השער השני: כמה שיעור המים הראשונים שהוא נוטל ידיו בהן רביעית לוג שהוא שיעור ביצה וחצי ביצה. פעמים ששנים נוטלין מרביעית כיצד היה רביעית מים בכלי ופשט אחד ידיו ליטול ואחר יוצק על ידיו ובא שני ופשט ידיו למטה ממנו קלוח יורד על ידו של ראשון ולידו של שני שלמטה ממנו ידי שניהם טהורות אעפ"י שנפחת השיעור כשהן מגיעין לידו של שני ידיו טהורות מפני שהן באין משירי טהרה. ויש מתירין אפילו בשנוטלין זה אחר זה הואיל ובשעה שהתחיל הראשון ליטול מהם היה בם רביעית אף לשני זה עולין מפני שבאו משירי טהרה כמו שבארנו. והראשון לדעת רבותיי נוחי נפש. היה בכלי חצי לוג נוטלין ממנו על עניין זה אפילו ג' ואפילו ד'. היה שם לוג שלם נוטלין מהם אפילו מאה. במה דברים אמורים למים ראשונים אבל אחרונים לא נתנו בהם חכמים שיעור אלא רוחץ עד שיעבור זוהמא מידיו בין שהיו המים מרובים בין שהיו מועטים. רביעית שאמרו בין שנוטל שתי ידיו בין ידיו של גדול בין ידיו של קטן. נטלו שני בני אדם זה ידו אחת וזה ידו אחת הרי אילו נידונין כשני בני אדם. ולפיכך אם נטל זה ידו אחת וזה ידו אחת ואחר כך חזר השני ונטל ידו השניה הרי אלו כג' בני אדם. ולפיכך אם היה בכלי חצי לוג ידיו טהורות ואם לאו אין ידו השניה טהורה שאין נוטלין בפחות מחצי לוג יתר משני בני אדם. מים ראשונים צריך להיות שופך מקצתן על הידים ומפסיק מפני שהמים הראשונים של מים ראשונים טמאים שנטמאו מחמת הידים ואחר כך שופך פעם שנייה מותר הרביעית על הידים כדי לטהר המים הראשונים שעל הידים וי"א שאם ירצה לצוק כל הרביעית בפעם אחת על הידים ועד מקום הפרק שהוא צריך ליטול עושה ואינו נמנע. ולא אמרו להפסיק אלא בשלא נטל תחילה אלא עד חצי הפרק ולפיכך אם בא עכשיו ליטול החצי הנשאר מפסיק בניגוב כדי שלא יחזרו המים שעל החצי שיטול עכשיו ויטמאו את המים שעל החצי הראשון. ואם כדברי זה אינו כהלכה שהנוטל ידיו לחצאין ידיו טמאות כמו שהיו. מים ראשונים נפסלים בג' דברים בשנוי מראה ובמלאכה וכשאינם ראויים לשתיית בהמה. שינוי מראה כיצד נופל לתוכן דיו או קומוס וקנקנתום וכיוצא בזה ושנו מראיהן פסולין נעשית בהן מלאכה כיצד הדיח בהן את הכלים אם הכלים ישנים הם אעפ"י שלא נשתנו מראיהן פסולין הדיח בהם את הכלים חדשים מודחים כשרים וכן אם שרו פתו בהן. וכן הנחתום שהטביל בהן ככרותיו הרי אילו פסולין אבל הנחתום שנטל מים בחפניו מן הכלי ונתן ע"ג ככרות כל המים שבספל כשרים שלא נעשית מלאכה כאותן שבספל אלא באותן שנטל בחפניו וקטף בהם את הככרות. במה דברים אמורים בשלא נשתנו מראיהן אבל אם נשתנו מראיהן מחמת תפינת ידיו אף שבספל פסולין שהמים נפסלים בשנוי מראה כמו שבארנו. נפסלו משתיית הבהמה כיצד מים מלוחים או סרוחים או מרים הרי אילו פסולין. במה דברים אמורים בכלים אבל בקרקע שיש בהם ארבעים סאה כשרים שהרי הוא טובל בהן גופו ואם לטבילה החמורה כ"ש לידיו. מים שנתערב בהן טיט אם נעכרו עד שאין הפרה שוחה ושותה מהם פסולין אפילו בקרקע בין לטבילה בין לנטילה ואם הפרה שוחה ושותה מהם כשרים. חמי טבריא בין חמין בין צונן אם נטל מהם בכלי פסולין שאין הבהמה שותה מהן ואם בקרקע ויש בהם מ' סאה מותרים אם כל גופו טובל בהם כ"ש ידיו. פסק מהם בבריכה ואין בבריכה מ' סאה אעפ"י שהן מחוברין למעיין פסולין גזירה שמא יטול מהם בכלי. המים שלפני הנפחים אעפ"י שלא נשתנו מראיהן פסולין בידוע שנעשה בהם מלאכה ואת שלפני הספרים אם לא נשתנו מראיהם כשרים אפשר שלא נעשית בהם מלאכה. כל המימות שהם בספק אם נעשית בהם מלאכה אם לאו כשרים וכולן כשרים למים אחרונים בזמן שהם צוננין שכולן מעבירין את הזוהמא. חמי האור אעפ"י שהם חמים ביותר עד שהיד נכוית בהם נוטלין מהם למים ראשונים אבל למים אחרונים אין נוטלין לפי שהמים החמים מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא במה דברים אמורים כשהיו חמים ביותר עד שהיו נכוית בהם אבל אם אין היד נכוית בהן נוטלין אפילו למים אחרונים. היין כשר לנטילה בין שנתן לתוכו מים בין שלא נתן לתוכו מים אלא שאסור לעשות כן לכתחילה שלא יהא מזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי עד שקובע ברכה לעצמו לברך עליו בורא פרי הגפן. מים ראשונים צריכין ניגוב וכל מי שנטל ידיו ואכל עד שלא נגב ידיו כאוכל לחם טמא. אבל מים אחרונים אינה צריכין ניגוב. כל שלא נטל ידיו אעפ"י שכרך ידיו במפה אסור לאכול חוששין שמא יגע בידיו בפת שלא התירו לאכול במפה אלא לאוכלי תרומה שהן זריזין וחזקה נשמרים הן מליגע. מי שהיו אחרים מאכילין אותו אעפ"י שהוא אינו נוגע אלא שאחרים נותנין פרוסה לתוך פיו צריך נטילת ידים אבל המאכיל אין צריך נטילת ידים :