Torat HaBayit HaKatzar, The Fourth House, The Second Gate

השער השני: בביאור ספק התערובות: איסור שנפל למקום אחד ואינו ידוע לאיזה מהם. יש בזה להקל ולהחמיר. כיצד שתי קדירות אחת של היתר ואחת של איסור ונפלו אילו לתוך אילו אם איסורן של דבריהם הוא אני אומר איסור לתוך קדירה של איסור נפל והיתר לתוך קדירה של היתר נפל ואפילו אין ההיתר שבקדירה רבה על האיסור שנפל כאן. כיצד שתי קדירות אחת של בשר שחוטה ואחת של נבילה וכיוצא בו ולפניהם שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב גיד הנשה ונפלה אחת מהן לתוך קדירה זו ואחת לתוך קדירה זו. אני אומר שומן לתוך היתר נפל ולבו של גיד לתוך האיסור נפל. וכן הדין לשתי קדירות אחת של גבינה של עו"ג ואחת של גבינה כשירה ונפלה חתיכת גבינה של עו"ג לתוך אחת מהן וחתיכת גבינה כשירה לתוך האחרת וכן כל כיוצא בזה. וכן הדין לחתיכה אחת של איסור שנפלה לתוך אחת מהן אני אומר לתוך של איסור נפלה. במה דברים אמורים כשאין האיסור שנפל רבה על ההיתר אבל אם רבה האיסור על ההיתר אין תולין כל כך להקל לומר לתוך איסור נפל. היה איסור מאיסורי תורה אין תולין בו לומר לתוך איסור נפל עד שירבה ההיתר על האיסור עד כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה. היה ההיתר רבה על האיסור כדי שאילו נפל איסור זה לתוכו היה בטל מדין תורה תולין גם בזה להקל לומר איסור לתוך איסור נפל. כיצד שתי קדירות אחת של בשר שחוטה ואחת של בשר נבלה ונפלה חתיכת נבילה לתוך אחת מהן אם רבה ההיתר שבקדירה ההיתר קצת על חתיכת נבילה שנפלה כאן תולין להקל כמו שאמרנו לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב ואעפ"י שהחמירו חכמים להצריכן ס' כל ששיעורו של דבריהם הקילו בו כמו שבארנו. היו שתי הקדירות ממין אחד ושתי החתיכות ממין אחד אין תולין להקל עד שירבה ההיתר על איסור ס' מפני שאין מתבטל מין בשאינו מינו דבר תורה בפחות מס'. ויש מקילין כל שאין בו כזית בכדי אכילת פרס. היו שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור מן האיסורים של דבריהם כגון שומנו של גיד וקנוקנות שבו וכיוצא בו ונפלה אחת מהן בידוע לתוך הקדירה של בשר שחוטה ואינה ידוע איזה חתיכה אם של שומן גיד הנשה מותר שאני אומר של היתר נפלה כאן. ואף על פי שאין ההיתר רבה על החתיכה שנפלה כאן וכמו שבארנו. ואם איסור של תורה הוא אין מתירין עד שירבה ההיתר על האיסור על הדרך כמו שבארנו. היו שתי קדירות ושתיהן של היתר ולפניהן שתי חתיכות אחת של היתר חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור ואפילו מאיסורים של דבריהם ונפלה אחת כאן ואחת כאן שתיהן אסורות שאי אפשר לתלות בזו יותר מבזו. במה דברים אמורים בשאין באחת מהן כדי לבטל האיסור אבל בשיש באחת מהן לבטל שתיהן מותרות שאני אומר איסור לתוך אותה שיש בה כדי