שלשה ספרים מגאוני ישראל הקדמונים נפתחים לפנינו היום בזה ואלה הם: (א) הלכות קצובות דרב יהודאי גאון. (ב) סידור פרשיות של ימים טובים והפטורות שלהן. ושניהם על פי כתב יד ישן נושן אשר לדע ראססי No. 1089. (ג) שאלות ותשובות הגאונים על פי כת״י דע ראססי 327 הנכתב בשנת ן׳ לאלף השישי 1290 בקשתיל בואן. והוספתי עליהם עוד שני דברים יקרים. (א) לקוטים שונים מכת״י דע ראססי 327. (ב) עשרה שאלות מרב סעדיה גאון בתחיית המתים ע״פ כת״י הנ״ל ועוד חמשה ספרים ערוכים בידי אשר אוציאם לאורה בקרוב אי״ה בכמה מחברות אחרות אשר אכנה את שמותם בזה. (א) שאלות ותשובות לרב נטרונאי גאון. (ב) הולכות נידה. (ג) תשובות הגאונים. (ד) תשובות לרב האי גאון. (ה) שאלות ותשובות הגאונים יותר משלש מאות שו״ת. ובאשר הנני נכון אי״ה כאשר ירחיב לי ה׳ לכתוב מחברת מיוחדת על הספרים האלה אשר תכלכל חקירות עליהם ועל מחבריהם והערות והגהות בדבריהם ומרוב טרדותי מרוב עבודה ומחסרון הספרים הדרושים לי לזה אבוא כהיום בקצרה להעיר על דבר השלשה הספרים אשר אציעם כהיום לפניך קורא יקר לראשונה לבל אדחה אותך לזמן אחר ואקיים בי דברי משל הקדמוני (אבות פרק ב׳ משנה ה׳ הלל אומר וכו׳) „ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה“ ואף כי כעת לא תעלה בידי להרחיב העיון והחקירה בזה כאשר ישפיקו לאיש כמוני ולדכותי דברי ר׳ טרפון ייסרוני (אבות פ״ב משנה כ״א) „הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה“ לכן אנסה כעת מילים אחדים עליהם כאשר תשיג ידי במעט עיון ובבחינת דברי הקודמים לפני בספר בית האוצר לשד״ל לעמבערג תר״ז תולדות רש״י ווארשויא תרכ״ב ולזאת כיניתי הצעתי ואת בשם „דברים אחדים“ ואם ירחיב ה׳ את גבולי ויבצע את מפעלי ויניח לי מטרדותי וישיביני למקום סופרים וספרים אז אבוא במשפט באר על כל נעלם ואוסיף הערות והגהות ומראה מקום ואשימם במחברת מיוחדת אי״ה.
הנה ראיתי לסדר בזה את הספרים האלה כסדר זמנם אמנה בדברי אלה שמתי ההיפך למטרתי לדבר מלמטה למעלה באשר בדעתי להרחיב דברים על הראשונים ומאוד ימעטו דברי על השנים האחרונים לכן יפקדו בזה לראשונה. השאלות ותשובות לגאונים האלה יסובו על הלכות תפילין ונדרים, ונושאיהם רב יהודאי גאון מת בשנת תקכ״ג לאלף החמישי בהולכות תפילין ורובי דבריו כבר באו בהלכות קצובות שלו, עיין הלאה. ר׳ יוסף גאון ולא אדע מי הוא מהחמשה הגאונים. שהיו שמם רב יוסף, רב נטרונאי ד׳ אלפים תק״י. מר רב ששינא גאון מת ד׳ אלפים תמ״ט. רב משה גאון הוא רב משה בר׳ יעקב ד׳ אלפים תרמ״ח. רב שר שלום ד׳ אלפים תרע״א. רב חנוך ד׳ אלפים תש״ן. רב האי ד׳ אלפים תש״ץ בס״ה כ״ד תשובות. תשובת ר׳ האי א׳ כתובה בשפת ערבית. לפני התשובות נרשם „תשובות ושאלות לגאונים ר̇צ̇י̇ אללה ענהם אמן“ ולפני התשובות מהולכות נדרים „תשובות פי לו אזם אלנדרים ואלשבועות ופיפיה הפרת נדרים ולאוזים של חרם“ אשר זאת בלבד מה שנרשם לפניהם בלשון ערבית מוכח על יושנם ואמיתתם*). הסידור פרשיות של ימים טובים וסדר