9-10. מבוי ששוה לרשות היחיד וכו'. כ"ה בכל הנוסחאות, וכן מעתיק בשם התוספתא ברשב"א ובמגיד משנה (בשם הרשב"א) פי"ז מה' שבת ה"ד, והעיר עליהם בתוספות בכורים במקומו. ובבבלי ק' א': תניא נמי הכי מבוי ששוה לתוכו וכו', והיא הברייתא שלנו, כמו שכתב ברשב"א שם "אלא שדרך בעלי הגמ' לקצר בלשון הברייתות בהרבה מקומות ולשנות בלשון, ובלבד שתהא הברייתא קיימת". מעתה ברור ש"שוה לרשות היחיד" פירושו "ששוה לתוכו", כלומר שאין קרקעיתו עשוייה מדרון, אלא שבסופו הוא הולך ושופע לרשות הרבים, כפירוש המפרשים, ומדברים כאן במבוי הסתום שיש לו שלש מחיצות.
10-11. אם יש גובה עשרה טפחים בתוך ארבע אמות וכו'. השגות הראב"ד פי"ז מה' שבת ה"ד ורשב"א הנ"ל. ופירושו כמו שפירש"י (ק' א' ד"ה תל): שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה עשרה טפחים מתוך ד' אמות הרי הוא כאילו זקוף כולו. ובירושלמי עירובין פ"א ה"א, י"ח ע"ג: היה שם גדר,18כלומר, תל, עיין מ"ש לעיל פ"א, שו' 2, ד"ה וכן גדר. אם מתלקט הוא עשרה טפחים מתוך ג' צריך קורה, ואם לאו אין צריך. אית תניי תני מתוך ארבע. מאן דמר מתוך שלש רבנן, מאן דמר מתוך ארבע ר"מ. והארכנו בזה להלן עירובין פ"ד, שו' 70, ד"ה וכן מפורש, ולהלן שם.
11. אין צריך לחי וקורה. וכ"ה בד, בכי"ע, ברשב"א ובבבלי הנ"ל. ובכי"ל בטעות: צריך לחי וקור'.
11-12. רשות הרבים השופע לרשות היחיד הרי היא כרשות היחיד. בבבלי הנ"ל לא העתיקה, ואף הרשב"א קיצר אותה במלה "וכו' ". וכנראה שהתוספתא סוברת שבכגון דא רואים את כל השפוע ככבש היורד מר"ה לרשות היחיד, וכמחיצה עקומה. ועיין היטב בירושלמי פי"א ה"ג, י"ג ע"א, ובמקבילה שבכלאים פ"ו ובשנות אליהו כלאים פ"ו מ"ב. ועיין רשב"א ה' ב' ד"ה בכותל משופע. וצ"ע. ופשיטא שבפתח המבוי עדיין המדרון גבוה ג' טפחים, שאם לא כן הרי יש הפסק בין המדרון והמבוי.
12. שוה לרשות הרבים וכו'. בבבלי ק' א' הנ"ל: שוה לרשות הרבים ונעשה מדרון לתוכו וכו', כלומר שבפתחו שוה המבוי לרה"ר, והוא שופע ויורד לתוך המחיצות שלו.
13-14. רשות היחיד השופע לרשות הרבים וכו'. כל הבבא עד "אין צריך לחי וקורה" נשמטה בכי"ע ע"י הדומות, וישנה גם בד ובכי"ל. והרשב"א קיצר אותה במלה "וכו' ", ובבבלי איננה. וכאן פירושו שסוף המבוי יורד ושופע לרשות הרבים, ורואים את גובה המדרון כמחיצה למבוי, והשאר הוא כבש לרה"ר ודינו כרה"ר, עיין בבלי ק' א' וברש"י שם ד"ה תל.
14-15. שוה לכאן ולכאן וגבוה מן האמצע אם יש גובה וכו'. כלומר אם המבוי השופע לרשות הרבים שוה בתחילתו ובסופו, אלא שבאמצעיתו יורד ושופע בחלק מן המבוי, ואח"כ הוא שוב שוה עד סופו, ומשם ואילך שופע ויורד לרשות הרבים, הרי האמצע נידון כחריץ לחלק העליון וכגדר לחלק התחתון, ויש כאן שני מבואות, ושניהם סתומים מכל צדדיהם. ובירושלמי עירובין פ"א ה"א, י"ח ע"ג: היה מונדרן (כלומר, מדרון) באמצע המבוי לעליונים נידון משום חריץ, ולתחתונים משום גדר.
16. רשות היחיד השופע לרשות היחיד הרי היא כרשות היחיד וכו'. כלומר, אם מדרון יורד מרשות היחיד אחד לרשות היחיד שני, אף כאן המדרון נידון כאילו הוא כולו כבש לשני, אעפ"י שגובהו נראה כאילו הוא מחיצה לראשון, ומכאן ואילך השפוע הוא חוץ למחיצתו, מ"מ נידון גם כמחיצה עקומה לשני. ועיין בבלי צ"ט ב'.
16-17. לרשות הרבים הרי היא כרשות הרבי'. אין כאן אלא חזרה של סיכום.