לבטל נפל. ואין הפרש בדבר זה בין ששתי הקדירות של אדם אחד ובין שהאחת לאחר והשנית לאחר. היו שתי קדירות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזה נפל וחזר ונפל איסור אחר לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפל. אני אומר למקום שנפל האיסור ראשון שם נפל האיסור השני. נפל האיסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפל ואחר כך נפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזו מהן נפל שתיהן אסורות דאין אומרים למקום שנפל האיסור האחרון נפל הראשון. היו שתי קדירות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזו נפל ואין באחת כדי לבטל האיסור אבל יש בין שתיהן כדי לבטל שתיהן מצטרפות לבטל את האיסור. ולא עוד אלא אפילו היתה אחת בבית והשניה בעלייה מצטרפות לבטל את האיסור. במה דברים אמורים בשהיו שתיהן לאדם אחד עשוי להתערב במקום אחר ולפיכך רואין אותן מעתה כאילו נתערבו. אבל היו לשני בני אדם אין מצטרפין. ויראה לי שאפילו היו לשני בני אדם. אלא שאחד מגדולי המורים אוסר ויש לחוש ולהורות הלכה למעשה כדבריו. חתיכות איסור שנפלה לתוך חתיכות של היתר ויש בהיתר כדי לבטל האיסור הכל מותר ואין צריך להרים ולהשליך אחת כנגד האיסור שנפל שם שכל שהוא בטל התורה התירתו ואפילו מאיסורי הנאה. ולא אמרו בכל האיסורים שצריך להרים אלא במתנות כהונה בלבד כגון תרומה ותרומת מעשר של דמאי. והחלה והביכורים והטעם באילו כדי שלא יהא גוזל את שבט לוי. חתיכת איסור שנפלה לפחות מס' ואפילו היתה חתיכה הראויה להתכבד לפני האורחים או בריה כגיד הנשה או דבר שיש לו מתירין שאין להם ביטול לעולם כמו שנתבאר בשער הראשון. אם פירוש העשרים למקום אחד והשלשים למקום אחר כל העשרים מותרים והשלשים אסורים שאני אומר האיסור לתוך הרוב נשאר. וכן לעולם כל שפירש המיעוט לצד אחד והרוב לצד אחר אני אומר האיסור לתוך הרוב נשאר. נפלו כל השלשים למקום אחד הכל אסור כאילו נפל כאן האיסור בידוע. ואין אומרין בכל כיוצא בזה ספק ספיקא לקולא שכל שנפל הרוב למקום אחר רואין אנו כאילו היה האיסור בידוע בתוך הרוב אבל אם נפלו שם המיעוט כולן מותרין כמו שבארנו. ויראה לי שאפילו נפלו שם מחציתן מותר שגם בכיוצא בזה אנו דנין אותו בספק ספיקא ולקולא. כיצד אני אומר שמא האיסור לא היה לתוך אילו שנפלו כאן. ואם תמצא לומר כאן היה זה שאני אוכל עכשיו לא זה הוא של איסור. במה דברים אמורים בשנפל האיסור תחילה לתוך הרוב. אבל נתערב חתיכת איסור עם חתיכת היתר וחזרה אחת מאילו לתוך חמשים של היתר ונפלה אין אומרין בזו ספק ספיקא כיוצא בזה להקל. דברים אלו שאמרנו בספק ספיקא שעל ידי שתי התערובות כמו שאמרנו. אבל שלא ע"י שתי התערובות לא. כיצד ספק טריפה שנתערבה באחרים כולן אסורים עד שיהא שם היתר כדי לבטל דהאיך אתה אומר שמא לא זהו ואם תמצא