו:
ויבלמנה ברסן הצדק ויסגירנה ברסן הנקרא פרומביא בלשון הגמרא שסוגרין בו פי הסוס. מלשון במתג ורסן עדיו לבלום:
בשוט המוסר בשבט המוסר.
ישיאהו יפתהו מלשון הנחש השיאני:
והפנים המפסידים אותו אופנים המקלקלים אותו:
מלאכת הנצוח הוא חלק א' מד' חלקי חכמת הגיון הנקרא חכמת הדבור. והוא מלמד דרך הנצוח בחוזק סברא וסתירה שכנגדה. איך לסדר ההקדמות. ואיך יצאו התולדות בלי טעות:
אשר לא יתכן להתישב עליהם בספר הזה מפני צורך הרבה הקדמות ולמוד חכמת פלוסופיות:
אין ראוי שנבקש בהשג' כל מחקר המצאה שהיא על דרך המופת הנה ידוע שחכמת ההגיון נחלקת לנצוח ולראיה ולמופת. ואולם הנצוח הוא בשאין להכריע שני דעות רק מצד מה שהטענות והקושיות הנופלות על אחת מהדעות יותר רבות ויותר חזקות מהקושיות הנופלות על דעה שכנגדה. הנה הדעה שעליה קושיות מועטים וקלים נצחה לדעה שכנגדה וראוי לנטות אחריה אף שגם עליה איזה טענות. ואולם הראיה היא הדעה אשר יש לסותרה ולדעת שכנגדה טענות וקושיות ועליה אין שום טענה ודאי ראוי לקיים אותה וזה יותר מעולה מן הנצוח. אלא שעדיין אין כאן רק ראיות וקושיות מצד העיון ואולי משגה הוא וטעה בעוונו. ואולם המופת הוא דבר שא"א לסתור אותו בשום אופן ושום פנים כמעט דומה למופתי הנביאים ע"ה שהיה נראה בחוש. והנה כלל החכמה נחלקת לשלשה והם אלהית. טבעית. למודיית. ומן הנודע שברוב חכמת אלהית א"א שיבא עליהם ראיה וכ"ש מופת. כי מחמת עומק הגדול והנורא של חכמה וקוצר שכל האדם כמעט נמנע שיקיים לו המעיין דעה ברורה בלי ספיקות. אך יתבארו דרך למוד הנצוח. ומעט ממנו בדרך ראיות הקרובים למופת. ואמנם הטבעית שאין להם עומק כ"כ יתבאר הרבה ממנו בדרך ראיות ויש מהם בדרך מופת. מלבד הלמודית שהוא חכמת השיעור והמדות והגיאומטרי' כל עניניה מתבארות בדרך מופת חותך. וזה שאמר המחבר שאין כל מחקר שכלי נמצא במופת רק בדרך נצוח או ראיה: defeat (nitzuach) -- It is known that the science of logic divides into three methods nitzuach (defeat), raya (proof), and mofet (definitive proof). Nitzuach (defeat) is when one cannot decide on either of the two views definitively, only that one view has more and stronger questions and claims which can be raised against it than the other view. The view which has fewer and weaker questions against it will prevail over the other view, and it is proper to follow that view even though it may also have some questions which can be raised. The "proof" (raya) is where one view has many questions and claims which can be raised against it while the other view has no claims against it. Certainly, it is proper to uphold it. This is better than nitzuach (defeat). Because here there are no claims and questions against it from the aspect of rational inquiry, but nevertheless, perhaps his inquiry was somehow flawed [for example, due to lacking certain information]. The "mofet" (definitive proof) is that which is impossible to refute in almost any way whatsoever, similar to the miracles of the prophets which were openly visible to the senses [at that time]. Behold, science is divided into three divisions: theology, nature, mathematics. It is known that for most of the science of theology, it is impossible to bring a "raya" (proof), and all the more so, a mofet (definitive proof). For due to the enormous depth and awesomeness of this science, and the limitations of human intellect, it is almost impossible to establish a clear view which is without any doubts. But they can be clarified in the way of Nitzuach (defeat), and a few of its topics through "raya" (proof) which are close to being mofet (definitive proof). For the science of nature, on the other hand, which is not as deep, one can explain much of it in the way of raya (proof), and some even from mofet (definitive proof). But the science of limudit which is the science of mathematics and geometry, all of its matters are clarified through mofet (definitive proof). This is what the author wrote that not all rational inquiry is found as mofet (definitive proof), but as nitzuach (defeat) or rayah (proof).