הפטורות שלהן נמצא באותו כת״י שבאו בו לפניו ההלכות קצובות דרב יהודאי גאון והענינים ע״פ המספרים קרובים מאד לסוף הספר הלכות גדולות שבידינו ובאשר לא נודע לי עוד פשר דבר עליהם כי רבה החקירה ואחוזה בסבך חקירות אחרות אדחנה לזמן אחר אך אעיר כי כבר שמעו ממנו בעלי התוס׳ בשם רב האי תוס׳ מגילה דף ל״א ע״א ד״ה למחר „ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ושיבוש הוא שהרי הש״ס אינו אומ׳ כן ויש אומרים שרב האי תקן לומר ויהי אחרי מות משה אבל אינן יודעין הסברא אמאי שנה סדר הש״ס“ ורב יהודאי ריש מתיבתא ורב נטרונאי ריש מתיבתא נוכרים בו ובהמחברת המיוחדת הנ״ל אוסיף אי״ה לחקור עליהם וקרוב כעת בעיני עד מאוד כי הוא מרב יהודאי גאון כההלכות קצובות שקדמו, ומה שהביא בזה בשמו הובא ג״כ בשמו בסדר רב עמרם גאון סדר חג הסכות דף נ״א ע״א ע״ש, ועל זה גם ע״ד ענינו עם המדרשים וההלכות גדולות וסדר המצות שבו ועם ר׳ אליהו הזקן בעל האזהרות לשבועות אדבר אי״ה בארוכה במחברתי הנ״ל. עתה אשוב לההלכות קצובות וארחיב מעט בו ואביא שם מזכיריו ומה שהעתיקו ממנו. תשובת ר׳ חנינאי גאון תלמידו של רב יהודאי גאון (עיין שו״ת שערי צדק שער ג׳ סימן י״ב, דף מ״ו ע״ב תשובת רב האי „ויש בדינו פסק דין שכתב אדונינו מר רב חנינאי כהנא בר הונא ריש מתיבתא תלמיד מר רב יהודאי ז״ל ומיתתו לחיי העה״ב טהור וקדוש וכו׳“ ובספר הקבלה רב אחונאי צ״ל רב חנינאי) שערי צדק דף נ״ב „ובהלכות פסוקות דמר ר׳ יהודאי ז״ל כתוב כיון דקנו מניה קני ליה במתנה מקבל מתנה כל היכא דאיתא ואע״ג דלא כתב“ וקרוב לזה בהלכות קצובות הולכות גיטין „והעושה מתנה לאדם בקניין בין לבנו בין לאיש אחר אינו יכול לחזור בו מה שעשה עשוי ואין לאחר קניין כלום“ מדאמר „העושה“ ולא הכותב משמע דמיירי היכא דלא כתב. מלחמות ה׳ ריש מס׳ גיטין „וכן כתוב בהלכות גדולות עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה וה״נ כתוב בפסוקות“ והוא כלשונו בהלכות קצובות ריש הולכות גיטין. תוס׳ ביצה דף י״ד ע״א ד״ה איכא בינייהו „וכן פסק רב יהודאי גאון בהלכות פסוקות“ (ע״ד לכתש פלפלין וכו׳) והוא בהלכות קצובות הלכות שבת. במחזור ויטרי כת״י נעתקו בשמו כמה הלכות שלמות ומתאימות עם לשונם ובכל דבריהם עם ההלכות קצובות הזה והנני מעתיק לך בזה לשון הרה״ח שד״ל בספרו בית האוצר דף נ״ב ע״ב ודף נ״ג ע״א (והמחזור ויטרי הוא מרבינו שמחה בר׳ שמואל מויטרי תלמיד רש״י ז״ל ועיין כרם חמד חלק ג׳ מדף ר׳ עד דף ר״ה ובית האוצר דף נ״ג ע״א.)—מחזור ויטרי סימן רפ״ג „הילכות ערובי חצירות קצובות מרב יהודאי גאון אם רוצה לעשות עירוב בערב פסח לכל השנה כולה יטול החכם קמח מכל בית ובית וילוש ויאפה עוגה אחת או שתים ויעשה אותם קשות שלא ירקבו ושיהו שמורות שכל זמן שהעוגות שמורות העירוב קיים (וכו׳ ועוד שש עשרה פעמים כזה)“—כן הוא בקרוב בהלכות קצובות זה בהולכות עירובין—שם סימן רמ״ו „הולכות פורים ומגילה לרב יהודאי גאון פסוקות וקצובות בפורים אסור לעשות מלאכה ומזכירין על הניסים בתפלה ובברכת המזון וכן בחנוכה ובמגלה מברך ג׳ ברכות קודם קרייתה מקרא מגלה שעשה נסים שהחיינו ולאחר שיקראנה מברך האל הרב את ריבינו עד האל המושיע. בערב וביום אחת בלבד. וחייב אדם לאכול סעודת פורים ביום. וצריך לקרוא את המגילה בעשרה בין בזמנה בין שלא בזמנה (וכו׳ עוד קרוב לשלש פעמים יותר ממה שהעתקתי כאן)“—כן הוא בכת״י זה הלכות פורים.