לומר זה הוא שמא ספק מותר היה והלא כבר אסרתיו מספק שנפל בגופו ואחר שאסרתו האיך אתה חוזר ומתירו. ויש מגדולי המורים שהורו גם בזה להקל וראוי לחוש למי שאסר הלכה למעשה. חתיכת איסור שנפלה לתוך חתיכת היתר אפילו נפלה חתיכה לתוך עשרים ואפילו היתה ראויה להתכבד בה בפני האורחים או משאר האיסורים שאינם בטלים לעולם ונפלה אחת מהם בשוגג לים הגדול או שנאכלה אחת מהן בשוגג וכיוצא בזה הותרו כל השאר שאני אומר אותה שנאבדה היתה של איסור. ואין אומרין לתת הרב הנשאר אלא בשכולן לפנינו אבל בשנאבדה או שנאכלה בשוגג לא. במה דברים אמורים לאכול השאר שתים שתים שיש היתר על כל פנים במה שהוא אוכל אבל אחת אחת לא. והטעם בכל אלו מפני שכבר נתבטלו ברוב כבר. איסור שנפל לתוך של היתר ואין בהיתר כדי לבטל את האיסור כבר בארנו בשער הראשון שאין אומרים חתיכה עצמה נעשית נבילה בכל שאר האיסורים זולתי באיסור ראשון בשר וחלב בלבד. לפיכך אם חזר ונפל מאותו תערובות לקדירה אחרת אינו אלא לפי חשבון האיסור שבו. איסור שנפל לתוך של היתר מרובה ונתבטל וחזר עוד ונפל שם איסור יש מן המורים שהודו דכל איסור שנימוח ונבלל בהיתר מתבטל ואינו חוזר וניעור. ולא עוד אלא שאם נפל שם עוד איסור אותו שנתבטל מצטרף עם ההיתר לפי שראשון ראשון בטל וחזר היתר גמור חוץ מיין נסך ביין כמו שיתבאר. ויש מרבותי שהורו דכיין נסך כן כל שאר האיסורים ואם חזר ונפל שם איסור אף על פי שהראשו נתבטל עכשיו חוזר וניעור שלא נתבטל הראשון אלא מפי שלא היה בו כח ליתן טעם בהיתר. אבל אם יש בכל האיסור שנפל שם מתחילה ועד סוף עד כדי ליתן טעם בהיתר שהוא אחד בפחות מששים הכל אסור שהאיסור חוזר וניעור שטעם האיסור אינו בטל לעולם וכן עיקר.

המפקיד ביד עו"ג או ביד ישראל חשוד או שמשלח על ידם בשר או חתיכת דג טמא שאין בו סנפיר וקשקשים וכיוצא בו מן הדברים שאם החליפן כאיסורים יש בהן איסור דבר תורה צריך לעשות בהם חותם בתוך חותם. ומפתח וחותם כחותם בתוך חותם הם כדרך שאמרו ביין נסך. הפקיד בידם או ששלח על ידם דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים כמורייס וגבינה ופת שאפילו החליפן בשל עו"ג אין בהם אלא איסור של דבריהם אפילו בחותם אחד מותר ומפתח אינו מועיל במקום חותם אחד. שלח על ידיהם ירך מנוקר מותר דחתוך זה ניכר הרבה ואין העכו"ם עושין כן. ואם בא לזייף עמל הוא בעיניו. שלח ע"י עו"ג בהמה או עוף שחוטין בלא חותמות אסורין שאין סימן השחיטה סימן לסמוך עליו. המשלח בשני חותמות או בחותם אחד לפי מה שהוא הדבר שמשלח כמו שבארנו וחזר על חותמו ולא הכירו חוששין שמן זייף. במה דברים אמורים בשחזר הוא ועמד עליו ולא הכירו. אבל אינו צריך לחזור ולראות אם יכירנו אם לאו חזקה לא טרח ולא זייף. השולח ע"י עו"ג או ע"י ישראל החשוד ראוי לו לשלח ולהגיד לו שסימן פלוני עליו. וכן יודיע לשליח