שנבקש בחכמת השמוש דבר המספיק ר"ל שחכמת התכונה שכל עיקרה אינה רק לבקש ענין המיישב מהלך הכוכבים לפי הנראה משנוי תנועתם ונטייתם ורחוקם מן הארץ וקירובם אליו. אשר להסכים הנראה גזרו על סך גלגלים מה שא"א שיהיה פחות מהם אבל אפשר שיהיו יותר גם אפשר שיש כאן תכונה אחרת בלעדה מה שנעלם ממנו ותסכים ג"כ לקיים המהלך הנראה. גם התכונה שהניח בטלמיוס וכל הבאים אחריו יש בה קושי גדול בציורה כמו הכנסת גלגל בגלגל כמו דרך משל כאשר יזדמן שיהיה גלגל נוגה קרוב לארץ וגלגל כוכב שהוא תחתיו רחוק מן הארץ יהיה גלגל כוכב יותר רחוק מן הארץ מגלגל נוגה כאלו הוא בוקע הגלגל שעליו. ובטלמיוס עצמו הרגיש זה הדוחק. עד שהשיב שאין להשיב על מלאכת אלהית מן המדומה במלאכה אנושית וזאת כונח המחבר לומר שאין לבקש בחכמת התכונה דבר המספיק לא בלבד שאין לבארה בהיקשי' מופתים אלא אפי' בהיקשים מספיקים א"א לבארה:
להרגיש ולהמשיל כמו שעושין בחכמת הטבע שלוקחין משל מגשמיות אחד כפי המורגש שבו על חבירו לדון על איכותו וטבעו וזה ודאי לא יצוייר באלהית:
ולא בתחלת חכמת הטבעית מופת לפי שהתחלות אינן נבנות רק מצד שאנו רואים מטבעי היסודות ואנו דורשים טבעיהם למיניהם. אע"פ שאין אנו יודעים מהו הטבע:
ולא בראשית המופת ר"ל המושכלות הראשונות שאין צריך מופת עליהם ורק בונים על ידם מופתים חכמת הדיבור בהיקשים הגיונים לסדר הקדמות ולהוציא תולדות:
וחכמת השימוש כגון דרכי מופתים שעושים חכמי התכונה וכל ראיותיהם בנוים על מופת הלמודיות בידיעת שיעור רחוקם וקרובם מארץ וכמות גדלם שידחקנו הצורך מחמת דוחק הצורך:
ממנו מאתנו:
שום עצם ולא מקרה עצם הוא דבר שמעמיד ומשלים אמתת אותו הענין. ובהסרתו יעדר הדבר ההוא לגמרי ויהיה גוף אחר. ד"מ האילן אם יעדר החומר שלו שהוא עץ או הצורה שהוא כח הצומח לא יהיה אילן. והמקרה הוא בהיפך שאף אם יעדר מן הגשם עדיין הוא נשאר בענינו ובאמתתו כמו השחרות והלובן ושאר המקריים ומ"ש שהאל יתברך לא ישיגהו לא עצם ולא מקרה יתבאר ענינו בשער היחוד:
עצם כבודו להתבונן במהותו:
שמתי הבחינה לשון בחינה הוא הבטה בשכל והשתכלות בדבר מל' ה' צדיק יבחן:
מן האדנות ממה שהוא מלכנו הוא אדוננו והוא עשנו. ואיך נקדם פניו ובמה נכף לעבודתו: sovereignty -- in that He is our king, our Master, our Maker, and how can we greet His face and assume His service.
מהתיחדו בהנהגת הכל שאין עוד מלבדו שופט ומנהיג כלל המציאות:
ושהתועלת והנזק אינם כי אם ממנו וברשותו לבדו הנה הטובות יוצאים ממנו. והרעות הם באים לאדם ממעשיו מאליהם שאין הקב"ה עוזרו לסלק ממנו הרעות וכתב זה כדי לשרש דעת האיש שהיה שמו מאני שהביא בני אדם להאמין שיש בנמצא פועל רע ופועל טוב ותלהו אחד ממלכי פרס על עץ:
ולהמסר אליו נפשנו ומאודנו. שאם חפץ ה' בנו יוכל להצילנו וכמש"ה לא תאונה אליך רעה ואומר בשש יצילך ובשבע לא יגע בך:
המשתתף בו זולתו עמו ר"ל אם בעבודת ה' יש לאדם איזה פניה אחרת בצירוף עבודתו לה' אין הקב"ה מקבל אותו: associated -- i.e. if in the service of G-d, a man has some other motive combined with serving G-d, G-d will not accept it.
שנכנע לו ונבין שפלות ערכנו נגדו יתעלה: humility -- that we realize our petty worth compared to Him.
מה שהוא עובר על בני אדם וכו' התלאות אשר בכח בני האדם וקוצר השתדלותם בעבודת ה':
מעוותם מעונם:
כשלבו שכור ביין אהבת העולם לבו מבולבל בתענוגות בני אדם:
תכלית כל תאוה וקץ כל תקוה תכלית התאוות וסוף כל התקות באדם אינם רק כדי להתקרב אליו ית':
כי ממנו התחלה ואליו התכלה הוא עשה לנו את הנפש הזאת ובעת שתפרד מגופנו אליו ית' תשוב. וכמש"ה והרוח תשוב אל האלהים (קהלת י״ב:ז׳). וממנו נוכל לקבל תכלית הטובה לטובים ותכלית הרעה להמטים עקלקלותם: all things begin and end -- He made our soul, and when it will separate from the body, it will return to Him, like Scripture says: "[then the dust shall return to the earth as it was, and] the spirit shall return to G-d who gave it" (Ecles. 12:7). Then, from Him the good person will receive the greatest good and the bad person, who inclined to the corrupt ways, will receive the greatest evil.
