השער השני: הפרישה. אכלול בו ג' עניינים האחד אם צריכה בדיקה בכל עת שהוא עוברת לשמש את הבית אם לאו ולא אפרש בשער הזה עיקור הבדיקה מה היא לכי שזה מכללי שער הבדיקה והספירה ושם יתבאר בעזרת השם. השני דברים הגורמים לפירש מאשתו ואעפ"י שאינה מרגשת דם כגון שתבעה לינשא ונתפסה וכגון עונה אחת סמוך לווסתה כגון הרואה דם מחמת תשמיש שהיא אסורה לאחר ג' פעמים כמו שיתבאר. וכן בועל את הבתולה שהיא אסורה לאחר גמר ביאה ראשונה. השלישי מה הם הדברים שנוהג בהם הפרישה בין בזמנים אלו בין בזמן שהיא סופרת. ואכלול עם זה כלה שירשה נדה קודם שבא עליה הבעל:
צריך אדם לפרוש מאשתו עד שתספור ותטבול ולא מתשמיש בלבד אלא מכל קריבה בעולם ואפילו מדברים המרגילים לערוה. שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב שום קריבה בעולם. לא יגע אדם באשתו נדה אפילו באצבע קטנה ולא יושיט מידו לידה שום דבר שמא יגע בבשרה. לא תאכל עמו על השולחן אלא אם עשו היכר ביניהם בפרישת מפה וכיוצא בזה כדרך שנוהגו לאוכלי בשר וגבינה על שולחן אחד ואין צריך לומר שלא תאכל עמו בקערה אחת. לא ישכב על מטה שהיא מיוחדת לה ואפילו אינה עמו במטה ואין צריך לומרה שלא תישן עמו במטה אחת ואפילו הוא בבגדו והיא בבגדה. וכל המלאכות שאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. מזיגת הכוס בכוס של יין שהוא המרגיל לערוה. הצעת המטה דוקא בפניו אבל שלא בפניו מותרת אפילו יודע שהיא מציעתו. הרחצת פניו ידיו ורגליו אפילו בצונן ואפילו הוא רוחץ והיא מוצקת ואין צריך לומר שלא תרחצנו ממש שהרי יש כאן נגיעת בשר. ומזיגת הכוס שאמרו אם שנתה בו להיכר מותר כיצד מזגה לו ביד שמאלה והנחתיו לפניו או שמזגה לו אפילו בימין כדרכה והניחתו לו על הכר או על הספסל וכיוצא בזה שאין דרכה לעשות כן בימי טהרתה הרי זה מותר שהרי יש להן היכר בדבר ויזהרו בזה ולהושיט מידו לידה לעולם אסור. בדבר זה אין הפרש בין בימי זה אין הפרש בין בימי נדתה ממש בין בימי לבונה שהן ימי ספירתה ויש מי שהורו שלא הקילו אלא בימי לבונה ולא יראה לי כן וכן הסכימו גדולי המורים. כשם שאסור לה למזוג לו את הכוס כך אסור לו למזוג לה ולא עוד אלא אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור בין כוס של ברכה בין כוס דעלמא ובלבד בכוס שיחדו לה. לא יסתכל אדם בעקב אשתו נדה והוא הדין בכל שאר המקומות המכוסין שבה ודברים אלו שאמרנו בין ברואה ממש בין בבעלת כתם עשאוה כרואה לכל דבריה. אעפ"י שאסור להתייחד עם כל העריות שבתורה מותר לאדם להתייחד עם אשתו נדה ואעפ"י שהיא לו ערוה לפי שאין יצרו תוקפו מאחר שיש לו היתר אחר איסורה. פעמים שהוא אסור להתייחד עמה כיצד כלה שפרסה נדה קודם שבא עליה חוששין עליו שמא יסיתנו יצרו. גדר גדול גדרו בה שלא תישן עמו בבית אחד עד שיהיו שם אנשים ונשים והוא ישן בין האנשים ואשתו בין הנשים בא עליה פעם אחת אעפ"י שפרסה נדה אחר ביאה ראשונה הרי היא כשאר הנשים וישנה עמו בבית אחד שכיון שבא עליה יצרו שבור. פעמים שאפילו לא הרגישה האשה בדם ואפילו בדקה ומצאה טהור אסורה לבעלה וצריך לפרוש מאשתו עד שתשב ז' נקיים ותטבול. כיצד האשה שתבעוה לינשא ונתפייסה אפילו היא קטנה שאין דמים מצויין בה לא תנשא עד שתשב ז' נקיים חוץ מאותו יום של תביעה שמא מתוך שנותנת דעתה לינשא מחמדת לבעל ורואה ואין צריך לומר גדולה שדמים מצויין בה. בדקה עצמה ומצאה טהור חוששין שמא דם טפה היה ונאבד. עבר וכנסה תוך זמן זה אסור להתייחד עמה אלא שהוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים כדרך שאמרו בכלה שפירסה נדה. בדבר זה אין הפרש בין תלמיד חכם לשאר העם שאפילו תלמיד חכם אסור להתייחד עמו כמו שאמרנו. איסור זה מסופ' הרבה ואף אם היא רואה דם מועט היא שרואה ולכך אינה צריכה הפסק טהרה כשאר הנשים הרואות אלא כל ששהתה ז' ימים אחר יום התביעה הרי זו בחזקת טהרה וטובלת לערב ומותרת. במה דברים אמורים בשבדקה בתוך אותן ז' או בתחלתן או באמצען ואפילו בסופן אבל אם לא בדקה כלל תוך ז' אעפ"י שבדקה לאחר ז' ומצאה טהורה אין לה אלא אותו יום בלבד ומשלמת עליו עוד ו' ימים קודם שתטבול כשאר הסופרות לנדתן כן הורו מקצת גדולי הראשונים נוחי נפש. ולא יראה לי כן אלא בין כך ובין כך טהורה בידוע שאין ראיה זו נמשכת ובודאי פסקה היא משעת תביעה ואילך שאם אין אתה אומר כן צריכה הפסק טהרה כשאר הנשים. אלא שראוי לשמוע לדברי הראשונים ולהחמיר בדבר שיש בו כרת. מאימתי מונין לה ז' ימים אלו ממחרת יום התביעה ולא שתבעוה לינשא לאחר י"ב חדש שזמנה רחוק ואין מחמדת בכך ויראה לי שמונין לה משעה שמתקנין לה צרכי חופה מכי רמו שערי באסיתא וכיוצא בזה. הבועל את הבתולה אפילו קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה ואין צריך לומר גדולה שהגיע זמנה לראות בועל בעילת מצוה בלבד ופורש ואפילו בדקה ומצאה טהור טמאה שמא דם טפה היה ונאבד או שחפתו ש"ז ואפילו בוגרת כיוצא בהן ואעפ"י שרוב הבוגרת בתוליהן כלין בתוך מעיהן וזו בדקה ונמצאה טהור כיון שמקצת בוגרת יש להם דמים חוששין לה. חמורה זו ממי שתבעוה לינשא ונפייסה שזו צריכה הפסק טהרה ובדיקה תוך ז' כרואה ודאית. אעפ"י שעשו זו כרואה גומר ביאתו ואפילו דם שותת ויורד ואפילו בעל נפש לא ימנע מלגמור ביאתו שאם אתה אומר בעל נפש לא יגמור אף לבו נוקפו ופורש מלבעול ונמצא בטל מפריה ורביה. יש מי שהורה שלאחר שגמר ביאה צריך לשהות עד שימות מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו ולא יראה לי כן אלא גומר ופורש מיד לא תהא יציאתו חמורה מגמר ביאתו ואם תמצא לומר שהנאה היא לו אף זה מגמר ביאתו. גם מקצת גדולי המורים התירו כן. ולנעוץ צפרניו בקרקע כדי שימות הסכימו הכל שאינו צריך. האשה שיש לה וסת בין קבוע בין שאינו קבוע כיון שהגיע עונת וסתה צריך לפרוש ממנה כל אותה עונה שהיא למודה לראות בה. וכמה עונה או יום או לילה. פעמים שאינו פורש ממנה עד שיבא האורח ומשעת ביאת האורח אסורה עד סוף כל אותה העונה ופעמים שאינה אסורה אלא בתוך הוסת בלבד ודינים אלו יתבארו בשער הוסתות. היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי אינו גומר ביאתו ואינו פורש מיד שיציאתו הנאה לו כביאתו אלא נועץ צפרניו בקרקע כדי שימות וממתין עד שימות ופורש. יש פרישה חמורה שהוא חייב לפרוש ממנה לעולם כיצד הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותינשא לאחר. נשאת לאחר וראתה דם משמשת פעם ראשונה שנייה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותינשא לאחר. נשאת לשלישי וראתה ג' פעמים שוב לא תנשא לאחר אלא אסורה לכל עד שתבדוק עצמה. כיצד בודקת עצמה נוטלת שפופרת של אבר ופיה כפוף לתוכה כדי שלא תקלקלנה ומשום בתוכה מכחול ובראשו מוך. נמצא דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדין ומותרת ואם רצתה לבדוק בעודה תחת הראשון כל שכן שמותרת ולא אמרו בשלישי אלא להקל עליה עם הראשון ועם השני