שהוא מודיע לחבירו איך סותמו וחותמו שעל ידי כן יראים ביותר ונמנעים מלזייף המניח עו"ג בביתו ויש שם בשר וכיוצא בזה מן הדברים שיש לחוש להחליפם אפילו משום איסורי תורה אם ישראל יוצא ונכנס מותר. ולא עוד אלא אפילו הפליג והלך למרחץ או לבית הכנס אם לא הודיעו שהוא מפליג מותר דמתירא הוא שמא עכשיו יבא ויראנו מחליף. ודינים אלו יתבארו עוד יותר בבית היין. ישראל ועו"ג ששפתו שתי קדירות זו כצד זו זו בשר שחוטה וזו בשר נבילה ואפילו פיהן של קדירות מגולות מותר ואין חוששין שמא ינתזו ניצוצות מזו לזו. וכן אין חוששין שמא כשיחזור ישראל פניו לכאן ולכאן יחליף העו"ג שלו בשל ישראל או ישליך שם בקדירה ממה שבקדירתו בקדירה של ישראל. ישראל החשוד לאכול גבינה של עו"ג מותר ליתן לו גבינה כשירה לבשל אותה לו אעפ"י שהוא אינו נשמר מגבינה של עו"ג אינו חשוד לגזול ולהחליף. במה דברים אמורים בנותן לכלל עמי הארץ. אבל אם נתן למי שחושש בתקנתו אסור חוששין שמא יתקלקל מה שנתן לו והוא מחליף המתקלקל ומחליף בשלו. כיצד הרי שמסר לחמותו אסור דבושה היא ורוצה בתקנת בתה וכן הנותן לפונדקית פעמים שהיא בושת מן האכסנאי ומחלפת לו טוב ברע וכן כל כיוצא בו דברים אילו שהתירו לא התירו אלא בשנתן לו גבינה כשירה ואמר לו בשל לי מאותה שיש לי בביתי אבל בזמן שאמר לו בשל לי גבינה כשירה משלך או קנה לי מן השוק אסור חוששין שמא יבשל לו ממה שהוא אוכל. וכן אם נתארח אצלו אסור לאכול מן הגבינה שלו. במה דברים אמורים בזמן שהוא חשוד לאכול מגבינות העכו"ם אבל אם הוא אינו חשוד לאכול מגבינות העכו"ם אעפ"י שהוא חשוד למכור לאחרים מתארח אצלו ואוכל ואינו חושש. וכן אם שלח לו תוך ביתו מותר חזקה ממה שהוא אוכל מאכילו ומשגר לו. האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של עכו"ם קנה לי גבינה מן המומחה והלך והביא לו ואמר מן הכשירה קניתי ומן המומחה קניתי אינו נאמן. אמר לו מאיש פלוני מומחה קניתי נאמן חזקה לא כחש לו מתיירא הוא שמא ילך זה וישאלנו ונמצא בדאי ויאחז. הביא לו מנחה בשם אחד מן המומחין נאמן שכבר בארנו שאינו חשוד להחליף. ואם אתה חושש שמא משלו הוא נותן לו אין אדם עשוי ליתן מתנה משלו בשם אחר. ועוד שאם אתה חושדו בכך אף אתה עושה אותו כעכו"ם גמור אחר שהוא מתכוין להעביר. במה דברים אמורים במי שאינו חשוד על הגזל אבל החשוד על הגזל כ"ש שהוא חשוד על החליפין. השולח ביד עכו"ם אפילו בשר בלא חותם אם אותו מקום מעביר לרבים מותר מתיירא הוא שמא יראנו אחד מן העוברים כשהוא מחליף ויתפס כגנב עליו. והמחמר תבא עליו ברכה מקולין שמוכרין שם בשר שחוטה ובשר נבילה אע"פ שרוב חניות ששם מוכרת בשר שחוטה ולקח מאחד מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח הרי זה אסור שכל איסור קבוע ונודע מקומן וניכר הרי הוא כמחצה על מחצה. מצא בשוק בשר הרי הוא מותר. חזקה