25-26. הנודר מן התורה, הרי זה מותר, מן הכת' בתורה אסור. מן התורה ומן הכתוב אסור. וכ"ה בד, אלא ששם: ומן הכתוב בה אסור. ובכי"ע: בתורה ובכתוב בה אסור. וכנראה שצ"ל: הנודר בתורה וכו' בכתוב בתורה וכו' בתורה ובכתוב בה וכו'. כסיגנון התלמודים. ובירושלמי פ"א ה"ג, ל"ז ע"א: בתורה, הרי זה מותר. בקדושת תורה.31המלים "בקדושת תורה" חסרות בכי"ל, והושלמו בגליון ע"י הסופר עצמו. ובאמת קיימת שם השמטה יותר גדולה, וצ"ל: [בתורה, הרי זה מותר. בכתוב בה, הרי זה אסור] בתורה, הרי זה מותר, בקדושת תורה וכו', וכן מעתיקים בשם הירושלמי הרמב"ן י"ד סע"א, הרשב"א י"ד ב' ועוד. ועיין מאירי ור"ן י"ד ב', ד"ה ה"ג. ובהשגות פי"ב מה' שבועות סה"ד העתיק רק את סוף דברי הירושלמי. בכתוב בה, הרי זה אסור. בקרבנות הכתובין שבה. אית תניי תני בתורה ובכתוב בה, הרי זה מותר. ר' אבין בר כהנא אמר דר' שמעון היא, אמר ר' יוחנן דברי ר' שמעון נמצא שאין בידו חיטין ופטור על השאר. אמר ר' יוסי דברי הכל היא, בתורה בקדושת תורה, בכתוב בה, בקדושת כתוביא.32עיין בשי"ק, ד"ה א"ר יוסי, מה שתמה על הרשב"א. ברם הרשב"א היתה לו גירסא אחרת בירושלמי, ולא גרס שם "דברי הכל היא" (הגירסא הנכונה ברשב"א היא בשטמ"ק, עיי"ש י"ד ב' בהערת המו"ל). ופירש שרברי ר' יוסי עונים על הרישא, והוא מפרש למה בתורה מותר ובכתוב בה אסור, וחולק על באור סתם התלמוד לעיל שם. ועיין גם במאירי י"ד ב', הוצ' ר"א ליס, עמ' נ"ז, ושבועות עמ' 45. ולפי ר' יוסי הואיל והזכיר גם "בתורה" אנו מניחין שכיוון לקדושת התורה ולקדושת הכתוב בה, ואף החכמים מודים שהוא מותר.
והראב"ד הביא ראיה מן הירושלמי שבמתפיס בנדר אנן קיימין ("בקרבנות הכתובין בה"), עיי"ש בהשגות הנ"ל (לעיל סוף הערה 31) ובראשונים הנ"ל (לעיל הערה 32),33ובמאירי כאן ושבועות הנ"ל מעתיק בשם הירושלמי: ככרי כתורה וכו', והוא, כנראה, הוספת פירוש של רבינו, כרגיל אצלו, ועיין להלן פ"ב, הע' 34. והר"מ פי"ב מה' שבועות ה"ד וה"ה פסקה לעניין שבועה בתורה,34ועיי"ש מה שחילק בין התורה ושאר המקרא, ועיין רשב"א י"ד ב'. ובח"ד כתב על מרן בכ"מ שכיוון לתוספתא כאן, ונדחק ליישב את הגירסא שלפנינו ("מן התורה"). ברם בכ"מ שם לא כיוון לתוספתא כאן (עיין מ"ש מרן בבדק הבית טיו"ד סי' רי"ב) אלא לתוספתא שבועות ספ"ב, וכגירסת הרשב"א, המאירי ונ"י כאן (י"ד ב') עיי"ש, ובמאירי שבועות, עמ' 45, ולפנינו בתוספתא משובש, עיין מ"ש בתס"ר במקומו, עמ' 176, ועיין לעיל, הע' 14. והר"מ שהזכרנו בפנים פסק שאינו חייב אלא דווקא אם נשבע במה שכתוב בה, אבל אם נשבע בתורה סתם דעתו על הגוילין, וטעמו הוא משום שפירש את הבבלי כאן גם בשבועה, והבבלי חולק על התוספתא, עיין בראשונים בסוגיין. אבל אם נפרש את הבבלי בנדר גרידא, הרי אפשר שבשבועה חייב אפילו בנשבע בתורה סתם, ועיין בשו"ת מהר"מ ב"ב סי' קכ"ב שנביא להלן. ועיין מאירי שבועות, עמ' 46, ד"ה יראה לי. ובפ"א מה' נדרים הכ"ז ואילך פסקה לעניין נדר (עיין מ"ש להלן בשם הבבלי).
ובבבלי י"ד ב': תניא הנודר בתורה לא אמר כלום,35עיין מ"ש לעיל, הע' 34. במה שכתוב בה, דבריו קיימין. בה ובמה שכתוב בה, דבריו קיימין. קתני במה שכתוב בה דבריו קיימין, בה ובמה שכתוב בה צריך למימר וכו', עיי"ש מה שתירצו.36ודברי הבבלי שם אפשר לפרש בין בנדר ובין בשבועה, עיין מ"ש לעיל הע' 34. ועיין בראשונים י"ד ב' ובשו"ת הריטב"א סי' מ"ג, הוצ' הר"י קאפח, עמ' מ"ג. ומן הירושלמי הנ"ל אנו רואים שרבותא גדולה היא בברייתא זו, שהרי יש ברייתא אחרת שחולקת עליה, עיין מ"ש לעיל ובקרן אורה בסוגיין י"ד ב', ד"ה הנודר. ואין להסיק שהתוספתא שלנו היא ברייתא בבלית, שהרי בירושלמי אמרו: אית תניי תני וכו' הרי זה מותר, ומכאן שהיה תנא ששנה: הרי זה אסור, כלפנינו בתוספתא. ואפשר שכן היה מפורש בירושלמי: אית תניי תני בתורה ובכתוב בה הרי זה [אסור. ואית תניי תני הרי זה] מותר, כסיגנון הירושלמי בכמה מקומות.
27-28. אי זהו אסור הכת' בתורה, האומ' הרי עלי שלא לוכל בשר ושלא לשתות יין כיום שראיתי את ירושלם חריבה, וכיום שנהרג בו פלני, אסור. וכ"ה ("וכיום") בד. וכן בכי"ע: כיום שנהרג וכו'. ובכי"ו בטעות: וביום.37אבל גם בס' המצות לרב חפץ: ביום וכו' ביום וכו', עיין מ"ש להלן בפנים, ד"ה ובס' המצות. וכן בקג"נ:... שהיא חריבה וביום שנהר... ובירושלמי פ"א ה"א, ל"ו ע"ג: ר' יוחנן אמר לוקין על האיסרות, ר' אלעזר אמר אין לוקין וכו'. אי זהו איסר (במדבר ל', ג'), ככר זה עלי כיום שמת בו אבא,38ומכאן שנהגו לצום. ועיין בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ז, פ"ג ע"ב, בשרי"ר שם, עמ' 203, שו' 8, וכאן פ"ח ה"א, מ' ע"ד. אבל לפי גירסת התוספתא והבבלי (עיין להלן) הכוונה לבשר ויין גרידא, עיין ר"ח שבועות כ' ב'. ואעפ"י ששנו בבבלי: כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, לא נקטוהו אלא אגב אחריני. כיום שנהרג בו פלו', כיום שראיתי ירושלם חריבה, זהו איסר שאמרה התורה. ר' בא בשם ר' יוחנן ורב תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום. ר' יוסי בעי אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר, וימר באותו היום.39כלומר, ולמה לו לומר בפירוש ככר זה עלי, עיי"ש במה"פ, ד"ה וימר. ועיין ברמב"ן כאן י"ד א' ושבועות כ' א' ורשב"א שם. איסר זו שבועה וכו', אמרו בלשון נדר את תופסו בלשון נדר, אמרו בלשון שבועה, את תופסו בלשון שבועה וכו'. והרמב"ן (שבועות כ' א') העתיק את כל הפיסקא הנ"ל מן הירושלמי, והוסיף: כתבתי זה הירושלמי, לפי שהוא מעניין הלכה זו. ועיין להלן שם בדברי ר' יוסי בירושלמי, והביאו הרמב"ן, הריטב"א ונ"י כאן ט"ז ב'. והלשון המתוקנת בירושלמי היא בנ"י שם: "איסר שבועה, מבטא שבועה [וכו']. ר' יוסי פתר לה כולה (ב"ה בכל הראשונים הנ"ל) באיסר. איסר הרי עלי, איסור (צ"ל: אסור). הרי עלי איסר, אסור. שבועה הרי זה עלי אסור. הרי עלי שבועה אסור. כלומר, דאפי' אמר שבועה בלשון עלי, אסור".40עיין בבבלי שבועות כ' א', כ' ב'. והדברים לקוחים מן הרמב"ן כמו שכתב רבינו לעיל שם, עיי"ש ברמב"ן ובמיוחס לריטב"א בסוגייא זו.
