בית שלישי ושער החמישי: ער החמישי בדיני דם דגים וחגבים וביצים וניקור תאנים וענבים. ואכלול עם זה דין ביצה שנמצא עליה קורט דם. וכן אכלול עם זה דין משקין מגולין: דם דגים וחגבים וביצים מותר מן התורה. שלא אסרה תורה אלא דם עוף ובהמה והדומה להם. שנאמר כל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה והחיה בכלל בהמה ודמה אסור מן התורה. וכמו שנתבאר בשער שלישי של בית זה. וכן דם מהלכי שתים אינו אסור מן התורה שאינו כעוף ובהמה לדיניו. אעפ"י שדמים אלו מותרים מן התורה אסורין הן מדברי סופרים משום מראית העין. ולפיכך היה אוכל את הככר ונושך בו בשיניו ונתגלעו שיניו דם שעל הככר גוררו ואוכל את הככר. אבל של בין השינים אינו צריך לקנח פיו ולא להדיח אלא הולך ואוכל ממנו ואינו נמנע. וכן דם דגים אם יש בו דבר המוכיח שהוא דם דג מותר. לפיכך אף על פי שכנסו בקערה אם יש בו קשקשים הרי זה מותר וכן בדם חגבים ויראה לי שמכאן אנו למידים שאין דמים אלו אוסרין תערובתן וקל וחומר הדברים הן בעצמן בשיש להם מוכיח מותרים כל שכן בשנתערבו שאין ניכרן בתערובתן שהן מותרים. שלא אסרו את אלו אלא בעינן. ומשום מראית עין. דם בצים שאמרנו דווקא בשאי אפשר להסתפק בהם שתהא הביצה מרוקמת אבל אם נפל הספק בדבר זה אסור. מעתה אינו דם בצים אלא דם אפרוח. לפיכך ביצה שנמצא עליה קורט דם אם נמצא על חלמון שלה כל הביצה אסורה שכל שנמצא דם על חלמון חוששין שמא מחמת רקום אפרוח הוא. אבל נמצא על החלבון שלה באיזה מקום שימצא זורק את הדם ואוכל השאר בידוע שאין כאן רקום. וזה כדעת הגאונים ויש מגדולי החכמים שאמרו שאין הפרש בין חלמון לחלבון אלא בין זה ובין זה אם נמצא דם על הקשר וחוצה לו כל הביצה אסורה נמצא על הקשר לבדו. או חוץ לקשר ואין ממנו נקשר כלל זורק את הדם ואוכל את השאר ולהורות למעשה ראוי לחוש לכולן ואין מורין בה להיתר אלא כשנמצא על הקשר של חלבון לבד שאינו פושט חוצה לו כלל. או שנמצא על החלבון ושלא נתפשט לקשר. קשר זה הוא בראשו החד והוא שנתפשט בה מזרע הזכר וניכר הוא לעין. במה דברים אמורים בביצה הראויה לגדל אפרוחים. אבל ספנא מארעא שאין ראוי לגדל אפרוחים אין הביצה אסורה בידוע שאין זה דם אפרוח אלא זורק את הדם ואוכל את השאר בכל מקום שהביצה מותרת שאין כאן ספק רקום. ומפני מה זורק את הדם והלא הביצה מוכחת עליו. ומה הפרש בינו ובין דם דגים שיש בהן קשקשים שהוא מותר כמו שאמרנו. יראה לי לפי שהחמירו בדם הבצים כל שהוא בעין מפני שיש דם בצים שאסור מן התורה כמו שבארנו. בצים שנאסרו מחמת דם שנתבשלו עם אחרים בקליפתן. או קלופות וכן בצים של עוף טמא יתבאר דינם בבית התערובות בעזרת השם. וביצה שהגעילה התרנגולת מכח הכאה כבר נתבאר דינה בשער השלישי של בית זה.
ולענין ניקורי תאנים וענבים ודברים שיש בהם משום גילוי: צפור המנקר בתאנה ועכבר המנקר באבטיח וכל כיוצא כזה חוששין שמא נחש או אחד מן השרצים שיש להם ארס נקר אותם. ואילו במקום שיש בו נקב נקבו. והדברים קל וחומר כשמצא אותם מנוקרים ולא ידע מי נקר אותם. ויראה לי דדווקא מנוקרין או מבוקעין שהליחה שלהן מגולה אבל מבוקעין שאין הליחה שלהן מגולה מותרין ולפיכך פי תאנה אין בו משום גילוי ואוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש. דברים אלו אסור להקל בהם שהרבה החמירו בספק סכנה ממה שהחמירו בספק איסור. שאם בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן כשהן מנוקבין מותרין ואין חוששין שמא במקום נקב ניקב. ובאלו חוששין שמא במקום נקב ניקר. ולפיכך ניקור תאנים וענבים והקשואים והאבטיחים והדלועים והמלפפונות אפילו הן כבר בין תלושין בין מחוברים כל שיש בו ליחה אסור. משמרת של יין יש בו משום גילוי וחוששין שמא שתה משם הנחש. כל משקין שדרך הנחש לשתות מהן אם נתגלו אסור לשתות מהן. כמה ישהו מגולין ויהיה בהם משום גילוי כדי שיצא הנחש מתחת אוזן הכלי וישתה ויחזור לחורו. וכמה שיעור המשקין שיש בהם משום גילוי ואין המרה נאבדת בהם בכלים כל שהם בין מועטין בין מרובים. ובקרקע ארבעים סאה היה בהם יותר מן ארבעים סאה המרה נאבדה בהם מותרין. ואיזה המשקה יש בהן משום גילוי המים והיין בין חי בין מזוג והחלב והדבש. והיין שהחמיץ אסור משום גילוי לפעמים שהנחש שותה ממנו. יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו שלשת ימים. משקין שנתגלו בין ביום בין בלילה אסורין ואפילו ישן בצידן שאין אימת הישן עליהם. כל המשקין בזמן שהן מטפטפין ויורדין אם עושין טיף טיף כנגד טיף טיף אין בהם משום גילוי. שלשה מיני ארס הם של בחור ושל בינוני ושל זקן של בחור שוקע של בינוני מפעפע והולך באמצע ושל זקן צף. לפיכך משקין שנתגלו אעפ"י ששתו ממנו תשעה לא ישתה העשירי שמא הנחש בחור ששתה מהן והיא שוקע בשולי הכלי. וכן אבטיח. מעשה היה ואכלו ממנו תשעה וחיו ואכל העשירי ומת. לא ניקור של נחש בלבד אסור אלא אף ניקור שאר שרצים. לפי שארס הנחש ממית ושל שאר שרצים מלקה. משקין שנתגלה אסור לשפוך אותו לרשות הרבים שמא ידרוס עליהן אחד ברגל יחף ויזיקנו. ולא ירבץ בהן את הבית ולא יגבל בהן את הטיט. ולא ישקה בהן לא בהמתו ולא בהמות חבירו ולא ירחוץ בהן פניו ידיו ורגליו אפילו במקום שאין בו סרט כרימוני הפנים. אסור ליתן מעות לתוך הפה. ותבשיל תחת המטה. ולנעוץ סכין באתרוג וינחנו שם. וצריך אדם להזהר הרבה מזיעת אדם שכל זיעת האדם כסם המות חוץ מזיעת הפנים. במקומות אלו שהקילו משום גילוי. אפשר משום שאין הנחשים מצויין כאן. ושומר פתאים ה' :