1
69. ודנין. וכ"ה בד. ובכי"ע חסרה מלה זו. ובירושלמי הנ"ל: ווירינון. ובכי"ר שם: ווי דנין. ומתקבלת השערת ר' בנימין מוספיה (ערך ירינון) שהגירסא הנכונה היא בירושלמי, ואין ווירינון אלא ואירינון, כלומר, ושמן אירינן, ϊρινον, שמן ששמים בו את פרח האירוס (עיין להלן כלאים פ"ג רהי"ג ומש"ש) - משחת האירוס. ולפ"ז פוטרין ב"ה כל שמן ערב מן הדמאי, חוץ משמן ורד ושמן האירוס. ומכאן משמע שהורד והאירוס לא היו מפסידין לגמרי את השמן מאכילה.46ועיין שביעית ספ"ז ובירושלמי שם. ועיין מ"ש לעיל, שו' 66 סוף ד"ה שמן ערב. ולפיכך מחייבין אותו ב"ה בדמאי, אעפ"י שמשתמש בו לסיכה, ודינו כשמן שהגרדי סך באצבעותיו.