כי רגע באפו חיים ברצונו המחבר מפרש לשון רגע שבזה הכתוב מענין מחץ ומכה כמו רגע בשרי וימאס (איוב ז׳:ה׳) רוגע הים ויהמו גליו (ישעיהו נ״א:ט״ו) שמאחר שכתב כי חרונו תכלית הרעה לא יתכן שיביא ראיה מפסוק שמשמעותו שאפו אינו כמו מעט זמן הנקרא רגע:
להתחכם להעיר את עצמו גם להיטיב לזולתו:
החונף והשקר אשר ידבר שלום את רעהו ובקרבו ישים ארבו. כמו כן האנשים אשר בפיהם יכבדו את אל הכבוד ועזוז נוראותיו יספרו ויצר מחשבות לבם ומחשבתם רק רע כל היום ובעניניהם ומעשיהם המה עובדים את תאותם וחמרם ובכל אשר ישאלו עיניהם לא ימנעו את עצמם לעבור מהם על מצות ה' ולמרות עיני כבודו וכסבורים שהתשבחות והספורים בכבוד האל גם כי ירבו תפלה ירצה להם ה' מעשיהם ובזאת יכופר עון:
ושהאמת כבד עליהם כי יכבו נר שכלם בימי תאותם ותענוגיהם:
תקוע בשכל לאדם ישר ואיש נבוב:
הצלול הנשקע בשכל מלשון צללו כעופרת:
מקטבי מלת קוטב כבר פרשתי:
חכמי החוזים בעלי איצטגנינות:
החלודה בל"א ראסט:
ודון על נפשך דין אמת והנה בעבור שאדם קרוב אצל עצמו רחוק שיודה על מומו וחסרונו ויוציא לצדק משפטו וכמאמר חז"ל אין אדם רואה חובה לעצמו אם לא אחר רוב רגילות בעיון ופרישות מעניני עוה"ז: bring your soul to a true judgement -- behold since a man is biased on himself, it is unlikely that he will admit his own flaws and lackings and therefore will not judge himself correctly, as our Sages said (Shabbat 119a): "a man cannot see a fault in himself" - unless he habituates himself in much in-depth analyses and separation from worldly matters.
והפך מלשון חז"ל הפך בה והפך בה כי כל אחד ישלים את חבירו וכמו שאמרו ז"ל תורה עניה במקום זו ועשירה במקום אחר:
וכוון בו כונת המעשה ללמוד ולעשות לא שיהיה נאה דורש ואין נאה מקיים.
ואל תכוין לקנות השם וכו' ואע"פ שאמרו לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך וכו' אין הדברים אמורים רק בלמוד הנגלה. אבל בלמוד הנסתר אם יגיע לו מחשבת פגול יטה הרבה מן האמת:
כח הבשריי כח הקשור בבשר:
והטבע האנושי טבע החומר:
צווייהם ולאויהם עשה ול"ת:
כשיראה מלבך וכו' וכמו שאמרו חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו:
מעלת המין הזה מן המצות הם חובות הלבבות:
ומעלות שאר החכמות הטבעיות והמוסריות והדבריות כלומר המעלה שיש לחכמות הטבעיות והמוסריות והגיונות הנקרא חכמת הדבור כשנשמש בכל אלו אל התורה ומעשים טובים:
מחכמת התורה התורה לבדה מבלי צירוף חכמה ומוסר וכענין שזכר למעלה מדברי חז"ל כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה:
וצבעונים שאינם דומים הנה כל מין מן המשי אשר הוא יותר חשוב יקבל צבע יותר מעולה ונכבדת ומה שהוא פחות ממנו יצטרך לצבע שפל ממנו ובגוון אחר כנודע לבעלי מלאכה זו:
שעשה הזריז מן המין הפחות שבו אך נתן עליו הצבע הנכבדת כסבור שלא ירגיש המלך בשפלות גוף המשי אשר לבש לפניו ויאמר שהלביש מן המין הראוי לעמוד בו בהיכל המלך:
לרדוף אחר התאוה כמעשה המקולקלים שבדורות הקדמונים:
ולעשות כרצון איש לחנוף את הבריות ולעשות עצמו ישר בעיני האנשים:
הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה כלומר שיוציא כל זמנו עד צאת נשמתו מבלי למוד מוסר אך רק ברוב אולתו. האולת שקבל מספורי הקדמונים הוא שוגה בהם ואוהב אותם תמיד:
ספרי הגאון רבינו סעדיה הוא ספר האמונות והדעות להגאון הנ"ל: