השער הרביעי: הכתמים ואכלול בו שלשה עניינים האחד הכתמים הנמצאים בין על בשרה בין על בגדיה ואינה מרגשת ואכלול עם זה הכתמים הנמצאים בעד שהיא בודקת בו בין שאינו בדוק. הב' הדמים שהיא רואה מגופה אלא שאינה יודעת אם מן המקור שחזקתו טמא ואם משאר המקומות הטהורים. ואכלול עם זה המשמשת וראתה דם בשעת תשמיש מפני שזו סוף דינה בבדיקה אם יש לה מכה במקור אם לאו וכגון האשה שהיא עושה צרכיה ונמצא דם בספל שבכל אילו נכללין בכלל כתמים מפני שאפילו אתה בא לטמא אינו מן הודאי אלא מספק וכל שאסור מספק הרי הוא בכלל כתם:
דבר תורה אין האשה מטמאה משום נדה עד שתרגיש בבשרה שנאמר דם יהיה זובה בבשרה. חכמים עשו סיג לדבריהם וטמאו את הכתמים כראיה להחמיר על דברי תורה. וכמה שיעורו של כתם שחוששת לו כגריס ועוד. פחות מיכן תולה אותו דם במאכלות שאם א"א אומר כן אין לך אשה טהורה לבעלה שאין לך כל סדין וסדין שאין עליו כמה טיפי דמים. כמה הוא שיעורו של גריס זה ט' עדשות שהן ג' על ג' ולפיכך אין חוששין משום כתם עד שיהא בו ט' עדשות. נזדמן לו גריס יתר משיעור זה משער בו שהכתמים דרבנן ולפיכך הולכין בשעוריהן להקל. למה הלכו אחר שיעור זה לפי שעד השעור הזה אפשר שנתמעכה שם מאכלות וממנה היה אבל יתר מיכן אין תולה במאכלות שאין דם המאכלת עושה כתם יתר מגריס גריס זה שאמרנו אפילו שאינו מרובע אלא אפילו היה ארוך וקצר אם יש בין הכל כשעור ט' עדשות ועוד מצטרף. מקומות יש שרחש הפשפש מצוי בהם ובאותן המקומות תולה האשה בכתמיה עד כתורמוס ואינה טמאה משום כתם עד שיהא בשיעורו כתורמוס ועוד. לא נמצא השיעור כולו מצורף ממש במקום אחד אלא שנמצאו טפין טפין סמוכים זה לזה אם על בשרה הם ויש בין כולם כגריס ועוד טמאה שכל שהוא ספק על בשרה ספיקו טמא אבל נמצאו על חלוקה בעניין זה טהורה עד שיהא בו גריס ועוד מחובר ביחד במקום אחד. יש מי שהורה שהאשה אינה חוששת לכתם עד שתדע בבירור שהוא וכיצד היא עושה תעביר עליו שבעה סמנין ואם עבר הרי זה דם ואם עמד הרי זה צבע ואינה חוששת לו. ואין ראוי לסמוך על הוראה זו אלא חוששת לו מן הסתם אבל אם העבירו עליו ז' סמנין כסדרן ולא עבר ודאי טהורה שאין לך דם שאינו עובר ע"י ז' סמנין והוא שהעבירן כסדרן. האשה שהיא טמאה משום כתם צריכה שתפסיק בטהרה כנדה ואחר הפסק טהרה מונה ז' נקיים חוץ מיום שהפסיקה בו כדרך שאמרנו ברואה ודאית כיון שהכתמים מדבריהם הקלו בהם אל לטמא כל הנשים ע"י כתמים ואיזו היא שטמאה משום כתם כל שהגיע זמנה לראות ואפילו לא ראתה מעולם ואיזו היא שהגיע זמנה לראות כל שהיא בת י"ב שנה ויום אחד שנכנסה בימי הנעורים ואפילו לא בדקוה ולא נודע אם הביאה ב' שערות חוששין לכתמיה דחזקה כל שהגיע לכלל שנותיה הביאה סימנין. אבל אם בדקוה ולא הביאה סימנין יראה שאין חוששין שמא נשרו דכתמים דרבנן ולא אמרו חוששין לנשירה אלא בשל תורה. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות אפילו ראתה פעם ושתים אינה חוששת לכתמיה ואפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם אפילו שאין לה במה לתלות ועיקר דברים אלו מפני שהכתמים אינן מדברי תורה אלא מדברי סופרים ראתה ג' פעמים הרי היא ככל הנשים וכתמיה כראייתה. ויש שמורה שאין זו חוששת לכתמיה אפילו שתראה ד' פעמים ולא יראה לי כן היתה שופעת דם ואפילו כמה ימים אינה אלא כראייה אחת ואפילו מדלפת שהדם נוטף ויורד טפה אחר טפה כדלף אינה כפוסקת אלא כשופעת. אבל אם פסקה מעט וחזרה וראתה ג"פ אפילו ביום אחד הרי זו מוחזקת בדמים וכתמה טמא כראייתה. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שראתה ג"פ ופסקה מלראות ג' עונות שלמות שהן תשעים יום הרי זו חוזרת להתירה הראשון שהפסק זה מוכיח שהדמים הראשונים מקרה של דמים יתרים היה ונסתלק המקרה וחזרה זו להיות כשאר התינוקות בנות גילה שאין להם דמים וכתמיהן טהורין עד שתשוב ותראה עוד ג"פ. אין האשה חוששת לכתמים עד שימצא הכתם במקום שאפשר שנטף מן המקור ממש. כיצד הרי שנמצא הכתם בחלוק למעלה שלא כנגד בית התורף או שנמצא על בשרה למעלה מבית התורף כגון שנמצא על כריסה או על גבה הרי זו טהורה שאי אפשר שנטף שם מן המקור. ואין חוששין שמא נגעה בידה במקום התורפה והביאתו כאן שאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. במה דברים אמורים בשלא נזדקרה אבל אם בריא לה שנדקרה והגביה רגליה למעלה וראשה למטה הרי חזר למעלה כלמטה והרי חוששת לכתם שנמצא על בשרה בין בגבה בין בכריסה בין בחלוקה. נמצא על בשרה לבד למטה מן החגורה או למעלה מן החגורה וידעה בבירור שנזדקרה אפילו עברה בשוק של טבחים טמאה דכיון שהיא רואה מגופה ונמצא הדם על בשרה לבד חוששין לה מחמירין עליה בספקותיה ואומרין שאם בא שם מעלמא לא על בשרה לבד היה אלא גם על חלוקה. במה דברים אמורים בשעברה בשוק של טבחים או אפילו נתעסקה בכתמים. אבל אם יש לה מכה בגופה במקום שאפשר שנטף שם מאותה מכה הרי זו תולה במכתה ואפילו נמצא הכתם על בשרה לבד. היתה המכה על צוארה ונמצא הכתם בירכה או בשוקה אינה תולה בה שאי אפשר לדם מכה שבצואר לטפטף כאן ואין אומרים שמא בידה נגעה במכתה ואחר כך הביאתו כאן בידה. נמצא על חלוקה ועל בשרה אם עברה בשוק של טבחים או שנתעסקה בכתמים בין שנמצא למטה מן החגור בין שנזדקרה ונמצא למעלה מן החגורה טהורה. לא עברה בשוק של טבחים ולא נתעסקה בכתמים או נמצא למטה מן החגור טמאה והוא הדין למעלה מן החגור והוא שידעה בבירור שנזדקרה. נמצא על חלוקה לבד ולא עברה בשוק של טבחים ולא נתעסקה בכתמים למטה מן החגור טמאה למעלה מן החגור אפילו נזדקרה טהורה. שאם דם זה בא מן המקור על בשרה גם כן היה נמצא. ויש מן הגאונים שהורו דלעולם כל שיש לתלות בשוק של טבחים או בעסק כתמים תולה וטהורה ואפילו נמצא על בשרה לבד. והראשון נראה לי עיקר. הרואה כתם על עקבה ועל רגליה ואפילו בראש גודלה טמאה דאפשר שנגע עקב בבית התורפה בשעת ישיבה ושמא נטף ג"כ על רגלה או אפילו בגודלה בשעת שהיא מהלכת. נמצא על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה. מאחורי שוקה או אפילו מן הצדדין במקום שניכר שא"א לטפטף שם מן המקור טהורה. נמצא על קשרי אצבעות ידיה טמאה ואע"פ שאין היד מגעת שם בשעת שהיא עומדת וזקופה חוששין שמא שהתה ונגעה שם לפי שהידים עסקניות הם. ויש מרבותי שהורו שאין דברים אלו אמורים אלא בזמן שבדקה ולא נטלה ידיה לאחר בדיקה אבל מן הסתם אינה חוששת לו לפי שאינה עשויה ליגע שם אלא במתכוין כדי שלא תלכלך ידיה שם. נמצא על בית יד של חלוקה אם יכול להגיע אותו מקום של חלוק כנגד בית התורף אפילו בשעת שהיא שוחה טמאה חוששין שמא שחתה ונגעה ואם לאו טהורה. במה דברים אמורים בשאינה פושטתו אבל פושטתו ומתכסה בו בלילה ואפילו לא כסתה בו אלא ראשה בכל מקום שימצא בו טמא מפני שהוא עשוי לחזור אילך ואילך ושמא נתהפך ונגע שם. וכן הדין אם נמצא שם במעפורת שהיא מכסה בה את ראשה בלילה. כדרך שאמרו לענין טומאה הוא הדין לענין טהורה שאם היה לה מכה בצוארה ונמצא הכתם בחלוקה אפילו למטה מן החגור ואפילו במקום שא"א שנטף שם מן המכה אם היתה פושטתו ומתכסה בו הרי היא תולה במכתה שאני אומר נתהפך ובא לה כנגד צוארה. נמצא על בשרה למטה מכנגד בית התורף כתמים גדולים עשויין טפין טפין וכן אם הכתם עגול כשיר או שהוא עשוי טפין טפין כשורא או כחצובא או שאורך הכתם לרוחב יריכה אעפ"י שמתוך צורת הכתמים האלו נראין שלא בא דם מן המקור טמאה לפי שהחלוק עשוי להתהפך כאן וכאן ומתוך כך נטף הדם פעם כאן ופעם כאן. והוא שיש כגריס ועוד במקום אחד חלוק זה שזכרנו בו בכל מקום חלוק הבדוק הוא בין שהוא בדוק לה בין שבדקתו חבירתה והשאילתו לה. לקחה חלוק מן השוק ואינה יודעת ממי לקחתו לשאול ממנו אם בדוק הוא אם לאו תולה להקל שכבר היה שם דכתמים דרבנן ספיקן להקל. האשה שבדקה עצמה בעד הבדוק לה ונמצא עליו דם אפילו טפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה ולא עוד אלא אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה ואין אומרים דם זה ממאכולת מעוכה זו היה ועד זה מעכו לפי שאותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת. וכן הדין. וכן הטעם כשבדקה בו והניחתו בקופסא ואחר שעה בדקה אותו ומצאה עליו דם כל שהוא בין משוך בין עגול. בדקה בעד הבדוק לה ואחר כך טחה ביריכה או שהניחתן תחת הכר או תחת הכסת ולמחר נמצא עליו דם אם הכתם עגול ואין בו כגריס ועוד טהורה דתולין במאכולת שמא מאכולת נתמעכה שם תחת הכר או תחת הכסת או ביריכה. ואעפ"י שהעד בדוק הוא חזקה אם דם קנוח היה משוך היה ואם משך טמא ואפילו אין בו גריס ועוד ואין אומרים בזה דם מאכולת הוא כיון שהעד בדוק אצלה וזה חומר בעד מבחלוק שכתם הנמצא בחלוק אעפ"י שהוא בדוק בין עגול בין משוך תולין אותו להקל במאכולת עד שיהא בו כגריס ועוד בדקה בעד שאינו בדוק אפילו הניחתו בקופסא ולמחר נמצא בו כתם אפילו גדול כגריס ועוד ואפילו היה הכתם משוך טהורה. אשה זו בחזקת טהורה עומדת ועד זה אינו בדוק אעפ"י שבדקה עצמה בו מספק לא נטמא אותה ויש מי שהורה בזה להחמיר כל שיש בו כגריס ועוד. והמחמיר תבא עליו ברכה. ואיזה עד הבדוק יש מרובתי שכתבו כשבדקתו ולא הניחתו עד שבדקה בו אבל אם בדקתו ואחר כך הניחתו ולאחר שעה בדקה בו אין זה עד בדוק שאני אומר כשהניחתו נכתם בו ממקום אחר ולא נראה לי כן אלא כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכתם בו כתם מצד אחר ולא העבירתו בשוק של טבחים או צד העוסקין בכתמים הרי זה בחזקת בדוק וכזה ראוי להורות. שתי נשים שלבשו חלוק אחד בדוק ונמצא דם בחלוק למטה מן הסינר של זו ושל זו שתיהן טמאות. למעלה מן הסינר של זו ושל זו שתיהן טהורות ואעפ"י שאין להם במה לתלות אני אומר נתעסקו בכתמים אם יש בו בצד המתעסקים בכתמים ושכחו ולא הרגישו. במה דברים אמורים בשלא פשטו אותו בלילה לכסות בו את ראשן. אבל כסו בו את ראשן שתיהן טמאות. כסתה אחת מהן את ראשה ולא השנייה אותה שכסתה בו את ראשה טמאה וחברתה טהורה. היתה אחת ארוכה ואחת קצרה אם מגיע הכתם כנגד בית התורף של ארוכה שתיהן טמאות. כנגד בית התורף של קצרה קצרה טמאה וארוכה טהורה דלמעלה מן הסינר הוא לארוכה. האשה שלבשה חלוקה בדוק וכשפשטתו בדקה עצמה וחלוקה ומצאה טהור והשאילתו לחברתה ונמצא כתם בחלוק הראשונה טהורה והשניה טמאה. דבדיקת חברתה כבדיקת עצמה דכחלוק הבדוק הוא לה. ג' נשים שלבשו חלוק אחד בדוק שבדקתו הראשונה ופשטתו ולבשתו השניה וכן השלישית ולא היתה בדיקה בין ראשונה לשניה ובין שניה לשלישית ואחר כך נמצא דם בחלוק כולן טמאות דמי תולה במי במה דברים אמורים בשלא בדקה אחת מהן עצמה תוך שיעור לוסת של מציאה אבל אם בדקה אחת מהן עצמה תוך שיעור וסת של מציאה ומצאה טהור היא טהורה והשתים טמאות בדקו שתים תוך אותו שיעור ומצאו טהור שתים אלו טהורות והשלישית טמאה בדקו שלשתן ומצאו טהור שלשתן טמאות דדם זה מהיכן בא. וכן הדין בשבדקו ספסל אחד וישבו שלשתן בזו אחר זו ונמצא עליו דם לבסוף. וכן הדין למטה הבדוקה ששכבו עליה שלשתן בזו אחר זו. בדקה הראשונה שלבשה החלוק או שישבה על גבי הספסל או ששכבה על המטה ומצאה טמא ואפילו שתים הראשונות בדקו ומצאו טמא כולן טמאות לפי שאי אפשר לראשונות לבדוק תוך שיעור וסת לזמן שלבשו את החלוק. או ששכבו על המטה אבל אם האחרונה שהיא לובשת את החלוק או שיושבת על הספסל או ששוכבת על המטה קנחה עצמה תוך שיעור וסת של מציאה ומצאה טמא אותה שמצאה טמא מצלת על חברותיה והיא טמאה וחברותיה הראשונות טהורות. איזהו שיעור וסת שאמרו שמצלת על חברותיה כל שתקנח עצמה בעד שבידה אבל אם בדקה עצמה בחורין ובסדקין אחר זמן הוא זה ואינה מצלת על חברותיה וכולן טמאות. במה דברים אמורים כשהיו שתיהן שוות אבל אם היתה זקנה שעברו עליה ג' עונות שלא ראתה דם ואחת שאינה זקנה או אחת מעוברת שהוכר עוברה ואחת שאינה עוברה אחת בתולה דמים ואחת שאינה בתולה אחת מניקה אחת שאינה מניקה. זקנה תולה בשאינה זקנה. ומעוברת בשאינה מעוברת. ובתולה בשאינה בתולה. ומניקה בשאינה מניקה. וכשם שתולה בחברתה כך תולה בעצמה. כיצד עוברה שלבשה חלוק שלבשתו קודם שהיית עוברה ונמצא עליו דם תולה בימים שלא היתה עוברה וכן כל כיוצא בזה. היתה אחת מניקה ואחת עוברה או אחת זקנה ואחת בתולה אין זו תולה בזו. היה הספסל או המטה גדולים וישבו עליהם ג' נשים בבת אחת דין אחד יש להם כמו שיתבאר.
בדקה החלוק ולבשתו ואחר כך השאילתו לישראלית נדה או לעו"ג הראויה לראות וראתה אעפ"י שעכשיו אינה רואה הראשונה תולה בהן וטהורה. היתה העו"ג ראוי לראות אבל לא ראתה מעולם אינה תולה בה. השאילתו לישראלית שומרת יום כנגד יום אפילו בשני שלה או לנדה ולזבה בימי ספירתה ואפילו ביום ז' לספירתה בעלת חלוק תולה בהן והיא טהורה וחברתה ששאלתו מקולקלת שאילו כבר היו טמאות ותולין טומאה במי שהיתה טמאה. השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו קטנה זו לאחר שנבלעה קודם שתחיה המכה וכן אם השאילתו לנערה שלא ראתה מעולם ולבשתו תוך ד' לילות לבעילתה ונמצא עליו דם הרי בעלת החלוק תולה בהן. ואפילו בזמן הזה שאין נותנין לבתולה אלא בעולת מצוה בלבד לפי שדמן מצוי ולפיכך תולין בהן. השאילתו ליושבת על דם טוהר יש מי שהורה שתולה בה ואפילו בזמן הזה לפי ששורת הדין היושבת על דם טוהר טהורה לפיכך אם תתלה בה אי אתה מקלקל אחד מהן ואפילו שהחמירו עכשיו בנות ישראל בכל המקומות שלא לישב על דם טוהר לעצמן החמירו אבל שלא להציל על חברתן לא החמירו. ויש מי שמחמיר בזו שלא אמרו תולה בה אלא בזמן שהיו בועלים על דם טוהר. אבל עכשיו אינה תולה. השאילתו לבעלת הכתם בין שהיתה יושבת על הכתם קודם שאלה בין שראתה כתם לאחר שאילה אין בעלת החלוק תולה בה לפי שאין בעלת הכתם זה יודעת בבירור שהיה ממנה כתם זה שהיא יושבת עליו כדי שתתלה בו. לבשה חלוק בימי נדתה ואחר כך נתכבס החלוק ולא בדקתו לאחר הכבוס ולבשתו בימי טהרתה ואחר כך נמצא בו כתם. אם נתכבס ע"י ישראלית ואין הישראלית לפנינו לשאול אותה אם בדקתו בשעת הכבוס אם לאו אין תולין בו להקל ולומר מימי נדתה נשאר שם לפי שחזקת בנות ישראל בודקות הסדינים והחלוקים בשעת הכבוס. היתה בפנינו הישראלית שכבסתו אם אמרה שלא בדקתו בשעת הכבוס הרי זו תולה בו לומר שמתחילה היה שם ולא עבר עד הכבוס שאין הכתמים מתכבסים ועוברים עם הכבוס. נתכבס החלוק ע"י שפחה ועו"ג אפילו אינן לפנינו הרי זו תולה שמתחילה היה שם שאין הנכרית או השפחה מקפידות לכבס הכתמים. ואם אפשר לעמוד על עיקרו של דבר אם מכרת במראיתו אם הכתם מקדיר או מגליד בידוע שלאחר הכבוס ואם מקדיר בידוע שלפני הכבוס. ואם אינה בקיאה בכך תולה להקל כמו שבארנו. ויש מי שהורה להחמיר עד שתדע שאינו מגליד. לבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחברתה ונמצא עליו כתם אם מגליד בידוע שלא היה מראשונה והיא טהורה וחברתה טמאה. היה הכתם מקדיר בידוע שלא היה משנייה ולפיכך שנים טהורה וראשונה מקולקלת. ואם אין יכולה לעמוד על עיקרו של דבר שתיהן טמאות. ג' נשים שהיו ישנות במטה אחת ביחד והיו משולבת זו בזו כשליבות הסולם שרגליהן עוברות זו בזו ונמצא דם באחד מהן כולן טמאות דכל שהוא מושלבות זו בזו אפשר שדם זה מכל אחד מהן היה מזו כמו זו. ואם לא היו משולבות זו בזו ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות אפשר שהפנימית דחקה לצד חוץ ובאה במקום האמצעי מאונס השינה וכן החיצונה דחקה לצד פנים ולפיכך שלשתן טמאות נמצא דם תחת הפנימית הפנימית והאמצעית טמאות והחיצונה טהורה. נמצא דם תחת החיצונה חיצונה ואמצעית טמאות ופנימית טהורה. במה דברים אמורים כשעלו דרך מרגלות המטה אבל אם עלו כולן דרך החיצונה כולן טמאות שאני אומר אולי דרך עברת הפנימית נטף ממנה דם זה. לא נאמרו דברים אלו אלא בשנמצא דם בגוף המטה. אבל נמצא בסדין שבמטה בין כך ובין כך כולן טמאות שהסדין עשוי להתהפך אילך ואילך והרי זה כחלוק שלבשו אותו ב' או ג' שכולן טמאות. במה דברים אמורים בשלא בדקה אחד מהן תוך שיעור של מציאה או שבדקו עצמן לשלשתן ומצאו טהור דדם זה מהיכן בא ומי תולה במי. אבל אם עודן במטה וקנחה עצמה אחת מהן תוך שיעור וסת של מציאה ומצאה טמא היא טמא והשאר טהורות. קנחו שתים ומצאו טמא הן טמאות והשלישית טהורה. בדקה אחד מהן ומצאה טהור תוך שיעור וסת של מציאה היא טהורה והשתים טמאות. בדקו שתים ומצאו טהור השתים טהורות והשלישית טמאה. ג' נשים ערות שהיו שוכבות במטה ביחד או יושבות על ספסל אחד בבת אחת ונמצא דם תחת אחד מהן היא טמאה וחברותיה טהורות ואפילו נמצא תחת האמצעית היא טמאה וחיצונה ופנימית טהורות. לפי שכל אחד מכרת ויודעת מקומה ואין אחרים נכנסת במקום חברותיה. עלו דרך החיצונה ונמצא דם תחת החיצונה כולן טמאות. נמצא דם תחת האמצעית האמצעית והפנימית טמאות והחיצונה טהורות נמצא תחת פנימית היא לבד טמאה והשאר טהורות. היה להן עסק לצד פנים ודרכן להתנודד ממקומן ולהתקרב לצד פנים אעפ"י שנמצא תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות. מעשה היה בב' נשים שהיה טוחנות בריחים ונמצא דם תחת הפנימית ובא מעשה לפני חכמים ואמרו שתיהן טמאות. נמצא תחת החיצונה היא טמאה והפנימית טהורה שאין פנימית דוחקת לבא לצד החיצונה נמצא דם ביניהם שתים הקרובות אליו טמאות. הדברים שאמרו בזמן שאין להן במה לתלות אבל אם יש להן במה לתלות תולות כמו שיתבאר. לפיכך אם נתעסקה אחד מהן בכתמים ואפשר שמעסק זה היה כולן תולות בה והוא שאפשר שנגעה כאן בכתמים. כבר ביארנו שהכתמים מדבריהם ולפיכך הלכו בהם להקל בכל דבר שהיא יכולה לתלות כיצד שחטה בהמה או חיה או עוף או שנתעסקה בכתמים או שישבה בצד העוסקים בהם או שעברה בשוק של טבחים וכיוצא בזה ונמצא דם בבגדה בין שנמצא בעליו או אפילו בתחתון ולא בעליון הרי זו תולה שאינ אומר משם ניתז ובא על בגדיה. וכבר ביארנו למעלה שאם נמצא על בשרה לבד שאינה תולה בהן אלא אם נתעסקה היא ממש בהן ונמצא על ידיה שהיה תולה בהן שהרי נתעסק ממש בכתמים. נסתפקה אם עברה בשוק של טבחים או אם נתעסקה אם לאו אינה תולה מספק. במה דברים אמורים בעיר שהטבחים או העוסקים בכתמים דרכן לעמוד במקום ידוע מן העיר אבל אם דרכן להתעסק כאן וכאן תולה אפילו מספק שמא נתעסקה במקום שעברה ולא הרגישה. ולפיכך אמרו עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים הנמצאין על הבגדים לפי שרגילים באשפות ואוכלים נבילות ושמא דרך עברתן נגעו כאן וכאן. כדרך שהאשה תולה בכתמים שנתעסקו כך תולה בכתמים שנתעסקה בהן בנה ובעלה לפי שהם רגילים ליגע בה. היה מכה בבנה קטן ובעלה ונמצא דם במטה תולה בהם כדרך שתולה במכתה. היה בה מכה ונמצא דם בחלוקה במקום שאפשר שנטף שם מן המכה עצמה או שנמצא דם בסדינים שלה הרי זו תולה בה. הוגלד פי המכה כל זמן שהיא יכולה להתגלד ע"י חיכוך תולה בה. נתעסקה בכתמים שחורים ונמצאו על בגדיה כתמים אדומים או שנתעסקה באדומים ונמצאו שחורים אינה תולה לפי שאין תולין השחור באדום ולא האדום בשחור במה דברים אמורים בשנודע בבירור שאינו דומה זה לזה אבל אם זה אדום וזה אדום או זה שחור וזה שחור ואינו ניכר אם דומה ממש אם לאו הרי זו תולה אדום באדום ושחור בשחור שלא אמרו כתמים להחמיר אלא להקל. ואפילו נתעסקה במי תלתן או בבשר צלי או בשרף של שקמה או בקילורין אדומין קצת תולה בהן כל כתם אדום. פעמים שהיא תולה בעסק אחד כל כתם שתמצא בין אדום בין שחור כיצד הרי ששחטה תרנגולת תולה בה כל כתם שדם שחיטתה אדום ודם אבריה שחור ודם בני מעיה כקרן כרכום. פעמים שתולה אפילו השחור באדום או בהפך כיצד הרי שניתז על בגדיה צבע אדום ולא הקפידה לבדוק את בגדיה במה הוא ובאיזה מקום ניתז ולאחר זמן נמצאו עליו כתמים אחרים ואפילו שחורים הרי זו טהורה. שאני אומר הואיל ולא הקפידה זו על כתמים שנתעסקה בהן ושניתזו על בגדיה כך נתעסקה בכתמים אחרים ואינה זכורה לפי שאינה מקפדת. אף על פי שהאשה תולה בעסק כתמים אינה תולה המרובה במועט כיצד שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן וכל כל כיוצא בזה. וכן אשה שנעסקה בגריס ונמצא עליה כשני גריסין ועוד הרי זו