מן הרוב פירש שהוא כשר. שכל הפרוש מן הרוב הוא פרוש. זה שלקח נפל לו ספק בקבועה. אבל זה שמצא בשוק לא נפל לו הספק בו אלא במפורש. ולפיכך מצא ביד אחד אעפ"י שהדבר ידוע שאין לוקח בשר אלא מן המקולין והוא אינו יודע מאיזה לקח מותר שבפורש נפל לו הספק. במה דברים אמורים שלא ראה אותו יוצא מן המקולין אבל ראה אותו יוצא מן המקולין באותה שעה נפל לו הספק ונמצא שבמקום קבוע נפל לו הספק ואסור. ויראה לי שלא אסרו אלא בזמן שהיא בפני עצמה אבל אם נתערבה באחרות בטלה היא ברוב משום ספק ספיקא. ולפיכך מי שלקח בשר מן המקולין ואפילו חתיכה הראויה להתכבד ואחר כך נמצא טריפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטריפה בין שאר החתיכות והוא אינו יודע מאיזה לקח כל מה שלקחו מן המקולין קודם שנמצאת טריפה זו במקולין מותר. שלא נפל בו ספק בעודם בקבוע אלא לאחר שפירשו אבל לוקח מכאן ואילך אסור במה דברים אמורים בחתיכות הראויות להתכבד שאין להם ביטול מחמת חשיבות כמו שבארנו ואעפ"י שאין מקומן ניכר. אבל שאר החתיכות מותרות דיבש ביבש מתבטל הוא שבארנו ויש שאוסר במקולין שאין הכל בקיאין בדברים אילו. ואם אתה מתיר להם בשאינם חשובות קרוב הדבר למעות וליקח אפילו מן החשובים. וכך אנו נוהגים. הלוקח בשר והניח ע"ג הדף או שתלאה במקום שהעופות והשרצים יכולין לישא וליתן שם ונתעלם מן העין יש מן הגאונים ז"ל שאסרו חוששין שמא עורב בא ונטל מזה והביא אחרת במקומה. לפיכך אם אינו מכירה בטביעות עין או שאין לו בה סימן אסורה. במה דברים אמורים בשהניחה במקום שהעופות או השרצים יכולין ליטול משם ולהביא אחרת במקומה אבל תלאה במסמר וכיוצא בזה שאי אפשר שנתחלפה לא ע"י עוף ולא ע"י שרץ מותרת. נמצא ביד עו"ג במקום שרוב טבחים ישראל ורוב המקולין מוכרין שם בשר שחוטה מותר שאין לחוש אלא לשרצים ולעופות המביאים ממרחק. ויש מגדולי המורים שהורו להתיר בכל בשר שהתעלם מן העין. ואפילו בשר שנמצאת מושלכת בדרך בעיר שרוב מוכרי בשר ישראלים דלעופות ושרצים אין חוששין וכ"ש במי שהניח בשר בביתו ובא ומצאה שם אינו חושש להחליף. ואעפ"י שאין לו בה סימן ולא טביעת עין. במה דברים אמורים בשבא ומצאה במקום שהניחה אבל בשמצאה במקום אחר בדין הוא לחוש בכיוצא בזה שאני אומר אותה הלכה וזו אחרת היא ואפילו הניח עשר חתיכות ובא ולא מצא אלא תשע יראה לי שחוששין שמא אותן הלכו ואילו אחרת הן. ולפיכך בכל כיוצא בזה אם אין לו סימן או טביעות עין אסורה. הניח בשר בשוק בין העו"ג. יש אומרים שאפילו בא ומצאה במקום שהניחה אם אין לו בה טביעת עין אסורה. וכן אם שלחה ביד עו"ג ויראה לי שאם רוב טבחי ישראלים אעפ"י שרוב אוכלי בשר עו"ג אפילו הניח בשוק בין עו"ג ובא ומצאה במקום שהניחה מותרת. גדולה מזו אמרו בנמצא הלך אחר הרוב כ"ש זה שהניח חתיכת בשר כשירה ובא ומצאה במקום שהניחה שחזקתה כושר :