ועם השלישי בלא בדיקה ויש מי שהורה שאין סומכין עכשיו על בדיקה זו. ואין הדברים נראין כן אלא סומכין עליה בכל עת כדי שלא תוציא אשה מבעלה. אשה זו שראתה על ידי תשמיש והיא בשעת וסתה תולה בוסתה להקל כדי שלא תתגרש מבעלה ואם יש לה מכה תולה במכתה ודוקא כשאין ניכר שיהא דם מכתה משונה מדם ראייתה אבל בידוע שדם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה בה. ויש מי שהורה שאינה תולה במכתה ולא יראה לי כן ועוד יתבאר יותר מזה בשער הכתמים שאר כל הנשים אם יש לה וסת קבוע מותרות לבעליהן בלא בדיקה ואינן צריכות בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש שכל אשה בחזקת טהרה עומדת עד שיודע שראתה או עד שהגיע עונת וסתה כמו שאמרנו ולא עוד אלא שאין ראוי שתבדוק בשעה שהיא רוצה לשמש את ביתה כדי שלא יהא לב הבעל נוקף ופורש ונמצא בטל מפריה ורביה. ויראה לי דוקא בשעה שהיא עוברת לשמש את הבית אבל שלא בפני בעלה כל המרבה לבדוק הרי זו משובחת ואשה שאין לה וסת פעם ראשונה ושנייה ושלישית משמשין בעדים ובודקין לאחר תשמש אם לא ראתה בג' פעמים ראשונים הרי היא בחזקת טהורה לעולם ואינה צריכה לשמש עוד בעדים. ואם ראתה מחמת תשמיש פעם ראשונה ושנייה ושלישית הרי זו אסורה לא ותתגרש ממנו כמו שבארנו. מי שהיא חרשת ואינה מדברת ואינה שומעת או שהיא שוטה או שנטרפה דעתה מחמת חולי צריכה פקחות לתקן אותן שהן עצמן אין להם דעת לתקן את עצמן. וכן בכל בדיקה שהן צריכות אבל הסומא בודקת עצמה ומראה לחברותיה. חרשת שמדברת ואינה שומעת הרי היא כפיקחת לכל דבריה ורואה ומתקנת לעצמה. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות משמשת שלא בעדים שחזקתה שאין לה דמים. כל הנשים בין שיש להן וסת בין אין להם וסת הרי הן בחזקת טהרה לבעליהן כמו שאמרנו ומותרות בלא תביעה. באו בעליהן מן הדרך הרי הם באים עליהן בין ערות ובין ישנות. וכן בשוהין עמהם בעיר במה דברים אמורים בשלא הגיע עת וסתה אבל הגיע עת וסתה אם יש לה וסת קבוע פשוט הרי זה אסור עד שישאלנה חוששין שמא האורח בא בזמנו והוא לא ידע. במה דברים אמורים בשלא שהה כדי שיבא האורח וילך ותוכל לטבול אבל אם שהה כדי שתוכל לספור ולטבול בעלה מחשב ובא עליה בלא תביעה לפי שווסתות אינן של תורה ושני ספיקות יש שמא לא בא האורח ואם בא אני אומר שמא ספרה וטבלה. דבר זה שאמרנו בין באשה גדולה בין באשה נערה שהיא בושה לטבול בלא תביעה. אין לה וסת קבוע אם בא בתוך ל' יום לראייתה שהיא עונה בינונית הרי היא לו בחזקת טהרה ואם בא לאחר ל' יום הרי זו אסורה עד שתאמר לו טהורה אני שסתם נשים רואות הן משלשים יום לשלשים יום. חשב בעלה ויש לה לאחר שלשים שיעור כדי שתוכל לספור ותטבול הרי זו בחזקת טהרה לבעלה ובלא תביעה. ועוד יתבארו דינים אלו יותר בשער הוסתות. דברים אלו שאמרנו במי שלא נודע בבירור שנטמאת אבל הניחה בחזקת טמאה הרי היא לו בחזקת טמאה לעולם עד שתאמר לו טהורה אני אמרה טהורה אני נאמנת שהתורה האמינתה שנאמר וספרה לה. האשה שהוחזקה נדה בשכונתיה כגון שלבשה בגדים שהיא רגילה ללבוש בשעת נדתה הרי היא בודאי טמאה ואם אמרה טהורה אני אעפ"י שנתנה אמתלא לדבריה כגון שאמרה לא לבשתי בגדים אלו אלא כדי שלא תטרידני עכשיו שלא הייתי בבריאותי וכיוצא בזה אינה נאמנות. למה הדבר דומה למי שידעונה שראתה ואמרה לא ראיתי שאינה נאמנת אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנות והרי היא בחזקת טהרה ומותרת לבעלה :