טמאה. נתעסקה בפחות מגריס ונמצא עליה כגריס ועוד טהורה שאני אומר כתם זה מעסק הכתמים הוא וכבר היה שם דם מאכולת שנצטרף אליו ליתר מגריס אבל בשיש שם ב' גריסין ועוד אפילו תמצא לומר שהיה שם מאכולת כבר בארנו שאין דם מאכולת זה מגיע ליתר מגריס. ועסק כתם זה שנתעסקה בו לא היה יתר מגריס אם כן ועוד זה מהיכן בא ולפיכך טמאה. פעמים שאפילו לא נתעסקה בכתמים אינה חוששת עד שיהא בו כשני גריסין כיצד נמצאת מאכולת מעוכה על הכתם אני אומר מאכולת זו נתמעכה כאן וכגריס מן הכתם ממאכולת היה והשאר הרי הוא ככתם גריס שתולין אותו מן הסתם במאכולת וטהורה. ויש מי שהורו להחמיר ולא נראו דבריו. שלא נאמר שאין תולין מרובה במועט אלא בנמצא עליו כגריס ועוד על שיעור אותו מיעוט שנתעסקה בו כמו שבארנו. כבר בארנו שבמקום שרחש הפשפש נמצא אין חוששין לכתם עד שיהא כו כתורמוס ועוד וחזר שם שיעור התורמוס כשיעור הגריס לכל הדינין שאמרו. יש מי שהורה שאין תולין אלא במה שדומה לו ועכשיו אין אנו בקיאין במראות ולפיכך אין הוראה זו נכונה. פעמים שהאשה רואה דם מגופה ממש ואינה חוששת כיצד הרי שהיא עושה צרכיה וראתה דם עם מימי רגליה בין עומדת בשעת צרכיה בין יושבת על הספל או על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל בין נמצא דם בתוך הספל טהורה שחזקה דם שיצא עם המים משביל המים בא ואין טמא באשה אלא הבא מן המקור. ואין צריך לומר איש ואשה שעשו צרכיהן בתוך הספל ונמצא דם בספל שהיא טהורה שיש כאן ב' ספיקות.
האש שהרואה דם מחמת תשמיש כבר בארנו בשער הפרישה שהיא אסורה לאחר שהוחזקה בכך ג' פעמים. במה דברים אמורים כשאין לה מכה בבית הרחם אבל יש לה מכה מותר כמו שנתבאר בשער הפרישה לפי האשה בחזקת טהרה עומד עד שתראה ודאי וכל שיש לה לתלות ראייתה במכתה תולה. נתבאר לה שדם מכתה משונה מדם ראייתה הרי זו טמאה. יתר על כן אמרו שאפילו לא בדקה עצמה אם היא מרגשת בעצמה שיש לה מכה נאמנת לומר מכה יש לי במקור שאפשר שממנו הדם שותת ויורד שהתורה האמינתה על טהרה שנאמר וספרה לה. ויש מרבותי שהורו להחמיר בזמן הזה שאין אנו בקיאין במראות הדמים ושמא נשתנו מראית דמים שלה ממראה דם מכתה ואין מכיר והמחמיר תבא עליו ברכה. הבועל את הבתולה אף על פי שהדם שותת ויורד הרי זה בחזקת דם בתולה עד שיגמור ביאתו אבל לאחר גמר ביאתו הרי זו אסורה בין גדולה בין קטנה. וכל שתראה אפילו ד' לילות ואפילו קודם שתחיה המכה הרי זו בחזקת טמאה וכמו שיתבאר בשער הפרישה פעמים שאין לה במה לתלות ואפילו כן אינה חוששת כלל לכתמים כיצד בדקה קרקע עולם או כל דבר שאינו מקבל טומאה ולא טומאת מדרס וישבה עליו ונמצא עליו דם ואפילו מלוכלך כולו בדם אינה חוששת שלא טמאו את הכתמים אלא הנמצאים על גבי דבר המקבל טומאה. הכתם הנמצא על גבי צבעונין יש מי שהורה להקל אלא המחמיר בדברים אלו תבא עליו ברכה :