—סימן ש״ס „ואילו הלכות סוכה קצובות לרב יהודאי גאון העושה סוכה לעצמו כשמתחיל צריך לברך שהחיינו וכשיכנס בה בכל סעודה וסעודה צריך לברך לישב בסוכה. וצריך לכסותה היות צילתה מרובה מחמתה ושתהא מרובעת ולעשות לה צורת הפתח. וגובה עד עשרה טפחים כשרה פחות מיכן אסורה ויותר מעשרים אמה פסולה בתוך עשרים כשרה (וכו׳ מעט יותר מכפלים)“—כן הוא בהלכות סוכה ואינו מגיע לג׳ פעמים.—סימן שס״ב „ואלו הלכות גדולות קצובות מרב יהודאי גאון מהילכות לולב לולב הגזול והיבש פסול. אם לקחו מגוי בדמים כשר. אם הוא כמוש לא לח ולא יבש כשר. וכן ארבעה מינים שבלולב. ולולב צריך שיהא ארכו ג׳ טפחים כדי שיהא טפח יוצא חוץ מן ההדס ושני טפחים בתוך ההדס פחות משלשה טפחים פסול וארבעה מינין מעכבין זה את זה ולא יצא ידי חובתו אפילו חסר אחד מהן. והאתרוג שיעורו עד כאגוז בינוני פחות מאגוז פסול. שתים ערבות ושנים הדסים בלולב כשרים ויצא ידי חובתו וחובת צבור. פחות מכן פסול וההדסים שנים אחד עבות ואחד שוטה כשר. נשלמו“.—כן הוא בהלכות קצובות לא פחות ולא יותר. הרי״ץ גיאות בשערי שמחה הלכות לולב דף ק׳ בפסוקות ובגדולות דגזול פסול בין ביום א׳ ובין ביום ב׳. כן משמע בהלכות קצובות הלכות לולב ע״ש אך מה שמביא בדף ק״ב בשם „ובפסוקות ובגדולות תיומת הוא גבה דהוצי וכו׳“ ליתא בהלכות קצובות. מכל אלה עינינו רואות כי כל מה שהביאו קדמונינו ז״ל בשם ההלכות קצובות או פסוקות דרב יהודאי גאון וסימניהם נמצאו באמת בהלכות קצובות זה. בראש הכתב יד הזה כתוב בפירוש „אילו הלכות קצובות אשר עשה רב יהודאי ריש מתיבתא זכר צדיק לברכה ברוב חכמה וברוב תבונה ושכל ומדע ונרתק התבונה הורנו לדעת ולהבין ולא להכשל ולשגוג באיסור והתר“ ובסופו „סליקו הלכות קצובות בעזרת רוכב ערבות“. ומזה למדנו שהלכות קצובות דרב יהודאי גאון והלכות פסוקות דרב יהודאי גאון שהוראתם אחת לשון הפסק וקצב שניהם ג״כ ספר אחד. מלבד אלה שהעתיקו מהם נזכרו בשם בספרים אלה „דינים מהר׳ אליעזר בר׳ נתן ז״ל“ בכלבו „חמותי לחקות, ולדלות עמוקות, מהלכות פסוקות. אכן מורה חקות משפטי הבצע, וקצותם אבצע, וכלם לא אבצע, בי קצר המצע“. הרמב״ם בהקדמתו לפי׳ המשניות „וחברו הגאונים פירושי׳ רבים וכו׳ וחברו כמו כן חבורים בהלכות פסוקות מהם בלשון ערב ומהם בלה״ק כגון הלכות גדולות והלכות קטנות (אולי צ״ל קטועות) והלכות פסוקות והלכות רב אחא משבחא וזולתם.