ולשיטת ר' יוסי בירושלמי הנ"ל אין צורך שיהא נדור באותו היום, וסבירא ליה כמ"ד לוקין על האיסרות אפי' בלא התפסה,41עיין בק"ע ובשי"ק כאן, ד"ה לוקין. ועיין בפירושו ליבמות פי"ג סה"ב ובפ"מ שם. והברייתא שם מלמדת שאם לא אכל בשר ולא שתה יין ביום שמת בו אביו, או ביום שנהרג פלוני אוהבו, ואמר אח"כ: הרי עלי שלא לוכל בשר כיום וכו', חל האיסור. ואינו דומה לרישא, למתפיס בבשר חזיר וכדומה, ושם ביטל דבורו האחרון את הראשון, ולא אמר כלום, משום שהאיסור אינו שלו, אלא התורה היא שאסרה, ואין אדם יכול לאסור על עצמו כאיסורי תורה, אבל אם אמר הרי עלי שלא לוכל בשר, כיום פלוני שלא אכלתי בו בשר, זהו איסור האמור בתורה, ודינו כאילו אמר סתם הרי עלי שלא לוכל בשר, שאסור משום יד, לשיטת ר' יוסי. אלא שהברייתא משמיעה לנו שאפילו אם אמר כיום שנהרג בו פלוני, אין דינו כמתפיס בהיתר,42וחולקת על הבבלי י"ב א'. ובירושלמי לא נזכר כלל כל העניין ההוא. וסובר ר' יוסי שאם אמר מפורש "הרי עלי שלא לוכל בשר כיום פלוני שלא אכלתי בו בשר" (מדעתי), הוא מקבל עכשיו בנדר, ואסור. ועיין מ"ש לעיל סוף שו' 24–25, ד"ה ובתשב"ץ. הואיל ואמר מפורש: הרי עלי שלא וכו', (או ככר זה עלי, לגירסת הירושלמי), וכוונתו ברורה.
ובס' המצות לרב חפץ, הוצ' הלפר, עמ' 182: לקו' (כלומר, כמו שאמרו) איזה הוא איסר ביום שחרב בית המקדש ביום שמת בו ר' פלוני הרי עלי שלא לאכל בשר ושלא לשתות יין.
ובבבלי י"ב א': מתיבי איזה איסר האמור בתורה אמר הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו, כיום שמת בו רבו,43בשבועות כ' א': שמת בו פלוני, ולהלן שם כ' ב': כיום שנהרג בו פלוני, כלשון התוספתא והירושלמי. כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, כיום שראיתי ירושלים בחורבנה. ואמר שמואל והוא שנדור באותו היום. ועיין שבועות כ' א', כ' ב', ברש"י, ברמב"ן, ברשב"א ועוד שם. ומכל מקום לא הזכירו לא בתוספתא ולא בירושלמי ולא בפיסקא של רב חפץ הנ"ל את גדליה בן אחיקם, ולפי זה אין מקום לתירוץ הבבלי כ' ב'. ברם לגירסת הגאון (הובא ברמב"ן ורשב"א שם), אין הקושיא נוגעת לעצם העניין של נדור ובא מאותו היום. ועיין בר"ח שם. וצ"ע.