1. בצק שבסדיקי עריבה עשאו לחזוק אין חוצץ וכו'. במשנתנו פ"ג מ"ב: בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער, פחות מכאן בטל במיעוטו. וכן לעניין הטומאה, אם מקפיד עליו חוצץ וכו'. ומפרשת התוספתא שאפילו פחות מכזית אינו בטל לגבי העריבה (אינו חוצץ) אלא דווקא אם הבצק מחזק ומדבק שברי העריבה או סותם את סדקיה,1כפירוש הגאונים, עיין אוה"ג, עמ' 51. וכן פירש הריצ"ג (לפי מהר"מ חלאווה מ"ה ב' ד"ה ולעניין) והר"מ בפיה"מ ובחיבורו פ"ב מה' חו"מ הט"ו. אבל רש"י מ"ה א' (ד"ה ה"ג לא שנו) חילק בין אם הסדקים הם בשולי העריבה ובין אם הם בדפנותיה, ועיין מ"ש עליו במאירי שם. ובכגון דא הוא כעץ העריבה, אבל לא עשאו לחיזוק אפילו פחות מכזית צריך לבער. ואם יש כזית במקום אחד אפילו עשאו לחיזוק צריך לבער, כמפורש להלן. ובבבלי מ"ה סע"א, ותניא כלישנא בתרא בצק שבסידקי עריבה במקום העשוי לחזק אינו חוצץ ואינו עובר, במקום שאין עשוי לחזק חוצץ ועובר וכו'. ולעיל שם הובאה ברייתא אחרת ששנתה שבעשוי לחזק אפילו בכזית אינו חוצץ ואינו עובר, אבל בפחות מכזית אפילו במקום שאין עשוי לחזק אינו חוצץ ואינו עובר. ופסקו שם (מ"ה ב') כברייתא שלנו בתוספתא כאן. ועיין בירושלמי פ"ג רה"ב, ל' ע"א, ומ"ש בשם ספר ניר בירושלמי כפשוטו, עמ' 417.
2-4. היה כחצי זית מיכן וכחצי זית מיכן וכמין חוט באמצע אם ניטלין שלשתן כאחד הרי זה צריך לבער וכו'. בבבלי מ"ה ב': אמר רב נחמן אמר שמואל שני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהן רואין כל שאילו ינטל החוט וניטלין עמו חייב לבער, ואם לאו אינו חייב לבער. ובר"ח שם: ינטל החוט וכו', כלומר חוט זה עב וחזק הוא. ובחידושי מהר"מ חלאווה שם: אם אוחז בחוט ונטלין עמו, דהיינו אוחז בקטן וגדול עולה עמו, דינו בכזית. ולפ"ז יש כאן דין המשנה בטבול יום פ"ג מ"א. ומכאן שאם הוא אוחז בחוט ואין הבצק עולה עמו אין הקצוות מצטרפים, אעפ"י שאם יאחז בחלק הגדול מן הבצק יעלה עמו החוט והחלק הקטן שמצד השני. וכן משמע מסתימת כל הפוסקים שהביאו את דברי שמואל כלשונן. ועיין גם בצפנת פענח פ"ב מה' חו"מ סהט"ו.
ברם מלשון התוספתא "אם ניטלין שלשתן כאחד" משמע שהיא חולקת וסוברת שאין הבדל, ואין כאן אלא סימן שהחוט מחובר ממש לשני הצדדים. וכן בירושלמי פ"ג רה"ב, ל' ע"א: בנקלף כולו כאחת. עד כדון לח, יבש? מאחר שאילו היה לח היה נקלף כולו כאחת, ואפילו יבש כסדר הזה. ולפ"ז החיבור כאן לעשותן אחת לעניין חמץ אינו קשור במחלוקת שבמשנת טבול יום הנ"ל, ועיי"ש בס' משנה אחרונה. ובמ"ג שם: ר' יוסי אומר חוט וכל שנקלף עמו. ועיין שם בספר הנ"ל.