“ הראב״ד בספר הקבלה שלו „ואחריו רב שמואל בר מרי ובימי רב שמואל זה היה ר׳ שמעון קיירא ולא נסמך לגאון וחבר הלכות גדולות בשנת אלף כ״ב לשטרות שהיא שנת ד׳ אלפים תק״א בשנה השלישית לגדולת רב שמואל בר מרי וכו׳ ואחריו רב יהודאי ג׳ שנים ומחצה ומת בשנת ד׳ אלפים תקכ״ג והוא חבר הלכות פסוקות ומהלכות גדולות קבצם וסגי נהור היה“. בכל הספר ניכר שלא חברו מחברו בכתב וזה לא יתכן אך מרב יהודאי גאון שהיה סגי נהור ואך תלמידיו העתיקוהו ולכן הלשון בו מגומגם לפעמים ובהולכות גיטין נמצא בו „שומרת יבם שניסת בלא חליצה צריכה גט מאותו שניסת לו ומותרת ליבם שזכר אדונינו לברכה מר רב יהודאי ריש מתיבתא הכי קאמר שומרת יבם שניסת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל מגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית“ ויש להעיר כי הדברים האלה ככתבם נעתקו בספר הלכות גדולות שלפנינו הולכות יבום וחליצה בשם „אמר גאון“ סתם וז״ל „שומרת יבם שנתקדשה בלא חליצה צריכה גט מאותו שנתקדשה לו ומותרת ליבם דהכין אמר גאון שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית משום דמיחלפא וכו׳“. ויש להוסיף עוד ראיה על שהוא ההלכות קצובות דרב יהודאי גאון מתשובת רב יהודאי גאון בעצמה בהולכות תפילין הנדפסת בזה ומתאימות יחד עד מאד כנראה לכל מעיין. אמנה נמצאו עוד ספרים אחרים מהגאונים המכונים הלכות פסוקות או הלכות קצובות או בלי שם לווי אך מכונים כן בפי מעתיקיהם אחרי שהם כמעשה ההלכות פסוקות או קצובות ומכילות הלכות פסוקות כמשמען ואינם בהלכות קצובות שלפנינו ואמרתי להעתיק בזה את דבריהם למען ידע כל קורא שאין כונתם להלכות קצובות זה אשר נוכחנו מאמיתתם. שו״ת רב האי גאון בשו״ת תמים דעים שבספר תומת ישרים סימן קי״ט „ובכולהו נסחי דהלכות גדולות ומר יהודאי מתחיל לא ידעינן מאי נינהו“ (והולכות ר״ה ליתא בהלכות קצובות הזה)—שו״ת הרשב״א סימן תתנ״ד מה שהעתיק בשם רב האי גאון „ושאמרתם שכתוב בהלכות גדולות קצובות הנשבע לגרש את אשתו לוקה על שבועתו ויקיים את אשתו“ אינו בהלכות קצובות זה.—שערי צדק שער ז׳ סימן כ״ז „לרב שרירא ז״ל וששאלתם מצינו הלכה קטועה בהלכות גדולות כל שטר או מתנה או מכירה שחתומה בעדים אי ברישא נחתם קרוב עשו לו כבוד אי באמצע אי בסוף קרוב בטל שטר ואין בו ממש כך הוא כמו שמצאתם“ ואינו בו.—תוס׳ נזיר דף נ״ט ע״א „ובהלכה פסוקה דרב יהודאי בהלכות נדה מכתב הר׳ יוסף טוב עלם יש כמו בהלכות שלנו אך דגורס במסקנא כי קאמר רב במספרים“ לא נמצא בו.—שו״ת רגמ״ה בשו״ת מהר״ם בר׳ ברוך דפוס פראג סימן רס״ד „דעתי נוטה כי כן כתוב בהלכות פסוקות וכן בתשובת הגאונים מקום שמתביישי׳ לישבע ומחוייב אדם שבועה לחבירו ואמ׳ לו השבע וטול ושכנגדו אמ׳ השבע ותיפטר הדין עם מי והשיבו או משתבע ופקע או משלם בלא שבועה“ אינו בזה אבל נמצא בתשובות רב נטרונאי גאון כת״י.—שו״ת מהר״ם בר׳ ברוך הנ״ל סימן תרע״ז „ואשכחן בהלכות קצובות דשדרו ממתיבתא כל היכא דתשכח אמוראי דפליג במילתא ותשכח בתראה דפליגי בההיא מילתא נמי הילכתא כבתראי ומסורת בידינו ו׳ דורות היו רבנן אמוראי ונמשכה הוראתם מאתים שנה רב ושמואל ור׳ יוחנן וריש לקיש היו דורות ראשונים. דור ב׳ רב הונא ורב חסדא. דור ג׳ רב נחמן ורב ששת רביעי רבה ורב יוסף חמישי אביי ורבא שישית רב אשי ורבינא ורב הונא בריה דרב יהושע ורב הונא בריה דרב יהושע היה בדור ד׳ אחר פטירת רב נחמן דהכי אמרינן הנהו בי תרי איחכם תתאי ואמר בסיפא אמר רב נחמן דינא דהא מעכב עילויה וה״מ דלא אתנן אבל אתנן סתרו ובנו וכי איתנו ער כמה וכו׳ אמר רב הונא בריה דרב יהושע כדנקיט איניש איסורייתא והדר מכאן שרב הונא בדור של רבה הוה ורבה בדור שלישי היה וכיון שהוא אחרון הילכתא כותיה וכו׳“ ואינו בהלכות קצובות שלפנינו.—מלחמות ה׳ סוף פרק כל הבשר „אבל כבר עמדנו על נוסחאות ישנות ובדוקות וראינו שהלשון הזה דברי בעל הלכות פסוקות ואינו מעיקר הגמ׳“ (ר״ל הא „דוהלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבילה אבל בקבת נבלה ובקבת שחיטת נכרי ובקיבת כשר׳ וכו׳ מ״ט דחלב המכונס בעור קיבה פירשא בעלמא הוא“) ואינו בהלכות קצובות דרב יהודאי גאון זה.
אלה הדברים אשר ראיתי להקדים במה שנונע לההעתקות האלה אשר השיגה ידי במעט עיון ובחסרון ספרים. ועוד דברים בזה וע״ד ספרי הלכות גדולות דר׳ שמעון קיירא ודר׳ יהודאי גאון וה״ג כת״י ר׳ יוסף טוב עלם, הלכות גדולות של אספמיא ועוד דרישות וחקירות על מה שנעתק בזה ועל שארי ספרים בהלכות ואגדות וכו׳ אשר ההלכות הקצובות האלה יפיצו אור בהיר עליהם נדחו כעת ממקומם וכאשר ירחיב לי ה׳ ויניח לי מטרדותי יבואו אי״ה במחברת מיוחדת עם שארי דברי על דברי הגאונים תורתן של ראשונים אשר העתקתים בזה ובהמחברות אשר תבאנה עוד ברצות ה׳ דרכי. ועתה קורא יקר רצה נא את מנחתי אשר הגשתי והקרבתי לפניך היום ועשה אזנך כאפרכסת לשמוע בדברי גאונינו הקדמונים ז״ל ותסלסלם ותרומם ואודה את ה׳ על חלקי, ואליו תפילה כי יאר פניו אלי ויחנני וירצני להגדיל ולהאדיר להפריץ ולהרחיב תורתן של ראשונים ולהוציאם ממחבואם לאורה למען ילכו רבים לנוגה חכמתם ומהודם ישיתו עלינו ובחכמת אלוקים אשר בהם ישוטטו רבים ותרבה הדעת כי אוצר כל חמדה ספרי חכז״ל הקדמונים וכל מיני בשמים בגניהם אשר ישימו קטורה באף כל איש אם לא עורה עינו מראות ונאטמו אזניו ולבבו משמוע ומלהבין, והדבקים בה׳ ובתורתו והמחזיקים בקבלת חכז״ל ובדבריהם יבקשו תורה מפיהם ודבר ה׳ מעל ספריהם ורבותינו ז״ל אלה אחרי כי נאספו אל עמם זה כאלף שנים תדושננה עצמותיהם ותדובבנה שפתותיהם ללמד לבני ישראל תורה וחוקים ומשפטים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ה׳ יחזק ויאמץ לבבי לתורתו ויראתו ית״ש ויאר עיני בתורתו ומדברי חכמיו יחכמני ותדבק נפשי אחריהם ללכת בדרך טובים כאשר סללו לפנינו חכז״ל וההולכים בעקבותם אז אודך ה׳ לעולם ואזמרה לשמך סלה כי חלקי נפל בנעימים, ואדע כי ימי שנות תמימים, ומאושר חלקי וחבלי, כל ימי הבלי, זאת תפלת לבי, מימי נעורי ובעודני באבי, וכל עוד נשמת שדי בי.
המוציא לאור.
*) על שארי הענינים שנוספו בזה אדבר אי״ה במחברת מיוחדת הנ״ל כי קצר הגליון מלהכילם בזה ובמקומם רשמתי הכת״י ומקומם אשר נעתקו מהם.